תגית: מתוקים

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים בסינית!

הגיע הרגע הזה בשנה בו אני מפרסמת את פוסט הפורים האחרון ומגלה שמאז הייתה כמות די עגומה של פוסטים. די, זמן לנער את האבק מכל הטיוטות ולנסות להקים לתחייה את הבלוג, כמו עוף חול ברוטב משובח ובלי חול בכלל. סתם, לא באמת הייתי אוכלת עוף חול.

אחד מהפוסטים ששוכבים לו הכי הרבה זמן במגירה שהיא מוחי הקודח הוא זה. לא תמיד יש לי אח שנוסע לסין, אבל כשיש לי אני מבקשת ממנו להביא לי דברים מוזרים לאכול. והפעם – אוריאו! זמן לסרוק אוריאו ולעשות לו דברים איומים בפוטושופ ולעוד פוסט בסדרה החביבה עליי, "תראו מה קיבלתי".

IMG_0004

IMG_0006

 

אחי היקר חזר ובאמתחתו שלושה סוגי אוריאו שטרם הכרתי – גליליות אוריאו, ושני עוגיות שלמעשה ממולאות בשני טעמים! האחת מנגו-תפוז, והשנייה אוליפטל ואוליאוכמניות. אני לא באמת יודעת סינית, וזה.

קופסאות העוגיות מכילות גליל אחד ארוך של עוגיות באריזה נוספת. גם בקופסת הגליליות יש עוד שקית שבתוכה הגליליות (אפשר להשתמש במילה הזאת בכלל? זה מונח רשמי?)IMG_0010

 

הגליליות היו טעימות אבל לא משהו להשתגע מאושר לגביו. בסופו של יום, אני עדיין מעדיפה את קופסאות הפח שמוכרים בארץ, מה גם שאחרי שמסיימים אותם יש קופסאות פח חמודות שאפשר לשמור לנצח ולהכין איתן משלוחי מנות, או לתת להם להעלות אבק בארגזי היצירה שעוד לא פתחתם מאז שעברתם דירה. אממ, כן.

IMG_0018

אוריאו בטעם תפוז מנגו היה עם ריח חזק של יופלה בטעם תפוז מנגו. אני יודעת שזה לא משהו שקיים, אבל אם הוא היה קיים, זה לגמרי היה הריח שלו. החלק המנגואי היה חמוד אבל החלק התפוזי היה חמצמץ, ותקשיבו, חמצמץ לגמרי משדרג את חוויית האוראו. ברמת הפוטוגניות הצבע שלו פסטלי משהו. לא ממש מגרה אבל גם לא ממש נורא.

IMG_0014

מילוי האוליפטל ואוליאוכמניות היה פשוט נפלא. החמיצות של האוליאוכמניות, המתיקות של האוליפטל, משתלבת היטב בטעם השוקולד המרומז והממכר של העוגיה, שהיא תכלס מהחלקים היותר שווים באוריאו באשר הוא… נפלא. חבל שאין בארץ.

IMG_0026

 

 

קיבלתי גם עוד מיני דברים הזויים שאינם אוריאו, אבל אלו ייאלצו לחכות לפוסט הבא בסדרה 🙂

בלוגרים של אש וקרח – עוגיות חתונה מקסיקניות

נתחיל בסוף – בפוסט הזה יש מתכון לעוגיות חתונה מקסיקניות. הן בערך מה שמוצאים במילון כשמחפשים את הערך "נימוחות". טעימות. פריכות. אומנומנומיות לגמרי.

ספציפית בפוסט הזה הן יהיו גם צבועות בסגול.

עוגיות חתונה מקסיקניות

מעשה שהיה כך היה – אי אז לקראת פסח נערך דיון מרתק בקבוצת בלוגרים. היה זה מופת של דיון איכותי בו הרבה אנשים הגיבו באפן ענייני ומנומס לאנשים שהם ממש ממש לא הסכימו איתם. זה היה נהדר. זו היוותה קרקע פוריה לויכוחים נוספים, כמו מי לוקח – רייסטלין או גנדלף (רייסטלין.). וברגע שהתחילה הגיקיות, לא היה איך להפסיקה. באווחת מקלדת כתבתי את הביטוי "בלוגרים של אש וקרח" וידעתי שלא משנה מה צריך פרוייקט בלוגרים של משחקי הכס (למי שלא מכיר, סדרת הספרים המקורית עליה מבוססת הסדרה "משחקי הכס" נקראת "שיר של אש וקרח") ולו כדי שנוכל להשתמש בכותרת הזו. אז הנה!

הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"
הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"

הרעיון היה פשוט. כל בלוגר שבא לו מפרסם פוסט מזון כלשהו בהשראת הסדרה, בין אם אלו שלל מאכלים ווסטרוזיים או פשוט מאכל שהולם במיוחד דמות כלשהי. הכל הולך.

אני? אני מיד חשבתי על חתונות. לא מהסוג שלי (עליו עוד נדבר בוודאי בקרוב 🙂 ) אלא מהסוג של הכותב,  ג'ורג' ר. ר. מרטין. ספוילר בהמשך אגב – אם טרם ראיתם את פרק 3 של העונה הנוכחית או קראתם את הספר השלישי, דלגו למתכון.

בקיצור, ידוע שה"יופי" בחתונות של מרטין זה שהן… צבועות בצבעים לא מאוד עליזים. על כן ידעתי שאכין עוגיות חתונה מקסיקניות בצבעים. אדום יוצא קצת מוזר וורדרד אז הלכתי על חתונה שרובנו… חיבבנו יותר, הלו היא החתונה הסגולה. צבע העוגיות במקור הוא בהיר וזהוב קלות, כפי שניתן לראות בתמונה, אבל הסגול הולם אותן – מבפנים צבע חי ומהמם ומבחוץ העוגיה בגוון שממש מזכיר את החתן העונתי החביב על כולנו.

