תגית: חלבי

בוסטון קרים פאי

אחת לשבועיים נפגשים אני וקבוצת חברים בירושלים כדי להילחם במפלצות. זה נחמד. מדי פעם, נניח, כשאני מוצאת את עצמי נוסעת לירושלים כדי ללכת לנגריה ספציפית (!) רק כדי לגלות שאין בה את מה שאני צריכה (!!), אני מוצאת את עצמי נסה על נפשי משכונת תלפיות ובקריית יובל מוקדם מהצפוי. לפעמים, זה אומר שאני מגיעה לסופר שנמצא שם ומחפשת דברים נחמדים או משעשעים. ואז, אז אני לפעמים מוצאת דברים שווים. וכשאני אומרת לפעמים, אני מתכוונת להפעם. כך יצא ששבוע שעבר, לאחר היותו חמקמק כצפוי, הנחתי את ידי על פיינט של הגלידה החדשה של בן וג'רי, הלו היא בוסטון קרים פאי (Boston Cream Pie).

11215188_837502839636996_216905594641233151_n

עכשיו, כל מי שעיניו בראשו ואינטרנטו מכוון כהלכה וודאי שם לב שהמון זמן לא היה כאן פוסט. אבל הי, עכשיו חופש (פחחח) אז יש זמן (מגה פחחח. הידעתם? "פחח" זה משילובי האותיות השנואים עליי ביותר) וחשבתי לעצמי שאם לנסות לחזור לעניינים, אין כמו פוסט בסדרה הפופולרית "הדר כותבת הרבה יותר מדי מילים על טעמים של בן וג'רי". להלן.

אז, בוסטון קרים פאי אמורה להיות גלידת פאי קרם בוסטוני, עם חתיכות של עוגת ספוג צהובה, פאדג' וסירופ בטעם שאין לי כח לתרגם. התוצאה? טעם לוואי. המון טעם לוואי. אמנם לא מתקרבים כאן לרמת האוראו עוגת יום הולדת, אבל בהחלט מנסים.

זה ממש מעציב אותי כי כבר זמן מה שהטעמים החדשים של בן וג'רי מבאסים. היה לנו את שלישיית היוגורט ואת הקרמל סוטרה, והם כולם… לקו בחסר. למעשה הדבר העיקרי שנחמד לי לאחרונה בבן וג'רי הוא הכמיהה לטעום דברים שיש בארצות אחרות (ביפן התור לחנות השתרך עד אין סוף אז ויתרתי. יש גבול, וגם הייתי ביפן אז זה לא שחסר מה לאכול.) ולהתלהב מכמה הם מגניבים. וכמובן, לקוות לטעמים חדשים.

אז נהניתי מלטעום טעם חדש, כי הוא חדש. אבל וואלה, זה לא היה טעים כל כך. כלומר, זה לא היה מחריד, מה שלגמרי חששתי ממנו, אבל זה גם לא היה טעים. וזה עוד מבלי שאני מכירה את הפאי המקורי (שהוא למעשה בכלל לא פאי) ואני משערת שאנשים כן אוהבים אותו וזה.

לסיכום, בלב כבד, לא הייתי רצה לקנות את הגלידה הזאת. או הולכת. אבל כל הכבוד לבן וג'רי על היותם מגניבים ועל האחלה הטמעת מותג שבעולם.

בלוגרים של אש וקרח – עוגיות חתונה מקסיקניות

נתחיל בסוף – בפוסט הזה יש מתכון לעוגיות חתונה מקסיקניות. הן בערך מה שמוצאים במילון כשמחפשים את הערך "נימוחות". טעימות. פריכות. אומנומנומיות לגמרי.

ספציפית בפוסט הזה הן יהיו גם צבועות בסגול.

עוגיות חתונה מקסיקניות

מעשה שהיה כך היה – אי אז לקראת פסח נערך דיון מרתק בקבוצת בלוגרים. היה זה מופת של דיון איכותי בו הרבה אנשים הגיבו באפן ענייני ומנומס לאנשים שהם ממש ממש לא הסכימו איתם. זה היה נהדר. זו היוותה קרקע פוריה לויכוחים נוספים, כמו מי לוקח – רייסטלין או גנדלף (רייסטלין.). וברגע שהתחילה הגיקיות, לא היה איך להפסיקה. באווחת מקלדת כתבתי את הביטוי "בלוגרים של אש וקרח" וידעתי שלא משנה מה צריך פרוייקט בלוגרים של משחקי הכס (למי שלא מכיר, סדרת הספרים המקורית עליה מבוססת הסדרה "משחקי הכס" נקראת "שיר של אש וקרח") ולו כדי שנוכל להשתמש בכותרת הזו. אז הנה!

הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"
הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"

הרעיון היה פשוט. כל בלוגר שבא לו מפרסם פוסט מזון כלשהו בהשראת הסדרה, בין אם אלו שלל מאכלים ווסטרוזיים או פשוט מאכל שהולם במיוחד דמות כלשהי. הכל הולך.

אני? אני מיד חשבתי על חתונות. לא מהסוג שלי (עליו עוד נדבר בוודאי בקרוב 🙂 ) אלא מהסוג של הכותב,  ג'ורג' ר. ר. מרטין. ספוילר בהמשך אגב – אם טרם ראיתם את פרק 3 של העונה הנוכחית או קראתם את הספר השלישי, דלגו למתכון.

בקיצור, ידוע שה"יופי" בחתונות של מרטין זה שהן… צבועות בצבעים לא מאוד עליזים. על כן ידעתי שאכין עוגיות חתונה מקסיקניות בצבעים. אדום יוצא קצת מוזר וורדרד אז הלכתי על חתונה שרובנו… חיבבנו יותר, הלו היא החתונה הסגולה. צבע העוגיות במקור הוא בהיר וזהוב קלות, כפי שניתן לראות בתמונה, אבל הסגול הולם אותן – מבפנים צבע חי ומהמם ומבחוץ העוגיה בגוון שממש מזכיר את החתן העונתי החביב על כולנו.

