תגית: טבעוני

מוצ'י ערמונים

כפי שציינתי בפוסט קודם, בשלושת החודשים האחרונים אני לומדת יפנית. עבורי, זו הייתי מתנה לעצמי שהיא הגשמה של חלום קטן. אני חובבת נלהבת של התרבות, האסתטיקה, וזו הייתה חוויה נפלאה ללמוד (אצל סיגל יזרעאלי, המאוד מומלצת, למי שמעוניין) את השפה.

רגע לפני שהחלטנו כולנו להמשיך לקורס נוסף (מתחילים 2, כי מתקדמים זה ל,אממ, אנשים שעברו את מתחילים 2) נערך השיעור האחרון. סיגל אמרה לנו שהיא אחראית על האוכל, ואם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להביא שתייה או קינוח.

קינוח.

קי.נו.אח.

מיד ידעתי שמלבד קינוח נורמלי ליתר ביטחון, אני אכין קינוח יפני.

מוצ'י במילוי ערמונים

בדימיוני ראיתי את עצמי מפסלת קינוחים מדהימים וצבעוניים בשלל צורות וצבעים. פרחים, עיגולים, קוביות… דמיוני התפרע בעודי מחפשת מתכון מוצלח למה שעד עכשיו היה עבורי שורה בפרוסמינר שלי מ-2010, שעסק באסתטיקה של אוכל יפני, והרבה מאוד בהיות בפינטרסט – מוצ'י. האתגר החודשי של מנטקה, בסימן ערמונים ("אני אשתתף באתגר החודשי גם אם זה יהרוג אותי!" פיסבקתי למורקייק), גרם לי להשתכנע שאכין מוצ'י במילוי מחית ערמונים מתקתקה. מוצ'י בגרסתו הקינוחית המדוברת בה נעסוק בפוסט זה הוא קינוח שעשוי מקמח אורז דביק, סוכר ומים, וממולא לרוב במחית כלשהי (נניח, שעועית…) ולכן זה נשמע לי מתאים להפליא. בנוסף, כקינוח שעשוי מכמות כה מועטה של רכיבים צמחיים הוא פרווה, ידידותי לרגישים ללקטוז, צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן – מתאים להמון אנשים! אבל בעיקר – גם דביק. ממש, ממש דביק. כל כך דביק שאנשים נחנקים ומתים משום שנגסו נגיסה גדולה מדי במוצ'י. אם לא קנו אתכם כל התיאורים עד עכשיו, תודו שהחנק עשה את זה. תודו.

אז, יצאתי לי ל"לגעת באוכל" ורכשתי חבילה של קילו ערמונים (מסתבר שהם מאבדים ממשקלם עם הזמן אבל זו החבילה) מתוקים טבעית וקלים לקילוף, וחבילה של קמח אורז דביק. הכנתי מחית מוצקה יחסית, שהלכה טוב עם המוצ'י היחסית צמיגי ולא הכי יציב. המתכון כאן מתייחס לכ-12 מוצ'י עגולים בגודל בינוני, ואם תכינו מחית מקילו ערמונים תישאר לכם די הרבה, אבל זה בסדר. אצלנו היא מתחסלת במהירות כממרח מוצלח, ואם כבר אתם מכינים מחית תכינו כמות. מה גם שיש בדף במנטקה עוד הרבה מתכונים רלוונטים 🙂

עשיתי ערבוב של די הרבה מתכונים… הכנתי וטרחתי (בעיקר את המחית, כי המוצ'י לוקח גג חצי שעה כולל הכל). אחרי אי אלו שיטוטים ופנטזיות החלטתי שהמוצ'י שלי יישאר בצבעו הלבנבן והמקורי כי אני לא באמת יודעת מה אני עושה ואני מעדיפה לעשות את זה בלי צבע מאכל. וטוב שכך החלטתי, כי בכל מקרה מדובר באחד המאכלים הפחות פוטוגניים שצילמתי אי פעם שלא לדבר על כך שחלומי על ללוש את הדבר הזה לצורות היה מופרך לחלוטין. דביק, כבר אמרתי?כשהכל היה מוכן הבנתי – אין לי מושג איזה טעם אמור להיות לזה. אין לי מושג אם זה בכלל יצא טוב.

בחיל ורעדה הגעתי לשיעור היפנית עם כדורים לא לגמרי כדוריים ותהיתי לעצמי אם אכן, הכנתי מוצ'י. קיבלתי אישור מסיגל, והרי המתכון לפניכם, המוצ'י הראשון שהכנתי בחיי, שמסתבר שיצא די כמו שהוא אמור לצאת. ואיזה טעם, באמת, יש לזה? קצת מזכיר לי רחת לוקום, משום מה. לא בגלל הטעם אלא בגלל הדביקות והמתיקות, אבל עם נגיעות של אורז שהוא באותו זמן גם בצק לא אפוי. בהתחלה זה מוזר, וגם אחר כך זה מוזר. אבל זה טעם… נרכש משהו. ואחרי זמן מה, זה אפילו הרגיש לי טעים. והפרס לבלוגר הכי פחות מגרה הולך… לי!

אבל ברצינות, זה מתכון פשוט, קל יחסית, ומאוד משעשע. אני ממליצה לנסות לפחות פעם אחת ויודעת בוודאות שאנסה אותו שוב, ולא רק בגלל שנשארה לי חצי חבילה של קמח אורז דביק. המוצ'י באינטרנטים אולי יפה יותר, אבל זה כנראה כי הוא מעובד יותר ונעשה עם תבניות מגניבות. מבחינת טעם, כנראה שזה הדבר האמיתי, והוא מאוד מעניין. שימו לב, למילוי ניתן להשתמש בכל מילוי יציב יחסית, וגם בכל הנוגע למחית ערמונים ניתן להשתמש במתכונים אחרים. העיקר שהמילוי שלכם יהיה יציב יחסית, לא קרם, לא נוזל.

