כשאני עוברת למקום חדש, אחרי ההלם הראשוני, אני אוהבת לבחון את סביבתי, להכיר דברים. חנויות שאוהב לקנות בהן. מקומות שאוהב לשבת בהם. רופאים שאוהב ללכת אליהם. טוב, אולי לא רופאים, אם כי קביעת תור לרופא במקום חדש היא בהחלט סממן התאקלמות רציני!

בכל מקרה, היום הלכתי לספר חדש, ואחריו החלטתי לשבת בבית קפה שצד את עיני מדי פעם, ציונה שמו. הוא צד את עיני שם משום שנראה שהוא צידי יחסית ושם משום שבשלט הכניסה כתוב "בית קפה אוכל וגלריה" ותמהתי איך זה עובד (תשובה- לא ראיתי את הגלריה, ובסוף הייתי שבעה מכדי שיהיה לי כח לשאול. העצלות.).

"ציונה" הוא מהמקומות האלו שאפשר להשוות למקומות אחרים בערים אחרות, יותר מבחינת אווירה מאשר מבחינת אוכל. הוא מהמקומות הנחמדים, החביבים האלו, בהם אפשר לשבת זמן לא מבוטל ולהביט בעץ פיקוס ובשלל שולחנות וכיסאות לא לגמרי אחידים. יש בו כמה ארוחות בוקר, כמה מאפים, כמה סלטים, כמה פסטות, כמה כריכים וכמה דברים נוספים. הוא מהמקומות האלו.

מבחינת אווירה זה עובד נפלא. מבחינת אוכל, אחרי לבטים (לא מבוטלים, כי דיאטה), הזמנתי "ארוחת בוקר ציונית". תהיתי לעצמי (ושמעתי שתי נשים לצידי מאוחר יותר תוהות אף הן) האם מדובר בארוחה ציונית מלשון ציונות או מלשון ציונה. תעלומה (אני נוטה קשות לכיוון הציונה אז אולי זו לא תעלומה כזאת מוצלחת). ארוחות הבוקר מגיעות עם סלסלת לחמים סלט עלים או ירקות לבחירה, סלט פלפלים, טחינת סלק, גבינה לבחירה, זיתים, מעין קרקרים ומיני מאפינס חמודים. ארוחת בוקר ציונית מגיעה גם עם ביצים (מקושקשת עם בצל בשבילי, טבעונים ישמחו לשמוע שבארוחת בוקר בריאות ניתן להחליף אותן בטופו), סלמון כבוש וגבינת ברי.

המלצר היה ממש נחמד. המיץ לא סחוט במקום אבל לא מכיל שטויות, הלכתי על מיץ אשכוליות ולא התאכזבתי. באשר לארוחה עצמה, הסלמון והברי הגיעו בדוגמיות כמעט מעליבות. למעשה, זה די מרשים שהן לא עצבנו אותי, זו כנראה האווירה. אבל זרמתי איתה. אבל באמת, זו הייתה קובייה של כשתי ס"מ רבוע גבינה, ושושנת סלמון (מעט מלוח לטעמי) קטנה ובודדה. כל השאר בא בנדיבות, והיה טעים למדי. טחינת הסלק הייתה ורודה להפליט וממש שיפרה את צבעי השולחן שלי. הלחם היה ממש מוצלח, עם אגוזים. סלט הפלפלים היה עם חצילים בתוכו, ושעשעתי את עצמי בלדמיין את א' מעווה את פניו בזעזוע במידה והיה טועם ממרח שכזה בטעות ואחר כך מתבשר שיש בו חצילים. חבל שאתם לא יכולים לראות את זה גם, זה ממש מצחיק בתוך הראש שלי. באמת.

ziona1
תראו את טחינת הסלק הזו! וההגשה! האין זה מלבב?!
ziona2
ממש התלהבתי מהטחינה הזו. כן, כזו אני, בחורה של הדברים הקטנים. מאחורי קערית הסלט ניתן לראות את קוביית הברי הקטנה ולצידה מבליחה שושנת הסלמון.

זה מקום שעובד גם לישיבה מסודרת וגם לקפיצה על הדרך, כשיש רק סלולרי גרוע לצלם בו (קשה לי עם זה, מה לעשות).