עוגיות חתונה מקסיקניות

אז, כמו שאמרתי – העוגיות פשוט מהממות. מליחות ומתיקות עדינה עדינה. ונימוחות. כבר אמרתי נימוחות? לקוחות במקור ממתכון של דפי מתכוני הקיבוץ ממנו הגיע א', אלו עוגיות ש,לפי טענתו, זיכו אותו במספר הצעות נישואין. אני בקושי טעמתי מהן אך זכרתי אותן לטובה, ואחרי שינוי קל בכמות הסוכר, הרי הן לפניכם.

המתכון לוקח גג חצי שעה מתחילתו ועד סופו (בהנחה ואתם מצליחים להכניס את כל העוגיות בתבנית אחת, מה שאני לא הצלחתי אבל איש ותנורו), ומספיק לכ-65 עוגיות

 


רכיבים

קמח – 2 כוסות

חמאה מלוחה – 230 גרם (רכה, לא מומסת!)

אבקת סוכר – 5 כפות גדושות לבצק, ועוד כמות נאה לציפוי

תמצית וניל – 2 כפיות

אגוזי פקאן קצוצים – כוס

אופציונלי: צבע מאכל בצבע החתונה החביבה עליכם. אני השתמשתי בצבע מאכל ג'ל בצבע סגול.


אופן ההכנה

מחממים תנור ל-175 מעלות בערך.

מערבבים את כל הרכיבים ההכרחיים עד ליצירת בצק רך מאוד ואחיד, קצת כמו פלסטלינה מאוד רכה. אם רוצים, מוסיפים מעט צבע מאכל לפי הצורך, ומערבלים עוד קצת. שימו לב שאם אתם משתמשים בצבע מאכל, מרקם הבצד ישתנה מעט. זה בסדר.

על תבנית גדולה פורסים נייר אפייה. מגלגלים כדורי בצק קטנים, בגודל של מסטיק עגול גדול (או קוטר פקק קוקה קולה סטנדרטי) ומניחים אותם על התבנית עם רווח של כעוגיה בין עוגיה לעוגיה.

מכניסים לתנור לבערך רבע שעה – עשרים דקות, עד שהעוגיות מזהיבות, או במקרה של עוגיות צבועות, משחימות מעט ודקירה זהירה מראה שהן קשות.

מניחים לעוגיות להתקרר (קצת, הן עדיין צריכות להיות חמות), ומצפים באבקת סוכר. ניתן לעשות זאת על ידי גלגול בשקית, או שקשוק קל בקופסא, אבל אני מעדיפה פשוט לפזר מעליהן כמות נאה של אבקת סוכר, להפוך ופזר שוב. פחות מסובך ומלכלך, והעוגיות שבירות יחסית כך שזה מונע שבירה.

בתאבון!

 

פוסטים נוספים ב"בלוגרים של אש וקרח":

אפרת מ-מדריך השופיסטית לגלקסיה עם עוגת גבינה ניו יורק בנוסח ווסטרוז 

דניאלה מ-פרפראות הכינה שני פוסטים: סמיפרדו תות ברוטב פיקנטי  וכרעי עוף ברוזמרין ובלימון

טל מ-מה יש לאכול עם מאפינס הלימון של סאנסה סטארק. 

ענת מ-על עיצוב ושאר ירקות עם פסטה פוטנסקה

רחל מ-בישול בזול עם כדורי שוקולד לבן ולימון בסגנון המבצר האדום

אירנה מ-בלוזוגי עם  שושני אש וקרח

טליה מ-Ex Cocina עם גאלט דה רואה מלכותי

גיל מ-מבשל ואוכל עם פלפלים חריפים ממולאים גבינה

שווארמה שוקולד

יום בהיר אחד נתקלתי בכתבה הזו, שגרמה לי לצווח באושר בעמוד הפייסבוק של הבלוג "ספירלת שוקולד ענק מסתובבת!!!1". ואכן, לא יכולתי שלא להתלהב מהמחשבה על ספירלת שוקולד מסתובבת ללא שום סיבה, על מנת שתוכל להחתך לתוך קרפ טעים, ולהתמתג בארצנו הקטנטונת כ"שווארמה שוקולד". בסוף הכתבה צוין שנפתח סניף חדש במקום מגוריי, הלא הוא נס ציונה, והיה ברור שזהו גורל – כי מה הסיכוי שגם אני וגם שווארמת שוקולד נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שאני וכל דבר נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שמשהו יהיה בנס ציונה בזמן כלשהו? גורל. כבר אמרתי.

"אנחנו הולכים לאכול שווארמת שוקולד ביום שישי" הודעתי לא' חגיגית, כדי שאוכל להעמיד פנים שזה יהיה דייט ולא רק שבירה מאסיבית של דיאטה, וכדי שיהיה לי נחמד במידה וזה מעאפן. לצד כביש בשיפוץ אינטנסיבי מצאנו חנות קטנטנה שנראית… קצת לא אפויה, אבל חביבה. קצת עמודי מתכת הזדקרו מהתקרה אבל כל זה לא מנע מאיתנו להסתכל על פוסטר עצום של קרפ מפתה. "מה זה?" שאל א' את המוכר בעודו מביט בערגה על הקרפ הממולא המצולם "זה קרם פטיסייר" אמר המוכר הנחמד. "אז נראה לי שאנחנו רוצים שניים כאלה" אמר א', ואני הנהנתי. נשאלתי לתוספות – אין הגבלה – וביקשתי אוריאו, אגוזים, מרשמלו, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן – שוקולד מגולף מהספירלה הלצערי דווקא לא כל כך ענקית. בקולפן. והאמת? הגיקית אוכל שבי הרגישה סיפוק ביזארי מלראות את השוקולד הכמעט מגוחך על המוט ההוא, נכנע לקולפן פשוט, מתפתל ונופל לסלסולים ענוגים של חום ו(לצערי) לבן. הרגשתי שלא משנה מה, זה יהיה שווה את זה. או משהו.

