תגית: יין

מרכז המבקרים של יקב רמת הגולן

אני מחרידה. באמת. לפני חודשיים הייתי במרכז המבקרים של יקב רמת הגולן כחלק מסיור בלוגרים ורק עכשיו אני מפרסמת את הרשומה. מאז קרו עוד המון דברים סוחטי זמן – התחלתי לארגן חתונה, שיניתי את התבנית של הבלוג מיליון פעמים (ועוד יבואו מיליוני פעמים נוספות כנראה…) עברתי דירה, נרשמתי לתואר שני. אבל עדיין. לא בסדר. מה שכן, אני מקווה שאולי הפוסט רלוונטי לקראת החגים הממשמשים לבוא! לבטח היין יזרום כמים, או משהו כזה, וכולם מחפשים דברים נחמדים לעשות בחופש. רגע, חופש? מה? מה זה חופש? אני רוצה חופש.

מרמר. (מרמר = הצליל שעושים כשמתמרמרים. סימן רשום. אבל לא באמת.)

אז, בכל מקרה, סיור בלוגרים. רמת הגולן. קבלת פנים, מרכז מבקרים. יין גמלא מבעבע. אומנומנומ.

משם המשכנו להצצה על התהליך עצמו. המון חביות. המון יין. המון בקבוקים. יש משהו ממש ממש יפה במכונות גדולות ובסרט נע. משלב המילוי עד לשלב הזה שבו שמים על הבקבוק את הדבר ההוא שהוא מזכיר קצת יותר מתכת מנייר. ידנית! עושים את זה ידנית! אומג.

קצת פחות אסתטי, אבל תאמינו לי שזה היה מגניב מאוד.

ואז, טעימות.

קשה, קשה לשתות כל כך הרבה. אבל שרדתי. עבורי בלט מעל כולם ירדן מלבק 2011. אני מאוד, מאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מאוד. בקרב חובבי הפורט נרשמה התלהבות מ-T בריבוע, אך לצערי, אני לא חובבת גדולה של פורט.

משם המשכנו לארוחת פויקה ולסיור בחלק מהכרמים ביקב, ביניהם היקב האורגני, שמסתבר קיים. אני השתדלתי להישאר בצל מחשש לשינוי צבעי לגוון שלרוב הייתי קוראת לו לובסטר אבל לרגל הפוסט אפשר לקרוא לו גוון של יין אדום בהיר, אולי רוזה? הממ.

וכך תם היום – עייפות קלה, ערפול חושים, גוון עור תקין וכיף.

אם לא יצא לי לקפוץ לכאן שוב – חגים שמחים לכולם, ובהצלחה בכל הליכי תחילת השנה השונים.

סיור יקבים בשפלת יהודה

קצת לפני החגים החל להתארגן לו סיור יקבים. כן כן, החגים ההם שהיו לפני יותר מחודש. ככה זה. בכל מקרה, כמו שכתבתי בעבר אישית אני ממש אוהבת לטעום יין, כי אני לא ממש מסוגלת לשתות הרבה יין. אני, ובכן, נרדמת. אבל אני אוהבת יינות מסוימים ואני אוהבת להרגיש כמו צרפתייה למחצה מוצלחת. וכך החל לו מיני סיור יקבים בשפלת יהודה. טועמים הרבה יין בלי לשתות הרבה, מטיילים קצת על הדרך.

התחנה הראשונה שלנו הייתה יקב "סוס ים". דבר ראשון, קיר סגול זה אדיר. דבר שני, היה אירוע טעימת "גראנש" שעוד טרם בוקבק. מה רע? היין העיקרי שהרשים אותי היה לבן, דווקא. באופן כללי, הפוסט הזה הוא עדות לכך שלכתוב תקצירים בסלולרי כשטועמים דברים שרוצים לכתוב עליהם זה רעיון רע… כי כתוב לי "לואר בלאן" ומאוחר יותר "ג'יימס" שלדעתי הוא הרחבה של העניין – כלומר, יין ג'יימס מענבי שנים בלאן. באופן כללי, שמעתי דברים טובים על הלבנים שלהם. אגב, גם כאן – אלבום התמונות המלא בפייסבוק.

