תגית: חלבי

פשטידה שאפילו אני יכולה להכין

עונת הקיץ מזמנת במשפחתינו שלל מסיבות יום הולדת, והיד נטויה. אני ואחיי נולדנו בהפרשים של שבועיים, וחגיגות יום ההולדת של א' נמשכו על פני כמעט חודש, כך שיצא לי לחשוב לא מעט על אוכל למסיבות שכאלו. עליי להכות על חטא –  מאז ומתמיד הגשתי במסיבות יום ההולדת שלי פסטה, יען כי היא קלה להכנה, כשבעצם זה לא כזה פרקטי. הבושה. אוכל למסיבות, כך טען א' בנחרצות האופיינית לו, צריך להיות משהו שאפשר לקחת בידיים. הקביעה הזאת קיבלה משנה תוקף במשתה יום ההולדת של אחי האמצעי, משתה שלא היה מבייש, אממ, אנשים שעושים משתי יום הולדת מוצלחים מאוד.

כשקפצה עליי הזקנה (כשהפכתי לזוועה מטבחית) כאילו ירש ממני אחי הנ"ל כל זיקה קולינרית ומטבחית שהייתה לי והיטיב בהרבה לטפחה. את השולחן עיטרו ריבועי לחם גבינתיים, כיסונים ממולאים שקשוקה, מגוון תופינים, תמליאי שוקולד אישיים ועוד. אך בין כל היצירות שהניח על השולחן היה דבר אחד לפחות שאף אני מסוגלת להכין בקלות יתרה, הלו הוא פשטידת בטטה דקה, פריכה וכמובן טעימה, שמתכונה עובר במשפחתינו מדור לדור. טוב, אלינו מדודה שלנו. קרוב מספיק.

החלק הנחמד בפשטידה הזאת הוא הפשטות – את הבצק משקשקים בקופסת פלסטיק ואת המילוי אפשר לגוון די בקלות – אצלנו מחבבים מילוי בטטה או פטריות, אבל אני משוכנעת שאפשר להכין עם בצל, קישואים וכיד הדמיון הטובה. וכמה שזה פשוט – ככה זה טעים. כלומר, זה מאוד טעים.

מבלי להכביר (עוד…) במילים, מתכון. הכמויות לתבנית בגודל 40×50.

רכיבים לבצק:

300 גרם קמח תופח
100 גרם מים רותחים
100 גרם שמן


רכיבים למלית:

חבילת שמנת מתוקה
3 ביצים
מלח ופלפל
בטטה גדולה/חבילת פטריות


אופן ההכנה:

בצק: שמים בתוך קופסה עם מכסה את הקמח והשמן, לאחר מכן את המים הרותחים ומעט מלח. משקשקים ומנערים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מעבירים את הבצק לתבנית ואופים כ-15 דקות בחום 180 מעלות.

מלית: למלית בטטה, מבשלים את הבטטה ללא הקליפה בשלמותה עד שהיא מתרככת מעט. חותכים לקוביות קטנות (קוביות של סנטימטר בערך), מפזרים על הבצק האפוי ומעל טימין מיובש. אם מדובר בפטריות, מבשלים אותן עם מעט חמאה ושמיר עד שהן מתרככות ומפזרים אותן על הבצק האפוי.

בשתי האופציות, אחי ששמים את המרכיבים על הבצק, מכינים את המלית- מערבבים בקערה את השמנת עם הביצים יחד עם מלח ופלפל לפי הטעם, אפשר גם עם מעט שום גבישי.

שופכים את התערובת מעל הכל (חשוב לעשות את זה רגע לפני שמכניסים את הפאי לתנור, אחרת השמנת נספגת בתוך הבצק וכל המלית נעלמת) ואופים בחום של 180 מעלות למשך חצי שעה או עד שהתערובת מזהיבה.

במסיבות, אנחנו חותכים לריבועים ומניחים במגש או בצלחת גדולה. בארוחות ערב, אנחנו חותכים לחתיכות ענקיות ואוכלים אותן. ואז לוקחים עוד חתיכות ואוכלים גם אותן. עד שזה נגמר.

סלט מוזר של אננס חם וריקוטה קרה

אז, חזרתי מרומא (רשמים בהמשך) ומצאתי את עצמי בלא פחות משלושה חגיגות ביום העצמאות. שלושה מנגלים ואחד – חלבי! "האמנם?" תהיתי לעצמי כשהתוודעתי לרעיון "חילול קודש!" הוספתי בהתלהבות. אך דווקא במנגל זה, האחרון ליום הולדה הנוכחי של מדינתינו הקטנטונת, גיליתי שילוב נהדר ומופלא, שספק שהייתי עולה עליו לבדי – אננס על האש עם גבינת ריקוטה. הריקוטה חסרת הטעם יחסית יחד עם האננס המשומר, העסיסי והמתקתק… הו! התגלית מילאה אותי התלהבות אין קץ וכך יום לאחר מכן, אף שצפיתי כריך משונה באופק, מצאתי עצמי מפרקת את המטבח בניסיון למצוא את הסלט המושלם שיכיל – איך לא – אננס חם, וריקוטה קרה.