 

אז ככה –

 

רכיבים למחית ערמונים

חבילה של קילו ערמונים, פרגנו לעצמכם אלטאי. הם יותר קלים לקילוף וממש טעימים. עזבו את זה שהם נראים קטנים יותר, זה שווה את זה. שמרו כמה ערמונים בצד אם אתם רוצים לשלב במילוי המוצ'י שלכם מחית יחד עם ערמון שלם שמרו כמה בצד.

250 גרם סוכר

450 מ"ל מים

חצי כפית תמצית וניל

 

רכיבים למוצ'י

200 גרם קמח אורז דביק (חצי חבילה)

100 גרם סוכר

150-200 מ"ל מים

כמויות אפיות של קורנפלור (חבילה קטנה שלמה, ליתר ביטחון)

 

אופן ההכנה:

מכינים את מחית הערמונים. שוב, זו יכולה להיות תכלס כל מחית ערמונים (או מחית משהו אחר), אבל לא נוזלית מדי – אתם לא יכולים להשתמש בקרם או משהו כזה. משהו עם נוכחות! במקרה שלי – חורצים את הערמונים בצורת X, שמים בתנור עד שהם מתרככים וקליפתם נפתחת. מקלפים שעה. מקללים את היום בו לא קניתם ערמונים בוואקום. קוצצים דק בזמן שמרתיחים את המים עם הסוכר. מכניסים את הערמונים פנימה, מבשלים עד שמתרכך עוד יותר (שעה ככה, אפשר להוסיף קצת מים אם נראה לכם שכדאי) תוך ערבוב פה ושם, מורידים מהאש, מוסיפים תמצית וניל ומרסקים בבלנדר מוט. יש לכם מחית ערמונים!

מוצ'י –

אני הלכתי על גרסת המיקרוגל. אפשר להכין בסיר אידוי, או משהו כזה, אבל בחייאת – יש גרסת מיקרוגל!

בקערה עמידה במיקרוגל, מערבבים את קמח האורז, הסוכר והמים היטב עד שהם… מעורבבים היטב.

מכניסים למיקרוגל לדקה וחצי, מוציאים ומערבבים.

מכניסים למיקרוגל שוב, לעוד שתי דקות. חוזרים על התהליך. אם אתם מגלים שבמוצ'י שלכם יש גושים, אל תלחצו. שימו אותו עוד קצת במיקרוגל עד שהוא מקבל יציבות כלשהי ונראה מעט שקוף.

מפזרים קורנפלור על משטח אחיד – אל תתקמצנו. אני, שלא רציתי לחרפן את המטבח ולא באמת ידעתי מה אני עושה השתמשתי בתבנית אלומיניום גדולה במקום בשיש. זה סבבה, אבל מאחר והיא לא חלקה המוצ'י (כבר אמרתי שהוא דביק?) יוצא טיפה גבשושי בגלל ההימרחות הלא מאוד אחידה שלו עם קורנפלור. לא קריטי.

בשלב זה משתמשים בלקקן או משהו דומה כדי ליצוק את הדבר שהוא הבערך בצק של המוצ'י (נכון שאני מוכרת את המתכון הזה? נכון???) למשטח הקורנפלור. זה סופר חם, זהירות. אבל למרות שזה חם, צריך לעבוד יחסית מהר. כשהבצק עוד חם אבל אתם מסוגלים לגעת בו בלי שזה יכאב, הרטיבו את הידיים וחלקו אותו לכ-12 חתיכות. קחו כל חתיכה ומעכו אותה בערך לגודלה של 2/3 כף יד. שימו במרכזה כמות נאה של מחית ערמונים ומתחו את בצק המוצ'י מעלה כך שייסגור על המחית. המוצ'י המאוד דביק נדבק לעצמו בלי בעיה. אל תתפרעו על המים בידיים – זה מונע מכם להידבק, אבל גם ממנו. אפשר להכניס גם ערמון שלם פנימה, בתוך המחית.

מגלגלים את הכדור בכמויות רציניות של קורנפלור עד שאפשר לגעת בו מבלי שהוא נדבק לכל דבר שזז או לא זז בבית, כולל לעצמו, לתבנית, לצלחת… הבנתם את העיקרון. חוזרים על התהליך עם כל שאר החתיכות שחתכתם קודם. אל תדאגו מכל הקורנפלור, הוא לא מורגש מבחינת טעם.

אוכלים כשזה מתקרר, בביסים לא גדולים מדי, כדי לא להחנק למוות. בתאבון!

מוצ'י במילוי ערמונים

פרוייקט ארוחת קיץ – מתוקי עגבניות

בקושי הספקתי להגיח מנבכי פתיחת תערוכת הבוגרים בה אני מציגה, וכבר מצאתי את עצמי בפרוייקט בלוגרים קיצי. הרכיב המשותף – עגבניות. "אני אכין קינוח!" קפצתי ואמרתי, שכן אני תמיד מחפשת סיבות טובות לעשות דברים איומים. ואז הוספתי ושאלתי – "זה חייב להיות טעים?"

ואז התחלתי לחקור ומצאתי אי אלו מתכונים לקינוחי עגבניות. בהחלט ייתכן ועוד אחזור למסע הזה, אבל בינתיים באמתחתי שני מתכונים מתוקים לחלוק עמכם. הם לא "קיציים" במובן הקלאסי, אבל, ובכן, לא נורא.

בתור התחלה צד את עיני מתכון לקינוח עגבניות ממולאות – לקוח מכאן ומעוות ושחוט על ידי תיעובי החזק לאניס, חוסר ההיערכות שלי בכל הנוגע למיץ תפוזים ויד דמיוני הטובה עליי.

