תגית: תהיות כלליות

עשרה דברים שלא ידעתם עליי

שני בלוגים שונים הכניסו אותי לתסבוכת הזאת של לכתוב 10 דברים שלא ידעתם עליי. ובכן, אין מנוס.

 

1. אני אוכלת חטיפים במספרים אי זוגיים, וזה גם הדבר הראשון שאני כותבת או אומרת בכל תרגיל שרשרת כזה בו אנשים מדברים על עצמם. זה עונה היטב על להיות מביך והזוי ואף משעשע טיפה, ובמקביל משהו שאני מספיק רגילה אליו כדי לחשוף ולדבר עליו בכיף. אני פשוט חושבת, שמספרים אי זוגיים מתאימים יותר לאכילת חטיפים. יפים יותר. אז אם אני אקח במבה מהשקית, אשתדל לקחת במבה אחת או שלוש. ואם במקרה יצאו שתי במבות? אני אקח עוד אחד ואחבר. חיבור זה בסדר.

2. אני לומדת יפנית (לצערי הקורס שלי נגמר בקרוב…), וממש אוהבת תרבות יפנית בכללי. אני אוהבת לראות סדרות אנימה והפרו-סמינר שלי בלימודים היה על אסתטיקה באוכל יפני. קיצור, יפן! היאח!

3. אני גיקית באופן כללי, לא רק בנושאים יפניים. אני חברה בעמותה למשחקי תפקידים בישראל ומשחקת משחקי תפקידים פעם בשבועיים לערך. מה זה משחקי תפקידים? מוזמנים לקרוא. אם זה מעניין אתכם אתם מוזמנים לחבב את העמותה בפייסבוק, אני גם מתנדבת בלתחזק את העמוד ואת חשבון הפינטרסט שלה.

4. הספרים שאני קוראת והסדרות והסרטים שאני רואה הם לרוב ממש טובים או ממש טראשיים, אני משתדלת להתחמק מהאמצע. יש לי דף פייסבוק שלם בו אני מקטרת על דברים גרועים שאני קוראת או רואה שהתחיל כשהחלטתי לקרוא את 50 גוונים של אפור והבנתי שהפיד הפרטי שלי לא יעמוד ברצף הקיטורים. כמו הבלוג, גם העמוד סובל מחוסר זמן ולא עודכן מאז תחילת החודש. ככה זה, לאחרונה הזמן מוקדש לדברים איכותיים. אני די בטוחה שזה דבר יחסית חיובי.

5. אם כבר מדברים על ספרים, הקראש הראשון שלי היה על אתוס משלושת המוסקטרים, הספר. הייתי בת 9 בערך. אחד מהדברים שהכי מעצבנים אותי הוא עיבודים לספר שלושת המוסקטרים ולכלל הספרים הסובבים אותו, ולצערי, לא חסרים כאלו. עוד דבר שמעצבן אותי הוא שקוראים לפונדנט סופלה, אבל על זה לדעתי כתבתי פוסט מתישהו, אז לא ניקח על זה סעיף שלם.

6. אני ממש נהנית ללמוד, ומתכוונת לנסות להתקבל לתואר שני השנה. אחלו לי בהצלחה!

7. אני דתלש"ית (דתייה לשעבר). התחלתי לא לשמור כשרות כשאכלתי קינוח אחרי המבורגר לפני שנים רבות, באחד מהדייטים שלי עם מי שהוא היום בן זוגי, אבל את הדברים הרציניים הלא כשרים שאכלתי תמיד אכלתי בטעות. פירות הים הראשונים שלי היו במרק שחשבתי שהוא פטריות, והבייקון הראשון שלי היה בפסטה שחברה לא סיימה אבל כן ליקטה את כל הבייקון כך שלא ממש שמתי לב עד שהיה מאוחר מדי. הטעויות האלו משמחות אותי עד היום, ועם כל הכבוד לחבריי הדתיים – אני מרגישה תחושת ניצחון כל פעם שאני אוכלת משהו לא כשר.

8. מתוק זה ממש שווה, אבל מאז ומתמיד באמת אהבתי חמוץ. כשהייתי ביסודי ולימדו אותנו את הקטע הזה של טעמים שנקלטים באזורים שונים בלשון, גיליתי את נפלאות החומץ המהול במים, ובלי קשר הייתי שותה את הרוטב של הסלט כשהסלט היה נגמר. אני מאוד אוהבת צ'ימיצ'ורי (אפילו יהיה כאן מתכון בקרוב, תאורטית!) וחושבת שסוכריות גומי חמוצות הרבה יותר שוות מסוכריות גומי רגילות.

9. נכון לעכשיו, החיה האהובה עליי היא פורו. היא לא חיה אמיתית. במקום השני אך המאוד קרוב, נמצא ביזון מעופף. גם הוא לא חיה אמיתית. אני מתעבת ורוד ומקווה שזה מאזן במקצת את חיבתי לחיות בדיוניות ופרוותיות, אבל בכנות, למי אכפת.

poro__by_arlandria001-d64fnbm
התמונה מאת Arlandria001 ב- deviantart.

