תגית: נסייה וטעייה

בוסטון קרים פאי

אחת לשבועיים נפגשים אני וקבוצת חברים בירושלים כדי להילחם במפלצות. זה נחמד. מדי פעם, נניח, כשאני מוצאת את עצמי נוסעת לירושלים כדי ללכת לנגריה ספציפית (!) רק כדי לגלות שאין בה את מה שאני צריכה (!!), אני מוצאת את עצמי נסה על נפשי משכונת תלפיות ובקריית יובל מוקדם מהצפוי. לפעמים, זה אומר שאני מגיעה לסופר שנמצא שם ומחפשת דברים נחמדים או משעשעים. ואז, אז אני לפעמים מוצאת דברים שווים. וכשאני אומרת לפעמים, אני מתכוונת להפעם. כך יצא ששבוע שעבר, לאחר היותו חמקמק כצפוי, הנחתי את ידי על פיינט של הגלידה החדשה של בן וג'רי, הלו היא בוסטון קרים פאי (Boston Cream Pie).

11215188_837502839636996_216905594641233151_n

עכשיו, כל מי שעיניו בראשו ואינטרנטו מכוון כהלכה וודאי שם לב שהמון זמן לא היה כאן פוסט. אבל הי, עכשיו חופש (פחחח) אז יש זמן (מגה פחחח. הידעתם? "פחח" זה משילובי האותיות השנואים עליי ביותר) וחשבתי לעצמי שאם לנסות לחזור לעניינים, אין כמו פוסט בסדרה הפופולרית "הדר כותבת הרבה יותר מדי מילים על טעמים של בן וג'רי". להלן.

אז, בוסטון קרים פאי אמורה להיות גלידת פאי קרם בוסטוני, עם חתיכות של עוגת ספוג צהובה, פאדג' וסירופ בטעם שאין לי כח לתרגם. התוצאה? טעם לוואי. המון טעם לוואי. אמנם לא מתקרבים כאן לרמת האוראו עוגת יום הולדת, אבל בהחלט מנסים.

זה ממש מעציב אותי כי כבר זמן מה שהטעמים החדשים של בן וג'רי מבאסים. היה לנו את שלישיית היוגורט ואת הקרמל סוטרה, והם כולם… לקו בחסר. למעשה הדבר העיקרי שנחמד לי לאחרונה בבן וג'רי הוא הכמיהה לטעום דברים שיש בארצות אחרות (ביפן התור לחנות השתרך עד אין סוף אז ויתרתי. יש גבול, וגם הייתי ביפן אז זה לא שחסר מה לאכול.) ולהתלהב מכמה הם מגניבים. וכמובן, לקוות לטעמים חדשים.

אז נהניתי מלטעום טעם חדש, כי הוא חדש. אבל וואלה, זה לא היה טעים כל כך. כלומר, זה לא היה מחריד, מה שלגמרי חששתי ממנו, אבל זה גם לא היה טעים. וזה עוד מבלי שאני מכירה את הפאי המקורי (שהוא למעשה בכלל לא פאי) ואני משערת שאנשים כן אוהבים אותו וזה.

לסיכום, בלב כבד, לא הייתי רצה לקנות את הגלידה הזאת. או הולכת. אבל כל הכבוד לבן וג'רי על היותם מגניבים ועל האחלה הטמעת מותג שבעולם.

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים בסינית!

הגיע הרגע הזה בשנה בו אני מפרסמת את פוסט הפורים האחרון ומגלה שמאז הייתה כמות די עגומה של פוסטים. די, זמן לנער את האבק מכל הטיוטות ולנסות להקים לתחייה את הבלוג, כמו עוף חול ברוטב משובח ובלי חול בכלל. סתם, לא באמת הייתי אוכלת עוף חול.

אחד מהפוסטים ששוכבים לו הכי הרבה זמן במגירה שהיא מוחי הקודח הוא זה. לא תמיד יש לי אח שנוסע לסין, אבל כשיש לי אני מבקשת ממנו להביא לי דברים מוזרים לאכול. והפעם – אוריאו! זמן לסרוק אוריאו ולעשות לו דברים איומים בפוטושופ ולעוד פוסט בסדרה החביבה עליי, "תראו מה קיבלתי".

IMG_0004

IMG_0006

 

אחי היקר חזר ובאמתחתו שלושה סוגי אוריאו שטרם הכרתי – גליליות אוריאו, ושני עוגיות שלמעשה ממולאות בשני טעמים! האחת מנגו-תפוז, והשנייה אוליפטל ואוליאוכמניות. אני לא באמת יודעת סינית, וזה.

קופסאות העוגיות מכילות גליל אחד ארוך של עוגיות באריזה נוספת. גם בקופסת הגליליות יש עוד שקית שבתוכה הגליליות (אפשר להשתמש במילה הזאת בכלל? זה מונח רשמי?)IMG_0010

 

הגליליות היו טעימות אבל לא משהו להשתגע מאושר לגביו. בסופו של יום, אני עדיין מעדיפה את קופסאות הפח שמוכרים בארץ, מה גם שאחרי שמסיימים אותם יש קופסאות פח חמודות שאפשר לשמור לנצח ולהכין איתן משלוחי מנות, או לתת להם להעלות אבק בארגזי היצירה שעוד לא פתחתם מאז שעברתם דירה. אממ, כן.