חמושה במסקנות מסלט הפומלית והתות, הגעתי למסקנה שבסלט זה יהיה צורך בארבעה רכיבים:

אחד ירוק (הלכתי עם חסה, פשוט אך יעיל)

אחד פריך (שקדים)

אחד מתוק (אננס, כמובן. קוביות שלו בסירופ קל. הגיע הזמן שיהיו קצת שימורים בבלוג הזה, לא?)

ואחד שאינו יודע לשאול (הו, ריקוטה. חמש אחוז. משמרת לי את אשליית הבריאות, עד שמאוחר מדי).

ואז החלתי בהכנה עצמה

ניקיתי את החסה וחתכתי אותה לחתיכות קטנות – אני די מחבבת את היכולות לאכול סלט במזלג מבלי תמרונים מיוחדים.

במקביל, ריקוטה או לא ריקוטה, אשליית הבריאות פגה מהרה כשהחלטתי לטגן את השקדים בקצת חמאה וסוכר חום. לאנשים הפחות מושחתים ממני שקוראים את המתכון הזה תוך שימור האשלייה שזה סלט ולא קינוח, בהחלט אפשר לעקוף את עניין החמאה והסוכר באיזה ספריי שמן או משהו… בכל מקרה, כשהשקדים החלו להשחים קמעה, הוספתי את האננס, מסונן בעצלות – יען כי אני עצלה הינני.

משם זה די פשוט – מערבבים את כל העסק.

אני ממליצה להכניס לפחות חלק מהריקוטה בהגשה עצמה, כדי שלפחות למעט זמן הטמפרטורות יישארו סותרות. על אף התמונה החביבה מטה עם הריקוטה מעל הקערה – זו לא הדרך. כלומר, לא כל הדרך. בהתחלה מניחים את הריקוטה… אבל אז מערבבים היטב את הכל יחד וזה מאבד מהאסתטיות המועטה שיש לדברים עם ריקוטה מלכתחילה. מה שכן, הריקוטה המעורבבת קושרת באופן נהדר את כל הטעמים ומוסיפה מרקם שעל אף הקלישאה, אין לי מנוס אלא לכנות אותו "קטיפתי שכזה".

ומה לגבי רוטב?

ובכן, אני עשיתי קצת עיוות של ויניגרט – טיפה חרדל וקצת דבש, וסירופ מהאננס. זה לא ממש ויניגרט, אין בו שמן או מיץ לימון – אישית לא חשתי בחסרונם, אבל אם אתם מחובבי החמוץ אני משערת ששווה לנסות. אין צורך בהרבה רוטב, האננס די מכסה על רוב הגזרה הזאת.

כמו כן, בשביל הכיף ניסיתי בחלק קצת קרוטונים. השקדים לא היו פריכים מספיק בעיני, גם אם הטעם שלהם מאוד הוסיף. אז בעיני, קרוטונים הם תוספת נהדרת לחובבי הפריכות הפריכה יותר.

אני חוששת שעניין האננס והריקוטה שבה אותי קשות. אבל לפחות מצאתי דרך לשלב בו חסה. זה קצת מוריד מתחושת האשמה כשאני מנשנשת את השניים סתם כך, אם כי עכשיו אני מוסיפה גם שקדים מטוגנים בחמאה… אבוי.

cinnamon buns

לא כתבתי כבר המון זמן ותכלס, לא היה לי גם  הרבה לכתוב עליו. כן, יש כמה דברים בתכנון. יש כמה מאכלים שאני מנסה וכאלה. יש להכין עוד וופלים וקינוחים ולנסות לפוצץ עוד ירקות בדרכים יצירתיות. אבל אין זמן.

ואז נזכרתי – יש טעמים של בן&ג'ריס שטעמתי! וטרם כתבתי עליהם! אגב, זה בכלל לקח טוב לחיים. כשדברים נראים קצת קשים או עגומים, זכרו שיש טעמי גלידה שטעמתם, וכאלו שעוד אפשר לטעום. הו, העומק!

בכל מקרה, בחור אחד, בוא נקרא לו "א" (והוא בתקווה יחבב את זה, כי הקדשתי לו אות שתהיה רק שלו, לפחות בינתיים) נוהג לספק לי גלידה פה ושם. הוא מוצלח that way. מה שכן, כמו לרבים אחרים גם לו אין את מקרר הפלא שלי (להרבה אנשים אין את מקרר הפלא שלי. למען האמת, יש אותו בדיוק לי, וזהו), ולכן כשישבנו לאכול גלידה נאלצתי לצלם בתנאים לא לבנים בעליל.