10. אני ממש מחבבת את הרעיון של אינסטגרם, אבל הטלפון שלי מצלם ממש רע, אז אחרי כמה ניסיונות ויתרתי. פה ושם בפוסטים תראו תמונות סלולרי ודעו לכם שאני מדממת מבפנים כל פעם שאין לי תמונה אמיתית. במקום לצלם בסלולרי, כשאני רוצה להתפרע אני מצלמת במצלמות הפילם שלי, אדוארד ואלפונס. אדוארד הוא מצלמת מפוח קטנה משנות השלושים ואלפונס הוא מצלמת פלסטיק בלטה-ית למראה שאין הרבה מה לעשות איתו מלבד ללחוץ על הכפתור שלו מה שגורם לו להיות כלי הנשק העיקרי. צילום הכותרת של פוסט זה הוא של אחת מהמצלמות האלו, צילומים נוספים ועדכונים על מעללי האומנותיים ניתן לראות כאן.

11. כמו שהנקודה הקודמת מראה, אני נותנת שמות להרבה מהדברים האהובים עליי.

 

לדעתי המם הזה הגיע כבר לכל בלוג שאני מכירה, אז אני רק אציע אותו לנגה מאור נגהות. שיהיה לכולכם סוף שנה מוצלח 🙂

על ערפדים וחיות אחרות

"אין לי על מה לכתוב" אמרתי ל-א', והתכוונתי לזה שאין לי מה לכתוב על אוכל בזמן הכה קצר שנשאר עד סוף היום (או עד שארדם, אני גמורה כמו חבילת טובלרון שהבאתם למשרד אחרי טיול מחו"ל. וואו בא לי טובלרון.). יום 12 בפרוייקט, ועד כה, כתבתי כל יום. אבל עכשיו? אנא אפנה?

"תכתבי על… גרנולה"

"אבל לא אכלתי מהגרנולה!"

"תכתבי על אוכל מוזר שאנשים אוכלים לפני שהם מתאמנים"

"אבל אני לא מתאמנת."

"תכתבי על ערפדים, וזה שהם שותים דם."

 

או!

Count_von_Count_kneeling

יש לי וידוי. לאלו מכן שלא מכירים אותי, שמי הדר ואני מכורה לטראש ערפדים, וכמה שיותר נמוך ורדוד יותר טוב. טוב האמת שלטראש יש לי חולשה כללית…

בכל מקרה, אז. ערפדים שותים דם. זומבים אוכלים מח. אנשי זאב הופכים לזאבים ואין להם העדפות רציניות מעבר לזה אבל בחלק מהמקרים הם לא אוהבים שום. מכשפות רציניות אוכלות ילדים ומכשפות תפוחים, לאו דווקא יחד. זאבים אוכלים כיפות אדומות. זה לא מפתיע שאוכל שזור בכל כך הרבה דמויות ואגדות. אוכל זה חיים, חיים זה אוכל. או מוות. תלוי באיזה צד של הצלחת אתה.

במגוון סרטי וסדרות ערפדים ראיתי ערפדים שותים דם מגביעי קריסטל, שקיות בית חולים, נושכים עורקים בשיניהם, בסכין, בטבעת אצבע מחודדת ומגניבה. דם עם אלכוהול, דם עם סמים… כמעט קולינריה.

אבל עכשיו כשאני קוראת את הפוסט הזה תוך כדי כתיבה אני מבינה שהרוזן מהחבובות מסתכל עליי מלמעלה ומה שאני באמת רוצה לעשות זה לשים תמונה של עוגיפלצת וסרטון של השף השוודי.

Cisforcookie


שינוי פוסט חד, הא? תודו שלא ראיתם את זה בא.

לילה טוב 🙂 מחר אני מבטיחה פוסט רציני ומושקע!

רשימות

task notes

1. מרחו שכבת פסטו לפני שכבת הקוטג' על הלחם.

2. פסטו וצ'ימי'צורי הולכים עם כמעט כל דבר.

3. מותר להחליף כף טחינה בכפית חמאת בוטנים. אבל לא על חציל. לפחות, לא נראה לי.

4. צנוברים לא שווים את זה בימים אלו.

5. גם כשיש תותים, תמיד נחכה לעונה של התותים, והיא תמיד תעבור מהם מדי.

6. יש אנשים שמתבלבלים בין רעב לצמא. לשתות הרבה זה חשוב.

7. הויכוח לגבי מה יותר טוב, שוקולד מריר או שוקולד חלב, שקול לויכוח הגיקי הנפוץ של מי לוקח רייסטלין או גנדלף. אבל בכנות, כל מה שחשוב זה שתגנו שוקולד לבן.

8.  תבלין "שמישהו שאני אוהב הכין לי" הוא התבלין המוצלח ביותר.

9. על טעם וריח אין מה להתווכח. אלא אם כן אתם לא מגנים (או חלילה אוהבים) שוקולד לבן, ראו סעיף 7.

10. כשאין דברים לכתוב עליהם בבלוג אוכל שמנסים לכתוב בו חודש שלם כל יום, רשימות זה נחמד.