IMG_0018

אוריאו בטעם תפוז מנגו היה עם ריח חזק של יופלה בטעם תפוז מנגו. אני יודעת שזה לא משהו שקיים, אבל אם הוא היה קיים, זה לגמרי היה הריח שלו. החלק המנגואי היה חמוד אבל החלק התפוזי היה חמצמץ, ותקשיבו, חמצמץ לגמרי משדרג את חוויית האוראו. ברמת הפוטוגניות הצבע שלו פסטלי משהו. לא ממש מגרה אבל גם לא ממש נורא.

IMG_0014

מילוי האוליפטל ואוליאוכמניות היה פשוט נפלא. החמיצות של האוליאוכמניות, המתיקות של האוליפטל, משתלבת היטב בטעם השוקולד המרומז והממכר של העוגיה, שהיא תכלס מהחלקים היותר שווים באוריאו באשר הוא… נפלא. חבל שאין בארץ.

IMG_0026

 

 

קיבלתי גם עוד מיני דברים הזויים שאינם אוריאו, אבל אלו ייאלצו לחכות לפוסט הבא בסדרה 🙂

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים!

שלום וברוכים הבאים לפינה חדשה בבלוג – "תראו מה קיבלתי". בפינה אספר על מיני מאכלים (נו, ממתקים, בעיקר) שקיבלתי וכל המרבה במוזריות הדברים שהוא שולח לי – הכי זה משובח.

התמזל מזלי וקיבלתי בחודשים האחרונים לא פחות מארבעה (!) טעמים של אוראו מארה"ב הרחוקה מאנשים משובחים ביותר. לצערי, אי אפשר להשיג את הטעמים האלו בארץ והזמנה שלהם באינטרנט היא די לא ריאלית בגלל דמי משלוח מטורפים, אבל כל זה לא ימנע ממני לכתוב עליהם בחדווה רבה. אני רוצה להודות לסורק שלי שסייע לי בכתיבת פוסט זה – לולא הוא, לא יכולתי לסרוק אוראו בהנאה מרובה ביותר.

אוראו מסתורי

 

מה – אוראו חמאת בוטנים

צבע מילוי – חמאת בוטנימי

איך – אומג אומג אומג זה כזה טעים זה האוראו הכי טעים שאכלתי אי פעם והוא נפלא ונהדר כל כך שסיימתי אותו מהר מדי ולא הספקתי לסרוק אותו ואפילו לא הצלחתי לעמוד בזה ואכלתי את זה ששמתי בצד במיוחד בשביל זה ובנוסף הוא גורם לי לכתוב כמו נערה צעירה ופוחזת עם אוצר מילים גרוע.

אוראו מנטה

 

מה – אוראו מנטה

צבע מילוי – ירוק בהיר

איך – אני לא מחסידי המנטה במתוקים. זה קצת מזכיר לי משחת שיניים. עם זאת, זה בהחלט לא רע ואני בטוחה שחובבי המנטה בדברים ממש יעופו על זה.

 

אוראו פפרמנט

 

מה – אוראו פפרמנט (peppermint), מהדורה מוגבלת

צבע מילוי – אדום. וואו, זה כל כך אדום.

איך – שני דברים מרכזיים העסיקו אותי באוראו הזה. האחד הוא הניסיון לפענח את ההבדל בין פפרמנט למנטה. לא ממש הצלחתי. כלומר, קיבלתי את התחשוה שלאוראו הזה יש טעם קצת יותר מתוק וקצת יותר חזק מחברו הירקרק, והריח של המנטה היה יותר דומיננטי. הדבר השני היה שוואו איזה צבע אדום מטורף יש למילוי הזה. כמעט גורם לך לחשוב שאוראו פפרמנט הוא אוראו מנטה שקרה לו משהו והוא הפך מרושע.

 

birthday

 

מה – אוראו יום הולדת. כן, באמת.

צבע מילוי – לבן עם סוכריות צבעוניות

איך – זה אוראו עם מילוי כל כך חזק, וריח כל כך חזק, שהוא כמעט מתגבר על העוגיה. לחובבי העוגות-שהן-בעצם-חטיף כמו כל העוגות הקטנות האלו של קינדר זה אוראו מושלם כי יש לו ממש את הטעם הזה. הנדסת המזון מאוד מרשימה 🙂 לי זה היה קצת יותר מדי.

בונוס – מאחורי חבילות של אוראו יש מתכונים. לא שמתי לב למתכונים כל כך בחבילות האחרות, אבל כאן המתכון הוא לוופי-פאי אוראוז עוגת יום הולדת, וכל, אבל כל ארבעת המרכיבים שלו הם תעשייתיים להפליא – מלבד האוראו יש לנו חבילת אינסטנט של עוגה לבנה עם סוכריות צבעוניות, ממרח מרשמלו ומשהו שלמיטב הבנתי הוא קצפת מוכנה קפואה.