DSC_2095

DSC_2086 DSC_2092 DSC_2106

המשכנו וטעמנו כמה אדומים, ביניהם יין "רומן" עם ריח נפלא וטעם קליל וחמצמץ מעט. זינפנדל עם ריח אף יותר עמוק וטעם חמוץ אף יותר… לא ממש אני. "אלול" שהיא יותר לטעמי – פחות חמוץ, ועמוק בדיוק במידה. הגראנש עצמו היה לי קצת חזק… הייתי אומרת שהוא לאמיצי הלבב 🙂 מעניין איך הוא מבוקבק.

בכל מקרה, הלחם והגבינה היו מצוינים, והמשכנו הלאה ליקב צרעה.

יקב צרעה הוא המותם ביותר לטעימות מבין השלושה. זה עולה מעט כסף אם לא קונים כלום, אבל יש חדרים, יש מרחב גדול ומרווח לשבת בו, ומאוד נעים. אבל למה נתנו לנו לחמנייה פשוטה? קצת מבאס. לא נורא.

DSC_2128 DSC_2133

התחלנו בנווה אילן, לבן, חמצמץ, פריך, עמוק וקריר. המשכנו ל"הרי יהודה" , ריח אגוזי מעט, חמצמץ וקליל – אבל במידה. "שורש" כנראה לא השאיר עליי רושם ספציפי כי לא כתבתי עליו כלום ו"אור" הקינוחי שהיה כל כך מתוק (ממש ממש מתוק) שכתבתי לעצמי "ממש מתוק". בכנות, זה ממש מתוק. אני חושבת שאפילו השתנקתי מעט מההפתעה. אני יצאתי עם מעט גבינות עיזים שחיבבתי מאוד ושנמכרו גם בחתיכות קטנות, שזה מצוין. ובניגוד ליין, גבינות לא מרדימות אותי.

DSC_2136

סיימנו ביקב מוני, בו לא ממש היה נראה שאכפת למישהו שאנחנו שם. קיבלנו כמה מלמולים שכששאלנו שאלות וכמה כוסיות חד פעמיות כשביקשנו לטעום. מצד שני, יש שם מעין מערה עם מושבים וכאלה אז אולי שם אמורות להיות טעימות רציניות, בימים אחרים… אין לדעת. היינות כאן היו הכי זולים, אבל דווקא את המרלו שלהם קניתי, וחיבבתי יותר משאר היינות שטעמנו באותו היום. בסופו של דבר, גם אם זה לא הכי נחשב או הכי יקר, אם זה טעים זה טעים. כמו חטיפי טראש. בכל מקרה, הנוף מחוץ לחנות מהמם.

DSC_2146 DSC_2157

יינות רמת הגולן אצל ארז קומורובסקי

לפני זמן מה הוזמנתי ליום של טעימת יינות יקב רמת הגולן לצד דברים טעימים אחרים בביתו של השף ארז קומורובסקי בגליל, בו הוא מעביר סדנאות בישול ואפייה לקבוצות פרטיות. אני מודה שהתלהבתי לא מעט, ושמחתי מאוד לומר כן – שכן אני אוהבת יינות ודברים טעימים אחרים עד מאוד, בפרט כשהם מגיעים בצורת חוייה אי שם בצפון.

אחרי נסיעה ארוכה צפונה הגענו לבית מוקף בגינה ובה אי אלו תבלינים ופסלים, ודי מיד קיבלנו לגמנו את היין הראשון – גמלא "השמורה" ברוט, יין מבעבע ויבש.

DSC_3478

זה הזמן לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת יין, אני לרוב די מתייגעת משלל התיאורים שלו. פעם אחת בחיי טעמתי יין שאכן היה פירותי באופן מורגש עד כדי שיגרום לי לומר זאת בעצמי, וזה היה אי אז לפני ארבע עשרה שנה. מאז, אני נוטה לדבר על יין בשפתי שלי.

אני מאוד מחבבת יינות מבעבעים, כל עוד הם לא מתוקים מדי. גמלא "השמורה" ברוט היה יבש עד כדי פריכות וחיבבתי אותו מאוד. הוא לא היה חמוץ מדי. נטען בפנינו שהוא הולך טוב עם הכל – והאמת, זה נשמע די הגיוני. לולא הייתי יודעת שעוד כוסות לפניי, הייתי שותה ממנו הרבה יותר – הוא ללא ספק היה היין המועדף עליי באותו היום. אבל מאחר ולא רציתי להירדם, ויין מבעבע עולה לי לראש אף מהר מיינות אחרים, ניצלתי את ההזדמנות לצלם את המנות המרהיבות שקיבלו את פנינו. לא הצלחתי לבחור כמות מצומצמת של תמונות, אז בעמוד הפייסבוק של הבלוג נמצא האלבום המלא. אתם יותר ממוזמנים להיכנס, להתבונן, וכמובן לחבב.