הגלידה הזאת מומלצת לאנשים שאוהבים קינמון ובצק. לכאורה, הבסיס הוא גלידת קרמל. אבל זו לא הנקודה. יש בדיוק שתי נקודות לגלידה הזאת. האחת היא קינמון. השנייה היא בצק. והאלים ישמרו על האמריקאים ההזויים שעלו על המהלך הדי חולני הזה של לאכול בצק של דברים. ונאמר אומ נומ נומ.

הגלידה הזאת די מתוקה, ויש לה טעם קינמוני מאוד חזק. את הטעם הזה שוברות מדי פעם חתיכות של בצק, אבל גם להן יש טעם חזק של קינמון אז זה לא מאוד שוברני, בעצם. הממ. היא די סבבה בכל הקשור לגלידה. אישית אני פחות אוהבת גלידות כל כך מתוקות, אבל היא מוצלחת למי שכן ולמי שאוהב קינמון (אה, כן, יש בה קינמון. ציינתי את זה כבר? ובצק), או לאנשים שלא אוהבים גלידת וניל (או חיים בהכחשה. שמעתי שזה קורה) שמשמשת בסיס להרבה טעמים של יצרנית הגלידה הנ"ל.

בנוסף.

שימו לב למה שכתוב שם:

"Caramel Ice Cream with Cinnamon Bun Dough & a Cinnamon Streusel Swirl"

Streusel. לומדים מהבלוג הזה דברים חדשים כל פוסט והפעם למדתי על מילה זו. אין לי ממש מושג איך הוגים אותה כראוי, אין לי מושג אם טעמתי קינוח שהשתמש בזה ואני לא בטוחה ששמתי לב לזה בגלידה, אבל תראו כמה חמודה היא נראית! Streusel! היאח!

אז וויקיפדיה. Streusel. הו, וויקיפדיה. הו, Struesel. קצת כמו קרמבל, אבל עם יותר מודעות עצמית. מודעות עצמית זה חשוב.

 

בעתיד, פוסט על אוכל של ממש (אם יהיה לי קצת זמן), פוסט על אוכל שהוכן באמצעות קסם (אם אני אמצא כוחות קסם) או לחלופין (וכנראה), איך להיות סטודנט בצום כבד כפוי ולהישאר בחיים (אם אשרוד). הישארו עמנו.

החגיגה של באבט

"החגיגה של באבט",  הוא מקום ירושלמי ידוע. אם אי פעם רציתם לדעת איך נראה אושר בצורת ריבוע, לכו לרחוב שמאי 16 בירושלים ותזמינו לכם וופל בלגי. האמת שזו די בושה שעד עכשיו לא כתבתי משהו מסודר על המקום.

הוופל המועדף עליי, חציו קרם וניל עם פירות יער, חציו שוקולד חם - שהפעם ניסיתי עם שברי עוגיות אוריאו

השם, במקור, לקוח מסרט דני ישן ולא רע. בפי העם, המקום נקרא פשוט "באבט". גומחה קטנה, ממש חדרון מאותגר מרחבית. אין שם שירותים נורמליים ולרוב גם אין הרבה מקום לשבת בפנים, דבר די מעיק בימי החורף הקרים. כשתיכנסו לבאבט תתקלו בדלפק ההזמנות אשר לצידו לוח מעוטר במגוון תשובות נפוצות. "כן", "לא", "מטע בננות" ועוד הן רק חלק ממה שמופיע שם ומספק מעט הומור. "אין, אוכלים את זה כמו פיצה" כתוב על אחד מקרטוני התשובות. כפי שניתן לראות בתמונה, את הוופל אוכלים על קרטונים קטנים. זה לא מקום של גינונים גבוהים. אבל יש שם אווירה וחום, והכי חשוב – וופל בלגי מצוין, עם קרמים ותוספות טעימים להפליא.

והוופל הו כה מצוין. מהוופל עצמו ועד כל מה שניתן לבחור לשים מעליו -החל מבסיסים שונים כמו שוקולד חם, קרם קפה, ערמונים, שמנת חמוצה ורסק תפוחים. רבים מהקרמים מגיעים מבעלת המקום המקורית שמפעילה עכשיו את הסניף התל אביבי, שטרם יצא לי לבדוק (אם כי שמעתי עליו טובות). מעל כל אלו, אפשר לבקש תוספות נוספות כמו פירות יער, פקאן סיני, בננות ועוד. אפשר (ויש היאמרו נהוג) להזמין וופל חצוי, וככה להנות משני בסיסים (קרמים? ציפויים?) שונים. הכל פשוט, טעים וכיפי.