 

אלו היו ארבעת פרשי האוראוז שקיבלתי. הידד! בכנות, אני ממש אוהבת אוראוז, אבל אני לא ממש אוהבת את המילוי הסטנדרטי הלבן וסובלת אותו בעיקר בשביל העוגיה שהיא באמת מהמוצלחות שבעוגיות, ועל כן שמחה מאוד לנסות מילוי אחר, אפילו אם הוא לא תמיד זמין. כיף שיש בארצנו הקטנטונת לפחות את מילוי השוקולד – הוא יספיק לי בעודי כמהה אל חמאת הבוטנים שעזבתני בטרם עת…

השאיפה היא להוציא את חלקו השני של המדריך לעריכת תמונה לפני החג, אבל במידה ולא אספיק – חג שמח לכולם, וגבינות טעימות לרוב 🙂

מוצ'י ערמונים

כפי שציינתי בפוסט קודם, בשלושת החודשים האחרונים אני לומדת יפנית. עבורי, זו הייתי מתנה לעצמי שהיא הגשמה של חלום קטן. אני חובבת נלהבת של התרבות, האסתטיקה, וזו הייתה חוויה נפלאה ללמוד (אצל סיגל יזרעאלי, המאוד מומלצת, למי שמעוניין) את השפה.

רגע לפני שהחלטנו כולנו להמשיך לקורס נוסף (מתחילים 2, כי מתקדמים זה ל,אממ, אנשים שעברו את מתחילים 2) נערך השיעור האחרון. סיגל אמרה לנו שהיא אחראית על האוכל, ואם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להביא שתייה או קינוח.

קינוח.

קי.נו.אח.

מיד ידעתי שמלבד קינוח נורמלי ליתר ביטחון, אני אכין קינוח יפני.

מוצ'י במילוי ערמונים

בדימיוני ראיתי את עצמי מפסלת קינוחים מדהימים וצבעוניים בשלל צורות וצבעים. פרחים, עיגולים, קוביות… דמיוני התפרע בעודי מחפשת מתכון מוצלח למה שעד עכשיו היה עבורי שורה בפרוסמינר שלי מ-2010, שעסק באסתטיקה של אוכל יפני, והרבה מאוד בהיות בפינטרסט – מוצ'י. האתגר החודשי של מנטקה, בסימן ערמונים ("אני אשתתף באתגר החודשי גם אם זה יהרוג אותי!" פיסבקתי למורקייק), גרם לי להשתכנע שאכין מוצ'י במילוי מחית ערמונים מתקתקה. מוצ'י בגרסתו הקינוחית המדוברת בה נעסוק בפוסט זה הוא קינוח שעשוי מקמח אורז דביק, סוכר ומים, וממולא לרוב במחית כלשהי (נניח, שעועית…) ולכן זה נשמע לי מתאים להפליא. בנוסף, כקינוח שעשוי מכמות כה מועטה של רכיבים צמחיים הוא פרווה, ידידותי לרגישים ללקטוז, צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן – מתאים להמון אנשים! אבל בעיקר – גם דביק. ממש, ממש דביק. כל כך דביק שאנשים נחנקים ומתים משום שנגסו נגיסה גדולה מדי במוצ'י. אם לא קנו אתכם כל התיאורים עד עכשיו, תודו שהחנק עשה את זה. תודו.

אז, יצאתי לי ל"לגעת באוכל" ורכשתי חבילה של קילו ערמונים (מסתבר שהם מאבדים ממשקלם עם הזמן אבל זו החבילה) מתוקים טבעית וקלים לקילוף, וחבילה של קמח אורז דביק. הכנתי מחית מוצקה יחסית, שהלכה טוב עם המוצ'י היחסית צמיגי ולא הכי יציב. המתכון כאן מתייחס לכ-12 מוצ'י עגולים בגודל בינוני, ואם תכינו מחית מקילו ערמונים תישאר לכם די הרבה, אבל זה בסדר. אצלנו היא מתחסלת במהירות כממרח מוצלח, ואם כבר אתם מכינים מחית תכינו כמות. מה גם שיש בדף במנטקה עוד הרבה מתכונים רלוונטים 🙂

עשיתי ערבוב של די הרבה מתכונים… הכנתי וטרחתי (בעיקר את המחית, כי המוצ'י לוקח גג חצי שעה כולל הכל). אחרי אי אלו שיטוטים ופנטזיות החלטתי שהמוצ'י שלי יישאר בצבעו הלבנבן והמקורי כי אני לא באמת יודעת מה אני עושה ואני מעדיפה לעשות את זה בלי צבע מאכל. וטוב שכך החלטתי, כי בכל מקרה מדובר באחד המאכלים הפחות פוטוגניים שצילמתי אי פעם שלא לדבר על כך שחלומי על ללוש את הדבר הזה לצורות היה מופרך לחלוטין. דביק, כבר אמרתי?כשהכל היה מוכן הבנתי – אין לי מושג איזה טעם אמור להיות לזה. אין לי מושג אם זה בכלל יצא טוב.