הייקו לדברים אהובים

כמעט תם לו היום, אז חשבתי להקדיש את הפוסט לדברים שאני אוהבת במיוחד בעולם הבישול והאפייה, נגיעה קטנה ומינימלית וקשורה לשבת שעברה עליי. לרגל שיעורי היפנית שלי וכי סתם לדבר על דברים שווים זה לא הכי מגניב, אחבר לכבודם הייקו, שזה קצת פחות לא מגניב.

שמרים קינמון
זה דווקא לא מה שהכנתי השבת, אבל היום מאפים יצאו לי קצת… מעוותים, אז לא צילמתי, אפילו לא בטלפון.

1. שמרים

 

בחום הקיץ

שמרים תופחים בקלות

הלאה המקרר

 

 

2. חמאה

 

לא משנה מה

שים חמאה בכל דבר

זה כל הקסם

 

3. קינמון

 

פתח צנצנת

משב בושם פתאומי

והחורף חם

 

אני גם מאוד אוהבת פרג.

 

ארטישוק חמין וקרמבו יושבים לשולחן

חשבתי על משהו.

חמין, כן? כולנו יודעים שאוכלים אותו בהמון דרכים שונות. בימי חיי הקצרים הספקתי לאכול בחמין גריסים, חיטה, שעועית, תפוחי אדמה, ביצים, עוף, בשר, ג'חנון, קישקע ופסטה – ואני יודעת שהסיר נטוי.

קרמבו – עכשיו, כאן יש לנו מחלוקת שלא נופלת מהשאלה האם אוכלים את הביצה מצידה החד או מצידה הקהה. ממה מתחילים – מהקצף או הביסקוויט? הנונקונפורמיסטים ילכו עד כדי קילוף השוקולד ידנית ורק אז יאכלו את הקרמבו, או יפרידו ביסקוויט מקצף ואז יאכלו את הקצף בכפית, בתוך ציפתו הצמקאואית.

אבל בארטישוק? לא חשדתי.

488061_10150914141882237_1838515298_n

זה נכון שאותו ירק פרחוני משונה מתהדר גם בשמות נוספים, אבל מי אני שאחשוד מאיזה חורשף או שניים? להפך! אני בעד חורשפים. חורשפים להמונים! זה אף נכון שהוא תפרחתי משהו, ושיש לו קצת שערות וזה מוזר, ובאופן כללי שיטת האכילה שלו לוקחת לא מעט זמן ואת ההבדל בין ארטישוק משומר לטרי ניתן להשוות אולי רק להבדל בין פטריות משומרות לטריות. ונכון שאם מכינים ארטישוק ממולא נשאלת השאלה – האם לא חבל על כל העלים האלו?

אבל תמיד- תמיד! – ידעתי שבבואך לאכול ארטישוק, תאכל ראשית את העלים הגדולים, בנפרד עם רוטב דמוי ויניגרט, ואז תאחז יחד את אוסף העלים שקשה לאכול בנפרד ותטבול אף אותם ברוטב, ואילו אז תאבק קמעה עם השאריות והשערות ההזויות האלו עד שמזלגך ישפד את ליבו החורשפי של הירוק הירוק הזה, וגם אותו תאכל עם אותו הרוטב בהנאה מרובה.

אבל, מסתבר שלא כך הדבר. משפחתו של א' אוכלת ארטישוק עם קוטג'. כשגיליתי זאת לראשונה הופתעתי אבל טעמתי והיה לא רע.

כשהבוס שלי סיפר שאצלו בבית היו אוכלים את הארטישוק עם רוטב שעשוי מיוגורט ומיונז (!) – פה? חשדתי.

אני לא יודעת אם אכן ישנם דרכים רבות לאכול ארטישוק, או שאך במקרה קפצו כל אלו למאגר המידע הלא חשוב שלי. אבל אני כן יודעת שחורשף זו אחלה של מילה והצלחתי לכתוב אותה ואת הטיותיה ארבעה פעמים בפוסט אחד. אני מרוצה.

עדכון דיאטה ראשון

עברו כמעט חודשיים מאז שכתבתי על הדיאטה שלי, ובערך שלושה מאז שהתחלתי אותה. חשבתי לשתף אתכם מעט בתהליכים שהיו עד כה, כי אם לא בפרוייקט כתיבה כל יום כל נובמבר, אימתי?

בעצתו של חבר שהמליץ לי ללכת לגורם מקצועי ולא לפצוח בתהליך על דעת עצמי, חיכיתי שעניין מעבר הדירה יסתיימו ואז חיפשתי דיאטנית קופת חולים בקרבת מקום. התחלתי ללכת לאחת (במחיר מגוחך של כשלושים ש"ח לכל התהליך בהשתתפות הקופה) לפני כשבועיים. היא די מוטטה את שיטת ספירת הקלוריות שלי, ואמרה שייתכן ולמעשה ירדתי מעט מכפי שהייתי יורדת אם הייתי עושה דיאטה מסודרת. במהלך שלב הספירה אני חוזרת ומדגישה שלא הייתי רעבה, ואם זאת, היא חושדת שייתכן והדיאטה הזאת – מאחר ונעשתה באופן לא מסודר (מה, מקדונלדס וגלידה זה לגמרי תצרוכת הקלוריות הרצויה שלי!) הגוף שלי לא חיבב אותה. או וול.