שווארמה שוקולד - השוקולד
שווארמה שוקולד – אולי לא בגודל של שווארמה, אבל עשויה משוקולד. יש נסיבות מקלות.
אגב, את שתי התמונות הראשונות בפוסט צילמתי עם הסלולרי, ואני חייבת לציין שזו אחת מהפעמים היחידות בהן זה נראה לי הולם.

 

א' ביקש בערך אותו דבר אבל בלי המרשמלו והקצפת. "רגע, מה עם הקרם פטיסייר?" שאל. "אה, זה עוד אין בארץ". ענה לו המוכר.

פניו של א' התכרכמו קמעה.

 בעודינו יושבים בחוץ, הביט א' בקרפו. "אני לא מבין," אמר "את הקונספט של הדבר הזה."

"אני אצטט אותך." אמרתי לו.

שווארמה שוקולד - לפני
רגע לפני, עדיין מהסלולרי.

 

הקרפ חמוד, רוטב השוקולד תעשייתי להחריד, כפי שניתן לצפות. המרשמלו לא מדהים אבל טרי (=רך כמו שמרשמלו אמור להיות ולא במרקם ענוג של אבן), בניגוד לאי אלו מקומות שהייתי בהם. היה קצת מוזר לאכול את זה, אבל היה מאוד חביב.

שווארמה שוקולד - תוך כדי
הביס הראשון היה עוד איכשהו הגיוני. אלו שאחריו היו יותר מאתגרים.

 

לסיכום, גימיק שקצת הולך לאיבוד בשאון הבנייה ובחנות שמרגישה קצת לא מוכנה עדיין (אם כי סיכוי סביר שהיא כן). המחיר – 19 ש"ח לאחד – קצת גבוה לטעמי, אבל כמשהו שאני הולכת להוציא ממנו פוסט אחר כך הייתי די מרוצה. אם שוקולד מסתלסל מקולפן יעשה לכם את זה, הייתי ממליצה ללכת פעם אחת.

גלידת בזיליקום

יש דברים שפשוט נכון לעשות. אחד מהם הוא להביא לכם את המתכון המופלא של אמא של א' – הגר – לגלידת בזיליקום. כל כך נכון, כל כך הגיוני, שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהוכרז שהרכיב לאתגר החודשי של מנטקה יהיה גלידה.

021

אז, בכל המשפחה המורחבת של א', יוצא שבעיקר אני והגר מעריכות את הפלא הבזיליקומי הזה. מתכון נפלא שהיא המציאה לבד, שמשלב את הניחוח הנהדר של הבזיליקום, מרקם קריר ונעים של גלידה, וכמובן – הסוכר. שזה מצוין – כי זה אומר שיש יותר לאכול. הכל התחיל בפרפה בזיליקום ורוטב פטל בכנס אי שם בזלצבורג. אחרי כמה ניסיונות שחזור צץ ועלה דווקא ג'ימי אוליבר, שכותש וניל עם סוכר כדי למצות את טעמו. כך הלך, התבהר ונולד לו המתכון, שמשתמש בכתישה של הבזיליקום עם הסוכר, באופן שממצה את טעמיו היטב. כמה שינויים נוספים, ואני מוצאת את עצמי לפניכם היום, מרגישה שאני חושפת איזה סוד מגניב במיוחד, מרוצה מהכמות (ההולכת ופוחתת…) של גלידת הבזיליקום שמחכה לי במקפיא. המון תודה להגר, שגם מדגמנת פה בפוסט ידיים מיומנות להפליא.

את המתכון אפשר להכין עם מכונה או בלי. כאן בתמונות תראו גם וגם, ואני מבטיחה לכם שגם בגרסה נטולת המכונה זה היה מצוין, וההבדל הוא מינורי, בעיקר במרקם.

אז!

רכיבים

חבילת בזיליקום

1/3 כוס סוכר

3 חלמונים

3/4 כוס חלב

חצי מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה

 

אופן הכנה

כותשים היטב את הבזיליקום עם הסוכר. כאן כל הבזיליקומיות הבזיליקומית עוברת לסוכר. נום!

bazilice2

bazilice3

מוסיפים 3 חלמונים ומקציפים הכל יחד

bazilice4

bazilice5

bazilice7

מוסיפים את החלב, מערבבים ומסננים במסננת צפופה, שלא ישארו יותר מדי חתיכות בזיליקום בפנים.

מקציפים בנפרד את השמנת המתוקה.

אם אין מכונה: מקפלים יחד ומעבירים למקפיא

אם יש מכונה: אפשר לקפל ולהעביר למכונה, ואפשר לתת למכונה לקפל. פשוט שמים את תערובת הבזיליקום במכונה, ומוסיפים לאחר ההקצפה את השמנת המוקצפת.

ו…אמ… זהו! פוף!

bazilice6
לפעמים שאריות זה יפה
bazilice8
ללא מכונה – גרסת הצנצנת.

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

המקרה המוזר של הצ'ורוס בשעת הבוקר, ותפודי מלכים.

היה זה לילה קר ואפל, הלילה בו התכנסו שתי בלוגריות תמימות כדי להכין צ'ורוס חמאת בוטנים ותפוחי אדמה של דולפין.

