אין סיבה טובה בגללה לא כתבתי. זה לא פסח, הו לא. הרבה אוכל היה בפסח. החל ממציות וכלה בקלאמרי שצופו בקמח מצה (לתפארת מדינת ישראל) והמון שוקולד במקס ברנר. ועם זאת לא כתבתי.

בכל מקרה, עוד פחות משעה אני יוצאת מביתי לכיוון רומא, אשר ממנה בתקווה אביא תמונות של גלידה ופיצה לרוב. בינתיים, מבין המקומות שהייתי בהם בשבועיים האחרונים, אכתוב על "יאמטויה", שכן זה מקום מגניב להפליא, ולא כשר בעליל, ואני, דתלש"ית שכמותי, כפי הנראה אשאב מזה הנאה לנצח.

"יאמטויה" הינה מסעדה יפנית חביבה, ממקומת בהוד השרון ובניצוחה של השפית איה אימטני, לשעבר ממסעדת "אונאמי" ששמעתי עליה רבות וטובות אך טרם הספקתי לבקר בה השמועות  הדרדרו משהו. בכל מקרה, בחמשת הדקות הראשונות ב"יאמטויה" הבנתי שני דברים: האחת, דלת המקום מגניבה – אני אוהבת דלתות מגניבות – והשנייה היא שאולי, רק אולי, אחרי עשרה ביקורים אוכל לטעום את כל התפריט. תפריט גדוש נפרס מולי ומול חברתי, ועיניי נפערו מול השפע. בנוסף, לכל התוהים או סתם למחכים למנותיהם, יש שולחנות עם מסכי מגע כאלו עם הסברים סטייל וויקיפדיה על כל המנות. לרוב המסכים האלו מציקים לי, אבל כאן זה היה דווקא מעניין לפעמים.

למנה ראשונה הזמנו אגאדשי טופו (מרק טופו בציפוי פריך ופטריות נאמקו), סלט קינוקו חם (טריות שמפניון ושיטקה מוקפצות ברוטב טריאקי ושום על מצע עלי גינה וצנוברים) ועוד משהו שלצערי איני זוכרת את שמו אבל כלל אטריות, ביצי דגים, ובצל ירוק. המנות היו מצוינות – פעם ראשונה שאני טועמת אגאדשי טופו ואני בהחלט מחבבת אותו. הסלט היה מוצלח אף הוא, הפטריות הוגשו חמות ומתוקות קמעה, והחסה הונחה כשמסביבה רוטב חרדלי-שומי שכזה, והצנוברים הוסיפו עוד קצץ פריכות מבורכת. המנה השלישית אף היא הייתה חביבה, וגילתה לי שאני אוהבת ביצי דגים, לפחות את חלקן. היאח!

הגיעו המנות העיקריות! התמקדנו בתפריט הסושי הפעם, שכן המבחר מטורף… ראשונה הגיעה "יאמטויה אינארי ספיישל" – 4 יחידות סנדוויצ'ים של אינארי בטמפורה עם טונה, סלמון, דניס, צלופח, נגיעות מיונז וטריאקי, ובעיטור טוביקו ואיקורה.

טעמתי לראשונה צלופח! הידד! מצאתי את מגוון המנות המטוגנות מעט מטוגנות מדי לטעמי, אבל אין בכך לבקר אותן. הן אמורות להיות מטוגנות, והיה ברור למדי שהן נעשו באופן מוצלת. שלא לדבר, כמובן, על הוויזואליות. הו, הוויזואליות.

לאחר מכן, מנת "קרפצ'יו מאקי" – קרפצ‘יו טונה אדומה מגולגלת עם לקט עליי מיקרו ומיני צנוברים ברוטב שמנת-וואסבי ובלסמי מעודן. תראו כמה זה יפה:

מעבר לעובדה שהמנה הזאת מהממת בעיני, היא ריתקה אותי. חתיכה אחרי חתיכה ניסיתי לאבחן את כל הטעמים שמרכיבים אותה. פשוט תענוג. אמנם, תענוג מעט מתפרק ביחס לסושי רגיל, אבל למי אכפת, בעצם?

בנוסף הגיעו לשולחן סלמון סקין רול (סלמון סקין, אבוקדו, מלפפון, ספייסי מיונז וטריאקי עטופים בשבבי טמפורה ושומשום וואסבי), 2 יחידות של ניגירי צלופח, מאקי אבוקדו וכיסון אינארי.

הייתה זו, ככלל, חוויה מוצלחת ביותר, שללא ספק "טעם של עוד" הוא מונח שיתאים לה. אני חושבת שביחס לאיכות ולמגוון, בהחלט אפשר להתמודד עם המחירים, ואני בהחלט מתכננת לחזור לשם שוב, ולנסות מגוון דברים נוספים ושונים ממה שלקחנו בפעם הזאת.

ותודה רבה לחברתי ר', שהביאני עד הלום 🙂

1 comment on “יאמאטויה”

  1. בתור מי שיאמטויה היא ביתי השני, אי אפשר לטעום את כל המנות והכל ממש ממש טעים!
    תהני ברומא

השאר תגובה