"אין לי על מה לכתוב" אמרתי ל-א', והתכוונתי לזה שאין לי מה לכתוב על אוכל בזמן הכה קצר שנשאר עד סוף היום (או עד שארדם, אני גמורה כמו חבילת טובלרון שהבאתם למשרד אחרי טיול מחו"ל. וואו בא לי טובלרון.). יום 12 בפרוייקט, ועד כה, כתבתי כל יום. אבל עכשיו? אנא אפנה?

"תכתבי על… גרנולה"

"אבל לא אכלתי מהגרנולה!"

"תכתבי על אוכל מוזר שאנשים אוכלים לפני שהם מתאמנים"

"אבל אני לא מתאמנת."

"תכתבי על ערפדים, וזה שהם שותים דם."

 

או!

Count_von_Count_kneeling

יש לי וידוי. לאלו מכן שלא מכירים אותי, שמי הדר ואני מכורה לטראש ערפדים, וכמה שיותר נמוך ורדוד יותר טוב. טוב האמת שלטראש יש לי חולשה כללית…

בכל מקרה, אז. ערפדים שותים דם. זומבים אוכלים מח. אנשי זאב הופכים לזאבים ואין להם העדפות רציניות מעבר לזה אבל בחלק מהמקרים הם לא אוהבים שום. מכשפות רציניות אוכלות ילדים ומכשפות תפוחים, לאו דווקא יחד. זאבים אוכלים כיפות אדומות. זה לא מפתיע שאוכל שזור בכל כך הרבה דמויות ואגדות. אוכל זה חיים, חיים זה אוכל. או מוות. תלוי באיזה צד של הצלחת אתה.

במגוון סרטי וסדרות ערפדים ראיתי ערפדים שותים דם מגביעי קריסטל, שקיות בית חולים, נושכים עורקים בשיניהם, בסכין, בטבעת אצבע מחודדת ומגניבה. דם עם אלכוהול, דם עם סמים… כמעט קולינריה.

אבל עכשיו כשאני קוראת את הפוסט הזה תוך כדי כתיבה אני מבינה שהרוזן מהחבובות מסתכל עליי מלמעלה ומה שאני באמת רוצה לעשות זה לשים תמונה של עוגיפלצת וסרטון של השף השוודי.

Cisforcookie


שינוי פוסט חד, הא? תודו שלא ראיתם את זה בא.

לילה טוב 🙂 מחר אני מבטיחה פוסט רציני ומושקע!

2 comments on “על ערפדים וחיות אחרות”

השאר תגובה