עוגיות חתונה מקסיקניות

אז, כמו שאמרתי – העוגיות פשוט מהממות. מליחות ומתיקות עדינה עדינה. ונימוחות. כבר אמרתי נימוחות? לקוחות במקור ממתכון של דפי מתכוני הקיבוץ ממנו הגיע א', אלו עוגיות ש,לפי טענתו, זיכו אותו במספר הצעות נישואין. אני בקושי טעמתי מהן אך זכרתי אותן לטובה, ואחרי שינוי קל בכמות הסוכר, הרי הן לפניכם.

המתכון לוקח גג חצי שעה מתחילתו ועד סופו (בהנחה ואתם מצליחים להכניס את כל העוגיות בתבנית אחת, מה שאני לא הצלחתי אבל איש ותנורו), ומספיק לכ-65 עוגיות

 


רכיבים

קמח – 2 כוסות

חמאה מלוחה – 230 גרם (רכה, לא מומסת!)

אבקת סוכר – 5 כפות גדושות לבצק, ועוד כמות נאה לציפוי

תמצית וניל – 2 כפיות

אגוזי פקאן קצוצים – כוס

אופציונלי: צבע מאכל בצבע החתונה החביבה עליכם. אני השתמשתי בצבע מאכל ג'ל בצבע סגול.


אופן ההכנה

מחממים תנור ל-175 מעלות בערך.

מערבבים את כל הרכיבים ההכרחיים עד ליצירת בצק רך מאוד ואחיד, קצת כמו פלסטלינה מאוד רכה. אם רוצים, מוסיפים מעט צבע מאכל לפי הצורך, ומערבלים עוד קצת. שימו לב שאם אתם משתמשים בצבע מאכל, מרקם הבצד ישתנה מעט. זה בסדר.

על תבנית גדולה פורסים נייר אפייה. מגלגלים כדורי בצק קטנים, בגודל של מסטיק עגול גדול (או קוטר פקק קוקה קולה סטנדרטי) ומניחים אותם על התבנית עם רווח של כעוגיה בין עוגיה לעוגיה.

מכניסים לתנור לבערך רבע שעה – עשרים דקות, עד שהעוגיות מזהיבות, או במקרה של עוגיות צבועות, משחימות מעט ודקירה זהירה מראה שהן קשות.

מניחים לעוגיות להתקרר (קצת, הן עדיין צריכות להיות חמות), ומצפים באבקת סוכר. ניתן לעשות זאת על ידי גלגול בשקית, או שקשוק קל בקופסא, אבל אני מעדיפה פשוט לפזר מעליהן כמות נאה של אבקת סוכר, להפוך ופזר שוב. פחות מסובך ומלכלך, והעוגיות שבירות יחסית כך שזה מונע שבירה.

בתאבון!

 

פוסטים נוספים ב"בלוגרים של אש וקרח":

אפרת מ-מדריך השופיסטית לגלקסיה עם עוגת גבינה ניו יורק בנוסח ווסטרוז 

דניאלה מ-פרפראות הכינה שני פוסטים: סמיפרדו תות ברוטב פיקנטי  וכרעי עוף ברוזמרין ובלימון

טל מ-מה יש לאכול עם מאפינס הלימון של סאנסה סטארק. 

ענת מ-על עיצוב ושאר ירקות עם פסטה פוטנסקה

רחל מ-בישול בזול עם כדורי שוקולד לבן ולימון בסגנון המבצר האדום

אירנה מ-בלוזוגי עם  שושני אש וקרח

טליה מ-Ex Cocina עם גאלט דה רואה מלכותי

גיל מ-מבשל ואוכל עם פלפלים חריפים ממולאים גבינה

גלט של טוטו פרנו – עוגיות פורים משפחתיות

יש מאכלים שהם יותר ממאכלים. יש טעמים וריחות שנצרבים בזיכרון ומקבלים משמעות נוספת. אווירה שלמה בעוגיה אחת. כאלו הן העוגיות האלו, שמלוות אותי כל פורים מאז שאני זוכרת את עצמי, במסיבות הפורים שליזו, דודתה של אימי, עורכת. עוגיות יין בציפוי סוכר, עם סוכריות צבעוניות וכסופות ובשלל חיתוכים.

galletesmall-5714

את המתכון השגתי לפני שנים רבות, בעודי אופה צעירה, שטרם נכוותה משלל הכוויות שתנורים יזמנו לחיה. במחברת פרחונית, לצד איורים שמבהירים את וו המיקסר הרצוי וחום התנור, התחלתי לכתוב מתכונים – המחברת הזאת מלווה אותי עד היום, וכשהייתי בערך בת 10, באחת ממסיבות הפורים ניגשתי וביקשתי את המתכון לעוגיות האלו. דודה של אמא שלי, פרנו, שאם זכרוני אינו מטעיני היה אדם שאהב להתבדח, הכתיב לי את המתכון, ובכותרת הטעים "גלט של טוטו פרנו". הוא נפטר לפני שנים, וגם הסיפור הזה והזיכרונות ממנו נכנסו לעוגיות. פשוטות להכנה, לא מאוד מתוקות -מעט מזכירות עוגיות של פסח אבל טעימות הרבה יותר. מצופות מרנג שמתייבש בטמפרטורת החדר ונותן את המגע המתוק הדרוש. ברגע שהקרם מכסה את העוגיה, השילוב של הריחות הופך לריח קסום – ריח של פורים. פשוט כך. ופורים הוא אחד החגים האהובים עליי. חלק ממני רצה לשמור את הקסם לעצמי, אבל ממילא החוויה היא חלק מהקסם, ובכל מקרה יש קסמים שראוי לחלוק עם אחרים. אז כחלק מהפינה השנתית לעידוד משלוחי מנות, אני מביאה לכם מתכון לעוגיות, וקצת מהסיפור. מקווה שאלו יגרמו לכם ולו חלק מההנאה שהם גורמים לי.

galletesmall-2013
גרסת 2013

גלט של טוטו פרנו

 

רכיבים

חצי קילו קמח

200 גרם חמאה או מרגרינה (במחברת כל המתכונים כתובים במרגרינה, שכבר לא נכנסת לי לבית. אבל היינו דתיים, וזה היה רלוונטי פעם)

כוס יין לבן לבישול

שקית אבקת אפיה

100 גרם סוכר

 

לציפוי

חלבון מביצה אחת

חצי כוס סוכר

 

אופן ההכנה:

מערבבים את כל חומרי הבצק מלבד היין. מוסיפים את היין, מערבבים עוד. מתקבל בצק גמיש וכיפי. מרדדים על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ, וקורצים צורות ועיגולים לרוב. הדרך הנוחה ביותר היא לקרוץ בעזרת כוסות, ואני ממליצה באופן כללי שהצורות לא יהיו קטנות יותר מגודל של שפת כוס ממוצעת, ושכולן יהיו בערך בגודל דומה (דומות זו לזו) בשביל אחידות אפייה.