עכשיו אנחנו על תפריט. הקורנפלקס האהוב ירד מן הפרק, ובמקומו קיבלתי לחם. לא לחם קל שנוא נפשי אלא לחם מלא, וזה תכלס די טעים. לא טעים כמו קורנפלקס, אבל טעים. ומשביע הרבה יותר. ואני מחובבי ההליכה לארוחת צהריים יותר מאוחר (כי זה גורם ליום העבודה להרגיש קצר יותר) אז זה דווקא לא רע. אין הרבה מקום לג'אנק, אבל אני משערת שזה דבר טוב. אני לא מוותרת על ארוחות שישי, וכמנת פרי+אגוזים אני ממלאת תמרי מג'הול באגוזי מלך, שזה בערך אחד הדברים הכי טעימים שיש EVER. יש לי חוברת תחליפים נחמדה וצבעונית כדי שאוכל להחליף כף של טחינה בכפית של חמאת בוטנים (!) וזה ממש שיפר את דעתי בנושא. מה שכן, מאחר וזו דיאטה הרבה פחות אובססיבית הרבה יותר קל לי לסטות ממנה. אם אין לי מספר מדויק לשאוף אליו, הרבה יותר קל להרגיש כאילו להוסיף או להחליף ארוחה מסודרת בגלידה זה לא כזה ביג דיל.  גם מהסיבה הזאת וגם מסיבות אחרות שאפרט בפוסט אחר, אני שמחה שעברתי קודם את שלב הספירה.

בכל מקרה, לאחרונה התנהל בפייסבוק של חברה דיון כלשהו על אנשים שמורידים במשקל וזה מאמלל אותם. אני חושבת שזו אמירה מאוד חשובה שהייתי די בטוחה בה עד עכשיו, והייתה אחת הסיבות שהשלמתי עם משקלי (פחות או יותר) ולא טרחתי עם העניין עד שזה הפך להיות משהו שיכול לשפר את מצב הרגליים שלי. עקב כך, ניסיתי עכשיו לשים רגע את האופטימיות בצד ולשאול את עצמי בכנות – האם אני אומללה מהדיאטה?

הגעתי למסקנה שהשאלה הזאת קצת מורכבת וקצת מעודדת קיצוניות, אז החלטתי לפרט לנקודות את תחושותיי עד כה, שלושה חודשים לתוך זה ובערך 6 קילו פחות, עם חסך פיצה של לפחות שבעה חודשים.

 

חיובי

  • כיף לי שבגדים עולים עליי ביתר קלות. אני ממש לא בשלב של לרדת מידה, אבל יש משהו מאוד מספק בבגד קצת יותר רפוי, אפילו אם זה לא הכי נוח. זה השלב בו מרגישים שמשהו באמת קורה מלבד מספרים רנדומליים במשל.
  • כיף לי להרגיש בריאה יותר. זה לאו דווקא קשור לדיאטה במובן ההורדה במשקל אלא יותר לעניין של חוסר אכילת ג'אנק ובאופן כללי אכילה מסודרת ושפויה יותר.
  • אני דואגת יותר לעצמי – בעיקר בימים של עבודה אינטנסיבית, אכילה נכונה ודאגה לעצמי הם הדברים שהכי קל לי לדחוק החוצה מסדר היום. הרבה יותר קשה לעשות את זה עם תפריט ועם סדר אכילה מסודר פחות או יותר. גם אם לא התארגנתי מראש אני יודעת שאני צריכה לפנות ולו מעט זמן לקניית סלט או אכילת פרי. זה גם אומר שארגנתי אוכל לעבודה – הבאתי משקל למשרד בתקופה בה ספרתי קלוריות, ועכשיו כשאני לא קניתי לחם מלא וממרחים, כדי שאם לא אספיק לאכול ארוחת בוקר בבית יהיה לי מה לאכול. שיפור ניכר באיכות החיים.
  • תחושת השליטה העצמית והתמודדות עם בעיה אמיתית שיש לי. תמיד אהבתי לפתור בעיות.

 

שלילי

  • יותר קשה וקצת פחות כיף לכתוב בלוג על אוכל כשאת עושה דיאטה
  • הרבה יותר קשה לצלם אירועים וללכת לאירועים כשאת עושה דיאטה

 

לא ברור

כאן הדברים נהיים יותר מעניינים. יש רגשות חיובים, יש רגשות שליליים, ויש דברים שמצד אחד מבאסים אותך ומצד שני את יודעת שזה כנראה לטובה, וממשיכה לקוות שמתישהו זה לא ייבאס אותך. אני חושבת שכדאי מאוד לשים אותם בקטגורייה נפרדת, למרות שבאמת שניסיתי לשים את האופטימיות בצד…

  • חוסר היכולת לנחם את עצמי באוכל בלי להרגיש אשמה (האם אי פעם לא הרגשתי על זה אשמה? האם זה לא רעיון טוב שאפסיק לנחם את עצמי באוכל באופן כללי?)
  • חוסר היכולת לאכול הרבה מדברים טעימים (למה, בעצם, צריך לאכול הרבה מדברים טעימים? האם לטעום אותם ולהמשיך הלאה זה לא מספיק? מאיפה זה נובע?)