הרכיבים:

5 עגבניות בינוניות ומעלה, בשלות אבל לא רכות

שני אגסים קלופים וקצוצים

4 כפות שקדים קלופים פרוסים

מיץ מתפוז אחד גדול ולימון אחד קטן

גרידה מתפוז אחד גדול ולימון אחד קטן

חצי כף קינמון

מקל וניל

כוס סוכר

רבע כוס מים

ההכנה

חותכים את חלקן העליון של העגבניות כמו כובע שכזה, מרוקנים אותם ושומרים את התוך בצד.

בקערה מערבבים את האגסים והשקדים יחד עם גרגירי מקל הוניל. שומרים את המקל בצד.

בסיר קטן ממיסים את הסוכר והמים – בלי לערבב! תנו לו לבעבע, להתקרמל מעט, להסמיך. מוסיפים את מיץ התפוז והלימון ואת מקל הוניל שנשאר מהסעיף הקודם ומצמצמים 8-10 דקות.

לקערת האגסים מוסיפים את גרידת התפוז והלימון, חלק מתוכי העגבניות ששמרתם (אנחנו לא רוצים שזה יהיה נוזלי מדי, ומאוד הגיוני שיהיה לכם הרבה יותר מדי תוך בשביל התערובת הזאת), הקינמון ורבע מהקרמל התפוזי שלכם.

מניחים את העגבניות המרוקנות בתבנית אפייה קטנה, ממלאים אותן בתערובת האגסים, סוגרים עם הכובע שחתכנו מהן קודם, שופכים מעט מהקרמל בתחתית התבנית ומזליפים מעט מעל העגבניות ומכניסים לתנור. תאורטית לעשר דקות. אם יש לכם טוסטר אובן מהגיהינום כמו לי, זה יכול לקחת גם חצי שעה ומעלה. אבל כעיקרון, בסופו של דבר יש לכם עגבניות שנראות בערך ככה –

 מגישים עם הקרמל הנותר לצד כדור גלידת וניל. אני ניסיתי עם קצת גלידה בטעם קרמל (טעם חדש לבן&ג'ריס, הביקורת בקרוב!), יצא ממש מעניין ודי מתאים.

אז, בתור קינוח העגבניות הראשון שלי? מוזר. אפילו מוזר מאוד. אני שמחה שהוספתי את מיץ הלימון כי החמיצות שלו עובדת, ושמחה שהפחתתי ממיץ התפוזים כי הוא משתלט למדי, אבל כך גם טעם העגבניות והאגסים די נבלעים בו ועל כן כאמור מאוד מומלץ להיזהר עם כמות פנים-העגבניה שאתם מכניסים לתערובת. השקדים נותנים פריכות, ותכלס העגבניה הולכת די טוב עם מתוק. אז, לא רע. אם משעמם לכם, אפילו הייתי ממליצה לנסות. אבל, זה לא מתכון שאמליץ עליו ללא הסתייגות. בניגוד למתכון הבא, שהוא גם הרבה יותר קל, וגם כל כך גאוני שפשוט אין לי מושג איך לא מצאתי אותו קודם. מחדל. פשוט מחדל. במקור לקוח מכאן, כל מה שעשיתי היה לוותר על הסוכר הדק ולהמיר בסוכר רגיל. בעיני היופי במתכון הזה הוא הזמינות שלו, וחבל להכביד בדברים שקשה למצוא בארץ. מה גם שלדעתי במתכון המקורי הוא שם פחות מדי סוכר ביחס למים. מסתבר שאני קצת סומכת על עצמי בדברים האלו עכשיו, שזה די מגניב!

עגבניות שרי טבולות בקרמל על עלי בזיליקום – קינוח, ממתק או טעימת פתיחה

סוף סוף יוצא לי להשתמש בצלחת הזאת!

רכיבים:

כוס סוכר

רבע כוס מים

עגבניות שרי עם ענף הכי טוב

עלי בזיליקום

הכנה

בסיר קטן, ממיסים את הסוכר והמים – כמו במתכון הקודם, בלי לערבב! הסמיכות של הסוכר תקבע האם הציפוי של העגבניה שלכם יהיה קשה ופריך או יותר ממתקי ורך. אבל – שניהם נפלאים. עשיתי שתי נגלות של ציפוי, אחת התקשתה לאבן והשנייה נשארה רכה יחסית וזה היה נהדר. מה שכן, בהחלט יכול להיות שהחום בדירה שלי פשוט מנע מזה להתקשות… הממ… לא משנה

בכל מקרה, כשהסוכר נמס כולו והחל להזהיב, מורידים אותו מהאש וטובלים בו את העגבניות. אם אין לכם ענף או שאתם חוששים מכוויות אפשר לנסות עם קיסם וכאלה. תאורטית אפשר להניח על רשת לייבוש, אני פשוט הנחתי כל עגבניה מראש על עלה בזיליקום.

מחכים שהציפוי יתקשה, ואוכלים! אני אוכלת קומפלט עם העלה. זה פשוט נהדר – הסוכר עם הטעם של השרי יוצר שילוב שהוא לא ממש מפתיע כמו מפתיע בכמה שהוא נפלא. וגם – כל כך יפה!

הפוטוגניות היא ללא ספק פלוס רציני של המנה הזאת

אז, אלו קינוחי העגבניות שלי. רוצים גם אתם לתת לי סיבות טובות לעשות דברים נוראים? אל תהססו וכתבו לי כאן בתגובות או בדף הפייסבוק של הבלוג!

פרוייקט ארוחת קיץ כולל גם:

אורז אפוי עם עגבניות מיובשות של "מעז יצא מתוק"

עגבניות ממולאות בורגול ועשבי תיבול של "טולטולים"

גריסיני עם ממרח עגבניות מיובשות של "המערוך המקפץ"

פיצילים של "בישול בזול"

קיש עגבניות וקישואים על תחתית קינואה של "משהו מתוק – הבלוג של וויני"

פוסחות בשני סעיפים: מתכון למרציפן ביתי

לא טוב היות הבלוגר לבדו. אז, חשבתי שיהיה נחמד להפסיק לשבת לבד בחושך בקור בלי תנור, ולנסות לצלם עם ועבור בלוגרים שאשכרה יודעים להכין דברים. דיברתי עם רחל מבישול בזול, ומפה לשם התגלגלנו לרעיון של שני פוסטים במקביל. על פסח. חגיגי, שכזה.