בחיל ורעדה הגעתי לשיעור היפנית עם כדורים לא לגמרי כדוריים ותהיתי לעצמי אם אכן, הכנתי מוצ'י. קיבלתי אישור מסיגל, והרי המתכון לפניכם, המוצ'י הראשון שהכנתי בחיי, שמסתבר שיצא די כמו שהוא אמור לצאת. ואיזה טעם, באמת, יש לזה? קצת מזכיר לי רחת לוקום, משום מה. לא בגלל הטעם אלא בגלל הדביקות והמתיקות, אבל עם נגיעות של אורז שהוא באותו זמן גם בצק לא אפוי. בהתחלה זה מוזר, וגם אחר כך זה מוזר. אבל זה טעם… נרכש משהו. ואחרי זמן מה, זה אפילו הרגיש לי טעים. והפרס לבלוגר הכי פחות מגרה הולך… לי!

אבל ברצינות, זה מתכון פשוט, קל יחסית, ומאוד משעשע. אני ממליצה לנסות לפחות פעם אחת ויודעת בוודאות שאנסה אותו שוב, ולא רק בגלל שנשארה לי חצי חבילה של קמח אורז דביק. המוצ'י באינטרנטים אולי יפה יותר, אבל זה כנראה כי הוא מעובד יותר ונעשה עם תבניות מגניבות. מבחינת טעם, כנראה שזה הדבר האמיתי, והוא מאוד מעניין. שימו לב, למילוי ניתן להשתמש בכל מילוי יציב יחסית, וגם בכל הנוגע למחית ערמונים ניתן להשתמש במתכונים אחרים. העיקר שהמילוי שלכם יהיה יציב יחסית, לא קרם, לא נוזל.

 

אז ככה –

 

רכיבים למחית ערמונים

חבילה של קילו ערמונים, פרגנו לעצמכם אלטאי. הם יותר קלים לקילוף וממש טעימים. עזבו את זה שהם נראים קטנים יותר, זה שווה את זה. שמרו כמה ערמונים בצד אם אתם רוצים לשלב במילוי המוצ'י שלכם מחית יחד עם ערמון שלם שמרו כמה בצד.

250 גרם סוכר

450 מ"ל מים

חצי כפית תמצית וניל

 

רכיבים למוצ'י

200 גרם קמח אורז דביק (חצי חבילה)

100 גרם סוכר

150-200 מ"ל מים

כמויות אפיות של קורנפלור (חבילה קטנה שלמה, ליתר ביטחון)

 

אופן ההכנה:

מכינים את מחית הערמונים. שוב, זו יכולה להיות תכלס כל מחית ערמונים (או מחית משהו אחר), אבל לא נוזלית מדי – אתם לא יכולים להשתמש בקרם או משהו כזה. משהו עם נוכחות! במקרה שלי – חורצים את הערמונים בצורת X, שמים בתנור עד שהם מתרככים וקליפתם נפתחת. מקלפים שעה. מקללים את היום בו לא קניתם ערמונים בוואקום. קוצצים דק בזמן שמרתיחים את המים עם הסוכר. מכניסים את הערמונים פנימה, מבשלים עד שמתרכך עוד יותר (שעה ככה, אפשר להוסיף קצת מים אם נראה לכם שכדאי) תוך ערבוב פה ושם, מורידים מהאש, מוסיפים תמצית וניל ומרסקים בבלנדר מוט. יש לכם מחית ערמונים!

מוצ'י –

אני הלכתי על גרסת המיקרוגל. אפשר להכין בסיר אידוי, או משהו כזה, אבל בחייאת – יש גרסת מיקרוגל!

בקערה עמידה במיקרוגל, מערבבים את קמח האורז, הסוכר והמים היטב עד שהם… מעורבבים היטב.

מכניסים למיקרוגל לדקה וחצי, מוציאים ומערבבים.

מכניסים למיקרוגל שוב, לעוד שתי דקות. חוזרים על התהליך. אם אתם מגלים שבמוצ'י שלכם יש גושים, אל תלחצו. שימו אותו עוד קצת במיקרוגל עד שהוא מקבל יציבות כלשהי ונראה מעט שקוף.

מפזרים קורנפלור על משטח אחיד – אל תתקמצנו. אני, שלא רציתי לחרפן את המטבח ולא באמת ידעתי מה אני עושה השתמשתי בתבנית אלומיניום גדולה במקום בשיש. זה סבבה, אבל מאחר והיא לא חלקה המוצ'י (כבר אמרתי שהוא דביק?) יוצא טיפה גבשושי בגלל ההימרחות הלא מאוד אחידה שלו עם קורנפלור. לא קריטי.

בשלב זה משתמשים בלקקן או משהו דומה כדי ליצוק את הדבר שהוא הבערך בצק של המוצ'י (נכון שאני מוכרת את המתכון הזה? נכון???) למשטח הקורנפלור. זה סופר חם, זהירות. אבל למרות שזה חם, צריך לעבוד יחסית מהר. כשהבצק עוד חם אבל אתם מסוגלים לגעת בו בלי שזה יכאב, הרטיבו את הידיים וחלקו אותו לכ-12 חתיכות. קחו כל חתיכה ומעכו אותה בערך לגודלה של 2/3 כף יד. שימו במרכזה כמות נאה של מחית ערמונים ומתחו את בצק המוצ'י מעלה כך שייסגור על המחית. המוצ'י המאוד דביק נדבק לעצמו בלי בעיה. אל תתפרעו על המים בידיים – זה מונע מכם להידבק, אבל גם ממנו. אפשר להכניס גם ערמון שלם פנימה, בתוך המחית.

