בימים האחרונים מתקיים פסטיבל קומיקס בסינמטק תל אביב, וכסטודנטית קשת יום (מצוידת במינוס, עבודה קבועה שכופה חופשה של שבועיים וכיף גדול עם ביטוח לאומי שלוקח לו חצי שנה לשלם מילואים שקיוויתי שיכסו את המינוס הנ"ל) מצאתי את עצמי עובדת בדוכן ומוכרת דברים. הסינמטק, כידוע, שוכן לו על רחוב הארבעה ואתמול בדרכי פנימה ראיתי חדר סגור ומוזר – מבעד לקירותיו השקופים ניבטו אליי צנצנות מלאות שבבי שוקולד, עוגיות וכו, ועל הקירות ברזים ברזים שנראו כמו ברזי גלידה, ואנשים מנקים דברים ונראה שמתכוננים לפתיחה. "Play with your food" היה כתוב בשלט גדול וצבעוני מעל כל זה, ואני קיוויתי שאוכל מתישהו לנסות את מה שזה לא יהיה שיש שם. וממש היום, מסתבר, נפתחה החנות – Taps שמה, ויכולתי להיכנס ולבחון כבר היום. וטוב שכך – שכן אני לא מתה על תל אביב ומשתדלת להדיר את רגליי ממנה…

אז, החנות אכן הייתה כפי שניחשתי (ואף קיוויתי)- גלידה בהרכבה עצמית. לפחות בערך, שכן זו לא גלידה אלא יוגורט קפוא. המוכר טען שהוא נטול שומן וסוכר ואני טענתי בליבי "פחחח", אבל מה זה משנה בעצם, כל עוד הגלידה טעימה? טעימה קצרה והחלטתי שהיא יחסית באמת די טעימה. כלומר, זו לא גלידת שמנת, אבל זה נחמד. יש די הרבה טעמים, אני חיבבתי את השוקולד וידידי הצעיר את הוניל-עוגיות.

העיצוב גם הוא משובב נפש. הברזים והצנצנות והצבע, ויש אפילו אינטרנט. הפירות נראו די עייפים, אבל בכללי הכל נראה ממש כיפי. די חבל שלא הייתה עליי מצלמה מלבד זו שבפלפון, אבל צבעים עוברים גם ככה, בערך…

קיצור, קנינו. זה עובד ככה: לוקחים כוס נייר שכזו, מתרוצצים בחנות וממלאים אותה בדברים, ובסוף משלמים לפי משקל – 10 ש"ח ל-100 גרם – לא זול, אבל קשה לאמוד את זה לפני שרואים כמה זה יוצא. בחרנו כוס קטנה (הכי קטנה שהייתה, היא לא באמת קטנה…), והתחלנו ללכת הלוך ושוב בין הטעמים השונים לתוספות. בטעמי היוגורט ניסיתי וניל עוגיות, עוגת גבינה וקטיפה אדומה (Red Velvet, למה לתרגם למה…). בתוספות, ובכן… הייתי שמחה לפרט אבל האמת שאני לא זוכרת כי היו יותר מדי דברים וקצת התפרעתי, מנסה לטעום קצת מהרבה דברים. מרנגים בטעמים, אגוזים שונים, עוגיות, ביסקוויט לוטוס ומרשמלו. על הפירות ויתרתי מפאת מראם החיצוני… בסוף זה היה נראה ככה – אם כי פחות זוועתי ממה שהפלפון עשה מזה:

שילמתי בערך 20 והייתי די בסדר עם זה, בגלל החוויה. ולמרות הטעם…

כלומר, כשטעמתי את השוקולד היה טעים. אבל עוגת הגבינה פשוט נוראית בעיני, חמצמצה כזאת, והעוגיות היו פחות לטעמי. הקטיפה האדומה זה תכלס עוד סוג של שוקולד עם טעם לוואי וקצת אדמדמות בצבע. אכזבה רבה אף יותר נרשמה בתוספות, שכן משלל המרנגים בטעמים שלקחתי (קפה, תות, פסיפלורה ויש מצב שעוד משהו) הצלחתי לטעום בקושי את התות והשאר פשוט נע בין סטנדרטי למוזר. המרשמלו היה נוקשה וחלבה מראש לא לקחתי כי המרקם שלה בצנצנת היה דביק מדי. ביסקוויט הלוטוס הוא היחיד שהפתיע לטובה, שכן הוא היה טעים.