כשמזמינים קצפת מעל שוקולד חם, זה עשוי להיות מלוכלך.

המחיר קצר יקר (כ- 30 שקלים לוופל עם שתי תוספות), אבל שווה את האיכות והרביצה. כמו כן, יש מבצע תוספת שנייה מתנה לסטודנטים וכרטיסיית ניקובים המקנה וופל עשירי על שלל תוספותיו חינם. מלבד וופל, תוכלו למצוא שם שתייה חמה – השוקו מומלץ וגם הסיידר החם. שוקו אפשר להזמין גם ב"שוט" קטן שמחירו ארבעה שקלים בלבד. מהווה סיום מצוין כשממש מלאים, מה שלרוב קורה.

באבט זה יותר ממקום. זה כבר פועל. ביבאטנו, מבאבטים, לבאבט. שעות טובות ביותר מחיי עברו שם. מומלץ ביותר.

Huff and puff

לחברתי הטובה – אקרא לה ע' בהיעדר השראה כרגע – ולי יש מנהג מגונה ביותר של צריכת כמויות איומות של פיצה בצוותא תוך צפייה בסדרות ערפדים זולות. בהיעדר סדרות ערפדים שטרם ראינו, מצאנו את עצמנו בדירתי רואות את יצירת המופת "סקוט פילגרים נגד העולם" וניצלנו את ההזדמנות על מנת להזמין את הפיצה החדשה של דומינוס, הלא היא "Puff פיצה", פיצה מבצק עלים פריך. אנחנו מחבבות למדי את דומינוס כי יש להם מבצעים לא רעים ותוספות כיפיות ולאו דווקא כשרות, ולעיתים בחורה פשוט רוצה פחמימות עם בשר וגבינה וקלוריות. אז הרי. חששתי מקונספט הבצק, אבל אמרתי, באמת כדאי לנסות.

כשהזמנתנו הגיעה, גילינו שמשום מה חסרה תוספת ואחרי שהתקשרנו לקטר נוכחנו שהבעיה קרתה עוד בתהליך ההזמנה וקיימת אף במייל האישור (התוספת שהזמנו לא הופיעה בה כלל). בכל זאת, הובטחה לנו תוספת חינם בהזמנתנו הבאה. היה נחמד ביותר, והסבנו לאכול עולצות ורעבות.

אתחיל בקצת צבע.

וזה כה צבעוני!

פתחנו באצבעות גבינה שבעקבותן החלטנו מבעוד מועד להזמין ולנסות את מארז המונוסודיוםדיפים. דווקא הופתענו לטובה. הפומודורו היה החביב עליי בפשטותו (למרות שיש לי תחושה שבינו לבין המילה פומודורו יש בעיקר עגבניות), ואילו ע' העדיפה את הפלפלים הכתומים החריפיםחרפרפים קמעה. הפסטו אף הוא לא רע בכלל, ונראה פחות רדיואקטיבי בצבעו ממוצרים דומים.

אחרי הנחמדות של הדיפים, עברנו לפיצה עצמה, שהחלטתי להציג כאן במלוא עוצמתה הויזואלית-

יכולתי לסגנן משהו, אבל האמת שיש משהו כמעט פלאי בכמה לא מרשים זה נראה בדיעבד.

אסכם זאת באמירה פשוטה: אם הייתי רוצה מלאווח, הייתי הולכת לג'חנון באר במרכז העיר. לא רציתי מלאווח. רציתי פיצה. אולי הייתי צריכה לדעת, בצק עלים וכאלה. אבל עדיין – זה לא היה מגעיל, אבל זה פשוט לא היה טעים. התבאסנו, והמגש הלך לאחר כבוד למקפיא שלי, שם אשמור אותו לאויביי הגדולים או לאנשים רעבים עד חוסר אכפתיות.

מה גם, שאני לא מבינה למה לחתוך פיצה ריבועית למשולשים, ולא לריבועים קטנים. כאן זה אמנם קצת הכרחי בגלל נטיית ההתפרקות של הבצק, אבל התוצאה נותרת לא נוחה במיוחד. חשנו דחף עז לגלגל את המשולשים המשונים שנוצרו בחיתוך, ממש כמו במלאווח, אפילו לפני שטעמנו והבנו כמה הדמיון חזק.

לפעמים, פעמים רבות, Less is more. פעם הבאה, אדבוק בפיצה פיצתית במובהק, ועדיין, דומינוס נשארה חביבה עליי – בעיקר אחרי האדיבות בעניין התקלה הטכנית.

בנוסף, אחרי גיגול אודות הפיצה, הגעתי לפרסומת שמכילה בובת גרב ומאור כהן, הזויה במיוחד. אני מודה, ליבי שבוי קמעה.