 

כדאי גם לשים לב שהמילים "חוסר יכולת" ו-"יותר קשה" מתייחסות להתנהלות בתוך הדיאטה כמצב קיים. והרי דיאטה היא בחירה. כלומר, זה לא שאני לא יכולה לנחם את עצמי באוכל – אני בוחרת לא לנחם את עצמי באוכל. זה מתקשר לעניין השליטה העצמית שהזכרתי בהתחלה.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה הבלוג שלי, כי זה עשוי לעזור למישהו, וכי זה נותן לי עוד סיבה לא להפסיק באמצע 🙂

אז, זהו. עד כאן חוויותיי לזמן זה. אם את מישהו מעניינים מספרים, מ-89 ל-83.

מה שכן, כשאני עוברת את ה-80, אני אוכלת פיצה, עם המון תוספות 🙂

קניות במגה באינטרנט

כפי שציינתי לפני כמה פוסטים, יש לי בעיות רגליים. עקב שילוב של בעיות רגליים והיעדר אוטו, יצא שבחודשים האחרונים לפני שעברנו דירה, כלומר, עד לפני חודש וחצי בערך, הזמנתי פה ושם קניות ממגה ברשת לכפר סבא. האם כדאי לעשות קניות ברשת? להלן רשמיי:

 

בעד

מהבית – לשוכני אוהלים כמוני, ובפרט כאלו שלא אוהבים קניות בימים, נניח, חמישי ושישי, העובדה שאפשר לבצע את הקניות מנוחות ביתיכם היא נהדרת. קניות בפיג'מה!

זמן – לפני שניסיתי חשבתי שהיתרון הכי גדול, שרלוונטי בעיקר לאנשים (כן, כמוני) שקניות דורשות מהם המון זמן (כן, גם עם רשימה. כן, גם אם אני מנסה לעשות את זה מהר בלי להפנות מבט למדפים סוררים שאין לי סיבה להביט בהם), יהיה העובדה שקניות ברשת לוקחות פחות זמן. למעשה זה נכון רק חלקית – לפחות בהתחלה לוקח זמן למצוא כל דבר, להחליט מה לקנות (כי אין דרך להתחמק ממדפים סוררים כי אין מדפים. יש רק מוצרים) ולהבין מי נגד מי. מה שכן, חוסכים את זמן ההליכה/ נסיעה, שיטוט, חנייה וכו'.

מבצעים והשוואת מחירים – הרבה יותר נוח ברשת. הכל אחד ליד השני, אין מוצרים במדף גבוה ומוצרים במדף שתקוע לכם מול האף. פשוט מסך.

 

נגד

מחירים – אז כן, יש את עניין השוואת המחירים הנוחה שאגף היתרונות. אבל החיסכון מתקזזו לרוב – נתחיל במשלוח, נמשיך במוצרים עצמם, שעשויים להיות יקרים יותר – אני מודה שלא הלכתי ובדקתי, כי אני עצלנית, אבל שמעתי את הטענה הזאת יותר מפעם אחת. מבחינת ירקות ובשר, הפער בין הכמויות שרושמים מול הכמויות שמקבלים, הנובעות מציון הכמויות במשקל מדויק ומהעובדה שאתם לא שם כדי לומר לאיש במעדניה "אמ, לא, לא תודה, תוריד לי מזה 100 גרם זה נראה לי הרבה" או "אני מעדיף 520 מ-600" עשוי להצטבר.

מידות ומשקלים – עניין הכמויות שמשפיע על המחירים מבאס גם מהבחינה הפשוטה ש, למשל, אין לי מושג כמה זה קילו אבוקדו. אני רוצה 3 אבוקדו! 3! או, אם הם יפים, 4? אז זהו, שאין ממש דרך לדעת. אין איך לדעת אילו ירקות תקבלו, אין באמת דרך לדעת כמה. זה מבלבל. זה אפילו די מציק לפעמים. מה שכן, זה מאוד מעשיר את הידע על משקל של ירקות. ומי מאיתנו לא רצה לדעת עוד על משקל של ירקות? מה, אף אחד לא רצה? הממ…

שינויים – אם עשיתם טעות, תצטרכו להתקשר ולא פשוט לחזור למדף. אם מוצר שבחרתם חסר, תקוו שתהיו זמינים ויטרחו להתקשר אליכם, והרי כך הקניות מלוות אתכם במהלך היום.

משלוחים – לא תמיד כל חלונות המשלוחים זמינים, ואם הקניות דחופות, בהחלט ייתכן שתעדיפו ללכת בעצמכם ולסגור עניין.