מניחים על נייר אפייה\תבנית משומנת ומכניסים לתנור בחום 180 מעלות, לכ-20 דקות. העוגיות מזהיבות קלות, אני אישית אוהבת אותן כשהן עוד רכות בתחתית ולא קשות לגמרי (אבל חלקן העליון כן קשה) מומלץ מאוד לטעום אחת. כדי לבדוק. כן, ברור שכדי לבדוק. אום נום נום.

מכינים את הציפוי – מקציפים את החלבונים לקרם יציב, מוסיפים את הסוכר בהדרגה תוך הקצפה. לחוששי הביצים החיות שביניכם, או סתם לאלו המעדיפים להכין מרנג בצורה אחרת – כל מרנג אמור לעבוד כאן. אני נוהגת להכין במשלוחי המנות שלי גם מרציפן ביתי, אז נוח לי להכין מרנג עם סירופ סוכר (יוצא קצת מבריק, ויותר חלק). כי כבר יש סיר ייעודי לסירופ. כאמור, הכל עובד. בתמונות ברוב הפוסט קצת התבלבלתי ופשוט ערבבתי את הסוכר עם החלבון על ההתחלה. כמו שאתם רואים, רואים קצת סוכר. ושוב, מבחינת טעם – הכל עובד.

כשהעוגיות מצטננות, מצפים אותן בעזרת סכין בקרם, מפזרים סוכריות עם רוצים, ומשאירים בחוץ להתייבש. ביום חמים, זה לוקח כמה שעות.

galletesmall-5697

פורים שמח! מקווה לראותכם באירוע החלפת משלוחי המנות של עוגיו.נט, בו אהיה גם השנה. לפוסטים הקודמים בנושא פורים – טיפים למשלוחי מנות וכו – אתם מוזמנים להיכנס לתגית הרלוונטית.

שווארמה שוקולד

יום בהיר אחד נתקלתי בכתבה הזו, שגרמה לי לצווח באושר בעמוד הפייסבוק של הבלוג "ספירלת שוקולד ענק מסתובבת!!!1". ואכן, לא יכולתי שלא להתלהב מהמחשבה על ספירלת שוקולד מסתובבת ללא שום סיבה, על מנת שתוכל להחתך לתוך קרפ טעים, ולהתמתג בארצנו הקטנטונת כ"שווארמה שוקולד". בסוף הכתבה צוין שנפתח סניף חדש במקום מגוריי, הלא הוא נס ציונה, והיה ברור שזהו גורל – כי מה הסיכוי שגם אני וגם שווארמת שוקולד נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שאני וכל דבר נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שמשהו יהיה בנס ציונה בזמן כלשהו? גורל. כבר אמרתי.

"אנחנו הולכים לאכול שווארמת שוקולד ביום שישי" הודעתי לא' חגיגית, כדי שאוכל להעמיד פנים שזה יהיה דייט ולא רק שבירה מאסיבית של דיאטה, וכדי שיהיה לי נחמד במידה וזה מעאפן. לצד כביש בשיפוץ אינטנסיבי מצאנו חנות קטנטנה שנראית… קצת לא אפויה, אבל חביבה. קצת עמודי מתכת הזדקרו מהתקרה אבל כל זה לא מנע מאיתנו להסתכל על פוסטר עצום של קרפ מפתה. "מה זה?" שאל א' את המוכר בעודו מביט בערגה על הקרפ הממולא המצולם "זה קרם פטיסייר" אמר המוכר הנחמד. "אז נראה לי שאנחנו רוצים שניים כאלה" אמר א', ואני הנהנתי. נשאלתי לתוספות – אין הגבלה – וביקשתי אוריאו, אגוזים, מרשמלו, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן – שוקולד מגולף מהספירלה הלצערי דווקא לא כל כך ענקית. בקולפן. והאמת? הגיקית אוכל שבי הרגישה סיפוק ביזארי מלראות את השוקולד הכמעט מגוחך על המוט ההוא, נכנע לקולפן פשוט, מתפתל ונופל לסלסולים ענוגים של חום ו(לצערי) לבן. הרגשתי שלא משנה מה, זה יהיה שווה את זה. או משהו.

שווארמה שוקולד - השוקולד
שווארמה שוקולד – אולי לא בגודל של שווארמה, אבל עשויה משוקולד. יש נסיבות מקלות.
אגב, את שתי התמונות הראשונות בפוסט צילמתי עם הסלולרי, ואני חייבת לציין שזו אחת מהפעמים היחידות בהן זה נראה לי הולם.

 

א' ביקש בערך אותו דבר אבל בלי המרשמלו והקצפת. "רגע, מה עם הקרם פטיסייר?" שאל. "אה, זה עוד אין בארץ". ענה לו המוכר.

פניו של א' התכרכמו קמעה.

 בעודינו יושבים בחוץ, הביט א' בקרפו. "אני לא מבין," אמר "את הקונספט של הדבר הזה."

"אני אצטט אותך." אמרתי לו.

שווארמה שוקולד - לפני
רגע לפני, עדיין מהסלולרי.

 

הקרפ חמוד, רוטב השוקולד תעשייתי להחריד, כפי שניתן לצפות. המרשמלו לא מדהים אבל טרי (=רך כמו שמרשמלו אמור להיות ולא במרקם ענוג של אבן), בניגוד לאי אלו מקומות שהייתי בהם. היה קצת מוזר לאכול את זה, אבל היה מאוד חביב.