טוב, לא באמת – את האוטובוסים הנעלמים המשונים של כפר סבא תיקן מצעד שחסם כבישים וכיוון את הקו שלי הישר לביתה של מורקייק, כך שהגעתי באיחור של חצי שעה בלבד. השעה הייתה אחת עשרה, הזמן קצר וחמאת הבוטנים מרובה וכך גם ההתרגשותי. מור מצלמת את המצלמה שלי עם הפלפון שלה, ואני מספרת לה על התערוכה שלי – והיא אפילו לא נרדמת! כזו היא מור – נחמדה. ואני בתמורה? מצלמת פרטים מביתה הפרטי כדי להעלות אותם לאינטרנט. כלומר, באמת, מלחיות בצורת קאפקייקס! לא יכולתי להתאפק.

morcake-collaberationg1
מימין לשמאל – דורה בובת הסוכר, מלחיות קאפקייקס ותמונה שאינה בשחור לבן, אלא פשוט של דברי מטבח מנצנצים באפרוריות טבעית.

זה היה אמור להיות נפלא – התמה היא שמן עמוק, כך שלאור הבלוגריות המשתתפות הוחלט על צ'ורוס חמאת בוטנים. סוף סוף מישהי שחולקת את תאוותי לצבע-לא-ברור צבע-לא-ברור הזה. מור מראה לי איך להכין בצק רבוך ואנחנו טובחות אותו בהתלהבות עם כמות גדושה של חמאת בוטנים. מממ… חמאת בוטנים.

morcake-collaberationg2
שמועות מספרות שאי אפשר לעשות פוסט עם מור מבלי לצלם את הסלולרי שלה. האמנם?

אנחנו מחכות שהשמן יבעבע. "שמן אמור לבעבע?" אני תוהה פתאום, ואנחנו בודקות ומגלות שהשמן כבר מזמן עבר את 180 המעלות הדרושות… לא נורא.

יש לי וידוי. אני אומר אותו כבר עכשיו לפני התמונה, כדי שמי שהגיע לכאן כי הוא חיפש מתכון של צ'ורוס חמאת בוטנים עוד בפסקה הראשונה יבין לפני שהוא ייתעב אותי סופית – המתכון לא הלך. פשוט לא. וחבל, כי תראו איזה יופי. תראו את הדונאט הקטן שעשיתי שם, לכבוד החנוכה! בחלומותינו ציפינו אותו באבקת סוכר, ואני כבר דמיינתי את הצילום הקבוצתי שאעשה לכל המטוגנים השווים שלנו. קערת הסוכר קינמון עמדה שם מצפה וממתינה. וסוכר קינמון זה טעים!

morcake-collaberationg3

אבל, זה לא טוגן. לא טוגן! מדוע? מדוע זה חייב להיות כה יפה וגם כה בלתי ניתן לטיגון? האם זה חום השמן? האם זו חמאת הבוטנים שלנצח משאירה את הבצק במצבו העיסתי? ניסיון אפייה יצרה משהו הזוי ולא מגניב. כל שיכולנו הוא לגלגל את הכל בסוכר וקינמון. הדבר הזה נפל בקו שבין לא מספיק טוב ללא מספיק רע – לא מספיק טעים בשביל לתת לחברים ומשפחה, לא מספיק גרוע כדי שאאחל אותו לאויביי. בעיקר לא עם סוכר וקינמון. כבר אמרתי שסוכר וקינמון זה טעים?

בזמן שאנחנו מנסות עוד ועוד וריאציות של הדבר הזה, התחלנו עם המתכון המשפחתי שקיבלתי מדוד שלי ל – Pommes de terre Dauphine. בתרגום ישיר מדי – תפוחי האדמה של הדולפין. שזה מעין תואר אצולה כזה שלא באמת קשור ליונק הימי החביב על כולנו. הנה, תראו. דודי כינה את זה במתכון ששלח לי "תפודי מלכים", וזה שם הולם ביותר. שכן איך אתאר את המאכל הזה? מה שצ'יפס נועד להיות? כדורי אושר? מה שקרה כשחד קרן ותפוח אדמה שהתאהבו אי שם בייקום ענני ופלאפי? כן, קריפי, אני יודעת. אבל זה כה מוצלח – בצק פחזניות, מעורבב עם פירה, ומטוגן בשמן עמוק. קריספי, מושחת, נימוח, שווה.

תודה לדודי שהביאני עד הלום, ולמשפחתי שחיסלה חצי כמות ובכך פטרה אותי מהפיתוי הנוראי הזה.

 הרי המתכון, שאני מביאה לכם כאן כמעט מילה במילה, כי בשלמות לא מתעסקים. מספיק לדי הרבה כדורונים -אנחנו הכנו 2/3 כמות ויצאו משהו כמו 40, שזה די מרשים. כך שבערך 60 כדורונים קטנים. דוד שלי כתב שזה מספיק לשישה עד שמונה אנשים, ובכן – יש מצב. נחטפים במהירות, אבל דורשים הכנה ואכילה במקום. אם בכל זאת אתם בקטע של לשמור ולרענן מאוחר יותר – לשים בכלי אטום ולהכניס קצת לתנור לפני ההגשה, כדי שהקריספיות תחזור מעט. אבל באמת עדיף שלא.

רכיבים למחית תפוחי אדמה:

1 קילו תפוחי אדמה
מים
כף מלח בישול

 

רכיבים לבצק פחזניות:

½ ליטר מים
150 גר' חמאה (או שמן זית למתכון פרווה)
300 גר' קמח
קורט מלח
אופציונלי – פלפל שחור
6 בצים
סיר טיגון עמוק
שמן

 
הכנה:

מחית תפוחי אדמה – בשלו את תפוחי האדמה מכוסים במים עם כף מלח. כאשר תפוחי האדמה מוכנים, קלפו אותם ורסקו אותם בעזרת מועך תפוחי אדמה. אפשר למעוך בעזרת מזלג – זה מה שאנחנו עשינו. יותר קשה, מן הסתם.