קיצור, אני לא יכולה לומר שהרגשתי מרומה או מאוכזבת, כי העניין העיקרי הוא החוויה ולא הטעם, ותכלס יש שם טעמים טובים יותר בעיני. אבל עדיין, קצת חבל. בנוסף זה גרם לי לחשוב על משהו.

היום יצא שאכלתי במסעדת טאטי בגבעתיים. הזמנתי חזה עוף ברוטב קרמל תפוז, עם פירה בצד. היה מצוין. כל העניין הזה עם הגלידה גרם לי לחשוב שאם היה מעין מקום כזה של חזה עוף בטעמים (כן, מוזר, אבל תזרמו איתי…), הסיכוי שהייתי שמה פירה ואת הרוטב הספציפי הזה הוא די נמוך – כמו עם גלידה, הייתי משחקת עם העניין, מוסיפה המון דברים אקלקטיים יותר או פחות, ומרוויחה חוויה – אבל מאבדת טעם מהוקצע ומוגמר של מנה שלמה. כשהייתי ברומא בגלידריות היוקרתיות היו בנוסף לטעמים הנפרדים גם מנות של גלידה, קלאסיות יותר או פחות – בננה ספליט וכן הלאה. אבל מנה של ממש, וכמובן שמגלידה איכותית. קל לזלזל בזה כשמדובר בגלידה, אבל בכל זאת אנחנו מפספסים מנה המוגמרת, ומקבלים במקומה גלידות שונות ותוספות שונות שלאו דווקא מתחברות – אבל גם האיכות לא משהו. מה שאנחנו בעיקר מרוויחים זה את חווית המשחק באוכל, אותה חוויה שמקס ברנר סומכים עליה כשהם עושים מנות די דומות שמגיעות עם שלוש מבחנות שוקולד שונות בכל אחת. להם זה עובד – הרשת כאן כבר שנים וכאלה, ומניסיוני עם הזמן האיכות הולכת ויורדת. אני תוהה אם זה יעבוד מספיק טוב גם ב-Taps. בכל הנוגע ליחסי ציבור נראה שדף הפייסבוק שלהם פתוח כבר מאפריל ויצר באז וכ-1000 חברים עד כה, אז לפחות בזה אני משערת שסבבה להם… אולי אפילו רמת המוצרים תשתפר עם הזמן. בכל זאת, פתחו רק היום… אם כי אני מודה שאני סקפטית.

בקיצור: כיף, צבעוני, חביב – אבל ממש לא איכותי. אם אתם הולכים, טעמו את הגלידה לפני שאתם ממלאים בה גביע, באופן מפתיע מצאתי שתגובותיי לטעמים נעו על קשת רחבה, למרות שזו גלידה (טוב, טוב, יוגורט קפוא) ולרוב הכל טעים לי ודי הצטערתי שלא עשיתי זאת בעצמי.

Taps, רחוב הארבעה 2, תל אביב.

2 comments on “גלידת Taps”

  1. כבר מן הפירות העייפים ניחשתי שהטעם יהיה עייף גם הוא. זה נראה לי הכלל במסעדות בכל העולם. אגב, גלידת יוגורט היא המוצר הכי שיווקי שיש – לכאורה בריא, בלי שומן וסוכר – אבל למעשה יש בה מייצבים שערכם הקלורי גבוה ביותר (שלא לדבר על כך שחלקם מופקים מחזיר, כפי שסיפרה לי חברה מקפידה). אז לעשות בבית? בטח!! את יכולה לבוא לעשות אצלי…

השאר תגובה