שווארמה שוקולד - תוך כדי
הביס הראשון היה עוד איכשהו הגיוני. אלו שאחריו היו יותר מאתגרים.

 

לסיכום, גימיק שקצת הולך לאיבוד בשאון הבנייה ובחנות שמרגישה קצת לא מוכנה עדיין (אם כי סיכוי סביר שהיא כן). המחיר – 19 ש"ח לאחד – קצת גבוה לטעמי, אבל כמשהו שאני הולכת להוציא ממנו פוסט אחר כך הייתי די מרוצה. אם שוקולד מסתלסל מקולפן יעשה לכם את זה, הייתי ממליצה ללכת פעם אחת.

מוצ'י ערמונים

כפי שציינתי בפוסט קודם, בשלושת החודשים האחרונים אני לומדת יפנית. עבורי, זו הייתי מתנה לעצמי שהיא הגשמה של חלום קטן. אני חובבת נלהבת של התרבות, האסתטיקה, וזו הייתה חוויה נפלאה ללמוד (אצל סיגל יזרעאלי, המאוד מומלצת, למי שמעוניין) את השפה.

רגע לפני שהחלטנו כולנו להמשיך לקורס נוסף (מתחילים 2, כי מתקדמים זה ל,אממ, אנשים שעברו את מתחילים 2) נערך השיעור האחרון. סיגל אמרה לנו שהיא אחראית על האוכל, ואם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להביא שתייה או קינוח.

קינוח.

קי.נו.אח.

מיד ידעתי שמלבד קינוח נורמלי ליתר ביטחון, אני אכין קינוח יפני.

מוצ'י במילוי ערמונים

בדימיוני ראיתי את עצמי מפסלת קינוחים מדהימים וצבעוניים בשלל צורות וצבעים. פרחים, עיגולים, קוביות… דמיוני התפרע בעודי מחפשת מתכון מוצלח למה שעד עכשיו היה עבורי שורה בפרוסמינר שלי מ-2010, שעסק באסתטיקה של אוכל יפני, והרבה מאוד בהיות בפינטרסט – מוצ'י. האתגר החודשי של מנטקה, בסימן ערמונים ("אני אשתתף באתגר החודשי גם אם זה יהרוג אותי!" פיסבקתי למורקייק), גרם לי להשתכנע שאכין מוצ'י במילוי מחית ערמונים מתקתקה. מוצ'י בגרסתו הקינוחית המדוברת בה נעסוק בפוסט זה הוא קינוח שעשוי מקמח אורז דביק, סוכר ומים, וממולא לרוב במחית כלשהי (נניח, שעועית…) ולכן זה נשמע לי מתאים להפליא. בנוסף, כקינוח שעשוי מכמות כה מועטה של רכיבים צמחיים הוא פרווה, ידידותי לרגישים ללקטוז, צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן – מתאים להמון אנשים! אבל בעיקר – גם דביק. ממש, ממש דביק. כל כך דביק שאנשים נחנקים ומתים משום שנגסו נגיסה גדולה מדי במוצ'י. אם לא קנו אתכם כל התיאורים עד עכשיו, תודו שהחנק עשה את זה. תודו.

אז, יצאתי לי ל"לגעת באוכל" ורכשתי חבילה של קילו ערמונים (מסתבר שהם מאבדים ממשקלם עם הזמן אבל זו החבילה) מתוקים טבעית וקלים לקילוף, וחבילה של קמח אורז דביק. הכנתי מחית מוצקה יחסית, שהלכה טוב עם המוצ'י היחסית צמיגי ולא הכי יציב. המתכון כאן מתייחס לכ-12 מוצ'י עגולים בגודל בינוני, ואם תכינו מחית מקילו ערמונים תישאר לכם די הרבה, אבל זה בסדר. אצלנו היא מתחסלת במהירות כממרח מוצלח, ואם כבר אתם מכינים מחית תכינו כמות. מה גם שיש בדף במנטקה עוד הרבה מתכונים רלוונטים 🙂

עשיתי ערבוב של די הרבה מתכונים… הכנתי וטרחתי (בעיקר את המחית, כי המוצ'י לוקח גג חצי שעה כולל הכל). אחרי אי אלו שיטוטים ופנטזיות החלטתי שהמוצ'י שלי יישאר בצבעו הלבנבן והמקורי כי אני לא באמת יודעת מה אני עושה ואני מעדיפה לעשות את זה בלי צבע מאכל. וטוב שכך החלטתי, כי בכל מקרה מדובר באחד המאכלים הפחות פוטוגניים שצילמתי אי פעם שלא לדבר על כך שחלומי על ללוש את הדבר הזה לצורות היה מופרך לחלוטין. דביק, כבר אמרתי?כשהכל היה מוכן הבנתי – אין לי מושג איזה טעם אמור להיות לזה. אין לי מושג אם זה בכלל יצא טוב.

בחיל ורעדה הגעתי לשיעור היפנית עם כדורים לא לגמרי כדוריים ותהיתי לעצמי אם אכן, הכנתי מוצ'י. קיבלתי אישור מסיגל, והרי המתכון לפניכם, המוצ'י הראשון שהכנתי בחיי, שמסתבר שיצא די כמו שהוא אמור לצאת. ואיזה טעם, באמת, יש לזה? קצת מזכיר לי רחת לוקום, משום מה. לא בגלל הטעם אלא בגלל הדביקות והמתיקות, אבל עם נגיעות של אורז שהוא באותו זמן גם בצק לא אפוי. בהתחלה זה מוזר, וגם אחר כך זה מוזר. אבל זה טעם… נרכש משהו. ואחרי זמן מה, זה אפילו הרגיש לי טעים. והפרס לבלוגר הכי פחות מגרה הולך… לי!