עם מתכונים, וכזה.

של שתינו.

רגע. איך זה קרה? אוי.

עכשיו, אין לי ממש מושג למה אנשים עושים כזה עניין גדול מפסח. יש עוגות מוס. יש קצפת. יש עוגת מצות עם נוטלה. ומציות. הו, מציות. ומצות עם נוטלה, כבר אמרתי? אלים עדיי – אני שמחה לוותר על קצת לחם בשביל אלו. אבל בסדר, הבנתי, חג וכאלה. תהיתי מה לכתוב, ואז הבנתי שהמרציפן שרציתי לתת לו מתכון עוד מפורים יהיה מצוין. כי זה כשר לפסח, כי אין דבר כזה יותר מדי קינוחים, וכי אלו מכם שהתמזל מזלם לקבל הזמנה למימונה עשויים להיתקל במרציפן שכזה וזה לא הוגן שלכם יהיה ולנו לא!

רוצה מימונה.

בכל מקרה, פיניתי קצת זמן בין התואר ושלושת העבודות שלי והילכתי לי לביתה הביתי והמאובזר מטבחית של הבישולבזול. נדון קצת על צילום ואני, כך סיכנו, אצלם את הפוסט שלה – בשר עם שזיפים וקניידלך, והיא תצלם את שלי – מרציפן, רבותיי.

אנחנו מכינות לסירוגין את הצלחת לפוסט שלה ואת סירופ הסוכר למרציפן שלי. יצרנו שם סיר מלא גבישי סוכר שכמותן לא שזפה עין אדם, אפילו לא עין אדם גרוע מטבחית שכמותי. לא ברור איך. מתחילים מחדש, היא מזדעזעת מהבדיקות שאני מבצעת, אני גורמת לעצמי כוויה אחרי כוויה.

צובעות את המרציפן (בטעות!) בורוד זועק. לא בטוחה מי מאיתנו בבעיה גדולה יותר – אני עם האפורים והיא עם הורודים הזועקים.

אני הולכת לצלם את הבשר ומרגישה קצת כמו עלבון למקצוע.

רחל מנסה להסוות את הצבע בקצת אבקת סוכר ושקדים גרוסים ומתוודעת על הדרך לעובדה שמרציפן ביתי זה לא מרציפן תעשייתי – יש לו טעם. אפילו טעים. עלבון מקצועי או לא, אני מרגישה שאת שלי עשיתי.

אז, המתכון הוא של אמא שלי. בשנים בהם היה לי מזל מיוחד, היא ציפתה במרציפן הזה את עוגות יום ההולדת שלי. גם יפה וגם טעים – אל תתחילו אפילו לדבר איתי על בצק סוכר, אוקיי? בכל מקרה, זה חומר מאוד מאוד טעים, ומאוד מרוכז – ותכלס גם לא צריך ממנו הרבה. שימו כדורון בין שתי חצאי אגוז מלך או בתוך תמרים יבשים, ויש לכם קינוח נהדר.

בעוד שסוכר זה די זול, שקדים זה די יקר. הכמות המלאה עשויה לעלות לכם כארבעים ש"ח אם תקנו חבילות ארוזות מראש של 100 גר' שקדים. אבל – זה שווה את זה. לאירועים מיוחדים, זה נהדר.

צילום: בישול בזול

רכיבים

400 גר' שקדים קלופים טחונים – אפשר לקלף אחר השריה ארוכה במים, אבל באמת שלקנות קלופים זה באמת לא בעיה. אפשר לקנות טחונים או לטחון במטחנת קפה – אם אתם קונים קנויים, ממליצה לבדוק לפני הערבוב שאין גושים.

300 גר' סוכר

100 גר' מים

תמצית שקדים – מחליפה את מקומם המסורתי של שקדים מרים. אני השתמשתי בחומר לא מזוהה שקניתי בשוק בחמישה שקלים. על התוית כתוב "אסנס" (כן, ממש כך!) ואף מתנוססות עליה המילים "איכותי!" ו"100% טבעי", אבל לא רשום, למעשה, אחוזים וטבעיות של איזה חומר. נותרנו רק לתהות.

ההכנה

מכינים סירופ סוכר – בסיר מניחים את הסוכר ומרטיבים במים, ושמים לב שכל הסוכר נרטב. אין צורך לערבב, רק לנער קלות. שמים על אש נמוכה עד שהסירופ מבעבע, הסוכר נמס, ואם מקררים קצת על כפית ונוגעים בעזרת כפית אחרת – נוצר חוט לא שביר אלא גמיש. אני עשיתי את זה עם האצבעות, להלן הזעזוע והכוויות הנ"ל. לא מערבבים כשזה על האש! הסירופ הוא החלק הבעייתי במתכון – אם הסירופ מצטמצם מדי עשויה להיות בעיה קלה בהמשך, וכל שינוי בסיר או בטמפרטורה גורמים לכך שבהחלט ייתכן שבפעם הראשונה זה קצת יתפספס. אל דאגה! זה שקדים וסוכר, רע זה לא יהיה. בפעם השנייה זה כבר יהיה מושלם.

כשהסירופ מוכן מערבבים אותו לתוך השקדים. זה הזמן להוסיף טיפות ספורות של תמצית שקדים וכמה טיפות של צבע מאכל, אם רוצים. אם יש צורך, לושו עם הידיים. לושו עד שהחומר גמיש, רך ונוח לעיצוב – כמו פלסטלינה. אם נשאר לכם קצת סירופ סוכר בסיר – אל תכפו אותו על השקדים המסכנים. אם אתם רואים שהסירופ נגמר וזה לא מספיק – מעט מים יכולים לעשות את העבודה. כאמור, פעם הבאה זה יהיה יותר מדויק.