בצק פחזניות -הרתיחו את המים עם המלח והחמאה.
ברתיחה הראשונה, מוזגים את הקמח בבת אחת לתוך הסיר, מנמיכים את האש ומערבבים מהר את הבלילה. המשיכו לערבב כדי ליבש את הבצק עד לקבלת מסה אחת שלא נדבקת לדפנות הסיר.
מסירים את הבצק מהאש. ניתן להעביר עכשיו את הבצק לקערת המיקסר. המיקסר מקרר את העסק, שזה די מגניב.
מוסיפים את הביצים אחת אחת תוך כדי ערבוב הבצק. אין להוסיף ביצה לפני שהביצה הקודמת נספגה היטב בבצק.

טיגון:
מוסיפים את מחית תפוחי האדמה לבצק הפחזניות ומערבבים עד לקבלת בצק הומוגני.
יוצרים כדורים קטנים בעזרת ידיים רטובות או בעזרת 2 כפות וטגנו אותם עד לקבלת צבע חום יפה. אנחנו עשינו את זה עם כף ומזלג ויצאו לנו אי אלו יצורים משעשעים, וזה היה חביב עד מאוד.

morcake-collaberationg4

מוציאים את הכדורים מהסיר לצלחת מכוסה בנייר סופג. הרבה נייר סופג. מגישים ואוכלים כל עוד זה חם.

נום!

morcake-collaberationg5

אנחנו, כמובן, ניסינו את זה גם אם סוכר וקינמון וגם עם אבקת סוכר. בהחלט פוטנציאל מעניין, אם כי במקרה הזה הייתי מנסה להפחית מעט את כמות המלח.

ניסיתם? אהבתם? דברו איתי פה או בדף הפייסבוק!

וכמובן, חוויותיה של מור מהמפגש – כאן! יותר תמונות! יותר פלפונים! יותר סטיילינג! כן! אני צריכה להתפטר ולהתא- אממ, לא משנה…

חנוכה שמח לכולם 🙂

סלט שווה של גרגירי חומוס, פטה ועוד

בשבוע שעבר אני וא' שוטטנו לנו בכרתים. חופש. חופש זה דבר נהדר, וספציפית לחופש הזה – החופש שאחרי התואר – חיכיתי במיוחד. כי הוא, אממ, אחרי התואר. לפחות כמעט.

אני מקווה להקדיש לחוויית האוכל בכרתים פוסט שלם, אבל בינתיים כבר הספקתי להכין (ולאכול!) סלט נפלא של גרגירי חומוס, קיצי וגם משביע.

את הסלט ניסיתי לשחזר מביקור במסעדת Kouzina e.p.e, אליה הגעתי דרך אתר tripadvisor בו היא הוצגה כמסעדה הכי מומלצת בעיר חאניה. איבדתי את הדרך קצת, וכמעט ויתרנו (אני מאמינה שהיה חשש מהותי שא' פשוט יאכל אותי בדרך, מרוב רעב), אבל לבסוף הגענו למקום נפלא וביתי, שפועל בעיקר בצהריים ונסגר בשעות הערב המוקדמות. המטבח פתוח שכזה, בלי תפריט באנגלית – המלצרים פשוט פותחים מולך את סירי התבשילים שיש באותו יום וכך רואים מה יש ובוחרים. אני אכלתי שם מוסאקה מצוינת וקצת קישואים ממולאים, וא' הזמין, מבלי ידיעתו, תבשיל עם היצור הדוחה ביותר בעולם, שראינו יום לפני כן באקווריום של כרתים, ולפני התבשיל – את הסלט הזה, שנשנשתי ממנו די הרבה…

רכיבים

גרגירי חומוס אני השתמשתי בכ-400 גרם (חצי חבילת) גרגירים קפואים של סנפרוסט

גבינת פטה השתמשתי בכ-60 גרם פטה עיזים, 20%, אבל מה שאתם אוהבים.

עגבניה אחת קטנה

שמיר קצוץ כשתי כפות

פטרוזיליה קצוצה כשתי כפות

בצל ירוק כן! כשתי כפות!

מיץ לימון מלימון אחד

שמן זית אני לא חושבת שהיוונים מודדים את שמן הזית שלהם, וכך אף אני לא מדדתי אותו.

אופן ההכנה

שמתם לב שיש רכיבים שהם לכשעצמם אופן הכנה? כמו, נניח, כל הדברים הקצוצים? בכל מקרה, מבשליםמפשירים את גרגירי החומוס שלכם (תלוי איזה חומוס בחרתם), נותנים להם להתקרר קצת אם צריך ושמים בקערה. מערבבים עם כמות נדיבה של שמן זית ועם מיץ הלימון וממליחים קלות. כמה שיותר זמן זה שם, יותר טוב. אז בלי לחץ.

חותכים את העגבניה לחתיכות קטנות וממליחים אותה קלות. אם אתם רוצים להשקיע, הכי שווה זה לחתוך רק את הבשר עצמו. אם השקעתם, חלק מנוזלי העגבניה הולכים גם הם לגרגירי החומוס בשמן והלימון. לא צריך הרבה (משהו כמו – שתי כפות!!11. או יותר, לפי הטעם…). ההמלחה היא עוד אקסטרה שנותנת לעגבניה להגיר נוזלים. שווה לתת לה לנוח טיפה, ואז שכשתוסיפו אותה לתערובת היא תוכל להיות יחסית נקייה מנוזלים ולא תסמורטט בערבוב. אלו הדברים הקטנים, אתם יודעים.