מגלגלים את הכדור בכמויות רציניות של קורנפלור עד שאפשר לגעת בו מבלי שהוא נדבק לכל דבר שזז או לא זז בבית, כולל לעצמו, לתבנית, לצלחת… הבנתם את העיקרון. חוזרים על התהליך עם כל שאר החתיכות שחתכתם קודם. אל תדאגו מכל הקורנפלור, הוא לא מורגש מבחינת טעם.

אוכלים כשזה מתקרר, בביסים לא גדולים מדי, כדי לא להחנק למוות. בתאבון!

מוצ'י במילוי ערמונים

באו הודו קינמון מתקתק לחנוכגיבינג

חנוכה וחג ההודיה יוצאים השנה באותו תאריך. וזו תהיה הפעם היחידה שזה קורה בימי חיינו ובאלפי השנים הבאות. גיקית כמוני? היה רק דבר אחד שאני יכולה לעשות בנידון – פרוייקט בלוגרים מאש-אפי מזעזע! הבו מתכוני חנוכגיבינג הזויים! היאח הידד!

מאחר ואני בדיאטה, החלטתי מלכתחילה לנסות ללכת על משהו לא מטוגן. כן, אני יודעת, חנוכה. מה בעצם יש בחנוכה מלבד שמן עמוק? לא הרבה. אבל חשבתי לעצמי, עגול? מתקתק? בטוח אפשר לסדר משהו. הדרך לבאוזאי – באו, בקיצור – לחמניות שמרים מאודות סיניות, הייתה מהירה. הכניסו לזה את בשר ההודו הרזה, והרי לכם משהו כמעט בריא. קצת ריבה, חשבתי לעצמי, וזה עובר חנוכה. ובאו זה אפילו עגול, אחרי הכל.

בשביל באו השתמשתי במתכון המצוין של ynet – כאן – ואני הוספתי וממליצה להוסיף חצי כפית עד כפית מלח, כדי לתת קצת יותר טעם, גם ככה זה בצק די ניטרלי. המתכון מצוין ומדויק, ומסביר גם על אופן ההכנה. המילוי עצמו די פשוט, יישאר לכם קצת בצד (תלוי בכישורי סגירת הבאו שלכם), והוא הולך ממש בכיף עם מקושקשת.

באו בכלי האידוי

הבעיה היא, שככל שהזמן עבר הלכתי ונזכרתי נשכחות שבהתאם למסקנה של מורקייק מהפוסט המשותף הנושן שלי ושלה, סוכר וקינמון הופכים הכל לטוב יותר. החלטתי אם כך לנסות בהתחלה את הבאו עם סוכר וקינמון במקום ריבה. את שני הבאו הראשונים חיסלתי, ואמרתי לעצמי שאת הריבה אנסה אחר כך ואצלם והכל כמו שצריך יותר מאוחר. אבל אז חליתי, ואת השורות האלו אני כותבת לכם בתחילת שלב השיעול המבאס שלאחר המחלה. אז, באו הודו קינמון מתקתק עם סוכר וקינמון למעלה. תמונות שנעשו רגע לפני שטרפתי בהנאה. בקושי מתכון. נוראי. וקצת פחות חנוכה… אבל כאמור, זה עגול! ועם הודו! ומתוק! אז… כן! חנוכגיבינג שמח לכולם. הייתה שם דיאטה מתישהו בהתחלה, לא?

באו2

 

לבצק:

כמו שציינתי – הכל לפי המתכון של מיכל וקסמן ודניה ויינר ב- ynet – כאן, עם תוספת מלח.

למילוי:

חצי קילו הודו טחון (400 אם אתם רוצים להיות ממש בטוחים שלא יישאר אקסטרה)

בצל (אפשר רגיל, סגול יוצא מתקתק ומוצלח)

קינמון, כמון, סוכר, פלפל ומלח

באו1

בזמן שמתפיחים את בצק הבאו, מתחילים להכין את המילוי – עם מעט שמן מטגנים בצל עד שהוא משחים, מתקרמל, ומקבל מעט קריספיות. מוסיפים את ההודו, מטגנים ומפוררים היטב ובמהלך התהליך מוסיפים חצי כפית קינמון, רבע כפית כמון, פלפל ומלח לפי הטעם ובערך כפית סוכר. טועמים ומתקנים לפי הטעם, שצריך להיות מתקתק בקושי. זה עדיין לא קינוח. מניחים להתקרר קצת, אבל המילית לא צריכה להיות קרה בשלב המילוי. רק שלא תשרוף לכם את היד כשאתם ממלאים 🙂

מאדים את הבאו לפי המתכון – בערך רבע שעה, עד שהם מבריקים ודביקים קלות. בודקים אחד לבדוק שהוא אפוי היטב גם מבפנים.