אבל ברצינות, זה מתכון פשוט, קל יחסית, ומאוד משעשע. אני ממליצה לנסות לפחות פעם אחת ויודעת בוודאות שאנסה אותו שוב, ולא רק בגלל שנשארה לי חצי חבילה של קמח אורז דביק. המוצ'י באינטרנטים אולי יפה יותר, אבל זה כנראה כי הוא מעובד יותר ונעשה עם תבניות מגניבות. מבחינת טעם, כנראה שזה הדבר האמיתי, והוא מאוד מעניין. שימו לב, למילוי ניתן להשתמש בכל מילוי יציב יחסית, וגם בכל הנוגע למחית ערמונים ניתן להשתמש במתכונים אחרים. העיקר שהמילוי שלכם יהיה יציב יחסית, לא קרם, לא נוזל.

 

אז ככה –

 

רכיבים למחית ערמונים

חבילה של קילו ערמונים, פרגנו לעצמכם אלטאי. הם יותר קלים לקילוף וממש טעימים. עזבו את זה שהם נראים קטנים יותר, זה שווה את זה. שמרו כמה ערמונים בצד אם אתם רוצים לשלב במילוי המוצ'י שלכם מחית יחד עם ערמון שלם שמרו כמה בצד.

250 גרם סוכר

450 מ"ל מים

חצי כפית תמצית וניל

 

רכיבים למוצ'י

200 גרם קמח אורז דביק (חצי חבילה)

100 גרם סוכר

150-200 מ"ל מים

כמויות אפיות של קורנפלור (חבילה קטנה שלמה, ליתר ביטחון)

 

אופן ההכנה:

מכינים את מחית הערמונים. שוב, זו יכולה להיות תכלס כל מחית ערמונים (או מחית משהו אחר), אבל לא נוזלית מדי – אתם לא יכולים להשתמש בקרם או משהו כזה. משהו עם נוכחות! במקרה שלי – חורצים את הערמונים בצורת X, שמים בתנור עד שהם מתרככים וקליפתם נפתחת. מקלפים שעה. מקללים את היום בו לא קניתם ערמונים בוואקום. קוצצים דק בזמן שמרתיחים את המים עם הסוכר. מכניסים את הערמונים פנימה, מבשלים עד שמתרכך עוד יותר (שעה ככה, אפשר להוסיף קצת מים אם נראה לכם שכדאי) תוך ערבוב פה ושם, מורידים מהאש, מוסיפים תמצית וניל ומרסקים בבלנדר מוט. יש לכם מחית ערמונים!

מוצ'י –

אני הלכתי על גרסת המיקרוגל. אפשר להכין בסיר אידוי, או משהו כזה, אבל בחייאת – יש גרסת מיקרוגל!

בקערה עמידה במיקרוגל, מערבבים את קמח האורז, הסוכר והמים היטב עד שהם… מעורבבים היטב.

מכניסים למיקרוגל לדקה וחצי, מוציאים ומערבבים.

מכניסים למיקרוגל שוב, לעוד שתי דקות. חוזרים על התהליך. אם אתם מגלים שבמוצ'י שלכם יש גושים, אל תלחצו. שימו אותו עוד קצת במיקרוגל עד שהוא מקבל יציבות כלשהי ונראה מעט שקוף.

מפזרים קורנפלור על משטח אחיד – אל תתקמצנו. אני, שלא רציתי לחרפן את המטבח ולא באמת ידעתי מה אני עושה השתמשתי בתבנית אלומיניום גדולה במקום בשיש. זה סבבה, אבל מאחר והיא לא חלקה המוצ'י (כבר אמרתי שהוא דביק?) יוצא טיפה גבשושי בגלל ההימרחות הלא מאוד אחידה שלו עם קורנפלור. לא קריטי.

בשלב זה משתמשים בלקקן או משהו דומה כדי ליצוק את הדבר שהוא הבערך בצק של המוצ'י (נכון שאני מוכרת את המתכון הזה? נכון???) למשטח הקורנפלור. זה סופר חם, זהירות. אבל למרות שזה חם, צריך לעבוד יחסית מהר. כשהבצק עוד חם אבל אתם מסוגלים לגעת בו בלי שזה יכאב, הרטיבו את הידיים וחלקו אותו לכ-12 חתיכות. קחו כל חתיכה ומעכו אותה בערך לגודלה של 2/3 כף יד. שימו במרכזה כמות נאה של מחית ערמונים ומתחו את בצק המוצ'י מעלה כך שייסגור על המחית. המוצ'י המאוד דביק נדבק לעצמו בלי בעיה. אל תתפרעו על המים בידיים – זה מונע מכם להידבק, אבל גם ממנו. אפשר להכניס גם ערמון שלם פנימה, בתוך המחית.

מגלגלים את הכדור בכמויות רציניות של קורנפלור עד שאפשר לגעת בו מבלי שהוא נדבק לכל דבר שזז או לא זז בבית, כולל לעצמו, לתבנית, לצלחת… הבנתם את העיקרון. חוזרים על התהליך עם כל שאר החתיכות שחתכתם קודם. אל תדאגו מכל הקורנפלור, הוא לא מורגש מבחינת טעם.

אוכלים כשזה מתקרר, בביסים לא גדולים מדי, כדי לא להחנק למוות. בתאבון!

מוצ'י במילוי ערמונים

גלידת בזיליקום

יש דברים שפשוט נכון לעשות. אחד מהם הוא להביא לכם את המתכון המופלא של אמא של א' – הגר – לגלידת בזיליקום. כל כך נכון, כל כך הגיוני, שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהוכרז שהרכיב לאתגר החודשי של מנטקה יהיה גלידה.

021

אז, בכל המשפחה המורחבת של א', יוצא שבעיקר אני והגר מעריכות את הפלא הבזיליקומי הזה. מתכון נפלא שהיא המציאה לבד, שמשלב את הניחוח הנהדר של הבזיליקום, מרקם קריר ונעים של גלידה, וכמובן – הסוכר. שזה מצוין – כי זה אומר שיש יותר לאכול. הכל התחיל בפרפה בזיליקום ורוטב פטל בכנס אי שם בזלצבורג. אחרי כמה ניסיונות שחזור צץ ועלה דווקא ג'ימי אוליבר, שכותש וניל עם סוכר כדי למצות את טעמו. כך הלך, התבהר ונולד לו המתכון, שמשתמש בכתישה של הבזיליקום עם הסוכר, באופן שממצה את טעמיו היטב. כמה שינויים נוספים, ואני מוצאת את עצמי לפניכם היום, מרגישה שאני חושפת איזה סוד מגניב במיוחד, מרוצה מהכמות (ההולכת ופוחתת…) של גלידת הבזיליקום שמחכה לי במקפיא. המון תודה להגר, שגם מדגמנת פה בפוסט ידיים מיומנות להפליא.