את השמיר, הפטרוזיליה, העגבניה החתוכה והבצל הירוק מערבבים עם הגרגירים. בסוף, חותכים את הפטה לקוביות ומערבבים פנימה גם כן. אני השארתי את זה לסוף בעיקר כי הפטה שלי נטתה להתפוררות קיצונית ורציתי לחתוך ולערבב ברגע האחרון. אבל זה לא באמת קריטי.

הכמויות הן המלצה אישית בלבד, אפשר להתפרע הרבה יותר, בעיקר עם השמיר לטעמי.

זהו, יש לכם סלט! הכמות להלן מספיקה לשתי מנות נאות מאוד. זה סלט מאוד ממלא.

מה אתם אומרים? מתאים לי שימורין? (התמונה תוחלף כשאניח ידי על פוטושופ ואתקן את הכיתוב…)

פסטה קפרזה, או באזיל אהובי

אלו מכם שמנויים לדף הפייסבוק של הבלוג אולי כבר שמו לב לקיומו של באזיל, שיח הבאזיליקום החדש שלי. באזיל הוא עציץ קטן וירוק, ששותה כמו גמל וניצב לו בשקט על אדן חלון המטבח בדירתי החדשה. כזה הוא באזיל. נחמד אבל ביישן. לא מדבר הרבה הילד.

בכל מקרה, יוצא שהרבה מהדברים שאני אוכלת מכילים בזיליקום לאחרונה, באדיבותו של זה הבאזיל. אני ממליצה לכל אדם באשר הוא אדם חובב באזיליקום להשיג לו עציץ. עולה כלום כסף, ממש קל לגדל אותו, ובזיליקום טרי זה ה-דבר. ומאחר וזה כזה נפלא וטעים ואין לי זמן להיות מאוד מקורית, יצא שלאחרונה אני אוכלת הרבה מאוד את אותו שילוב של מוצרלה-עגבניות-באזיליקום. בין אם זה בסלט, בכריך או עם פסטה. מה שאומר, שהפוסט הזה, כנראה הראשון מיני רבים שיתהו על קנקנם של העלים הריחניים והנהדרים האלו, לא יהיה מקורי או מתוחכם במיוחד – אבל הוא יהיה טעים וצבעוני. קצת הכנה לקראת שנת הלימודים הקרבה בצעדי ענק, בה סביר שלא יהיה כל כך זמן לתחכום בכל מקרה.

אז, עציץ באזיליקום שמרגיש אינסופי – יש. עגבניות  – עשוי להיות קצת יותר בעייתי. יש רק עגבניות מעאפנות בסופרשוק? אני קונה את הירוקות, מניחה אותן הפוכות ומחכה שיאדימו, מחוץ למקרר. ככה הן הכי טעימות ולא צריך להתפשר על מעוכות ופצועות. אבל זה אומר שאני צריכה סבב עגבניות קיים כל פעם – שכן לאחרונה אני מרגישה שדירתי, כשהיא ללא עגבנייה, מרגישה קצת יותר עצובה. לפעמים אני שוכחת או מחסלת עגבניות מהר מדי, ואז קצת עצוב לי.

את הסלט אני מנסה להכין באופן האופטימלי ביחס למרכיביו הצנועים. אני עדיין קצת חוששת מסכיני מטבח, ולא כל כך בקטע של להוסיף ירקות נוספים. התיעוב שלי מכל הנוגע לחיתוך בצלים נותר בעינו, ובמקרים מיוחדים אני אתגבר ואוסיף איזה בצל סגול, וזהו. לא ממש מיוחד. אז אני מנסה לשפר כמה שאפשר את אופן ההכנה. משהו שלמדתי לאחרונה לגבי ירקות בסלט – כדאי לתת להן לנוח קצת. אחרי החיתוך מפזרים קצת מלח, עושים משהו אחר לעשר דקות, שופכים את הנוזלים המימיים שניגרו מהעגבניה מתבלים ומחכים עוד מעט דקות. זה אמנם לוקח זמן, אבל זה לא זמן שעושים בו משהו, וזה מאוד שווה את זה. כך, סוף סוף שמן הזית מקבל את מקומו הראוי.

בכל הנוגע לכריכים, עגבניות הן די בעייתיות. אבל אני כאמור מכורה, אז אני עדיין מנסה לסדר לעצמי פה ושם כריך של השילוב הנ"ל. להשאיר את העגבניה שלמה עד הארוחה פותר את העניין. אני לוקחת קצת גבינה, עגבניה ועלי באזיליקום לעבודה וחותכת ומערבבת שם הכל למניעת מעיכה. יעיל ביותר, גם אם קצת טרחני. רק צריך לדאוג שיהיה מלח – בהיעדר שמן זית, מלח הוא עיקר הטעם.

ואז, הגענו לפסטה. אני מודה, את הפסטה קפרזה שלי אני בכלל אוהבת כשהעגבניות מגוררות ולא סתם חתוכות. אני מגררת בפומפייה (!), מפזרת קצת מלח ומסננת קצת את הנוזלים, ממש כמו עם הסלט. אני מערבבת את כל העסק עם עלי באזיליקום קצוצים דק, שמן זית ופלפל, ומפזרת על הפסטה החמה יחד עם מוצרלה חתוכה לקוביות קטנות. אפשר להקפיא את הגבינה כדי שהיא תהיה עמידה יותר בפני החום של הפסטה, אבל אני, באופן אופייני משהו, לא טורחת. מה שכן, הפרשי הטמפרטורות בין הפסטה החמה והרוטב הקר בהחלט מהווים את חלק מההנאה מהמנה הפשוטה הזאת. לגבי תוספות, יש שאוהבים להוסיף בצל, גרידת לימון, לתבל עם קצת סוכר ועוד. אני דווקא אוהבת לשים קצת חומץ בלסמי, וזהו. זה מוסיף קצת חמיצות מתקתקה שאני מחבבת. אבל האמת, גם לחומץ בלסמי אני די מכורה, והוא מוצא את דרכו גם לסלטים שונים לעיתים קרובות.