בזמן שרחל מתחילה לצלם אני מנצלת את ההזדמנות להכיר מקרוב את מיכלאנג'לו, שסוף סוף הזדמן לי לפגוש אחד על אחד. אין, אפילו הכריזמה בתמונות לא עושה לו צדק. צב צב, אני אומרת לכם. לא' יש סיבה לדאגה. טוב, לא באמת. אני עושה צילום זריז שלו עם הבשר של ביזול, ואז הוא עובר לגהור מעל כדורי המרציפן שלי בזעם אופייני.

צילום: בישול בזול

לסיכום, אני מצלמת בגשם (התמונות שמורות במערכת! במערכת אמרתי!), האור הולך למחוזות מעוננים פחות ואנחנו נותרות עם ההבנה הפתאומית אך הברורה שהמשותף לפוסטים שלנו הוא ללא ספק הצורה הכדורית, ומצלמות צילום סיכום חוצה בלוגים.

מיד קבענו אותם לזוג. שמו בישראל קניידלמוס (עקב קרני הפטרוזילה שלו) והעלמה הורודה נותרה ללא שם, אך חיננית ומתוקה למרות זאת.

שבתי לדירתי, עייפה אך מרוצה ובבטני מרציפן למכביר. ובנימה אופטימית זו, חג שמח לכולם! מי ייתן והמצות יהיו טעימות, הניקיונות יהיו מהירים והפיצה שאחרי (או תוך כדי) תהיה פחממתית ומספקת מתמיד.

דייסת קוואקר טעימה ומזינה

דייסה. יש לה אפילו שם מעצבן. דייייסההה. נמרח כזה. מזכיר קצת עיסה – לא מבטיח בעליל. הקונוטציה השנייה עבורי היא דייסה צבאית – אותם גרגירים לבנים לא ברורים, שוחים בנוזל מטריד. כן, אני יודעת – בזה הרגע פגעתי בציפור נפשם של אי אלו יוצאי צבא שעבורם הדייסה הזאת הייתה נהדרת ונפלאה. ובכן, אותי העניין בעיקר הטריד ודחה. ממעמקיי זכרוני ידעתי שמתישהו בעבר, בילדותי, אמא שלי הכינה לי כזאת שאהבתי, אבל כל שמץ חיוביות נשכח וטבע בסלידה העמוקה מהדייסה הצבאית.

ואז, סיקרתי מפגש בסדנה של המטבח הטבעי של איילת בוקר, ושם אכלתי דייסת קוואקר. בהתחלה פשוט הייתי ממש שמחה לאכול משהו, כי הייתי מאוד רעבה. ואז לפתע הבנתי – זה אשכרה טעים. וחם. וכיפי. גיליתי מחדש שאפשר גם אחרת, אפילו כשמדובר בדברים שקוראים להם דייסה.

מאז, אני משתדלת לפנות כמה דקות בבוקר כדי להכין לעצמי את המנה המהירה הזאת, שמרגישה כמו ארוחה של ממש. ביקשתי מאיילת להפיץ את המתכון, לשמחתי היא הסכימה והרי הוא לפניכם. לא סתם טעים, אלא גם מאוד בריא.

רכיבים (מספיק למנה עצומה ביותר):

כוס חלב סויה עדיף מדוללת. אני אוהבת שתי שליש סויה, שליש מים. ניסיתי גם עם חלב של ממש, יוצא עשיר מדי לטעמי, אבל בהחלט אפשרי.

חצי כוס קוואקר

2 תמרים חתוכים לחתיכות קטנות  בעת כתיבת שורות אלו ממש, אחרי שבועות בהם אני מכינה את הדיסה הזאת, הבנתי שאיחרתי לדקות הראשונות של הסדנא ואולי בכלל השתמשו בה בתמרים חיים. אני משתמשת במיובשים, ולא אחליף אותם.

2 כפות תערובת טחונה של נבט חיטה, שומשום מלא וזרעי פשתן החיטה נותנת ויטמין E ונוגדי חמצון, השומשום סידן והפשתן אומגה 3. בריאות בריאות! מי היה מאמין. כל העסק גם מוסיף למרקם וכאלה. את הכל מצאתי בחנות הטבע ליד השוק במחיר נוח למדי, בניגוד לרשתות גדולות שמוכרות חבילות ארוזות יקרות להחריד שיחסית קשה למצוא. לאחסן את הזרעים וכו' במקרר. את כל העסק אמורים לטחון במהלך ההכנה במטחנת קפה, ומאחר ואין לי אחת אני פשוט דופקת להם את הצורה עם מערוך. זה מאוד מספק.

6 שקדים/ פקאנים שבורים

אופן ההכנה

מבשלים את הקוואקר עם חלב הסויה והתמרים תוך כדי בחישה, עד שמופיעה בועה. זה קורה מהר יותר ממה שחושבים.

מכבים את האש, טוחנים את השומשום, נבט החיטה וזרעי הפשתן, מוסיפים את התערובת לדייסה. אם רוצים לטחון כמות גדולה לשימוש לפעמים הבאות זה בהחלט אפשרי, אבל אז צריך לאחסן את התערובת במקפיא.

מוסיפים לדייסה את השקדים/פקאנים.

אפשר להמתיק בקצת דבשסירופ אגבהמולסה, הטעם הבסיסי מאוד עדין ומתקתק בקושי. אני מוסיפה קצת דבש, הכי נגיש ולגמרי עושה את העבודה.

לאכול.

ט"ו בשבט שמח לכולם! מאחלת לכולכם תות שדה עשיר, אדום, עסיסי ומתוק, ולא שלל זבל מיובש שמציף אותנו בימים טרופים אלו.

