תגית: סיקורים וביקורות

מרכז המבקרים של יקב רמת הגולן

אני מחרידה. באמת. לפני חודשיים הייתי במרכז המבקרים של יקב רמת הגולן כחלק מסיור בלוגרים ורק עכשיו אני מפרסמת את הרשומה. מאז קרו עוד המון דברים סוחטי זמן – התחלתי לארגן חתונה, שיניתי את התבנית של הבלוג מיליון פעמים (ועוד יבואו מיליוני פעמים נוספות כנראה…) עברתי דירה, נרשמתי לתואר שני. אבל עדיין. לא בסדר. מה שכן, אני מקווה שאולי הפוסט רלוונטי לקראת החגים הממשמשים לבוא! לבטח היין יזרום כמים, או משהו כזה, וכולם מחפשים דברים נחמדים לעשות בחופש. רגע, חופש? מה? מה זה חופש? אני רוצה חופש.

מרמר. (מרמר = הצליל שעושים כשמתמרמרים. סימן רשום. אבל לא באמת.)

אז, בכל מקרה, סיור בלוגרים. רמת הגולן. קבלת פנים, מרכז מבקרים. יין גמלא מבעבע. אומנומנומ.

משם המשכנו להצצה על התהליך עצמו. המון חביות. המון יין. המון בקבוקים. יש משהו ממש ממש יפה במכונות גדולות ובסרט נע. משלב המילוי עד לשלב הזה שבו שמים על הבקבוק את הדבר ההוא שהוא מזכיר קצת יותר מתכת מנייר. ידנית! עושים את זה ידנית! אומג.

קצת פחות אסתטי, אבל תאמינו לי שזה היה מגניב מאוד.

ואז, טעימות.

קשה, קשה לשתות כל כך הרבה. אבל שרדתי. עבורי בלט מעל כולם ירדן מלבק 2011. אני מאוד, מאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מאוד. בקרב חובבי הפורט נרשמה התלהבות מ-T בריבוע, אך לצערי, אני לא חובבת גדולה של פורט.

משם המשכנו לארוחת פויקה ולסיור בחלק מהכרמים ביקב, ביניהם היקב האורגני, שמסתבר קיים. אני השתדלתי להישאר בצל מחשש לשינוי צבעי לגוון שלרוב הייתי קוראת לו לובסטר אבל לרגל הפוסט אפשר לקרוא לו גוון של יין אדום בהיר, אולי רוזה? הממ.

וכך תם היום – עייפות קלה, ערפול חושים, גוון עור תקין וכיף.

אם לא יצא לי לקפוץ לכאן שוב – חגים שמחים לכולם, ובהצלחה בכל הליכי תחילת השנה השונים.

אחלה טעמי השוק

ביום רביעי אחד, בשעות בוקר קרות, כשגבעות שלג קלות עוד מנקדות את המדרכה, נחתתי לצד בלוגרים נוספים בשוק מחנה יהודה, על מנת לסייר בשוק ולשמוע על סדרת "אחלה טעמי השוק" של שטראוס ועל סלט קוביות הסלק החדש שהצטרף אליו, לצד המאורע השיווקי של דוכן "רק סלק" בשוק – דוכן שכולו על טהרת הסלק.

אני מתה על שוק מחנה יהודה. במשך שלוש מארבע שנות לימודי  עבדתי די קרוב אליו והפינוק הרציני שלי היה לקנות לחם מ"טלר" וגבינה מ"באשר" ולאכול בהנאה, אם אפשר בצירוף של כמה עגבניות שרי מתוקות בשמן זית, גם הן מבאשר. בכל מקרה, שמחתי מאוד על ההזדמנות לבקר בשוק. סיירנו לנו בין בורקסים, "מזרחי" פירות יבשים ותבלינים, בו קניתי גרנולה והייתי גאה בעצמי שעצרתי שם, ולא רכשתי את הקוקוס המקורמל שכולנו עפנו עליו.

המשכנו, איך לא, ל"באשר" וטעמנו גבינות וחמאת כמהין. גושים עצומים של חמאה וגבינה זה נפלא. יצאתי עם גבינת עיזים מדהימה, ועצרתי את עצמי בקושי מלקנות "גיוסט", הגבינה האהובה עליי, שכפי שאני טוענת היא למעשה ביתם של חמאת בוטנים וקרמל שאיכשהו הפכה לגבינה. האמת, עצרתי את עצמי מלקנות די הרבה גבינות.