ואז- אם רוצים, כי זה באמת סבבה גם ככה – טובלים בקצת חמאה מומסת להדבקה ובתערובת של סוכר וקינמון – עבורי זה שתי כפיות סוכר על כל כפית קינמון, אבל איש ואיש וחיבתו. הסוכר והקינמון מוסיפים פריכות נפלאה למתכון מוצלח גם ככה. וזהו. לא ממש מסובך. לא לגמרי מתכון. אבל טעים.

 

הבלוגים המשתתפים בפרוייקט:

 

ולסיום – קיפוד!

באו4

שוקולד לבן בטעם בזוקה

שוקולד לבן בטעם בזוקה הוא מבציר ייחודי, 2013 של עלית. צבעו הורוד העכור בא בניגודיות מעניינת עם אריזתו הבהירה. 95 גרם, חלבי, ומורכב מאשליות כמו שוקולד לבן ובזוקה – וכמובן, חומרי טעם וריח.

ואיזה ריח! בפתיחת עטיפה ראשונה ורחרוח עדין (אל תשכחו לסובב את החפיסה כמה פעמים, למיצוי מקסימלי של הארומה) תחושו הלם קל של נוסטלגיית בזוקה וצער על כך שטרם הגעתם לירח. אט אט נגלים הריבועים בינות לעטיפת הכסף המרשרשת. טעימה אחת ותאמרו לעצמכם "זה כמו בזוקה" ואז תתהו למה, הו למה, אתם ממשיכים לאכול את זה במקום ללעוס ולזרוק. והתשובה טומנת בחובה טעמים, רבדים בתוך רבדים, כנראה עקב היישון הממושך במעבדות בטון ישראליות.

רגע אחד לאחר הטעימה הראשונית תחושו חמיצות עדינה, לא שונה מאותה חמיצות שתחושו בלעיסת מסטיק. לאחר מכן – שוב טעם הבזוקה. ולבסוף, להשלמת החוויה – טעמה של עטיפת המסטיק, מתכתית, עדינה, חמקמקה. הייתה או חלמתי חלום? ואיפה הקומיקס? למה אין קומיקס (בכנות, קומיקס עצום היה יכול להקנות ערך של ממש לדבר הזה. אולי.)?

שוקולד לבן בטעם בזוקה
החלטתי להעניק לדבר הזה את התמונה שהוא ראוי לה.

אם אתם צריכים להביא משהו למסיבה ורוצים משהו שאף אחד לא יוכל להפסיק לדבר עליו (ולא ממש ירצה לאכול) – זה זה. אם אתם רוצים תשלובת טעמית מרתקת (אבל לאו דווקא טעימה) – זה זה. אם אתם אוהבים נייר כסף ורוד – זה גם זה. אהבתי בעיקר את העובדה שהקוביות גדולות ושזה מגיע רק בחפיסה שלמה כך שחייבים לקנות הרבה. אני כמו ישו, סובלת כדי שאתם לא תצטרכו (זה אשכרה משהו שמישהו אחר אמר עליי. באמת.)

להשיג בחנויות המובחרות. או משהו. ושמישהו יהיה נחמד ויביא לי כבר במבה עם סוכריות קופצות! האם אין שכר לפעולתי?!

פוסט זה מובא לכם בחסות תשעה שקלים ב-AM PM וחוסר זמן.

יש לי בחילה.

 

קניות במגה באינטרנט

כפי שציינתי לפני כמה פוסטים, יש לי בעיות רגליים. עקב שילוב של בעיות רגליים והיעדר אוטו, יצא שבחודשים האחרונים לפני שעברנו דירה, כלומר, עד לפני חודש וחצי בערך, הזמנתי פה ושם קניות ממגה ברשת לכפר סבא. האם כדאי לעשות קניות ברשת? להלן רשמיי:

 

בעד

מהבית – לשוכני אוהלים כמוני, ובפרט כאלו שלא אוהבים קניות בימים, נניח, חמישי ושישי, העובדה שאפשר לבצע את הקניות מנוחות ביתיכם היא נהדרת. קניות בפיג'מה!

זמן – לפני שניסיתי חשבתי שהיתרון הכי גדול, שרלוונטי בעיקר לאנשים (כן, כמוני) שקניות דורשות מהם המון זמן (כן, גם עם רשימה. כן, גם אם אני מנסה לעשות את זה מהר בלי להפנות מבט למדפים סוררים שאין לי סיבה להביט בהם), יהיה העובדה שקניות ברשת לוקחות פחות זמן. למעשה זה נכון רק חלקית – לפחות בהתחלה לוקח זמן למצוא כל דבר, להחליט מה לקנות (כי אין דרך להתחמק ממדפים סוררים כי אין מדפים. יש רק מוצרים) ולהבין מי נגד מי. מה שכן, חוסכים את זמן ההליכה/ נסיעה, שיטוט, חנייה וכו'.

