תגית: וופל בלגי

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

זה די אותו דבר, מלבד הגעגוע

התמונות שלי נשלחו למסגור, ואפשר לומר, בערך, שחזרתי!

וכמה הולם זה שפוסט החזרה שלי מרכיב בתוכו ישן וחדש. גם הזוני, מוסד ותיק שטרם דיברתי עליו, וגם וופל שוקו, הלא הוא בבט לשעבר.

אז, בקצרה, ביום בהיר אחד הגיע אחי לביקור בעיר בירתינו החמה והיבשה. מאחר ובבט שוקו היו סגורים, שמנו פעמינו אל הזוני. את זוני אני מכירה זמן רב, אבל בניגוד לחבריי פחות התלהבתי ממנו. יש בו משהו… תל אביבי כזה. מעין שילוב של הבראסרי, הדיקסי והבנדיקט. באופן שאני לא מחבבת. כאמור, כנראה שתל אביב וכאלה. בכל זאת, יש כבוד. אומרים שההמבורגר במקום הוא מהטובים בארץ, או משהו כזה. והם פתוחים 24/7, שזה נחמד.

וארוחת בוקר עם בייקון? ובכן, זה אפילו נחמד מאוד.

קרוק מדאם – לחם קלוי, בייקון, אמנטל וביצת עין. 43 ש"ח.

אחי הזמין את ארוחת הבוקר הקלאסית (45 ש"ח), והחלפנו את השתייה החמה שלו בעוד מיץ תפוזים בשבילי. היה טעים מאוד, וצערי היחיד היה על כך שכוסות המיץ היו קטנות. סטנדרט, אבל סטנדרט מעט מרגיז. בכל מקרה, מדובר בארוחות בוקר משתלמות ביותר, וממש לא יקרות ביחס לרכיבים ולאיכות.

Zuni, יואל משה סלומון 15.

 

בשלב זה בבט וופל שוקו כבר נפתח, ממש מטרים מאיתנו, ושמנו פעמינו אליו בשביל קינוח, והאמת – כי ממש רציתי לבדוק ולכתוב מה דעתי על המוסד הזה, אחרי שהתנתק משורשיו ואימץ לעצמו את שם העסק הכי מקורי בכל הארץ התיאורטית בה אין עסקים בכלל מלבד העסק הזה. כל מה שנותר להם הוא לאמץ כלב בשם חומי וחתול בשם מיצי, ומיליון פיות ימותו, או משהו כזה.

בכל מקרה, כבר בכניסה חיכתה לנו הפתעה:

תצוגה. כמעט שבע שנים אני מכירה את המקום. ולפתע – תצוגה.

נראה שגם שינו מעט את העיצוב. אני חושבת.

התריסים… תמיד היו בצבע הזה? כמו כן, יש לי תחושה שמשהו חסר בשלט. הייתכן והבעלים עדיין לא לגמרי שלם עם בחירת השם החדש למקום? האם עדיין יש תקווה?

האמת שהמקום נראה מסודר יותר ממש שהיה לאחרונה, אבל זה תהליך שלדעתי החל לפני זמן מה. תחרויות ציור מתרחשות להן בלוח מסודר משלהן, שלטי התשובות הנפוצות המשעשעים שמעטרים את המקום השתנו קמעה וגם לוח תמונות התווסף.

בסופו של דבר, הגיעה שאלת הטעם.

ואני לא יודעת אם זו הדרדרות איטית שגרמה לך שלא אשים לב לכלום, או שזה באמת די אותו הדבר. אבל האמת, זה די אותו הדבר. הוופלים טעימים, השוקו טוב, התוספות מפנקות.

ועדיין, זה לא כמו פעם. אולי זו העלאת המחירים האיטית שכבר קשה להתעלם ממנה. אולי אלו הסנטימנטים. אבל איך שלא אסתכל על זה, משהו בי היה מעט נוגה עת כרסמתי את הוופל הבאמת מוצלח באותו יום שלישי בבוקר.

כן…

נותר לי רק למצוא זמן וללכת סוף סוף לבקר בסניף הגבעתיימי בשעות הפתיחה המוזרות שלו. אולי שם נמצאת הישועה. ואולי מקור התוגה הוא בכלל בי עצמי, והבעיה היא אחרת לגמרי…

וופל בננה בלגי טבעוני, או פנקייק, במידת הצורך

מספר חברות הודיעו שיבואו לבקר, ותכננתי את הערב כהמשך המסע בעקבות הוופל. אז נוכחתי לתדהמתי שחברתי הפכה, בזמן הרב בו לא ראיתי אותה, טבעונית.