חמאה בבאשר גבינות

 

ממלכת החלבה. אין סיור במחנה יהודה שלא דורש תמונה של שלל החלבות של ממלכת החלבה. יצאתי עם חלבת פרג והצלחתי להימנע מעוד חלבות ומשומשום. מסתבר שבחודשים האחרונים יש במקום מכונה מגניבה וגדולה ואפשר ממש לראות את הטחינה הגולמית מופקת, ונמכרת במגוון רחב של טעמים. אני מאוד רציתי לטעום חלבת תמר ואגוז, אבל לא היה…

ממלכת החלבה

ולבסוף, דוכן הסלק. עיצוב וקונספט מקסימים לגמרי. סופר מביך לומר אבל למרות שאני מכירה היטב את פרחי היקינטון ואת עלי הסלק, במשך בערך חמש דקות הצליחו לעבוד עליי שככה נראה סלק כשהוא צומח…

DSC_4604-edited

בדוכן מכרו מספר מנות קטנות וחמודות למראה, כאשר אלו שהיו בהם קוביות סלק התבססו על סלט הסלק של אחלה. די לא אהבתי את סלט קוביות הסלק עם הרוקפור, אבל סלט סלק ושומר עם יוגורט (למרות שאני לרוב לא אוהבת שומר) היה ממש נחמד (בכל זאת שומר), וכך גם סלט הסלק והפירות. גלידת הסלק די גנבה את ההצגה אם כי מבחינת טעם היא לגמרי נכנסה לקטגוריה בה אני לא מצליחה להחליט אם זה טעים או פשוט הזוי, והזכיר לי את גלידת הבמבה האדומה שאכלתי לפני שנים וזכרונה לא עזב אותי, עם אותו טעם לוואי מדויק בסוף של במבה אדומה ותהייה אינסופית… הנוסטלגיה. מיץ סלק פסיפלורה היה ממש ממש טעים. החלק הכי מגניב בדוכן מבחינתי, למרות שמאוד אהבתי את הקונספט והעיצוב המגניבים, היה שכל המנות נמכר בחמישה שקלים וכל ההכנסות נתרמו לעמותת מאיר השמן, מטרה נעלה בהחלט.

גלידת סלק

לבסוף עלינו לאטליה של שפית טלי פרידמן, שהייתה שותפה בדוכן הסלק ושותפה למתכוני הסלטים החדשים, לארוחת צהריים קלה, עם סביצ'ה מצוין, חציל שרוף עם טחינה ובלסמי, סלט עלים ואגסים בויניגרט הדרים, לחם, יין לבן ונוף.

 סביצ'ה

קיבלנו שלל סלטי "טעמי השוק". היה לי גם רעיון של מה לעשות עם סלט קוביות הסלק.

אנחנו לא נדבר עליו.

למעשה, אנחנו לא נזכיר את הנושא הזה יותר אף בפעם בבלוג. אף חומר גלם לא הלך לאיבוד. אף שעה לא בוזבזה. שום דבר לא יצא מזעזע וממש לא בכיתי על מר גורלי אחר כך בפני הביזולית בפייסבוק צ'ט. זה לא קרה, אתם שומעים?!

אהמ.

אז, את הסלטים טעמתי לאיטי, ויום אחד אמא של א' הציגה בפניי פתקית ארוכה עם כיתוב ואמרה לי משהו בסגנון "טעמתי את הסלטים וכתבתי לך מה דעתי", כך שלא רק שיש את דעתי אלא את דעתה של הגר, שמבינה עניין! ועל כן, לצד מחשבותיי תוכלו למצוא גם את "דבר הגר" ברובם. תודו שזה שם מוצלח.