מבצעים והשוואת מחירים – הרבה יותר נוח ברשת. הכל אחד ליד השני, אין מוצרים במדף גבוה ומוצרים במדף שתקוע לכם מול האף. פשוט מסך.

 

נגד

מחירים – אז כן, יש את עניין השוואת המחירים הנוחה שאגף היתרונות. אבל החיסכון מתקזזו לרוב – נתחיל במשלוח, נמשיך במוצרים עצמם, שעשויים להיות יקרים יותר – אני מודה שלא הלכתי ובדקתי, כי אני עצלנית, אבל שמעתי את הטענה הזאת יותר מפעם אחת. מבחינת ירקות ובשר, הפער בין הכמויות שרושמים מול הכמויות שמקבלים, הנובעות מציון הכמויות במשקל מדויק ומהעובדה שאתם לא שם כדי לומר לאיש במעדניה "אמ, לא, לא תודה, תוריד לי מזה 100 גרם זה נראה לי הרבה" או "אני מעדיף 520 מ-600" עשוי להצטבר.

מידות ומשקלים – עניין הכמויות שמשפיע על המחירים מבאס גם מהבחינה הפשוטה ש, למשל, אין לי מושג כמה זה קילו אבוקדו. אני רוצה 3 אבוקדו! 3! או, אם הם יפים, 4? אז זהו, שאין ממש דרך לדעת. אין איך לדעת אילו ירקות תקבלו, אין באמת דרך לדעת כמה. זה מבלבל. זה אפילו די מציק לפעמים. מה שכן, זה מאוד מעשיר את הידע על משקל של ירקות. ומי מאיתנו לא רצה לדעת עוד על משקל של ירקות? מה, אף אחד לא רצה? הממ…

שינויים – אם עשיתם טעות, תצטרכו להתקשר ולא פשוט לחזור למדף. אם מוצר שבחרתם חסר, תקוו שתהיו זמינים ויטרחו להתקשר אליכם, והרי כך הקניות מלוות אתכם במהלך היום.

משלוחים – לא תמיד כל חלונות המשלוחים זמינים, ואם הקניות דחופות, בהחלט ייתכן שתעדיפו ללכת בעצמכם ולסגור עניין.

 

בעד!!!111111

כשאתם מזמינים במגה בשר וכו', אתם מקבלים לרוב קרח יבש עם ההזמנה. קרח יבש! זה כמו במדע! זה מגניב! זה עושה עשן כזה שאפשר לגעת בו אין לו ריח מגעיל! וזה מגניב, כבר אמרתי?!

קרח יבש
קרח יבש בתוך ספל כתום. צולם בסלולרי והומר לשחור לבן מטעמי בושה.

קרח יבש יספק לכם דקות של הנאה. שימו אותו (בזהירות) במים רותחים! שימו בפנים קצת סבון כלים! בהו, בהו בהנאה, בהו עד שייגמר!

 

לסיכום:

למרות שנדמה שרשימת הנגד מעט ארוכה מרשימת הבעד, אני מצאתי את הקניות ברשת מאוד, מאוד יעילות, ואת היתרונות חזקים מהחסרונות. לא יודעת אם הייתי מחליפה כך את כל שגרת הקניות שלי, אבל בהחלט שווה לנסות מדי פעם. באשר לרשת מגה עצמה, אני די מרוצה. לא קרה שקיבלתי סחורה בעייתית או משלוח לא בזמן, אם כי שליח אחד התקשר בזמן יחסית גבולי.

וכמובן,

קרח יבש! טיעוניכם אינם תקפים.

נובמבר של כתיבה

שלום! ברוכים הבאים לפוסט הראשון באתר המחודש שלי. הכתובת עברה ל-shimurim.co.il, התבנית שונתה (עקב שיקולי עברית טכניים, לצערי) והתוכן עבר בהצלחה. אלו מכם שרשומים לקבלת עדכונים אמורים לקבל את הכל בלי בעיה והאתר הישן מפנה לחדש, כך שגם לינקים קודמים יעבדו בשנה הקרובה לפחות.

עוד יש כמה קפיצות ומהמורות פה ושם, אבל בתקווה הכל יסתדר עם הזמן. או עם חוש בחירת התבניות שלי… נראה אם הבחירה הנוכחית תחזיק.

בכל מקרה, בחודש נובמבר נערך כל שנה NaNoWriMo, קיצור של National Novel Writing Month. ניסיתי, אולי פעם אחת, להשתתף בו, אבל זה לא ממש עבד לי. לא ממש הייתי בראש של לנסות לכתוב ספר, וכאלה.

crest-bda7b7a6e1b57bb9fb8ce9772b8faafb

מה שכן, אני מאוד בעד הרעיון של התחייבות לכתיבה כל שנה, לחודש שלם. והבלוג די זנוח לאחרונה… אז… ניסיון! לכתוב כל נובמבר. כל יום, פוסט. זה יכול להיות פוסט ארוך (אני חייבת לכם כמה), וזה יכול להיות משהו קצר על מוצר שמצאתי ב- AM PM או מחשבותיי על ארטישוק. אני לא מבטיחה כלום.

אז, אחלו לי בהצלחה. לכל המעוניינים, האתר המגניב של NaNoWriMo – פה.