"אבוי", חשבתי לעצמי, והתחלתי לחפש מתכון טבעוני לוופל בלגי. זה מה שיצא.

שוקולד ותותים מלמעלה... קלישאה, אבל טעים. כמו כן - שימו לב, לראשונה בבלוג, צלחת של ממש בדירתי.

כמו שאתם רואים, זהו אינו וופל בלגי. לא שלא היו גלגולי וופל לדבר הבאמת טעים הזה, אלא שעקב מגבלות שימון כלשהן הן היו פחות… פוטוגניות. מסקנה: לקנות אחת ממברשות הסיליקון האלו שמאפשרות שימון של תבניות משונות כמו גם מחבתות של וופל בלגי. אבל באמת, זה עובד היטב בשני הגלגולים – הן הוופל והן הפנקייק.

המתכון במקום מכאן, עם מספר שינויים קלים. בעיקר פחות שמן ויותר טעם.

רכיבים

שתי כוסות קמח

1.75 כוסות חלב סויה אני השתמשתי בכזה של אלפרו, שאני מעדיפה עוד מימי שתיית חלב הסויה היותר אינטנסיביים שלי

1/3 כוס שמן אני משתמשת בקנולה, אני מניחה שסויה וכו יעבדו באותה מידה

קינמון לפי הטעם. אני שמתי קצת פחות מכפית כי אני אוהבת לשמור מאכלים כאלו עדינים יחסית, אבל בהחלט אפשר יותר.

2 כפות סוכר חובבי הוניל (חברתי לא ביניהם)  יכולים להחליף חלק או אפילו להוסיף קצת סוכר וניל, אני כאמור מעדיפה גם את המתיקות עדינה יחסית.

שקית אבקת אפייה

חצי כפית מלח

שתי בננות

אופן ההכנה

מערבבים את כל החומרים היבשים מלבד הבננות (בננות זה חומר יבש?)

מוסיפים את השמן וחלב הסויה תוך כדי ערבוב, על מנת שתיווצר בלילה נטולת גושים.

בצלחת נפרדת מועכים היטב את הבננות. הבחור של המתכון המקורי ממליץ בחום על בלנדר, לי אישית אין במטבחי הפעוט ולא חשתי בבעייתיות כלשהי עם מעיכה רצינית במזלג.

מערבבים את הבננות עם הבלילה הכללית.

עכשיו, אם יש לכם מחבת איכותית לוופל בלגי שלא דורשת שימון מטורף, או לחלופין את אותה מברשת סיליקון או משהו דומה שמאפשר גישה לכל החריצים, זה יוצא מצוין בצורת וופל. אם לא, זה יוצא טעים באותה המידה בצורת פנקייק. ההבדל הוא בעיקר במרקם ובפריכות. ובכלים שצריך לנקות אחר כך…

אגב, למי שלא שם לב – יש ללילות שימורים דף פייסבוק חדש, ממש כאן.

החגיגה של באבט

"החגיגה של באבט",  הוא מקום ירושלמי ידוע. אם אי פעם רציתם לדעת איך נראה אושר בצורת ריבוע, לכו לרחוב שמאי 16 בירושלים ותזמינו לכם וופל בלגי. האמת שזו די בושה שעד עכשיו לא כתבתי משהו מסודר על המקום.

הוופל המועדף עליי, חציו קרם וניל עם פירות יער, חציו שוקולד חם - שהפעם ניסיתי עם שברי עוגיות אוריאו

השם, במקור, לקוח מסרט דני ישן ולא רע. בפי העם, המקום נקרא פשוט "באבט". גומחה קטנה, ממש חדרון מאותגר מרחבית. אין שם שירותים נורמליים ולרוב גם אין הרבה מקום לשבת בפנים, דבר די מעיק בימי החורף הקרים. כשתיכנסו לבאבט תתקלו בדלפק ההזמנות אשר לצידו לוח מעוטר במגוון תשובות נפוצות. "כן", "לא", "מטע בננות" ועוד הן רק חלק ממה שמופיע שם ומספק מעט הומור. "אין, אוכלים את זה כמו פיצה" כתוב על אחד מקרטוני התשובות. כפי שניתן לראות בתמונה, את הוופל אוכלים על קרטונים קטנים. זה לא מקום של גינונים גבוהים. אבל יש שם אווירה וחום, והכי חשוב – וופל בלגי מצוין, עם קרמים ותוספות טעימים להפליא.