 

בעד!!!111111

כשאתם מזמינים במגה בשר וכו', אתם מקבלים לרוב קרח יבש עם ההזמנה. קרח יבש! זה כמו במדע! זה מגניב! זה עושה עשן כזה שאפשר לגעת בו אין לו ריח מגעיל! וזה מגניב, כבר אמרתי?!

קרח יבש
קרח יבש בתוך ספל כתום. צולם בסלולרי והומר לשחור לבן מטעמי בושה.

קרח יבש יספק לכם דקות של הנאה. שימו אותו (בזהירות) במים רותחים! שימו בפנים קצת סבון כלים! בהו, בהו בהנאה, בהו עד שייגמר!

 

לסיכום:

למרות שנדמה שרשימת הנגד מעט ארוכה מרשימת הבעד, אני מצאתי את הקניות ברשת מאוד, מאוד יעילות, ואת היתרונות חזקים מהחסרונות. לא יודעת אם הייתי מחליפה כך את כל שגרת הקניות שלי, אבל בהחלט שווה לנסות מדי פעם. באשר לרשת מגה עצמה, אני די מרוצה. לא קרה שקיבלתי סחורה בעייתית או משלוח לא בזמן, אם כי שליח אחד התקשר בזמן יחסית גבולי.

וכמובן,

קרח יבש! טיעוניכם אינם תקפים.

נובמבר של כתיבה

שלום! ברוכים הבאים לפוסט הראשון באתר המחודש שלי. הכתובת עברה ל-shimurim.co.il, התבנית שונתה (עקב שיקולי עברית טכניים, לצערי) והתוכן עבר בהצלחה. אלו מכם שרשומים לקבלת עדכונים אמורים לקבל את הכל בלי בעיה והאתר הישן מפנה לחדש, כך שגם לינקים קודמים יעבדו בשנה הקרובה לפחות.

עוד יש כמה קפיצות ומהמורות פה ושם, אבל בתקווה הכל יסתדר עם הזמן. או עם חוש בחירת התבניות שלי… נראה אם הבחירה הנוכחית תחזיק.

בכל מקרה, בחודש נובמבר נערך כל שנה NaNoWriMo, קיצור של National Novel Writing Month. ניסיתי, אולי פעם אחת, להשתתף בו, אבל זה לא ממש עבד לי. לא ממש הייתי בראש של לנסות לכתוב ספר, וכאלה.

crest-bda7b7a6e1b57bb9fb8ce9772b8faafb

מה שכן, אני מאוד בעד הרעיון של התחייבות לכתיבה כל שנה, לחודש שלם. והבלוג די זנוח לאחרונה… אז… ניסיון! לכתוב כל נובמבר. כל יום, פוסט. זה יכול להיות פוסט ארוך (אני חייבת לכם כמה), וזה יכול להיות משהו קצר על מוצר שמצאתי ב- AM PM או מחשבותיי על ארטישוק. אני לא מבטיחה כלום.

אז, אחלו לי בהצלחה. לכל המעוניינים, האתר המגניב של NaNoWriMo – פה.

דיאטה

ישנם דברים שאפשר להביע במילה אחת. אין צורך להשתמש בכותרות משעשעות, או בהסבר ארוך. זוכרים שבפוסט הקודם דיברתי על דברים אישיים ולא נעימים? אז כזה.  דיאטה. טם טם טאאאם!

זה לא עניין של דימוי עצמי, לא שהייתי מרגישה רע עם להיות רזה יותר, אבל באחוז ניכר של הזמן די השלמתי עם המראה החיצוני שלי. זה פשוט – יש לי בעיית רגליים כלשהי, והאורתופד הראשון שהלכתי אליו אמר שאני צריכה לרדת במשקל. מאז הייתי אצל עוד בעלי מקצוע, שטענו שזה שטויות (אני לא אכנס כאן לרופאים שמתייחסים אחרת לאנשים מלאים או שמנים, כי אמרו את זה כבר לפניי), אבל… אני נואשת. העניין גובה ממני מחיר כבד אחרי כל פעם שאני מצלמת, וזה המקצוע שלי, אתם יודעים. אז, במקביל ללחכות לשאר הדברים שיעבדו, אני עובדת על עניין המשקל, בתקווה שזה יקל על המצב.

בפעם הקודמת והראשונה בה הייתי בדיאטה הייתי בין השנה השנייה לשלישית בלימודים. ירדתי כמעט שמונה קילו ושנאתי את זה. הדיאטה גם גרמה לי לשנוא אורז, חזה עוף, יוגורט, ומדי פעם גם טונה. כמובן שלאחר מכן החלה שנת  הלימודים והכל הלך לכל הרוחות. הפעם, בהשראת הבלוג Can You Stay for Dinner (אליו התוודעתי דרך מורקייק. תודה מור!) החלטתי להתחיל לספור קלוריות. בתחילת החודש השני לדיאטה, הולך בסדר. בסדר ולפעמים מדכא עד מוות.