את המתכון אפשר להכין עם מכונה או בלי. כאן בתמונות תראו גם וגם, ואני מבטיחה לכם שגם בגרסה נטולת המכונה זה היה מצוין, וההבדל הוא מינורי, בעיקר במרקם.

אז!

רכיבים

חבילת בזיליקום

1/3 כוס סוכר

3 חלמונים

3/4 כוס חלב

חצי מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה

 

אופן הכנה

כותשים היטב את הבזיליקום עם הסוכר. כאן כל הבזיליקומיות הבזיליקומית עוברת לסוכר. נום!

bazilice2

bazilice3

מוסיפים 3 חלמונים ומקציפים הכל יחד

bazilice4

bazilice5

bazilice7

מוסיפים את החלב, מערבבים ומסננים במסננת צפופה, שלא ישארו יותר מדי חתיכות בזיליקום בפנים.

מקציפים בנפרד את השמנת המתוקה.

אם אין מכונה: מקפלים יחד ומעבירים למקפיא

אם יש מכונה: אפשר לקפל ולהעביר למכונה, ואפשר לתת למכונה לקפל. פשוט שמים את תערובת הבזיליקום במכונה, ומוסיפים לאחר ההקצפה את השמנת המוקצפת.

ו…אמ… זהו! פוף!

bazilice6
לפעמים שאריות זה יפה
bazilice8
ללא מכונה – גרסת הצנצנת.

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

עוגיות שאריות במילוי קוקוס לוטוס

אז, מנטקה החלו בפרוייקט חדש בניצוחה של מור – "כחומר ביד הבלוגר". ועם מור, קשה לי לסרב. אפילו כשמדובר בקוקוס.

העיקרון פשוט – לכל חודש חומר גלם, ואסופה של בלוגרים מתאספים להם ומכינים משהו עם המשהו הנבחר. הפעם, כאמור, קוקוס. בדף הפרוייקט לחודש זה תוכלו לקרוא הסברים מפורטים ואת תמונות הפוסטים של כל הבלוגרים המשתתפים. אני מאלו שאמרו "קוקוס זה לא ממש הקטע שלי" (אם כי ממתק הקוקוס הורוד זרחני מקבל מקום יוצא דופן של כבוד, הנאה ואהדה כללית אפילו שהוא עם קוקוס וורוד). אבל ניסיתי בכל זאת. אחרי ניסיון נועז לפנקייקוקוס לוטוס טבעוני שנזרק מחמת היותו נוראי אפילו בשבילי, המשכתי לחפש עוד מתכונים עם קוקוס וחשוב מכך – עם שם משעשע (אותי, לא אתכם. אני מעריכה אתכם יותר מזה, באמת!). מה יצא? קצת פחות מתכון, קצת יותר הצעת הגשה. במקפיא שלי היו כלואים מזה זמן רב שני כדורים נאים של בצק פריך מצופים בניילון נצמד. ביום בו אמצע מתכון שמתאים לי בדיוק לתבנית, אהיה אדם שמח. או שאולי זו אני. לא משנה. בכל מקרה, כדורי הבצק האלו, אחד מלוח ואחד מתוק,  שאלו אותי בלחש "עד מתי?" כל פעם שפתחתי את המקרר. עד עכשיו! קבלו את העוגיות עם השם הכי חורז בבלוג זה בפרט ואולי בבלוגספרה בכלל!

coconut-039shim
לראשונה בתולדות הבלוג – צילומי עוגיות על עץ לבן. נאחל לי גיוון לרוב.

רכיבים:

שאריות בצק פריך שאני בטוחה (!) שיש לכם במקפיא, או שאריות מהפאי שהכנת כרגע. או בצק פריך מהמתכון החביב עליכם, אבל תכלס זה עוגיות די מפוצצות אז בתור שאריות הן עובדות הכי טוב.

קרם קוקוס

קוקוס טחון

ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

בעזרת ספל, כוס או רחמנא לצלן, חותכן, קורצים לעיגולים נאים. את חצי מהעיגולים חותכים גם מבפנים באמצעות כוס שוט או משהו אחר. אלו יהיו העוגיות העליונות שלנו.

אופציה: את העוגיות העליונות אפשר למרוח במעט קרם קוקוס ולצפות בשבבי קוקוס. מוסיף למראה, לא ממש לטעם. אבל נחמד, לדעתי. שימו לב שאתם מדביקים היטב את הקוקוס הטחון, בלחיצה קלה. אחרת הוא יפול.

מניחים על נייר אפייה ואופים לכעשר דקות על חום של כ-180 מעלות. תלוי בבצק ובתנור שלכם. שימו לב שאם ציפיתם את העוגיות העליונות בקוקוס, צריך לשים קצת יותר לב למה הולך שם בפנים, שלא ישרפו כליל.

coconut-010
כמו שאתם רואים, אני גם שמרתי בצורתן את העיגולים שהוצאתי מתוך העוגיות העליונות כדי ליצור מיני-עוגיות. פחות עבודה, יותר מבחר.

בינתיים מערבבים כף גדושה של ממרח לוטוס, 2 כפות של קרם קוקוס, ובערך שלוש כפות קוקוס טחון ומניחים במקרר.

כשהעוגיות יוצרות מהתנור, מניחים להם להתקרר לגמרי, מורחים את העוגיות המלאות בשכבה נאה של ממרח (בעיקר עם הבצק שלכם מלוח), סוגרים, בוזקים מעט קוקוס טחון מלמעלה, מנערים ומגישים.