והוופל הו כה מצוין. מהוופל עצמו ועד כל מה שניתן לבחור לשים מעליו -החל מבסיסים שונים כמו שוקולד חם, קרם קפה, ערמונים, שמנת חמוצה ורסק תפוחים. רבים מהקרמים מגיעים מבעלת המקום המקורית שמפעילה עכשיו את הסניף התל אביבי, שטרם יצא לי לבדוק (אם כי שמעתי עליו טובות). מעל כל אלו, אפשר לבקש תוספות נוספות כמו פירות יער, פקאן סיני, בננות ועוד. אפשר (ויש היאמרו נהוג) להזמין וופל חצוי, וככה להנות משני בסיסים (קרמים? ציפויים?) שונים. הכל פשוט, טעים וכיפי.

כשמזמינים קצפת מעל שוקולד חם, זה עשוי להיות מלוכלך.

המחיר קצר יקר (כ- 30 שקלים לוופל עם שתי תוספות), אבל שווה את האיכות והרביצה. כמו כן, יש מבצע תוספת שנייה מתנה לסטודנטים וכרטיסיית ניקובים המקנה וופל עשירי על שלל תוספותיו חינם. מלבד וופל, תוכלו למצוא שם שתייה חמה – השוקו מומלץ וגם הסיידר החם. שוקו אפשר להזמין גם ב"שוט" קטן שמחירו ארבעה שקלים בלבד. מהווה סיום מצוין כשממש מלאים, מה שלרוב קורה.

באבט זה יותר ממקום. זה כבר פועל. ביבאטנו, מבאבטים, לבאבט. שעות טובות ביותר מחיי עברו שם. מומלץ ביותר.

המסע בעקבות הוופל #1.5 – וופל בלגי בנוסח לייג'

פוסט זה מובא לכם בחסות המסע לעדכון הבלוג. נכון לעכשיו, זה ממתכוני הוופל הבלגי המוצלחים והעשירים שניסיתי. הוא גם זכה לתמונה מעודכנת- הרי היא לפניכן. הערות נוספות שלי בכתב הנטוי.

וופל בנוסח לייג'

דרך חיפוש מתכונים מפרך נתקלתי בלא מעט טענות שוופל בלגי מקורי עשוי בצק שנתחב אל המחבת. חיפשתי אחר מתכון מוצלח ולבסוף הגעתי לזה שהביקורות עליו היו פשוט מוצלחות מכדי לא לנסות. מה אומר? הוא מושלם. פשוט מושלם. חברתי טוענת שהטעם מזכיר את זה של דניש. אני לא טרחתי לבחון את העניין. מדובר בוופל מאוד חמאתי, מאוד עשיר, שלא צריך תוספות, לדעתי.


רכיבים

2/3 כף שמרים צר לי על המידות המשונות. ככה זה כשמתרגמים כמויות. אם זה עוזר לכם, מדובר בכ-7.08 גרם, שזה למעשה טיפ טיפה פחות מ-2/3 כף, אבל מי סופר הא?

2 כוסות קמח

3/4 כוס של קוביות סוכר במקור זה פניני סוכר, אבל כאלו קצת קשה למצוא. שמועות אומרות שיש באיקאה. אני מדדתי בכוס קוביות, ואז ריסקנו אותם לשבבים, יצא מצוין. לא לוותר על המרכיב הזה. סוכר רגיל פשוט לא יהיה אותו הדבר. אגב, המתכון המקורי מציין כוס שלמה, אבל שמנו פחות ויצא מתוק בדיוק במידה, אז זו הכמות שאני ממליצה.