לפני הבלסמי והפלפל, עם קישוט עלים חסר תועלת. נורא התלהבתי מזה שאני סוף סוף מצלמת משהו על הצלחת הזאת, ולא הצלחתי להתאפק…
עם טיפה בלסמי והרבה ערבוב – פחות אסתטי, יותר טעים!
אתם לא מרגישים את זה כמוני, אבל באמת שזו תמונה כמעט טרגית.

אולי זה נשמע קצת מוזר, לדבר על מזון שעיקרו שלושה מרכיבים (ושמן זית, אסור לשכוח שמן זית), אבל זוהי רק ההתחלה. לי ולבאזיל יש עוד דרך רבה לפנינו, ואם גלידת באזיליקום זה טעים (וזה בהחלט יכול להיות טעים, מניסיון), השמיים הם הגבול.

בריוש צרפתי אמיתי

כצרפתייה למחצה וכבת אדם באופן כללי, יש לי חיבה למאפים צרפתיים. את רובם, כך הבנתי במרוצת השנים, לעולם לא אכין בבית. אבל את חלקם בהחלט כן. כזה הוא הבריוש – מאפה שמרים עתיר חמאה, נימוח, אימת עורקים ומשמח לב אדם. אתמול, בסדנת מאפים צרפתיים מצוינת במטבח של גליה, התוודעתי למתכון חדש לבריוש שהוכרז אפילו על ידי אימי כאחד הבריושים המוצלחים ביותר שאכלה, שזה די מרשים. ועל כן הרי הוא לפניכם – מוגש כשירות טעים לציבור. שימו לב, זהו מתכון לבריוש שנמצא קושי על סף המתקתק, כפי שהוא אמור להיות, למען האמת. אפשר להוסיף תוספות שונות, כמו למשל גרידת לימון/תפוז, שוקולד, צימוקים וכו'. המתכון עצמו פשוט, אבל דורש קצת המתנה – בעיקר התפחה של לילה. תודה רבה לגליה שאפשרה לי לפרסם אותו ברבים.

בריוש צרפתי

רכיבים

חצי קילו קמח

30 גרם שמרים טריים/15 יבשים

5 ביצים

65 גרם סוכר

10 גרם מלח

75 גרם חלב או מים (לכו עם החלב, אם כבר אז כבר!)

300 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות קטנות

אופן ההכנה

מערבבים במיקסר את כל החומרים מלבד החמאה והמלח.

כשמתקבל בצק אחיד וחלק, מוסיפים את המלח. מוסיפים את החמאה, קובייה קובייה.

לשים עד שהבצק חלק ואחיד בשנית.

מתפיחים כ-10 שעות במקרר – לא לדלג! חשוב ביותר.

מוציאים את הבצק התפוח מהמקרר ויוצרים ממנו את הצורות הרצויות. יש המכינים בריוש בתבניות מלבניות גדולות, כמו לחם. אישית, אני מעדיפה בהרבה את הגרסה האישית. בעיצוב הקלאסי, יוצרים כדור של בצק ומטביעים מעליו כדור קטן יותר, אבל זה לא באמת משנה. את הצורות מניחים בתבניות ששימנתם בחמאה מבעוד מועד (בצרפת, אין דבר כזה יותר מדי חמאה, וכל המרבה הרי זה משובח) ומברישים בביצה. כפי שניתן לראות, בבריוש שבתמונה פיזרנו גם מעט סוכר גבישי מלמעלה.

בריוש לפני אפייה – הוא עוד יתפח לא מעט

מניחים להתפחה בתא התפחה – במקרה שלנו, תנור מכוון ל-30°. מתפיחים עד להכפלה.

מחממים תנור ל-180°. מעבירים את התבניות לתנור (ניתן למרוח שוב, בזהירות, חלמון ביצה) ואופים, תחיל ב-180° ולאחר מכן מנמיכים את התנור ל-160°. הזמנים משתנים בהתאם לגודל (התפחה 3-4 דקות, אפייה 5-15 דקות).

סיימתם? יש לכם בריוש! בתיאבון!

בריוש עם שוקולד, בלי שוקולד, עם סוכר למעלה או בלי – בכל מקרה, אחת מארוחות הבוקר המפנקות החביבות עליי.

בפינת הקישור הרשומתי, Cannelle et Vanille הוא בלוג שאני מודה שבקושי יוצא לי לקרוא. הפוסטים הארוכים שלו נוטים להישאר בקורא ה-Rss שלי ומחכים לזמן בו אוכל להתעמק בהם. אבל עד אז, אני תמיד מעיפה מבט בתמונות – פירות, עשבים, מקומות. ילדים בשדות, ערימות תבלינים ומדי פעם גם נוף כפרי. זה בהחלט בלוג שמכניס אותי לאווירה, עם הרבה צבע, סגנון ואור. בתמונות אני רואה סיפור, גם אם עובר די הרבה זמן עד שאני יכולה לשבת ולקרוא אותו. אם עוד לא הכרתם, מומלץ לפחות לכל הפחות להציץ פנימה.

skinny cow

לפני כמה שבועות הסתובבתי בסופר עם חברה והיא חיפשה מותג גלידות דלות שומן חדש בשם "skinny cow". מאוחר יותר באותו השבוע יצא שא' הזדעזע בפניי על אותו מותג בדיוק והראה לי פלאייר. חככתי בדעתי רבות, ובסוף החלטתי לכתוב על העניין.