עכשיו, חשוב להבין – מדובר באופן כללי בסלטים קנויים. שמחתי שרשימת המרכיבים לא הייתה ממש מפחידה והבנתי את רובה, ושמחתי שיש אחוז לא מבוטל של ירק בסלטי הירקות. אני גם חושבת שלסטודנטים זה יכול להיות פיתרון מצוין לעיתות מצוקה (רוב חיי הסטודנטיאלים היו עיתות מצוקה…). אף אחד לא מנסה להשוות את זה לסלטים ביתיים. זה פשוט לא אותו הדבר, ככה זה, וככה צריך להסתכל על זה, בעיני. אז, ברוח הזאת הביקורת.

 

אז:

1. קוביות סלק – לסלטים בסגנון הזה לפעמים יש טעם לוואי חזק ומבחיל. שמחתי מאוד שלא חשתי בטעם כזה, אבל לא ממש אהבתי… לא יודעת למה, זה לא שזה היה לא טעים. דבר הגר: "נחמד"

2. פלפלים קלויים – גם פה מאוד שמחתי שאין טעם לוואי בעיקר כי זכרתי סלט אחר, אולי של חברה אחרת, בו זה היה בלתי נסבל. היה מאוד חביב, ואני מאוד מחבבת פלפלים קלויים באופן כללי. דבר הגר: "שמן" (אני מודה שאני לא שמתי לב בכלל)

3. סלט עגבניות עם פלפלים קלויים פיקנטי בבישול איטי – אני ממש חיבבתי! לדעתי זה הסלט המוצלח ביותר מאלו שטעמתי. בעצת הגר השתמשתי בו גם כבסיס לשקשוקה וזה היה ממש קל וכיפי. דבר הגר: "נחמד ביותר"

4. סלט טורקי עם פלפלים קלויים ופטרוזילה – חביב.

5. חציל בלאדי – נחמד. באופן כללי, כסלט חצילים "תעשייתי" הוא בסדר גמור, נחמד שיש אלטרנטיבה נטולת מיונז, אבל באופן כללי סלטי חצילים מרגישים לי קצת אנמיים אלא אם כן יש בהם המון טחינה, ואם היה בו המון טחינה הוא היה בכלל סלט אחר! דבר הגר: "סתמי ולא ממש טעים".

6. טחינה – האמת שאכלתי ממנה מספר פעמים כחלק משגרת ארוחת הבוקר שלי, והיא נחמדה מאוד, חמצמצה ומתובלת במידה. שוב, זו לא טחינה גולמית שהרגע הכנתם או משהו כזה, אבל זה ממש סבבה.

זהו עד כאן.

אה, ובשוק קניתי גם אננס. אננס זה מגניב. למעשה מגניב אותי עד עכשיו שקניתי אננס של ממש. זוכרים שפעם זה לא באמת היה משהו שנמצא בארץ מחוץ לקופסת שימורים?

תמונות נוספות (לא של האננס, הוא נאכל ולא צולם. יש היאמרו שלא היה קיים מעולם, אבל הם לא יודעים על מה הם מדברים) – פה.

יינות רמת הגולן אצל ארז קומורובסקי

לפני זמן מה הוזמנתי ליום של טעימת יינות יקב רמת הגולן לצד דברים טעימים אחרים בביתו של השף ארז קומורובסקי בגליל, בו הוא מעביר סדנאות בישול ואפייה לקבוצות פרטיות. אני מודה שהתלהבתי לא מעט, ושמחתי מאוד לומר כן – שכן אני אוהבת יינות ודברים טעימים אחרים עד מאוד, בפרט כשהם מגיעים בצורת חוייה אי שם בצפון.

אחרי נסיעה ארוכה צפונה הגענו לבית מוקף בגינה ובה אי אלו תבלינים ופסלים, ודי מיד קיבלנו לגמנו את היין הראשון – גמלא "השמורה" ברוט, יין מבעבע ויבש.

DSC_3478

זה הזמן לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת יין, אני לרוב די מתייגעת משלל התיאורים שלו. פעם אחת בחיי טעמתי יין שאכן היה פירותי באופן מורגש עד כדי שיגרום לי לומר זאת בעצמי, וזה היה אי אז לפני ארבע עשרה שנה. מאז, אני נוטה לדבר על יין בשפתי שלי.