250 גרם חמאה מומסת ייתכן ויש מקום להפחית קצת מכמות החמאה, מטעמי… בריאות ועושר יתר? אבל לא הייתי נסחפת עם זה. (כבר ניסיתי והורדתי ל-200, וזה סבבה. מעבר לזה, כאמור, אפשרי אבל לאו דווקא מומלץ)

3 ביצים

שליש כוס מים פושרים עד חמימים

כף וחצי סוכר ואו סוכר ונילין אישית שמתי שקית של סוכר וניל וכפית של סוכר לבן, אבל זה, כמו הרבה דברים, תלוי טעם

1/8 כפית מלח ברצינות. שמינית. אני פשוט שמתי את המידה המדויקת להפליא "קצת", והייתי מרוצה בהחלט.

אופן הכנה

ערבבו לתוך כוס המים את השמרים, המלח והסוכר (לא קוביות הסוכר, שאר הסוכר), ותנו לעסק לנוח לרבע שעה. שימו לב, שוב, שאתם לא שמים את המלח ישר על השמרים.

בקערה שימו את כוסות הקמח וצרו בהם חור. לתוך החור שפכו את תערובת השמרים שהכנתם קודם, הביצים והחמאה. ערבבו עד שנוצר בצק אחיד, ותנו לבצק הזה לנוח עד שהוא יכפיל את גודלו (שמרים זה מגניב!)

ערבבו את הבצק עם קוביות הסוכר המרוסקות ותנו עוד קצת מנוחה לתערובת. בינתיים חממו את המחבת. הבצק אמור להיראות בערך כך:

כך נראה הוופל לפני שהוא הופך לוופל
כך נראה הוופל לפני שהוא הופך לוופל

 

 

כל פעם תחבו לתוך המחבת גוש כדורי משהו של בצק. אפשר למעוך קצת בעזרת מזלג. סגרו את המחבת, הפכו לפי הצורך, וזהו, יש לכם וופל! שבבי הסוכר הופכים למעין קרמל נהדר כזה, רק מעט קרנצ'י, מתיקות נהדרת שפשוט לא צריך להוסיף לה כלום.

מחקר וופלי שמרים הוכתר בהצלחה לדעתי. פעם הבאה, בלילות יותר קונבנציונליות, כאלו עם אבקת אפייה, ופעם אחרת מיוחדים ממיוחדים שונים. המחבת הזאת נהדרת.

(אומג התמונות שהייתי מצלמת לבלוג הזה כשהייתי עצלנית וגרתי במרתף…)

אל תתנו לצורתו הפחוסה להטעות אתכם. זוהי חתיכת וופל חתיכתית ביותר.
אל תתנו לצורתו הפחוסה להטעות אתכם. זוהי חתיכת וופל חתיכתית ביותר.

המסע בעקבות הוופל #1 – וופל שמרים מבלילה שנח לילה

מי שאוהב לבשל ומתעסק רבות בעניין יודע שאין חשוב ממטבח טוב. מגוון שכלולים, התקנים, מגרות עם סגירה שקטה, קולטי אדים ומקררים שהם בעצם חלליות. לי, כמובן, אין ולו אחד מהדברים האלו, אבל לאמי יש, ולאחרונה התווסף לבית מגוריי חידוש מרתק – כיריים המשתמשות בטכנולוגיית חימום השראתי, או בלשון העם, אינדוקציה.

בהחלט מעורר השראה. בהמשך הפוסט – תמונות של אוכל! אל תחמיצו!

כל זה מגניב ויפה, אבל כמו שפיטר פארקר טורח להזכיר לנו כל פעם מחדש, יחד עם כח מגניב מגיעים עוד דברים. במקרה של הכיריים, הן עובדות רק עם סירים מיוחדים. וכך, לאחר כל ההקדמה הזו, אני שמחה לבשר שנפלה בחלקי מן ההפקר מחבת וופל בלגי.

מיד ידעתי שגם בחלקי נפל כח הנושא בחובו אחריות גדולה, והיא – למצוא את הוופל הבלגי האולטימטיבי. מעולם לא אכלתי וופל בלגי טוב בבית כמו במקום כמו, נניח, באבט (שעדיין לא כתבתי עליה, הבושה). זה לא הגיוני – כלומר, יש הרבה דברים תעשייתיים שתמיד טעימים יותר בחוץ. אבל לרוב יש להם מקבילה ביתית מוצלחת. והוופלים שאכלתי בבית, על אף שהיו טעימים נורא, לא גרמו לי לתהות על אושר ריבועי כמו וופלים בבאבט. המסקנה היחידה- לא אכלתי וופל ממתכון מוצלח.