ארוחת הבוקר עלתה לי 58 ש"ח, שזה מחיר לא מבוטל לארוחת בוקר. במחיר כזה, הייתי מצפה ליותר סלמון. אני גם יודעת שעניין החצילים היה מטריד לא מעט אנשים. חצילים זה ירק שמשום מה יש לאנשים בעיות איתו (לא לי, אני חושבת שחצילים בירקות הן ספות העור של הספות). ועדיין, בסיכום כללי, זה לגמרי מהמקומות שאחזור אליהם במידת הצורך, ולא רק כי כמו כמעט כל דבר בנס ציונה, זה יחסית קרוב לבית , אלא כי ממש חמוד שם, ונעים, ובחוץ (או בפנים, ובפנים יש ספות!).

בית קפה ציונה, וייצמן 18, נס ציונה.

3 comments on “בית קפה ציונה בנס ציונה”

  1. הערה על הערת הסוגריים שלך- אני לא אוהבת חצילים וגם לא ספות עור. אז אני מסכימה ששני הדברים דומים.. רק לא לטובה 🙂

  2. אני גם מסכימה. העיצוב והאוירה נחמדים אבל 60 שח לארוחת בוקר עם חלקיק גבינה ועוד פחות מזה סלמון כבוש. הביצה היתה מלאה בשמן והסלט טבע ברוטב, חבל.. נס ציונים משוועים למקום טוב לשבת בו

  3. הגענו לקפה ציונה בשישי בבוקר. ישבנו ארבעה אנשים עם שתי ילדות קטנות. הזמנו ארוחת בוקר והמנות החלו להגיע לשולחן. מלצרית הגיעה הניחה את האוכל על השולחן ובטעות שפכה עלי את מיץ התפוזים שהיה מונח עליו. התלכלכתי… חולצה מכנסיים נעליים. אני דביק כולי מלא במיץ תפוזים שנוזל ומחלחל לו לאיטו לתוך נעלי. אני כבר רואה את התכניות שתכננתי לפעילות עם בתי לאחר הקפה נדחות בשעה עקב צורך לעבור בביתי להחליף בגדים ואולי אף מתבטלות. נעלי הזמש… חבל על כל מילה. המלצרית הנבוכה מנסה לתקן את אשר קרה ולנקות את השולחן ואז…הופ מפילה את כוס מיץ התפוזים השניה שהייתה על השולחן על הילדה… ככככככככל הילדה מיץ תפוזים גם כן ומתחילה לבכות. אוקיי.. אני כבר עצבני מאד. נכון המלצרית טעתה אולם זה לא מנחם בשום צורה. נהפוך הוא. אתה מבין שהתכניות שלך נהרסו הבגדים שלך התלכלכו, הנעליים שלך אולי בכלל נהרסו והילדה הקטנה שלך לידך מלאה במיץ תפוזים בוכה בכי תמרורים. אני ממש עצבני ואני מבקש את מנהל המשמרת שיגיע. מגיעה בעלת הבית. אני אומר לה בכמה שיותר איפוק שהצלחתי לגייס ברגעים אלו ״תקשיבי אני לא רוצה בכלל לראות חשבון על הארוחה הזאת״ היינו המקרה כלכך מבאס שאם אני עוד צריך לשלם שקל אחד, אין לי מה לחפש כאן. בעלת הבית ״הדיפלומטית״ מגיעה וטוענת שאנחנו יכולים להשאיר את הארוחה וללכת, וממלמלת כמנטרה שהמלצרית לא התכוונה ואין מה להתרגז. אני מבהיר לה שאף אחד לא חושב שזה נעשה בכוונה והיא … שוב חוזרת ״זה לא בכוונה״ אמרתי לה שגם תאונות דרכים נעשות ללא כוונה אולם בסוף היום מי שגרם להן צריך לשלם את הנזק. כששאלתי אותה לשמה היא ענתה ששמה חסוי. בין מילה למילה היא מסננת מבין שפתיה הגאות כמעט בלחש שאם נשב נקבל פיצוי (היינו בטח נוציא לכם קינוח) ואז חוזרת שוב להתווכח ולספר לנו שזה לא היה בכוונה ושהגישה שלי בכלל לא נכונה. לקחנו את עצמנו ועפנו מהמקום. גישה גועלית 0 בדיפלומטיה וגישה שרק מלבה את האש במקום לנסות לכבות אותה. אמרנו להתראות ויצאנו לא נשאר לי אלא להבטיח שלא אגיע למקום הזה יותר. נעליים … כפרות , זה לא באמת עניין של כסף. בסוף היום אם גרמת כזאת עוגמת נפש ללקוח שלך, תפקידך להרגיע את העניינים ולדאוג שהלקוח לא יצא כפי שיצאנו ארבעתנו מהקפה. בעלת הבית – הצגת התנהגות עלובה וקטנה. מבטיח לך שלטווח ארוך זה לא משתלם.

השאר תגובה