תמיד ידעתי שאני "אוכלת רגשית". יש לי כנראה די מזל שאני לא בגודל כפול, וזה כנראה הודות לזה שלא נכנס המון זבל לבית. אבל עדיין – אני אוכלת כשאני עצובה. אוכלת כשאני לחוצה. אוכלת כשאני משועממת. כל זה לא סותר את העובדה שאני באמת ובתמים אוהבת, מעריכה, ומסוקרנת מאוכל. אני מעריכה מאוד אוכל טוב, ורואה בקולינריה אמנות לכל דבר. אבל זה לא מה שגורם לי לרצות לאכול חצי מגש פיצה לפני שאני עוברת דירה. זה דבר אחד לדעת משהו, ודבר אחר להרגיש אותו. בעוד שהנחתי שדיאטה תבאס אותי, באמת לא חשבתי שבמצבים קשים יטרידו אותי אנשים שאוכלים. לא חשבתי שיהיה לי קשה לשבת באוטו עם א' כשהוא אוכל ביסלי. אבל זה כן. לא תמיד, אבל לפעמים. אני לא מעשנת או שותה, אבל במובן מסוים, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.

אני כותבת את כל זה למרות, ואולי בגלל, שזה מביך אותי. באופנים מסוימים, למרות שזה מביך להודות בזה שאני אוכלת רגשית, גם דיאטה היא דבר מביך. בחרתי בספירת קלוריות כי חשוב לי להיות מסוגלת לאכול ולטעום כל דבר, אבל זה אומר שיש מספר מצומצם מאוד של מקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית, זה אומר שאני מבקשת מ-א' לחשב לי קלוריות בשוקו ושבאופן כללי אני צמודה לסלולרי, לטבלה שאני מנהלת באדיקות. במובנים מסוימים, המצב מאוד דומה למתואר במאמר המצוין של "השקל" על חסם המבוכה בניסיון לחסוך כסף, (מומלץ). זה יכול להיות מאוד מביך – לומר לחברים שאפשר לאכול בחוץ, אם זה בארומה. לבקש את התפריט עם הקלוריות. לפתוח את הטבלה ולחפש בגוגל קלוריות של אגוזי קשיו (!). לכן, למרות שבהתחלה (ועדיין, טיפה, עכשיו) שנאתי את זה שהפכתי ל"אנשים האלו", דיברתי על זה עם לא מעט אנשים. ודיברתי על זה לא מעט. אפילו הרבה. אפילו המון (מצטערת!). ואני כותבת לכם את זה עכשיו גם כדי להודות בזה כאן, וגם כי אולי זה יעזור למישהו. בנוסף, סביר להניח שזה יופיע בבלוג לא מעט.

 

אז מה צפוי לנו?

אני מדברת על כל חמשת המקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית

מתכונים יותר בריאים ודיאטטים

פחות קינוחים ( 🙁 )

אם קינוחים, אז כנראה שהם עוגיות. או בחגים. או באירועים מיוחדים.

בדיקת הזמנות מ-Iherb. טוב, זה בלי קשר, זה פשוט נשמע כמו דבר ששווה לבדוק.

כל מיני פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא פרסמתי, של מקומות שלא אחזור אליהם בזמן הקרוב. אני עשויה להביע את המרמור.

הצצות למוחי הקודח

פנטזיות על לחם. טוב, אני אשתדל לחסוך מכם.

אולי אפילו סימון קלורי. אולי.

אפילו לא פעם אחת Skinny Cow.

 

צום קל לצמים, חג שמח לחגים.

הפינה השנתית לעידוד משלוחי מנות

כמו בשנה שעברה, גם היום אני כאן כדי שיהיה לכם משלוח יותר מגניב, ופחות (אם לא כלל לא!) מעאפן. בשנה שעברה היה הפוסט הראשון, שבו פירטתי חמישה חוקי בסיס והצעות קלילות. האם שמרתם את הצנצנות שלכם? אני כן! למגינת ליבו של השיש במטבח, בן זוגי, וקרדית האבק… הממ…

בכל מקרה, מאז קרו אי אלו דברים. פתחתי את העסק העצמאי שלי לצילום. אם בא לכם, אתם מוזמנים לפרגן. זה ישמח אותי עד מאוד. במקביל, התחלתי עבודה חדשה במשרה לחלקית וחבר לעבודה תיאר באוזניי את משלוחי המנות של ושל אשתו, ובהם עוסק פוסט זה. העיקרון הוא פשוט – לוקחים משהו, שיש ממנו הרבה סוגים, ואז – מחלקים סוגים שונים למשלוחי מנות. בפעם הראשונה, הם עשו זאת עם תה – מספר חבילות, מחולקות לבודדים כך שכל משלוח מכיל אי אלו סוגי תה שונים לטעימה. זה רעיון מצוין לתוספת למשלוח או למשלוח כולו, יעיל מאוד לאלו שיש להם חברים שומרי כשרות והם לא, לאלו שהם או חבריהם מנסים להימנע מכמויות אפיות של פחמימות, לאלו שאין להם תנור ואו יכולות מטבחיות, או לאנשים כמוני (שעונה גם על כל הקריטריונים האחרים), שחושבים – ובצדק – שזה ממש, ממש מגניב.