ממלכת החלבה

דמיינו לכם ממלכה רחוקה. יש בה טירה ואחו ובאחו רועים להם חדי קרן בשלל צבעים, ובטירה לוחמים להם אבירים ואבירות כי זו ממלכה שוויונית ומגניבה מעין כמוה.

עכשיו, עזבו אותה. עזבו אותה, משום שאין בה חלבה. ובאופן מפתיע משהו ובלי אף רמז מכותרת פוסט זה, בממלכת החלבה  דווקא יש. הרבה ממנה.


עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם שתי שאלות –

האחת, מי אמר שבממלכה הקודמת שציינתי אין חלבה? ועל כך אענה – ידוע שממלכות שכאלו נמצאות באירופה כלשהי, ואילו החלבה לא הייתה נפוצה כל כך באירופה. (כן, כן, וויקיפדיה. והיא אפילו תגיד לכם שחלבה זה בריא.)

השנייה – איפה? מה? כמה?

אז כמו שאתם רואים בתמונה, ממלכת החלבה היא דוכן שכזה, הנמצא בשוק מחנה יהודה. יש שני דוכנים למען האמת, שניהם של אותה החברה. משום מה יש אנשים שמעדיפים איש איש דוכן מסוים, אבל מי אני שאתווכח, הרי ידוע שM&M חום הוא הכי טעים וכבר שנים שאנשים לא מבינים את זה.

כיכרות כיכרות של חלבה מעטרות את הדוכן, כמו גם חבילות מוכנות של חלבה מתולתלת ומעין אלו. המחירים די אסטרונומיים – עד 99 ש"ח לקילו. אבל בשביל "חלבת קפה למבוגרים בלבד" מצאתי את עצמי משלמת את המחיר הזה לא פעם. הדחיסות, הטעם, הכל – אני פשוט אוהבת את החלבה הזאת. כל כך עד שקשה לי, כל פעם מחדש, להמשיך להתווכח עם המוכר לגבי הכמות – לא שזה היה עוזר במשהו, כפי הנראה. תמיד תקבלו יותר ממש שרציתם. לא ממש יצא שיצאתי משם עם פחות מ-250 גרם, כי "היא מתפוררת אחרת". אה-הה. בכל מקרה, הטעם שווה את זה. בנוסף לחלבת הקפה הנפלאה חיבבתי מאוד את חלבת הפרג, ויש גם את חלבת המלך וחלבת המלכה, שלפחות את אחד מהם אני אוהבת מאוד אך לא זוכרת איזו – אבל זה בסדר, בכל מקרה אפשר לטעום לפני שקונים. הכל מצוין, אבל אני בחורה אחת בשביל כל כך הרבה חלבה לטעום, אז לצערי בינתיים לא גיבשתי דיעה על כל טעם וטעם… יום יבוא!

אישית, אני מאוד מחבבת את השוק. הרחוב שהפך לזוועה בשם אגריפס (ותודה לרכבת הקלה שהביאנו עד היום, למרות שהיא נוסעת על ריק. למעוניינים להתרשם מהמצב ואולי אף לתרום, התמונות מדברות בעד עצמן) די מדכא תחילה, אבל ברגע שכבר נכנסתם, ובכן, לי אישית מאוד קשה לצאת משם בלי כל מיני דברים שאני אוהבת גם אם לא באמת צריכה. נכון לעכשיו אני גם מנסה פה ושם את "פסטה בסטה". עד כה נוכלתי שהמקום חמוד, פסטה טעימה ומחירים סבירים, בעיקר אם לוקחים משהו בלי תוספות, רק פסטה ורוטב נטו. ברגע שאפתח רצון להזמין משהו מעבר לפסטת הסלק שלהם (עם תוספת גבינת עיזים, בבקשה), אכתוב עליהם קצת יותר. בינתיים הנה תמונה פרי סמארטפוני של הפסטה הזאת, הלוא היא הדבר הכי משובב נפש צבעונית שאכלתי מאז האוכל ההודי ההוא ליד לונדון מיניסטור. ואודה באמת, שם אני בכלל חושדת שמשתמשים בצבעים רדיואקטיביים. טוב, לא באמת.

וופל בננה בלגי טבעוני, או פנקייק, במידת הצורך

מספר חברות הודיעו שיבואו לבקר, ותכננתי את הערב כהמשך המסע בעקבות הוופל. אז נוכחתי לתדהמתי שחברתי הפכה, בזמן הרב בו לא ראיתי אותה, טבעונית.

"אבוי", חשבתי לעצמי, והתחלתי לחפש מתכון טבעוני לוופל בלגי. זה מה שיצא.

שוקולד ותותים מלמעלה... קלישאה, אבל טעים. כמו כן - שימו לב, לראשונה בבלוג, צלחת של ממש בדירתי.

כמו שאתם רואים, זהו אינו וופל בלגי. לא שלא היו גלגולי וופל לדבר הבאמת טעים הזה, אלא שעקב מגבלות שימון כלשהן הן היו פחות… פוטוגניות. מסקנה: לקנות אחת ממברשות הסיליקון האלו שמאפשרות שימון של תבניות משונות כמו גם מחבתות של וופל בלגי. אבל באמת, זה עובד היטב בשני הגלגולים – הן הוופל והן הפנקייק.

המתכון במקום מכאן, עם מספר שינויים קלים. בעיקר פחות שמן ויותר טעם.

רכיבים

שתי כוסות קמח

1.75 כוסות חלב סויה אני השתמשתי בכזה של אלפרו, שאני מעדיפה עוד מימי שתיית חלב הסויה היותר אינטנסיביים שלי

1/3 כוס שמן אני משתמשת בקנולה, אני מניחה שסויה וכו יעבדו באותה מידה

קינמון לפי הטעם. אני שמתי קצת פחות מכפית כי אני אוהבת לשמור מאכלים כאלו עדינים יחסית, אבל בהחלט אפשר יותר.

2 כפות סוכר חובבי הוניל (חברתי לא ביניהם)  יכולים להחליף חלק או אפילו להוסיף קצת סוכר וניל, אני כאמור מעדיפה גם את המתיקות עדינה יחסית.