התחלתי לחקור את הנושא, ולאחרונה ערכתי צהרי וופל, חמושה בשני מתכונים נבחרים אשר יהוו את יריית הפתיחה למסע למציאת הוופל האולטימטיבי. התמה של צהריים אלו הייתה מתכונים שמערבים בתוכם תכנון כלשהו מראש -לכל הפחות זמן התפחה, מאחר והם מכילים שמרים. מתכון אחד הוא בלילתי והשני בצקי. שניהם שונים למדי מהוופלים שניתן למצוא בבתי קפה, לפחות אלו שאני טעמתי, ועם זאת יש להם את יתרונותיהם, ואני חושדת שאני עשויה להתמכר למתכון השני.

עדכון – המתכון לוופל השני נמצא כאן, כחלק מהניסיון שלי לארגן קצת את הבלוג.

מתכון ראשון – וופלים מבעוד לילה

את המתכון הזה מצאתי כאן, אצל אדם גאון המכונה "הוופלייזר". באמת, הוא גאון. הבחור פשוט ניסה להכין כל מיני דברים במחבת וופל בלגי, מהמבורגר ועד מקרוני וגבינה. איך יכולתי שלא לנסות את אחד מהמתכונים שלו לוופל של ממש?

זהו וופל מעט קוראסוני – טעם מודגש של חמאה, קראנצ'י אם נותנים לו את הזמן. בהחלט צריך תוספת – אנחנו ניסינו שוקולד מומס, ריבת חלב ושבבי קוקוס, ואפילו שילבתי טחינה גולמית עם קצת מייפל (מגניב לגמרי, על אף שסילאן הולך יותר טוב). מומלץ למי שאוהב טעם יותר עדין וקוראסון חמאה.

אני באמת צריכה להשיג צלחות…

רכיבים

2 כוסות קמח

2 כוסות חלב

כפית סוכר

חצי כפית שמרים מדובר בשמרים יבשים. אם אתם רוצים להשתמש בשמרים אחרים, יש אחלה טבלת המרה כאן.

שקית תמצית וניל במקור, חצי כפית של תמצית וניל. אפשרי אך או יקר או תעשייתי ומלא חומרים דוחים. כמו כן, עוד קצת מתיקות עושה קצת טוב למתכון היחסית נטרלי הזה, גם יותר מחבילה זה אפשרי. לשיקולכם.

חצי כפית מלח

100 גרם חמאה מומסת אבל לא חמה מרגישים אותה היטב, אבל לא הייתי מורידה ולו גרם אחד

2 ביצים

אופן הכנה

לילה לפני האכילה המובטחת מערבבים את כל החומרים היבשים – שימו לב לא לשים את המלח והשמרים זה על זה, עדיף למשל לערבב את המלח והקמח ורק אז להוסיף את השמרים. לזה מוסיפים את החמאה והחלב (ואם הלכתם על תמצית וניל ולא סוכר ונילין, גם את זה) ומערבבים. סוגרים את כל העניין בניילון נצמד ונותנים לזה לנוח בלילה.

יום לאחר מכן, אחרי שמתלהבים מהעובדה שהבלילה הכפילה את עצמה, מערבבים אותה עם החלמונים. זה השלב בו כדאי להתחיל לחמם את המחבת. מקציפים את החלבונים עד לרמת עמידות כלשהי ומקפלים את הקציפה פנימה. עצה ידידותית – אם אין לכם מקציף, אל תעשו את זה. למדתי זאת בדרך הקשה, ואחרי דרכים משעשעות (או טרגיות, תלוי מי מסתכל על זה) שהמצאתי כדי לנסות לגרום ליד שלי לשרוד את הערבוב הנוראי הזה, די ללא הצלחה.

זהו. שמים בלילה במחבת הוופל והופכים לפי הצורך. באיזור ה-5 דקות לדעתי, אבל זה משתנה ממחבת למחבת אז אני תומכת נלהבת של לבדוק ולהחליט. אני אפילו לא השתמשתי בשימן כלשהו – בהתחלה כי שכחתי, ואז כי כבר לא היה צריך. אז הייתי משמנת ממש ממש קצת את המחבת בחמאה או בתרסיס שמן ואחרי הוופל הראשון זה ממשיך היטב גם בלי.