קינוח שחיתות שקצת מזכיר סניקרס

יש ימים בהם  קמים בבוקר ופשוט מרגישים שהגיע הזמן לעשות שינוי. בימים כאלו אני מחליטה לקחת את עצמי בידיים, להתחיל לעשות כושר, להימנע מטיגון וסוכרים ולאכול הרבה דברים בצבע ירוק. לעומתם, יש ימים בהם קמים בבוקר וחושבים שלאתגר את העורקים זה רעיון טוב. בימים כאלו, נוטים להגיע אליי מגוון הצעות מגונות ומעוררות תמיהה משלל חברים מפוקפקים. הצעה כזו גרמה לכך שהתכנסנו להכין את קינוח השחיתות שקצת מזכיר סניקרס.

ממקורביו של הידיד המפוקפק נמסר כי הוא אינו, למעשה, מפוקפק. אבל מאחר והקינוח הוא שחיתות, לדעתי המסקנה ברורה.

מקורו המדויק של הקינוח לא מאוד ברור. הוא מועבר מדור לדור, מחבר לחבר. יש לשער שקיומו החל אי שם בתרבות אצטקית קדומה, כזו של אנשים בעלי סיבולת גבוהה ביותר ואורח חיים בו רק החזק שורד – משום שאפילו אני נאלצת להיאבק כשאני נעמדת מול גביע קינוח שכזה. הייתי מסבירה כמה נהדר הוא, כמה טעים ונפלא ומושחת. אבל המתכון והרכיבים די מבהירים את זה בעצמם. מתאים לכשמונה כוסות לא מאוד גדולות, אנחנו השתמשנו בחד"פ מושקע.

רכיבים

אוריאו מרוסק ומפורר בקערה. טעים לא פחות מהגרסה השלמה.

12 עוגיות אוריאו מרוסקות היטב או יותר. עדיף יותר. בחבילת אוריאו סטנדרטית  ישנן 16 עוגיות, מחולקות ל-4 חפיסות. אם אתם חובבי אוריאו בהחלט אפשר להרחיב את זה לכל החבילה. קל לעשות שמות בעוגיות כשהן סגורות בתוך אותן מיני חבילות של 4 עוגיות – פשוט למעוך ידנית או להשתמש במשהו כבד כמו מערוך. לרסק דברים, זה גם נחמד.

40 גרם חמאה שהוצאתם מבעוד מועד מהמקרר

250 גרם גבינת שמנת פילדלפיה או נפוליאון. אנחנו השתמשנו בנפוליאון. זה משנה קצת במרקם ובטעם, אבל יוצא נהדר עם שתיהן.

100 גרם אבקת סוכר

חצי חבילת סוכר וניל במקור כפית תמצית וניל, אבל אני לא מחבבת תמציות…

3 כפות חמאת בוטנים

2 מיכלי שמנת מתוקה

25 גרם שוקולד מריר או קצת יותר. אם אתם חובבי שוקולד, תוסיפו עוד 25 גרם לעסק.

50 גרם של שוקולד חלב

אופן הכנה

מערבבים את האוריאו המרוסק עם כ-25 גרם חמאה

שמים כשליש כוס שמנת בצד, ומקציפים את כל השאר עם 25 גרם מאבקת הסוכר

קערה צהובה ממטבח משפחתו של הידיד המפוקפק. זה כה יפה ושמשי וצהוב ונהדר. אני כל כך צריכה קערות צבעוניות משלי.

מקציפים בקערה נפרדת את גבינת השמנת יחד עם 75 הגרם הנותרים של אבקת הסוכר.

ממשיכים להקציף את כל העסק תוך הוספת חמאת הבוטנים וסוכר/תמצית הוניל עד קבלת תערובת אחידה וחלקה.

המקצף גם הוא באדיבות מטבח משפחתו של אותו ידיד מפוקפק. אני רוצה גם. להקציף זה כיף כמעט כמו לרסק דברים, לפעמים אפילו יותר.

לוקחים עוד (!) קערה, וממיסים בה את שלישי כוס השמנת ששמרתם בצד, יחד עם השוקולד (ששברתם קצת לפני) ושארית החמאה (כ-15 גרם).

בזמן שזה מתקרר קמעה, מקפלים את הקצפת (כדאי לשמור כחמש כפות בצד, לקישוט) עם תערובת חמאת הבוטנים, הגבינה וכו.

כנום שקופל לו יחדיו

בכוסות, מסדרים שכבות שכבות – שכבת אוריאו, שכבת קרם (או מה שזה לא יהיה), שכבת אוריאו, עוד שכבת קרם, ואז שכבה דקה של שוקולד (בתמונה די פינקנו אותו יותר מדי…) ולסיום מקשטים. אם אתם רוצים להתפרע בקישוט, לדעתי יתאימו מאוד טוב כאן שבבי בוטנים או M&M בוטנים, שגם יוסיפו צבע. מאחר והתוצאה הנהדרת נמצאת בתחילת פוסט זה, להלן קינוח עם עיניים.