אני מאוד מחבבת יינות מבעבעים, כל עוד הם לא מתוקים מדי. גמלא "השמורה" ברוט היה יבש עד כדי פריכות וחיבבתי אותו מאוד. הוא לא היה חמוץ מדי. נטען בפנינו שהוא הולך טוב עם הכל – והאמת, זה נשמע די הגיוני. לולא הייתי יודעת שעוד כוסות לפניי, הייתי שותה ממנו הרבה יותר – הוא ללא ספק היה היין המועדף עליי באותו היום. אבל מאחר ולא רציתי להירדם, ויין מבעבע עולה לי לראש אף מהר מיינות אחרים, ניצלתי את ההזדמנות לצלם את המנות המרהיבות שקיבלו את פנינו. לא הצלחתי לבחור כמות מצומצמת של תמונות, אז בעמוד הפייסבוק של הבלוג נמצא האלבום המלא. אתם יותר ממוזמנים להיכנס, להתבונן, וכמובן לחבב.

DSC_3487DSC_3498

DSC_3516

אחרי קבלת הפנים הטעימה והמבעבעת יצאנו לסיור קטן בו ארז הראה לנו את שלל התבלינים המקיפים את ביתו, חסות, וחיות אחרות. היה יפה וריחני, עם כמה רימונים מדוגמים וקרני שמש שמיהרתי להתחבא מהם על מנת שלא אתחיל את היום בגוון של יין אדום. טעמנו והרחנו, הסתובבנו ונשמנו אוויר גלילי נהדר.

DSC_3573 DSC_3586 DSC_3593

לאחר הסיור התיישבנו לאכול. כן כן, לאכול. כי, אממ, לא אכלנו מספיק קודם! כן! טוב, לא. שלוש כוסות ניצבו לפנינו, על מנת שננסה אותן מהקלה לכבדה עם המנות השונות. לא רק כוס למנה, אלא דווקא להתנסות בצורה בה יין הולך אחרת עם כל מנה, ולאו דווקא לבן עם דג ואדום עם בשר.

DSC_3617

הקליל ביותר היה ירדן סוביניון בלאן. קליל, אבל עם נוכחות. אישית אני פחות אוהבת יינות כל כך קלים. הם מרגישים לי "שטוחים" מדי. אני חושבת שיש קורלציה כלשהי בין התיאור של גוף היין לבין מה שמרגיש לי שטוח מדי. אני אוהבת יין עם גוף יותר מלא, לרוב. אחריו הגיע ירדן ויוניה, שקפץ מדרגת נוכחות משמעותית. היין הלבן השלישי היה קצרין שרדונה 2010 שאני יכולה להישבע שהיה לו ריח חמאתי. אני אוהבת יין עם ריח חמאתי. הוא מזכיר לי חמאה. וחי חדקי, כמו שאומרים בקישור באמת יש לו איזה מרקם קרמי. עם כל אלו הוגשו לנו ברוסקטת תרד ושמנת חמוצה ודג בעלי בננה עם צ'ילי עגבניות מלח ולימון. הייתי אומרת שהיין הזה קיבל את המקום השני של אותו היום.

DSC_3644 DSC_3667

את הדג ניסינו גם עם פינו נואר 2009. אני דווקא מעדיפה לרוב יינות אדומים אך לבנים, אך עבורי הוא היה מעט שטוח מדי. מה שכן, הוא הלך טוב עם הדג, מה שאכן הוכיחה את הנקודה שציינתי קודם – לא רק לבן עם דג.

לאחר מכן הגיע סלט שומר ושקדים עם לבבות, ויין גמלא סירה 2010. הוא כבר היה יותר לטעמי, ומדי פעם, בתלות במנה שאיתה לגמתי אותו, הוא אפילו הבליח עם איזו נימה מתקתקה עדינה עדינה שחיבבתי מאוד. מקום שלישי, אני חושדת, ליום המצוין הזה.

DSC_3690

לעיקרית (האם באמת יש עיקרית כשיש ארוחה עם כל כך הרבה מנות? אז, המנה עם בשר הבקר. כן.) – אממ. אני לא יודעת. לא כתבתי את זה. הבושה! אבל, בשר. בשר טעים. עם אננס צלוי וצ'ילי ובצל קצוץ. טעים! כמו כן זו הפעם הראשונה, אני חושבת, שאני טועמת אננס ישראלי טרי. זה היה נפלא.

