קצת לפני החגים החל להתארגן לו סיור יקבים. כן כן, החגים ההם שהיו לפני יותר מחודש. ככה זה. בכל מקרה, כמו שכתבתי בעבר אישית אני ממש אוהבת לטעום יין, כי אני לא ממש מסוגלת לשתות הרבה יין. אני, ובכן, נרדמת. אבל אני אוהבת יינות מסוימים ואני אוהבת להרגיש כמו צרפתייה למחצה מוצלחת. וכך החל לו מיני סיור יקבים בשפלת יהודה. טועמים הרבה יין בלי לשתות הרבה, מטיילים קצת על הדרך.

התחנה הראשונה שלנו הייתה יקב "סוס ים". דבר ראשון, קיר סגול זה אדיר. דבר שני, היה אירוע טעימת "גראנש" שעוד טרם בוקבק. מה רע? היין העיקרי שהרשים אותי היה לבן, דווקא. באופן כללי, הפוסט הזה הוא עדות לכך שלכתוב תקצירים בסלולרי כשטועמים דברים שרוצים לכתוב עליהם זה רעיון רע… כי כתוב לי "לואר בלאן" ומאוחר יותר "ג'יימס" שלדעתי הוא הרחבה של העניין – כלומר, יין ג'יימס מענבי שנים בלאן. באופן כללי, שמעתי דברים טובים על הלבנים שלהם. אגב, גם כאן – אלבום התמונות המלא בפייסבוק.

DSC_2095

DSC_2086 DSC_2092 DSC_2106

המשכנו וטעמנו כמה אדומים, ביניהם יין "רומן" עם ריח נפלא וטעם קליל וחמצמץ מעט. זינפנדל עם ריח אף יותר עמוק וטעם חמוץ אף יותר… לא ממש אני. "אלול" שהיא יותר לטעמי – פחות חמוץ, ועמוק בדיוק במידה. הגראנש עצמו היה לי קצת חזק… הייתי אומרת שהוא לאמיצי הלבב 🙂 מעניין איך הוא מבוקבק.

בכל מקרה, הלחם והגבינה היו מצוינים, והמשכנו הלאה ליקב צרעה.

יקב צרעה הוא המותם ביותר לטעימות מבין השלושה. זה עולה מעט כסף אם לא קונים כלום, אבל יש חדרים, יש מרחב גדול ומרווח לשבת בו, ומאוד נעים. אבל למה נתנו לנו לחמנייה פשוטה? קצת מבאס. לא נורא.

DSC_2128 DSC_2133

התחלנו בנווה אילן, לבן, חמצמץ, פריך, עמוק וקריר. המשכנו ל"הרי יהודה" , ריח אגוזי מעט, חמצמץ וקליל – אבל במידה. "שורש" כנראה לא השאיר עליי רושם ספציפי כי לא כתבתי עליו כלום ו"אור" הקינוחי שהיה כל כך מתוק (ממש ממש מתוק) שכתבתי לעצמי "ממש מתוק". בכנות, זה ממש מתוק. אני חושבת שאפילו השתנקתי מעט מההפתעה. אני יצאתי עם מעט גבינות עיזים שחיבבתי מאוד ושנמכרו גם בחתיכות קטנות, שזה מצוין. ובניגוד ליין, גבינות לא מרדימות אותי.

DSC_2136

סיימנו ביקב מוני, בו לא ממש היה נראה שאכפת למישהו שאנחנו שם. קיבלנו כמה מלמולים שכששאלנו שאלות וכמה כוסיות חד פעמיות כשביקשנו לטעום. מצד שני, יש שם מעין מערה עם מושבים וכאלה אז אולי שם אמורות להיות טעימות רציניות, בימים אחרים… אין לדעת. היינות כאן היו הכי זולים, אבל דווקא את המרלו שלהם קניתי, וחיבבתי יותר משאר היינות שטעמנו באותו היום. בסופו של דבר, גם אם זה לא הכי נחשב או הכי יקר, אם זה טעים זה טעים. כמו חטיפי טראש. בכל מקרה, הנוף מחוץ לחנות מהמם.

DSC_2146 DSC_2157

השאר תגובה