זה קינוח - עם עיניים! לא יכולתי להתאפק...

גראטן פוריסטי

אין פחמימה בעולם כמו פחמימה של אמא. זוהי פחמימה אוהבת, חמימה, ואם היא גם עתירת קלוריות – ללא ספק אלו קלוריות של אושר. לאחרונה מטבחי שדרג את עצמו הן בטוסטר אובן והן במעין כלי חרס שכזה, שמהווה נכון לעכשיו את התבנית היחידה בדירה. שני אלו הביאו אותי למסקנה שהגיע הזמן לנסות להכין גראטן, אותו מאכל חמים ונהדר שזכור לי טובות מזה שנים, ספציפית מהסופ"ש האחרון בו באתי לבקר.

וויקיפדיה תואיל לפרט יותר ממני, אבל כעיקרון הגראטן הקלאסי הוא כזה בו תפוחי אדמה נפרסים לפרוסות, מונחים בתבנית שאינה עמוקה במיוחד יחד עם שלל דברים ואז נאפים עד שהחלק העליון מזהיב, משחים ומקריספ.

את הגראטן שלי התחלתי בפעולה החשובה מכל – לשאול את אמא איך. זו פעולה יעילה אך מסוכנת שכן יש חשש שלעולם, לעולם, זה לא ייצא טוב באותה המידה, אבל אם זאת הביטחון העצמי עולה – לרוב יותר מדי. וכשהביטחון המטבחי שלי גבוה, לרוב דברים רעים קורים. זה לא מה שקרה כאן. מה שקרה כאן הוא שמלבד דבר אחד ששכחתי ושלא ממש הפריע, יצא לי ממש טעים.

התבנית החדשה מדגמנת עם תפוחי האדמה, רגע לפני האפייה, בפינה הקבועה על גג המקרר. המקרר הזה, יש עליו.

רכיבים – פירוט כמויות בהמשך

תפוחי אדמה (אני לקחתי את אלו עם הקליפה הצהובה)

שמנת מתוקה לבישול ואפייה

אגוז מוסקט השתמשתי בכזה הטחון, שלצערי נאלצתי להשאיל משכניי כי ירושלים היא זוועה קולינרית שאין בה תבלינים שאינם פפריקה, והנה כך התפספסה לה הזדמנות לרכישה מטבחית נוספת

פלפל שחור ובהזדמנות זו אדגיש כמה עדיף פלפל גרגירי שטוחנים על אבקת פלפל… לא הרבה הבדל במחיר בהתחשב בזמן שזה מחזיק, בעיקר אם אתם סטודנטים כמוני שמבשלים בעיקר לעצמם, אבל הו כל כך משנה ברמת הטעם.

מלח

מעט חמאה או שמן


אופן ההכנה

בחרו את התבנית שלכם – לא כזאת עמוקה. חרס זה נהדר אבל לא חובה.  לוקחים תפוחי אדמה שיספיקו לתבנית אחרי שייפרסו. כפי שרואים למעלה, אני הכנתי במעין ריבועון אישי שכזה מיני גראטן משני תפוחי אדמה, אחד גדול והשני בינוני. כעיקרון, תבנית גדולה יכולה להכיל כ2-3 קילו תפוחי אדמה. אבל, אין ברירה – צריך להשתמש בעין. את תפוחי האדמה קולפים וחותכים לפרוסות דקות ואחידות ככל האפשר. בשלב זה מגיע הרגע המכריע.

המתכון הזה פשוט, אבל צריך להשקיע בו מעט. כל פרוסה ופרוסה צריכה לגעת בשמנת, ולכן לא טוב פשוט להניח את השמנת אחרי שהנחתם את הפרוסות בתבנית. זה קצת יותר קשה בכמות גדולה, אבל מה שצריך לעשות זה לקחת את השמנת (מיכל אמור להספיק לאיזור ה-3 קילו, אני הייתי צריכה כ-4 כפות. אבל שוב – גם כאן עין זה חשוב. במקרה הכי גרוע אפשר להוסיף אחר כך), לקחת את הפרוסות, ובכלי נפרד לערבב הכל בעדינות. האמת, אני עם שני תפוחי האדמה שלי עשיתי את זה ידנית. פשוט שפכתי את השמנת מעליהם ובשלב ההנחה בתבנית וידאתי שכל פרוסה קיבלה קצת. אפשר לתבל את השמנת קודם – פלפל ומוסקט לפי הטעם והרבה מלח.