בואו ונתחיל בשם – skinny cow. אישה, אם את רואה את הגלידה הזו – את פרה. את יכולה לנסות להיות פרה רזה – זה אפילו כתוב לנו על האריזה – "העוצמה קיימת בך, עכשיו נותר לך רק להתחיל ולפעול" (סחטיין על הניסוח המתאים לשני המינים, וכמובן שבעיות דימוי עצמי אינן נחלתן של נשים בלבד)- אבל בסופו של יום, את פרה. זה שם שמבטא כל כך הרבה, באופן כל כך פשוט, חיובי וחייכני. אפשר לקפל לתוכו את העובדה שחנויות למידות גדולות התחילו למכור בגדים ממידה 40, או את העובדה שבמותגים כמו קסטרו ושות' כבר כמעט בלתי אפשרי למצוא מידות 44 ומעלה, וכשיש הגודל הפיזי של המידה קטן מאשר המקובל בעולם. אפשר לקפל לתוך זה את העובדה שכמעט כל דף פייסבוק פתוח של אישה יעוטר בפרסומת אחת לפחות שקשורה להרזייהניתוח פלסטי (טוב, או חתונה, דרכים לגרום לבן הזוג אושר ומשהו שיעזור לך לא לעבוד במטבח כל כך קשה. וזה רק מהדף שפתחתי עכשיו). אפשר לקפל לתוך זה את העובדה שכשמחפשים "האם אני שמנה?" בגוגל, השאלות הראשונות שמתקבלות הן של ילדות בנות 15 (או 11…). שאנורקסיה מתחילה להיות בעיה של גילאים צעירים יותר ויותר. בגלל שנראה שכיום, כל נקבה היא פרה פוטנציאלית. כשהאישה היא פרה, המון אנשים מרוויחים. חוץ מהנשים עצמן. כאמור, כל אחת יכולה לנסות להיות פרה רזה – וכאן נכנסות שלל תעשיות וביניהן הגלידות לעניין.

ואיזו פרה רזה את רוצה להיות? מזל שיש לוגו שידגים לנו.

לא ממש התחשק לי לשים את שם הבלוג על תמונה שכזו...

פרה שכובה לה בחושניות על שם החברה, עצמותיה מתבדרות ברוח וסביבה סרט מדידה צהוב, משל הייתה ליידי גאגא דיאטטית במיוחד. לא במפתיע, היא רזה. פעם, אי שם בתנ"ך, פרות רזות הן סימן למזל רע. עכשיו זה דווקא אחלה. ולא סתם רזה – גרומה. זרועות בולטות באמירה הנחשקת "אין עליי ולו גרם שומן אחד". על בריאות לא ממש כתוב שם. והפרה הרזה הזו היא אסטרטגיה שיווקית יעילה. כי זה מה שאומרים לנשים ונערות (עד מתי עד שזה יעבור לילדות של ממש?) שהן צריכות לשאוף אליו. עכשיו, אני אמנם לא הייתי מכנה את עצמי "שמנה". אני כן הייתי מרוויחה בריאותית מלהוריד כמה קילוגרמים עודפים, ובטח שמלהיכנס לכושר – שנת הלימודים האחרונה ותקופת הבחינות בכלל לא ממש עשו לי טוב בתחום. אבל אם אכנס למשטר דיאטטי כלשהו זה יהיה ממש מתוך ההבנה הזאת – ולא מתוך השנאה העצמית הפוטנציאלית במסווה של עפעוף ריסים מצוירים שאני רואה במותג הזה.

עכשיו, מסיבות שונות הייתי מעדיפה שלא לקנות את זה בכלל. אבל, חשבתי על זה רבות והחלטתי שזה לא כזה לעניין לשטוח את משנתי ולא לבחון את המוצר. אז קניתי וטעמתי.

דבר ראשון, זה מהגלידות היקרות ביותר שנתקלתי בהן. ל-6 יחידות, סה"כ 395 גרם, שילמתי 29.99 שקלים חדשים. זה יותר מבן&ג'ריס. זה יותר מהאגן דאז. זה הרבה יותר מקרמיסימו בטעם יוגורט ותות, 2% שומן (ש,אולי בעוונותיי, אני מאוד מחבבת). זה הרבה, הרבה כסף. אז נכון שהסופר הקרוב למקום מגוריי נוטה להיות יקר – אבל גם שם הגלידה הספציפית הזאת יקרה יותר מהשאר.

המראה מוצלח – תכלס, בדיוק כמו בתמונה, אולי קצת דק יותר. ברמת הטעם, אני מודה שביחס לגלידות מופחתות שומן זה היה לא רע. לא ממש הרגשתי טעם חזק של וניל, אבל היא לא הייתה מתוקה מדי. כן היה טעם לוואי עדין שכזה, אבל עדין. הביסקוויט עצמו היה חביב, גם אם לא פריך במיוחד. אבל זה מאז ומתמיד בעייתי בגלידות ארוזות.

אני מיציתי את הניסיון. את הגלידה הזאת לא אקנה שוב. טעם חביב לא מצדיק בעיניי את המיתוג המזעזע, ואני מעדיפה להישאר עם קרמיסימו, או יותר טוב – עם אבטיח. אני משערת שניתן לטעון שאני מגזימה, וזה לגיטימי. אני, בתור בחורה שלא רואה את עצמה מגולמת בצורת פרת עור ועצמות, אולי יכולתי לתת לעצמי להנות מהספק ולהמשיך את ההנאה המועטה שהגלידה הזאת הייתה יכולה לספק לי. אבל זה לא עוצר בי, וזה לא עוצר בגלידה. לשמחתי פה ושם כבר עולות קריאות נגד דוגמניות מרוטשות עד העצם. אז, מתוך הגזמה או לא, אני אמנע מעתה והלאה.

הידעתם? החיה עם אחוז השומן היחסי הגבוה ביותר היא בכלל לוייתן כחול. מישהו באמת צריך למתג פרות קצת יותר טוב... חיה די חביבה, סך הכל