החלק הנחמד הוא שהמילוי הזה מתאים, לדעתי, גם לשאריות של בצק פריך מלוח וגם לבצק פריך מתוק או ניטרלי. השילוב של קרם קוקוס עדין עם הלוטוס הארגסיבי יוצר ממרח מתקתק אך לא משתלט מדי, עם טעמים עדינים של קוקוס שמתאימים להכל.

אבל כאמור, קוקוס (במתוקים, אגב. יש אחלה תבשילים של ממש) זה פחות הקטע שלי. חלק מהעוגיות (המתוקות בלבד!) מילאתי ב-lemon curd מדהים שקניתי בתערוכת מבשלים בשנה שעברה ושמרתי במזווה כאוצר יקר, ופתחתי כי הוא מתקרב לתוקפו. מאוד מאוד מומלץ, אם כי אני לא מצליחה להזכר או למצוא מאיפה קניתי אותו. אם למישהו פתרונות, שתפו!

פרוייקט ארוחת קיץ – מתוקי עגבניות

בקושי הספקתי להגיח מנבכי פתיחת תערוכת הבוגרים בה אני מציגה, וכבר מצאתי את עצמי בפרוייקט בלוגרים קיצי. הרכיב המשותף – עגבניות. "אני אכין קינוח!" קפצתי ואמרתי, שכן אני תמיד מחפשת סיבות טובות לעשות דברים איומים. ואז הוספתי ושאלתי – "זה חייב להיות טעים?"

ואז התחלתי לחקור ומצאתי אי אלו מתכונים לקינוחי עגבניות. בהחלט ייתכן ועוד אחזור למסע הזה, אבל בינתיים באמתחתי שני מתכונים מתוקים לחלוק עמכם. הם לא "קיציים" במובן הקלאסי, אבל, ובכן, לא נורא.

בתור התחלה צד את עיני מתכון לקינוח עגבניות ממולאות – לקוח מכאן ומעוות ושחוט על ידי תיעובי החזק לאניס, חוסר ההיערכות שלי בכל הנוגע למיץ תפוזים ויד דמיוני הטובה עליי.

הרכיבים:

5 עגבניות בינוניות ומעלה, בשלות אבל לא רכות

שני אגסים קלופים וקצוצים

4 כפות שקדים קלופים פרוסים

מיץ מתפוז אחד גדול ולימון אחד קטן

גרידה מתפוז אחד גדול ולימון אחד קטן

חצי כף קינמון

מקל וניל

כוס סוכר

רבע כוס מים

ההכנה

חותכים את חלקן העליון של העגבניות כמו כובע שכזה, מרוקנים אותם ושומרים את התוך בצד.

בקערה מערבבים את האגסים והשקדים יחד עם גרגירי מקל הוניל. שומרים את המקל בצד.

בסיר קטן ממיסים את הסוכר והמים – בלי לערבב! תנו לו לבעבע, להתקרמל מעט, להסמיך. מוסיפים את מיץ התפוז והלימון ואת מקל הוניל שנשאר מהסעיף הקודם ומצמצמים 8-10 דקות.

לקערת האגסים מוסיפים את גרידת התפוז והלימון, חלק מתוכי העגבניות ששמרתם (אנחנו לא רוצים שזה יהיה נוזלי מדי, ומאוד הגיוני שיהיה לכם הרבה יותר מדי תוך בשביל התערובת הזאת), הקינמון ורבע מהקרמל התפוזי שלכם.

מניחים את העגבניות המרוקנות בתבנית אפייה קטנה, ממלאים אותן בתערובת האגסים, סוגרים עם הכובע שחתכנו מהן קודם, שופכים מעט מהקרמל בתחתית התבנית ומזליפים מעט מעל העגבניות ומכניסים לתנור. תאורטית לעשר דקות. אם יש לכם טוסטר אובן מהגיהינום כמו לי, זה יכול לקחת גם חצי שעה ומעלה. אבל כעיקרון, בסופו של דבר יש לכם עגבניות שנראות בערך ככה –

 מגישים עם הקרמל הנותר לצד כדור גלידת וניל. אני ניסיתי עם קצת גלידה בטעם קרמל (טעם חדש לבן&ג'ריס, הביקורת בקרוב!), יצא ממש מעניין ודי מתאים.

אז, בתור קינוח העגבניות הראשון שלי? מוזר. אפילו מוזר מאוד. אני שמחה שהוספתי את מיץ הלימון כי החמיצות שלו עובדת, ושמחה שהפחתתי ממיץ התפוזים כי הוא משתלט למדי, אבל כך גם טעם העגבניות והאגסים די נבלעים בו ועל כן כאמור מאוד מומלץ להיזהר עם כמות פנים-העגבניה שאתם מכניסים לתערובת. השקדים נותנים פריכות, ותכלס העגבניה הולכת די טוב עם מתוק. אז, לא רע. אם משעמם לכם, אפילו הייתי ממליצה לנסות. אבל, זה לא מתכון שאמליץ עליו ללא הסתייגות. בניגוד למתכון הבא, שהוא גם הרבה יותר קל, וגם כל כך גאוני שפשוט אין לי מושג איך לא מצאתי אותו קודם. מחדל. פשוט מחדל. במקור לקוח מכאן, כל מה שעשיתי היה לוותר על הסוכר הדק ולהמיר בסוכר רגיל. בעיני היופי במתכון הזה הוא הזמינות שלו, וחבל להכביד בדברים שקשה למצוא בארץ. מה גם שלדעתי במתכון המקורי הוא שם פחות מדי סוכר ביחס למים. מסתבר שאני קצת סומכת על עצמי בדברים האלו עכשיו, שזה די מגניב!

עגבניות שרי טבולות בקרמל על עלי בזיליקום – קינוח, ממתק או טעימת פתיחה

סוף סוף יוצא לי להשתמש בצלחת הזאת!