אחרי שיש לכם הר של פרוסות שכל אחת ואחת מהן חוותה שמנת מהי, מניחים את הפרוסות בתבנית ששימנת קודם בקצת שמן או חמאה (את זה שכחתי לעשות… זה פחות מפריע בתבנית חרס, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על זה)  שכבות שכבות. ממליחים ומתבלים תוך כדי במידת הצורך, אם העדפתם שלא לתבל בשלב השמנת או אם סתם צריך עוד מלח. בסוף ההנחה שופכים מעל את השמנת שנותרה בכלי הערבוב.

את כל זה שמים בתנור או בטוסטר אובן עד שהשכבה העליונה משחימה ובדיקה קצרה במזלג מראה שתפוחי האדמה שבתחתית בושלו. וזהו.

רואים? את התמונה הזו לא צילמתי על המקרר, וזו הייתה טעות. מה שכן, אני די בטוחה שזה היה טעים בהרבה אחרי האפייה מאשר לפניה, גם אם מצולם באופן פחות מושך.

 

פשוט וטעים, רק לוקח קצת זמן אפייה – למיני גראטן שלי לקח כשלושת רבעי שעה בטוסטר אובן שהטמפרטורה שלו לא ממש ברורה לי. יש הרבה גיוונים, אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

 

טראפלס שוקולד-תפוז עם קממבר

בשיטוטי ברחבי עולם בלוגי המזון הופנתי לאחד חביב וזמין במיוחד, בישול בזול. מעבר לעובדה שהוא קליל ופשוט להבנה (אפילו לי), הוא מציין מחירים וכאלה, שזה תמיד יעיל ולא תמיד קיים בבלוגים. לאחרונה הוא אף הפציע במתכון מסקרן במיוחד (כאן) של טראפלס עם קממבר בהשאלה כלשהי מכאן. בעוד הבלוגרית נאלצה להכין את הטארפלס עם ברי מאילוצים שונים, החלטתי לנסות בעצמי את הגרסה הקממברית, יען כי זה נשמע הזוי ומגניב גם כן. אצתי רצתי, קניתי קממבר, וניגשתי לעבודה.

שאלתי את עצמי, למה קממבר? אמנם יש מעט טעם, אבל אני לא בטוחה שהוא מצדיק את השימוש. זה מאוד מאוד עדין ולאו דווקא עדיף על פני טעמים אחרים. נוכחתי שאפשר להחליף די בקלות את הקממבר בחמאה, אבל אז אני חושדת שהטעם יהיה חמאתי מדי עבורי (איש איש וטעמו), ואחרי השוואה קלה של ערכים תזונתיים של קממבר עם הנתונים של חבילת החמאה בביתי מסתבר שקממבר די עדיפה על חמאה (ברמת קלוריות ושומן רווי למשל), שזה נחמד. מה גם, שאין לדעת מתי יגיע המחסור הבא בחמאה.

רכיבים:

1/2 כוס שמנת מתוקה
90 גרם גבינת ברי שמורידים לה את הקליפה
200 גרם שוקולד מריר אני השתמשתי בגרסת העלית עם 60% מוצקי קקאו. אם אתם חובבי מתוק, כאן המקום לגוון בשביל מתיקות רצויה. אוהבים מריר? לכו על משהו מריר יותר. מתוק? מתוק יותר.
גרידה מתפוז אחד הו פומפייה, אנו נפגשים שנית!

לציפוי שכזה

אבקת קקאו

אופן ההכנה

מרתיחים את השמנת בסיר.

התחלה צחורה ומבשרת טובות

ממיסים לתוכה את הקממבר.

מורידים מהאש.

שוברים את השוקולד ומכניסים אותו לסיר, עד שהכל נמס באופן חביב.

כה יפה

מערבבים לכל זה את גרידת התפוז ומכניסים למקרר לכמה שעות.

לוקחים ככף מלאה למדי מהשוקולדיות שיש לכם בסיר, ומגלגלים לכדור בעזרת הידיים. זה מלכלך בטירוף. אני יותר מעכתי את זה לצורה סמי-כדורית. את שלב הגלגול בקקאו (מגלגלים את הכביכול-כדורים בקקאו…) עשיתי די בזהירות ותוך ניסיון נוסף להקנות לזה צורה כדורית יותר. זה לא עבד משהו, אבל הטעם נשאר טעים ביותר. מכניסים קצת למקרר וזה מוכן.

ב"בישול בזול" יש גם טראפלס עגול ויפה יותר, והוא גם מונח על צלחת אמיתית וסמי אובלית (!) שכזו. אבל, זה מה שיש ועם זה ננצח... בקרוב בלילות שימורים - צלחות אמיתיות! חסל סדר תמונות תקריב?

הקטע של גרירת התפוז נהדר. אני לרוב סקפטית בקטעים האלו, אבל גם הטעם מצוין וגם נתקלים מדי פעם בחתיכות וזה מוסיף. תגובות הסועדים היו חיוביות ביותר. בכל מקרה, עכשיו מעניין אותי לנסות סוגים נוספים של גבינות. אולי אחרי שהעורקים שלי יחלימו.