DSC_3745

ליין אחרון, טעמנו מיין 2T 2009, אשר מורכב משני זני ענבים פורטוגזים. הוא היה מאוד מעניין, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. לקינוח של ממש, אכלנו עוגת בצק שמרים וגבינת ג'יבנה, זאת שמשתמשים בה לכנאפה, עם סוג של Berry מיובש (שכחתי איזה… אני הולכת ומדרדרת ככל שהארוחה מתקדמת, שמתם לב?) שהייתה כה דחוסה ומענגת, מהסוג שרוצים לקחת לאיזו מיטה ושמיכת פוף בשבת סגרירית ולהטביע בה את הדיאטה.

DSC_3752

במילה אחת – נום. בשלוש מילים? אום נום נום.

"אוצר העוגיות" של מיקי שמו

יצא שעד כה לא השתתפתי באירועי בלוגרים. אלו שהוזמנתי אליהם נשמעו פעמים רבות לא לעניין – אנחנו נרשה לכם לטעום בחינם משהו, ואתם תתחייבו לכתוב על זה דברים חיובים, יחד עם שיתופי פייסבוק, אינסטגרם, וכתובות אשר באוויר. זה לא מרגיש לי נכון, וחשוב לי לסקר רק מה שמעניין אותי ואני מאמינה שיעניין את קוראיי, תוך כדי השתתפות אך ורק בדברים שלא "מחייבים" אותי להפוך את הבלוג לפלטפורמת פרסום או שאני חשה שלא מכבדים אותי כבלוגרית.

בכל מקרה, כך קרה שלפני שבועיים השתתפתי באירוע הבלוגרים הראשון שלי – סדנת הדגמה עם מיקי שמו לקראת צאת ספרו החדש "אוצר העוגיות". בהודעה שקיבלתי על המפגש נכתב "אם העוגה היא רומן, עוגייה היא סיפור קצר, או שיר: ביס אחד מושלם המשלב בין מרקם, טעם, מראה ולא פעם גם זיכרון ילדות מתוק." – המשפט שבה את ליבי כבר אז והסכמתי בשמחה להגיע. חשוב לי לציין היחס היה ראוי והולם, ובתור אירוע ראשון, זו בהחלט הייתה חוויה חיובית. כל מה שכתוב כאן הוא מחשבותיי האישיות בלבד. כמו כן בנוסף הוספתי את תגית "סיקורים וביקורות" על מנת שאם יהיו לי עוד סיקורים בהזמנה, זה יהיה ברור כבר מהתגית.

אז, המפגש נערך בסניף "ספייסס" ביהוד, שמכיל בערך כל מה שצריך כדי לרושש אותי בעשרים דקות או פחות. בקצה הסניף התיישבנו ליד שולחן ארוך עמוס דברים טעימים, ואני מצאתי את עצמי בקצה, רחוק יחסית ועל כן הצילומים המועטים. מצד שני, הייתי יותר קרובה לחנות כך שלצידי היה דוכן החלבה, אז זכיתי לריח של חלבה ששיגע אותי כל הערב. עד לרגע כתיבת שורות אלו לא החלטתי אם זה חיובי או שלילי.

Shemo2
אז… סיפרתי לכם שאני בדיאטה, נכון?

 

shem03
את הלחם הזה חיבבתי במיוחד
shemo4
גבינה לי, גבינה לי, גבינה לי חביבה. ועוד גבינה. ועוד אחת.

מיקי שמו הכין שלושה מתכונים מהספר בעודינו מנשנשים גבינות שוות ומטעמים טעימים לצד לחמים של קונדיטוריית "שמו", ושמענו על הספר ושני דברים נוספים קנו אותי מיד – האחד, כל המתכונים בספר מצוינים גם בגרמים וגם בכוסות. כמי שעד הזמן האחרון לא היה לא משקל, וחיה עד השנה באי אלו דירות ומעונות סטודנטים, ההנגשה העצומה של המתכונים במהלך הפשוט הזה פשוט נפלאה. הדבר השני הוא שמיקי סיפר לנו שאת המתכונים שנעשים בתבניות, ניסו גם על תבניות הפח הנפוצות שנמכרות בסופר. לא עוד תהייה של נוסחת המרת הגדלים מתבנית מלבנית בגודל X שאין לי לתבנית Y שיש לי והיא בכלל עגולה. עוד בנושא ההנגשה – בספר יש גם פרק שלם על עוגיות ללא קמח. החלוקה לפרקים הגיונית ונוחה, והעיצוב, הסטיילינג והצילום נפלאים. בקיצור – ספר שכיף לדפדף בו ואני מאוד שמחה שקיבלתי.