רכיבים:

כוס סוכר

רבע כוס מים

עגבניות שרי עם ענף הכי טוב

עלי בזיליקום

הכנה

בסיר קטן, ממיסים את הסוכר והמים – כמו במתכון הקודם, בלי לערבב! הסמיכות של הסוכר תקבע האם הציפוי של העגבניה שלכם יהיה קשה ופריך או יותר ממתקי ורך. אבל – שניהם נפלאים. עשיתי שתי נגלות של ציפוי, אחת התקשתה לאבן והשנייה נשארה רכה יחסית וזה היה נהדר. מה שכן, בהחלט יכול להיות שהחום בדירה שלי פשוט מנע מזה להתקשות… הממ… לא משנה

בכל מקרה, כשהסוכר נמס כולו והחל להזהיב, מורידים אותו מהאש וטובלים בו את העגבניות. אם אין לכם ענף או שאתם חוששים מכוויות אפשר לנסות עם קיסם וכאלה. תאורטית אפשר להניח על רשת לייבוש, אני פשוט הנחתי כל עגבניה מראש על עלה בזיליקום.

מחכים שהציפוי יתקשה, ואוכלים! אני אוכלת קומפלט עם העלה. זה פשוט נהדר – הסוכר עם הטעם של השרי יוצר שילוב שהוא לא ממש מפתיע כמו מפתיע בכמה שהוא נפלא. וגם – כל כך יפה!

הפוטוגניות היא ללא ספק פלוס רציני של המנה הזאת

אז, אלו קינוחי העגבניות שלי. רוצים גם אתם לתת לי סיבות טובות לעשות דברים נוראים? אל תהססו וכתבו לי כאן בתגובות או בדף הפייסבוק של הבלוג!

פרוייקט ארוחת קיץ כולל גם:

אורז אפוי עם עגבניות מיובשות של "מעז יצא מתוק"

עגבניות ממולאות בורגול ועשבי תיבול של "טולטולים"

גריסיני עם ממרח עגבניות מיובשות של "המערוך המקפץ"

פיצילים של "בישול בזול"

קיש עגבניות וקישואים על תחתית קינואה של "משהו מתוק – הבלוג של וויני"

זה די אותו דבר, מלבד הגעגוע

התמונות שלי נשלחו למסגור, ואפשר לומר, בערך, שחזרתי!

וכמה הולם זה שפוסט החזרה שלי מרכיב בתוכו ישן וחדש. גם הזוני, מוסד ותיק שטרם דיברתי עליו, וגם וופל שוקו, הלא הוא בבט לשעבר.

אז, בקצרה, ביום בהיר אחד הגיע אחי לביקור בעיר בירתינו החמה והיבשה. מאחר ובבט שוקו היו סגורים, שמנו פעמינו אל הזוני. את זוני אני מכירה זמן רב, אבל בניגוד לחבריי פחות התלהבתי ממנו. יש בו משהו… תל אביבי כזה. מעין שילוב של הבראסרי, הדיקסי והבנדיקט. באופן שאני לא מחבבת. כאמור, כנראה שתל אביב וכאלה. בכל זאת, יש כבוד. אומרים שההמבורגר במקום הוא מהטובים בארץ, או משהו כזה. והם פתוחים 24/7, שזה נחמד.

וארוחת בוקר עם בייקון? ובכן, זה אפילו נחמד מאוד.

קרוק מדאם – לחם קלוי, בייקון, אמנטל וביצת עין. 43 ש"ח.

אחי הזמין את ארוחת הבוקר הקלאסית (45 ש"ח), והחלפנו את השתייה החמה שלו בעוד מיץ תפוזים בשבילי. היה טעים מאוד, וצערי היחיד היה על כך שכוסות המיץ היו קטנות. סטנדרט, אבל סטנדרט מעט מרגיז. בכל מקרה, מדובר בארוחות בוקר משתלמות ביותר, וממש לא יקרות ביחס לרכיבים ולאיכות.

Zuni, יואל משה סלומון 15.

 

בשלב זה בבט וופל שוקו כבר נפתח, ממש מטרים מאיתנו, ושמנו פעמינו אליו בשביל קינוח, והאמת – כי ממש רציתי לבדוק ולכתוב מה דעתי על המוסד הזה, אחרי שהתנתק משורשיו ואימץ לעצמו את שם העסק הכי מקורי בכל הארץ התיאורטית בה אין עסקים בכלל מלבד העסק הזה. כל מה שנותר להם הוא לאמץ כלב בשם חומי וחתול בשם מיצי, ומיליון פיות ימותו, או משהו כזה.

בכל מקרה, כבר בכניסה חיכתה לנו הפתעה:

תצוגה. כמעט שבע שנים אני מכירה את המקום. ולפתע – תצוגה.

נראה שגם שינו מעט את העיצוב. אני חושבת.

התריסים… תמיד היו בצבע הזה? כמו כן, יש לי תחושה שמשהו חסר בשלט. הייתכן והבעלים עדיין לא לגמרי שלם עם בחירת השם החדש למקום? האם עדיין יש תקווה?

האמת שהמקום נראה מסודר יותר ממש שהיה לאחרונה, אבל זה תהליך שלדעתי החל לפני זמן מה. תחרויות ציור מתרחשות להן בלוח מסודר משלהן, שלטי התשובות הנפוצות המשעשעים שמעטרים את המקום השתנו קמעה וגם לוח תמונות התווסף.

בסופו של דבר, הגיעה שאלת הטעם.

ואני לא יודעת אם זו הדרדרות איטית שגרמה לך שלא אשים לב לכלום, או שזה באמת די אותו הדבר. אבל האמת, זה די אותו הדבר. הוופלים טעימים, השוקו טוב, התוספות מפנקות.

ועדיין, זה לא כמו פעם. אולי זו העלאת המחירים האיטית שכבר קשה להתעלם ממנה. אולי אלו הסנטימנטים. אבל איך שלא אסתכל על זה, משהו בי היה מעט נוגה עת כרסמתי את הוופל הבאמת מוצלח באותו יום שלישי בבוקר.

כן…

נותר לי רק למצוא זמן וללכת סוף סוף לבקר בסניף הגבעתיימי בשעות הפתיחה המוזרות שלו. אולי שם נמצאת הישועה. ואולי מקור התוגה הוא בכלל בי עצמי, והבעיה היא אחרת לגמרי…