המסע בעקבות הוופל #1.5 – וופל בלגי בנוסח לייג'

פוסט זה מובא לכם בחסות המסע לעדכון הבלוג. נכון לעכשיו, זה ממתכוני הוופל הבלגי המוצלחים והעשירים שניסיתי. הוא גם זכה לתמונה מעודכנת- הרי היא לפניכן. הערות נוספות שלי בכתב הנטוי.

וופל בנוסח לייג'

דרך חיפוש מתכונים מפרך נתקלתי בלא מעט טענות שוופל בלגי מקורי עשוי בצק שנתחב אל המחבת. חיפשתי אחר מתכון מוצלח ולבסוף הגעתי לזה שהביקורות עליו היו פשוט מוצלחות מכדי לא לנסות. מה אומר? הוא מושלם. פשוט מושלם. חברתי טוענת שהטעם מזכיר את זה של דניש. אני לא טרחתי לבחון את העניין. מדובר בוופל מאוד חמאתי, מאוד עשיר, שלא צריך תוספות, לדעתי.


רכיבים

2/3 כף שמרים צר לי על המידות המשונות. ככה זה כשמתרגמים כמויות. אם זה עוזר לכם, מדובר בכ-7.08 גרם, שזה למעשה טיפ טיפה פחות מ-2/3 כף, אבל מי סופר הא?

2 כוסות קמח

3/4 כוס של קוביות סוכר במקור זה פניני סוכר, אבל כאלו קצת קשה למצוא. שמועות אומרות שיש באיקאה. אני מדדתי בכוס קוביות, ואז ריסקנו אותם לשבבים, יצא מצוין. לא לוותר על המרכיב הזה. סוכר רגיל פשוט לא יהיה אותו הדבר. אגב, המתכון המקורי מציין כוס שלמה, אבל שמנו פחות ויצא מתוק בדיוק במידה, אז זו הכמות שאני ממליצה.

250 גרם חמאה מומסת ייתכן ויש מקום להפחית קצת מכמות החמאה, מטעמי… בריאות ועושר יתר? אבל לא הייתי נסחפת עם זה. (כבר ניסיתי והורדתי ל-200, וזה סבבה. מעבר לזה, כאמור, אפשרי אבל לאו דווקא מומלץ)

3 ביצים

שליש כוס מים פושרים עד חמימים

כף וחצי סוכר ואו סוכר ונילין אישית שמתי שקית של סוכר וניל וכפית של סוכר לבן, אבל זה, כמו הרבה דברים, תלוי טעם

1/8 כפית מלח ברצינות. שמינית. אני פשוט שמתי את המידה המדויקת להפליא "קצת", והייתי מרוצה בהחלט.

אופן הכנה

ערבבו לתוך כוס המים את השמרים, המלח והסוכר (לא קוביות הסוכר, שאר הסוכר), ותנו לעסק לנוח לרבע שעה. שימו לב, שוב, שאתם לא שמים את המלח ישר על השמרים.

בקערה שימו את כוסות הקמח וצרו בהם חור. לתוך החור שפכו את תערובת השמרים שהכנתם קודם, הביצים והחמאה. ערבבו עד שנוצר בצק אחיד, ותנו לבצק הזה לנוח עד שהוא יכפיל את גודלו (שמרים זה מגניב!)

ערבבו את הבצק עם קוביות הסוכר המרוסקות ותנו עוד קצת מנוחה לתערובת. בינתיים חממו את המחבת. הבצק אמור להיראות בערך כך:

כך נראה הוופל לפני שהוא הופך לוופל
כך נראה הוופל לפני שהוא הופך לוופל

 

 

כל פעם תחבו לתוך המחבת גוש כדורי משהו של בצק. אפשר למעוך קצת בעזרת מזלג. סגרו את המחבת, הפכו לפי הצורך, וזהו, יש לכם וופל! שבבי הסוכר הופכים למעין קרמל נהדר כזה, רק מעט קרנצ'י, מתיקות נהדרת שפשוט לא צריך להוסיף לה כלום.

מחקר וופלי שמרים הוכתר בהצלחה לדעתי. פעם הבאה, בלילות יותר קונבנציונליות, כאלו עם אבקת אפייה, ופעם אחרת מיוחדים ממיוחדים שונים. המחבת הזאת נהדרת.

(אומג התמונות שהייתי מצלמת לבלוג הזה כשהייתי עצלנית וגרתי במרתף…)

אל תתנו לצורתו הפחוסה להטעות אתכם. זוהי חתיכת וופל חתיכתית ביותר.
אל תתנו לצורתו הפחוסה להטעות אתכם. זוהי חתיכת וופל חתיכתית ביותר.