שקית אבקת אפייה

חצי כפית מלח

שתי בננות

אופן ההכנה

מערבבים את כל החומרים היבשים מלבד הבננות (בננות זה חומר יבש?)

מוסיפים את השמן וחלב הסויה תוך כדי ערבוב, על מנת שתיווצר בלילה נטולת גושים.

בצלחת נפרדת מועכים היטב את הבננות. הבחור של המתכון המקורי ממליץ בחום על בלנדר, לי אישית אין במטבחי הפעוט ולא חשתי בבעייתיות כלשהי עם מעיכה רצינית במזלג.

מערבבים את הבננות עם הבלילה הכללית.

עכשיו, אם יש לכם מחבת איכותית לוופל בלגי שלא דורשת שימון מטורף, או לחלופין את אותה מברשת סיליקון או משהו דומה שמאפשר גישה לכל החריצים, זה יוצא מצוין בצורת וופל. אם לא, זה יוצא טעים באותה המידה בצורת פנקייק. ההבדל הוא בעיקר במרקם ובפריכות. ובכלים שצריך לנקות אחר כך…

אגב, למי שלא שם לב – יש ללילות שימורים דף פייסבוק חדש, ממש כאן.

סלט של כל מיני דברים ותותים גם

ישנם סלטים רבים בעולם. סלטי פירות וסלטי ירקות. הסלט הזה הוא אי שם בין השניים. והוא גם מאוד טעים.

 

רכיבים לסלט:

זרעי חמניות

פומלית – קלופה לחלוטין

יצאה לי תמונת אורך בטעות. לא נורא.

 

תותים -פרוסים דק

משהו עלוותי וירוק – גרגר נחלים או חסה וקצת עלי בייבי. עניין של מצב רוח וטעם אני משערת. הרבה יותר קל למצוא חסה אבל אישית אני מחבבת את המרירות של גרגר הנחלים.

 

לרוטב:

חומץ בלסמי

משהו מתקתק – סילאן או סויה מתוקה

שמן שומשום (אסור להחליף או לוותר שמן שומשום שולתת!1)

 

ברמת הכמויות, זה בערך חצי בלסמי, ורבע מהשניים הנותרים. אבל מומלץ לטעום, לא כולם אוהבים את הבלסמי כל כך דומיננטי, או את הסויהסילאן. שמן שומשום כולם אוהבים, כי הוא שולט.

ברצינות, הדבר הזה משדרג כל דבר.

כוכבים בשמי הרוטב

אישית אני מעדיפה, בסלט הזה, להוסיף את הרוטב איש לצלחתו אחרי החלוקה. מעבר לעובדה שזה נותן לסלט לחיות קצת יותר זמן, זה רוטב די שתלטני (בעיקר אם אתם מחובבי הבלסמי), ואני פחות אוהבת את ההטבעה בו. חוץ מזה, קצת חבל לי להרוס את הצבע של התות על העלים…

זוהי, כעיקרון, התורה כולה. אפשר להוסיף לסלט עצמו תפוחים ירוקים חתוכים ולרוטב ג'ינג'ר למי שאוהב. כאמור, מומלץ לטעום תוך כדי.

הסלט הזה שובר לי בכיף את השגרה של חסה הפשוטה או עגבניות-מלפפונים סטנדרטי. מאחר ויש בו פירות הערך התזונתי שלו קצת פחות מרשים, אבל אני אתעלם מזה באלגנטיות. גרעיני החמנייה מוסיפים לו קראנץ', תותים בעיני הם טובים אוטומטית, והכל משתלב לו באופן קליל, צבעוני ומלבב למדי.

האדום האדום הזה

והימים ימים עמוסים, ימי לימודים ועבודה רבה מדי. וזמן לכתוב אין, ומשמעת עצמית גם לא, והנה אני כותבת מעט ומאוחר מדי ואפילו אין לי תמונה. צק צק.

אמרתי קודם, ואמרו זאת לפניי, אבל אומר שוב – קנו סירים למיקרוגל! זה נהדר, נפלא ומצוין. זה עלבון לכל מי שחושב עצמו לבשלן אני משערת אבל למזלי אני לא כזאת. וכך יוצא שבימים שנגמרים אי שם מאוחר מדי, אני יכולה להכניס לתוך סירי הנהדר כמה מרכיבים, לסדר דברים, להתקלח, וכשאני יוצאת כבר יש לי אוכל. בעיקר אורז, בעיקר אחרי שזה הדבר שתמיד יש לי בדירה – סטודנטית מוצלחת שכמותי, קניתי למען צמצום עלויות שק שלם של אורז. חמש קילו בכ-35 שקלים. גם זה מומלץ, מומלץ לחובבי האורז ביניכם.

אמרתי שאין לי תמונות, ובאמת אין לי. לא של סיר למיקרוגל או של אורז שהכנתי. תמונות של מיקרוגל זה משעמם, אז הבאתי באדיבות וויקיפדיה דיסק שנחשף לגלי מיקרו. צבע זה נחמד.

אז השבוע חייתי מאורז עם רסק, הנקרא בפי העם "אורז אדום", כך שמעתי. התקשרתי לאימי כדי לגלות איך היא מכינה את זה, ואחרי שהיא סיימה לצחוק (בלב, כי היא אמא שלי וכפי הנראה משתדלת שלא לצחוק עליי בקול רם) בישרה לי את התהליך. אפילו לא מצדיק את התגית מתכון, אבל מצד שני, לא באמת ציפיתם כאן לאוכל מרשים, לא?

אז ככה:

מכינים אורז במיקרוגל – כוס אורז על קצת פחות מכוס וחצי מים. תוקעים את העסק במיקרוגל לכעשר דקות (המכסה של סיר המיקרוגל בנוי מסתובב כזה, עם שסתומים. הם צריכים להיות פתוחים במהלך הבישול). אחרי זה מוציאים ומחכים עוד איזה חמש דקות (עם שסתומים סגורים), פותחים את המכסה ומערבבים.