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

עוגיות שאריות במילוי קוקוס לוטוס

אז, מנטקה החלו בפרוייקט חדש בניצוחה של מור – "כחומר ביד הבלוגר". ועם מור, קשה לי לסרב. אפילו כשמדובר בקוקוס.

העיקרון פשוט – לכל חודש חומר גלם, ואסופה של בלוגרים מתאספים להם ומכינים משהו עם המשהו הנבחר. הפעם, כאמור, קוקוס. בדף הפרוייקט לחודש זה תוכלו לקרוא הסברים מפורטים ואת תמונות הפוסטים של כל הבלוגרים המשתתפים. אני מאלו שאמרו "קוקוס זה לא ממש הקטע שלי" (אם כי ממתק הקוקוס הורוד זרחני מקבל מקום יוצא דופן של כבוד, הנאה ואהדה כללית אפילו שהוא עם קוקוס וורוד). אבל ניסיתי בכל זאת. אחרי ניסיון נועז לפנקייקוקוס לוטוס טבעוני שנזרק מחמת היותו נוראי אפילו בשבילי, המשכתי לחפש עוד מתכונים עם קוקוס וחשוב מכך – עם שם משעשע (אותי, לא אתכם. אני מעריכה אתכם יותר מזה, באמת!). מה יצא? קצת פחות מתכון, קצת יותר הצעת הגשה. במקפיא שלי היו כלואים מזה זמן רב שני כדורים נאים של בצק פריך מצופים בניילון נצמד. ביום בו אמצע מתכון שמתאים לי בדיוק לתבנית, אהיה אדם שמח. או שאולי זו אני. לא משנה. בכל מקרה, כדורי הבצק האלו, אחד מלוח ואחד מתוק,  שאלו אותי בלחש "עד מתי?" כל פעם שפתחתי את המקרר. עד עכשיו! קבלו את העוגיות עם השם הכי חורז בבלוג זה בפרט ואולי בבלוגספרה בכלל!

coconut-039shim
לראשונה בתולדות הבלוג – צילומי עוגיות על עץ לבן. נאחל לי גיוון לרוב.

רכיבים:

שאריות בצק פריך שאני בטוחה (!) שיש לכם במקפיא, או שאריות מהפאי שהכנת כרגע. או בצק פריך מהמתכון החביב עליכם, אבל תכלס זה עוגיות די מפוצצות אז בתור שאריות הן עובדות הכי טוב.

קרם קוקוס

קוקוס טחון

ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

בעזרת ספל, כוס או רחמנא לצלן, חותכן, קורצים לעיגולים נאים. את חצי מהעיגולים חותכים גם מבפנים באמצעות כוס שוט או משהו אחר. אלו יהיו העוגיות העליונות שלנו.

אופציה: את העוגיות העליונות אפשר למרוח במעט קרם קוקוס ולצפות בשבבי קוקוס. מוסיף למראה, לא ממש לטעם. אבל נחמד, לדעתי. שימו לב שאתם מדביקים היטב את הקוקוס הטחון, בלחיצה קלה. אחרת הוא יפול.

מניחים על נייר אפייה ואופים לכעשר דקות על חום של כ-180 מעלות. תלוי בבצק ובתנור שלכם. שימו לב שאם ציפיתם את העוגיות העליונות בקוקוס, צריך לשים קצת יותר לב למה הולך שם בפנים, שלא ישרפו כליל.

coconut-010
כמו שאתם רואים, אני גם שמרתי בצורתן את העיגולים שהוצאתי מתוך העוגיות העליונות כדי ליצור מיני-עוגיות. פחות עבודה, יותר מבחר.

בינתיים מערבבים כף גדושה של ממרח לוטוס, 2 כפות של קרם קוקוס, ובערך שלוש כפות קוקוס טחון ומניחים במקרר.

כשהעוגיות יוצרות מהתנור, מניחים להם להתקרר לגמרי, מורחים את העוגיות המלאות בשכבה נאה של ממרח (בעיקר עם הבצק שלכם מלוח), סוגרים, בוזקים מעט קוקוס טחון מלמעלה, מנערים ומגישים.

החלק הנחמד הוא שהמילוי הזה מתאים, לדעתי, גם לשאריות של בצק פריך מלוח וגם לבצק פריך מתוק או ניטרלי. השילוב של קרם קוקוס עדין עם הלוטוס הארגסיבי יוצר ממרח מתקתק אך לא משתלט מדי, עם טעמים עדינים של קוקוס שמתאימים להכל.

אבל כאמור, קוקוס (במתוקים, אגב. יש אחלה תבשילים של ממש) זה פחות הקטע שלי. חלק מהעוגיות (המתוקות בלבד!) מילאתי ב-lemon curd מדהים שקניתי בתערוכת מבשלים בשנה שעברה ושמרתי במזווה כאוצר יקר, ופתחתי כי הוא מתקרב לתוקפו. מאוד מאוד מומלץ, אם כי אני לא מצליחה להזכר או למצוא מאיפה קניתי אותו. אם למישהו פתרונות, שתפו!