DSC_3487DSC_3498

DSC_3516

אחרי קבלת הפנים הטעימה והמבעבעת יצאנו לסיור קטן בו ארז הראה לנו את שלל התבלינים המקיפים את ביתו, חסות, וחיות אחרות. היה יפה וריחני, עם כמה רימונים מדוגמים וקרני שמש שמיהרתי להתחבא מהם על מנת שלא אתחיל את היום בגוון של יין אדום. טעמנו והרחנו, הסתובבנו ונשמנו אוויר גלילי נהדר.

DSC_3573 DSC_3586 DSC_3593

לאחר הסיור התיישבנו לאכול. כן כן, לאכול. כי, אממ, לא אכלנו מספיק קודם! כן! טוב, לא. שלוש כוסות ניצבו לפנינו, על מנת שננסה אותן מהקלה לכבדה עם המנות השונות. לא רק כוס למנה, אלא דווקא להתנסות בצורה בה יין הולך אחרת עם כל מנה, ולאו דווקא לבן עם דג ואדום עם בשר.

DSC_3617

הקליל ביותר היה ירדן סוביניון בלאן. קליל, אבל עם נוכחות. אישית אני פחות אוהבת יינות כל כך קלים. הם מרגישים לי "שטוחים" מדי. אני חושבת שיש קורלציה כלשהי בין התיאור של גוף היין לבין מה שמרגיש לי שטוח מדי. אני אוהבת יין עם גוף יותר מלא, לרוב. אחריו הגיע ירדן ויוניה, שקפץ מדרגת נוכחות משמעותית. היין הלבן השלישי היה קצרין שרדונה 2010 שאני יכולה להישבע שהיה לו ריח חמאתי. אני אוהבת יין עם ריח חמאתי. הוא מזכיר לי חמאה. וחי חדקי, כמו שאומרים בקישור באמת יש לו איזה מרקם קרמי. עם כל אלו הוגשו לנו ברוסקטת תרד ושמנת חמוצה ודג בעלי בננה עם צ'ילי עגבניות מלח ולימון. הייתי אומרת שהיין הזה קיבל את המקום השני של אותו היום.

DSC_3644 DSC_3667

את הדג ניסינו גם עם פינו נואר 2009. אני דווקא מעדיפה לרוב יינות אדומים אך לבנים, אך עבורי הוא היה מעט שטוח מדי. מה שכן, הוא הלך טוב עם הדג, מה שאכן הוכיחה את הנקודה שציינתי קודם – לא רק לבן עם דג.

לאחר מכן הגיע סלט שומר ושקדים עם לבבות, ויין גמלא סירה 2010. הוא כבר היה יותר לטעמי, ומדי פעם, בתלות במנה שאיתה לגמתי אותו, הוא אפילו הבליח עם איזו נימה מתקתקה עדינה עדינה שחיבבתי מאוד. מקום שלישי, אני חושדת, ליום המצוין הזה.

DSC_3690

לעיקרית (האם באמת יש עיקרית כשיש ארוחה עם כל כך הרבה מנות? אז, המנה עם בשר הבקר. כן.) – אממ. אני לא יודעת. לא כתבתי את זה. הבושה! אבל, בשר. בשר טעים. עם אננס צלוי וצ'ילי ובצל קצוץ. טעים! כמו כן זו הפעם הראשונה, אני חושבת, שאני טועמת אננס ישראלי טרי. זה היה נפלא.

DSC_3745

ליין אחרון, טעמנו מיין 2T 2009, אשר מורכב משני זני ענבים פורטוגזים. הוא היה מאוד מעניין, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. לקינוח של ממש, אכלנו עוגת בצק שמרים וגבינת ג'יבנה, זאת שמשתמשים בה לכנאפה, עם סוג של Berry מיובש (שכחתי איזה… אני הולכת ומדרדרת ככל שהארוחה מתקדמת, שמתם לב?) שהייתה כה דחוסה ומענגת, מהסוג שרוצים לקחת לאיזו מיטה ושמיכת פוף בשבת סגרירית ולהטביע בה את הדיאטה.

DSC_3752

במילה אחת – נום. בשלוש מילים? אום נום נום.