את זה מתבלים ב

הרבה רסק עגבניות

פלפל

מלח

שום גבישי

וקצת שמן זית.

זה יוצא טעים, ויש אומרים שהולך לא רע עם גבינה לבנה/קוטג'. אצלי זה תלוי מצב רוח. כמו כן, זה עודד אותי לקנות שום גבישי – מלאי התבלינים שלי מצטבר ממתכון למתכון והנה עכשיו יש לי כבר שום, פלפל, מלח, צ'ילי קארי וקינמון (הכינותי מראש). מי יודע, אולי יום אחד אמצא את עצמי עם אגוז מוסקט, שוו בנפשכם…

בחזית המאמץ הצמחוני, אכלתי השבוע בטעות עוף. כן, כן. איך, אפשר לשאול, אוכלים משהו בטעות? כמו שאמרתי, הימים עמוסים עד מאוד, מוחי אינו מה שהיה פעם, וטעמתי ממשהו של חברה בלי לחשוב פעמיים. רק לאחר מכן הבנתי את טעותי. תסכול, מרמור, וכו נרשמו בפרוטוקול, ואני נחושה מתמיד לא לטעות כך שוב.

תבשיל של דברים בחלב קוקוס

אתמול אחרי חישוב מהיר נאלצתי להכיר בעובדה שאם אפסיק לאכול לחלוטין, המינוס שלי יהפוך לפלוס בערך בינואר. מאחר ואני לא ממש יכולה להפסיק לאכול ואין לי הרבה זמן פנוי, נראה שחיי מתקדמים לכיוון של "אוכל לשבוע", שזה די אומר להכין המון אוכל בתחילת השבוע ולאכול אותו – מפתיע נכון? – כל אותו השבוע, בערך.

כך יצא שהכנתי את המתכון הבא, שמצאתי במקור כאן ויצא לי לחשוב עליו מעט. עלות משוערת : כ-30 ש"ח, תלוי מה מזה יש בבית. אני משערת שאם אתם לא אני, זה גם לוקח זמן יחסית קצר כי אפשר לעשות את הרוב במקביל.

רכיבים:

עדשים אדומות כוס איקאה גדולה מזכוכית2 כוסות חד פעמיות פשוטותכוס וחצי בגודל בינוני? אף אחד לא מדבר על כוסות…

שלושה תפוחי אדמה

3-4 בצלים (בצל מטוגן! אום נום נום)

פחית של חלבנוזלקרם קוקוס. מעולם לא ממש הבנתי את ההבדל.

ג'ינג'ר המתכון המקורי אמר כפית של ג'ינג'ר מגורד. אני פרסתי לפרוסות דקות והשתמשתי בחתיכה קטנה, בערך ארבעה סנטימטרים שורש (נו באמת, אין לי משהו שמגררים בו. זה מפתיע בכלל שיש לי סירים) הג'ינג'ר הוא אופציונלי, לא קריטי בכלל… ניסיתי גם בלי, יצא סבבה, אולי טיפה פחות מעניין. בכל אופן, הריח של ג'ינג'ר טרי כשחותכים אותו זה כמו קסם והיה שווה את זה למדי.

שום ניסיתי בין שן לשלוש, אבל אני לא מטורפת על שום.

קארי קוראים יקרים: מלבד שוק מחנה יהודה, ירושלים היא זוועה קולינרית. כנס לסופר רנדומלי בירושלים ויהיה לך מזל אם יהיה שם פלפל בגרגירים. אי לכך, הייתה לי אבקת קארי פשוטה, וקארי הודי מבית אמא שהכינותי מראש. את אלו ערבבתי בעוז, תוך כדי בישול, לפי הטעם. יוצא לדעתי 2 כפות מכל אחד. בכל אופן, הכיוון הוא קארי יותר צהוב, פחות אדום.

דברים שנחמד להוסיף:

• טופו כן, אני אוהבת טופו. ככל מי שהיה במזרח אני יודעת שניתן להכין אותו טוב. וזה טעים. ויש לזה שם כיפי.

אורז מאחר והתבשיל נזידי משהו, אין כמו להגיש אותו בקערה ולהוסיף אורז מדי פעם, ממש כמו בתאילנד. חוץ מזה, אורז זה זול ומשביע.

אופן הכנה:

מבשלים את העדשים (בבערך פי 1.5 מים, לאזור ה-12 דקות, על סיר)

חותכים לקוביות ומבשלים את תפוחי האדמה כמעט עד הסוף (איזה כיף לבשל במיקרוגל! כבאיזור ה15-20 דקות בסיר למיקרוגל בכמה סנטימטרים מים, או כמו שאנשים נורמלים מכינים תפוחי אדמה, אני לא יודעת איך הם עושים את זה)

מטגנים את הבצל, ואחרי שכמעט מוכן מוסיפים את השום והג'ינג'ר (יש לי השערה שהטעם יהיה מורגש יותר אם אוסיף את אלו בשלב מאוחר יותר לתבשיל עצמו, אבל נוח לי עם טעם עדין). אם רוצים טופו, מטגנים קצת את הטופו.

לוקחים סיר או אפילו משהו שהוא יותר בסגנון ווק, ושמים בו את כל המטוגנים, הכזהו של הקוקוס ואת תפוחי האדמה. מתבלים בקארי, בדי הרבה מלח וקצת פלפל ומערבבים קלות פה ושם. מכניסים לכל זה גם את העדשים – אישית אני מוסיפה אותם רק בדקות האחרונות כי יש להם נטייה להידבק לסיר ואני מעדיפה לערבב חמש דקות ולא 20. כשתפוחי האדמה מוכנים,  כל העסק מוכן, ונראה די… לא משהו. אבל זה מאוד טעים.