אז בואו ונזרום קצת עם הרעיונות, shall we?

1. תה

פשוט, קל, מגניב ומתאים לחורף. תמיד תהיתם מהי חליטת פירות יער שהנצו בזריחת החמה עם ניחוח ארומתי ותחושת נעימות של בוקר? גם אני. זו הדרך שלכם להעניק טעימות מכמה סוגי תה שתרצו לשלל חבריכם, וכמובן לנצל את ההזדמנות ולנסות בעצמכם.

וריאציה אופציונלית: השקיעו ולכו לחנות תה מגניבה, וקנו חליטות מיוחדות. הוסיפו ספל מגניב, או קנקן, או את הדבר הזה שאת שמו אני לא זוכרת, נו, אתם יודעים, הכדור הכסוף הזה שמכניסים לתוכו חליטות. כמו כן, אפשר גם קפה. אבל אל תגידו לאף אחד שזה הגיע ממני.

תבלינים-וחליטות
חליטות שוות בשוק מחנה יהודה

2. משקאות אלכוהוליים

למשלוחי מנות למבוגרים, כמובן. קונים בקבוקים או פחיות של המשקה הרלוונטי, ומחלקים אותם לצנצנות או בקבוקונים. שימו לב לבחור משקה שישרוד את המעבר הזה, וכלי קיבול מתאים שניקיתם היטב. עד דלא ידע!

וריאציה אופציונלית: הכינו את האלכוהול בעצמכם, וצרפו מתכון. זה דורש השקעה מראש, מצד שני, זה מגניב הרבה יותר וישכלל את כישורי הכנת הליקרים שלכם. ניתן להכין כבר עכשיו לשנה הבאה 🙂

3. שמנים

יש מספר חברות של שמן זית בארצנו, ולחלקן וריאציות שונות של שמן. מאחר וזה מצרך יקר, לרוב לא ממש יוצא לטעום מספר סוגים שלו מלבד בתערוכות או דוכנים רלוונטים. שוב, חשוב לשים לב שאתם בוחרים כלי קיבול מתאים ומנקים אותו בהתאם.

וריאציה אופציונלית: אפשר לבחור בסוג אחד של שמן, ולתבל אותו מראש. שמן זית מתובל יכול להיות גם טעים וגם מהמם למראה – בקבוקונים יפים של שמן עם עשבי תיבול, למשל. וגם כאן – אתם משכללים את כישורי תיבול השמן שלכם, שזה כיף גם.

4. לבריאים שביניכם – גרנולה

כן, כן, זה נשמע מייגע משהו. בינות לכל המאפים השווים – גרנולה? אבל, גרנולה זה טעים. לאלו מכם שיש להם חברים בריאים או כאלו שאכפת להם ממה שהם אוכלים, גרנולה עשויה להתקבל בברכה, וסוגים שונים של גרנולות – מגניב וטעים אף יותר.

וריאציה אופציונלית – עשו זאת בעצמכם, כמובן. גרנולה ביתית זה שווה, ובנוסף במקום הצורה הסטנדרטים של מספר סוגים של דבר מסוים – תוכלו ליצור ערכת הרכבה לגרנולה תוצרת בית, עם רכיבים שונים שיגיעו בנפרד מהתערובת. אום נום נום.

5. למיטיבי לכת – ריבה, פרי

מתי לאחרונה קניתם 5 קילו סוכר, והשתמשתם בהכל באותו היום? זו ההזדמנות שלכם! פחות מתאים לחבריהם הכופרים של שומרי הכשרות, אבל עדיין מגניב, שלא לדבר על דרך מצוינת להכניס קצת צבע למשלוחי המנות שלכם.

וריאציות אופציונליות – אם ריבה פחות עושה לכם את זה, אבל פירות וסוכר ממש כן, אפשר ללכת על פירות מסוכרים. זה הזמן לאמלל את חבריכם בקליפות האתרוגים המסוכרות שהכנתן לפני חודשיים! אם אתם משוגעים על פירות אבל סוכר פחות עושה לכם את זה, פיית העוגיות כתבה פוסט מהמם על אבקת פירות שיכול להוות פיתרון מושלם עבורכם. המון עבודה, אבל מתנה מצוינת, בפרט לכל חובבי האפייה למינים. טוב בעיקר אם אין לכם הרבה משלוחי מנות להכין.

הרעיונות אין סופיים – מדברים אכילים ושווים כמו שוקולד וגבינות דרך דברים אכילים אך פחות סטנדרטים כמו טחינה גולמית או סוגי דבש – לדברים לא אכילים אך מגניבים אף הם כמו מנג'טים בשלל צבעי וצורות הקשת, חותכנים ועוד. יש לכם רעיון? הצעה? שאלה? אל תהססו לשאול כאן או בדף הפייסבוק של הבלוג.

בתיאבון, ופורים שמח! נתראה באירוע המגניב של עוגיו.נט? פעם שנייה מסורת 🙂