Shemo1
מיקי שמו בפעולה – חיתוכיות מוזלי
Shemo
שמועות אומרות שניתן לקרוא למערוך "יַרְקוֹעַ"

בסדנה הוכנו חיתוכי מוזלי עם צימוקים כהים וחמוציות, עוגיות פיצוחים ועוגיות סבלה וניל וחלמון מבושל. אהבתי במיוחד את האחרונות, אבל החלטתי לנסות דווקא מתכון של עוגיות סנדוויץ' ריבה, שהמראה הקלאסי שלהן עבורי נותן אווירת ילדות וכיף. בספר הן מוכנות ככפתורים, אני צילמתי לבסוף חיתוך קצת אחר שעשיתי בשלב שבו התחלתי להתפרע עם שאריות הבצק – אבל זה היה אחרי עשרות עוגיות כפתורים שיצאו חמודות מאוד. בניגוד לחפפיניקיותי הכללית, אשכרה ניפיתי את הקמח ואבקת הסוכר. הבצק קל ונעים לעבודה, אני הכנתי עם גרידת אשכוליות במקום תפוז ואני חייבת לציין שאני עומדת להמשיך ולחקור את העניין כי בעיני הטעם נפלא, ואפילו לא מורגש מספיק. על זילוף הריבה ויתרתי מחמת היעדר שקית זילוף, והשתמשתי בסכין.

 

עוגיות סנדוויץ' ריבה של מיקי שמו, מתוך הספר "אוצר העוגיות"

רכיבים

170 גרם חמאה רכה

120 גרם (כוס) אבקת סוכר מנופה

350 גרם (2.5 כוסות) קמח מנופה

ביצה אחת גדולה וחלמון אחד

5 גרם (חצי שקית, חצי כפית) אבקת אפייה

כפית תמצית וניל איכותית

קליפה מגוררת מרבע אשכולית (או תפוז, לפי הספר)

למילוי: כחצי כוס ריבה איכותית חלקה – אני השתמשתי בריבות ענבים ותות שהכינה אמא של א'. העדפתי את השימוש בריבה מוצקה יחסית, עם נוכחות ונפח.

 

אופן הכנה:

מערבבים במיקסר עם וו גיטרה את החמאה ואבקת הסוכר כשתי דקות עד לתערובת אחידה

מוסיפים את שאר החומרים ומערבלים במהירות איטית רק עד קבלת בצק אחיד

עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקררלחצי שעה (אצלי הוא בעוונותיי נשאר שם קצת יותר. שרד.)

מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.

בעזרת חותכני עוגיות מעצבים לצורה הרצויה ומעצבים חצי מכמות העוגיות עם חור כלשהו באמצע, למען יראו את הריבה.

JamCookies2
בהיעדר חותכנים מתאימים השתמשתי בכוסות ובצ'ופ סטיקס. עבד באופן חלקי. שימו לב שהחורים נסגרים טיפה באפייה אם הם קטנים מדי.

מסדרים בתבנית במרווחים של ס"מ, אופים כ-13 דקות עד הזהבה ומצננים.

מזלפים (או במקרה שלי, מורחים…) כמות של כחצי כפית ריבה במרכז כל עוגיה ללא חורים

מפזרים על העוגיות עם החורים אבקת סוכר, ומניחים על העוגיות עם הריבה כסנדוויץ' כך שאבקת הסוכר תהיה למעלה.

שומרים בכלי אטום בטמפרטורת החדר עד 10 ימים.

JamCookies
זו כבר הפעם השנייה שאני מצלמת עוגיות סנדוויץ' על עץ לבן… מגמה או מגיפה?!

עוד על הספר, באתר "על השולחן" – כאן.