אז, חזרתי מרומא (רשמים בהמשך) ומצאתי את עצמי בלא פחות משלושה חגיגות ביום העצמאות. שלושה מנגלים ואחד – חלבי! "האמנם?" תהיתי לעצמי כשהתוודעתי לרעיון "חילול קודש!" הוספתי בהתלהבות. אך דווקא במנגל זה, האחרון ליום הולדה הנוכחי של מדינתינו הקטנטונת, גיליתי שילוב נהדר ומופלא, שספק שהייתי עולה עליו לבדי – אננס על האש עם גבינת ריקוטה. הריקוטה חסרת הטעם יחסית יחד עם האננס המשומר, העסיסי והמתקתק… הו! התגלית מילאה אותי התלהבות אין קץ וכך יום לאחר מכן, אף שצפיתי כריך משונה באופק, מצאתי עצמי מפרקת את המטבח בניסיון למצוא את הסלט המושלם שיכיל – איך לא – אננס חם, וריקוטה קרה.

חמושה במסקנות מסלט הפומלית והתות, הגעתי למסקנה שבסלט זה יהיה צורך בארבעה רכיבים:

אחד ירוק (הלכתי עם חסה, פשוט אך יעיל)

אחד פריך (שקדים)

אחד מתוק (אננס, כמובן. קוביות שלו בסירופ קל. הגיע הזמן שיהיו קצת שימורים בבלוג הזה, לא?)

ואחד שאינו יודע לשאול (הו, ריקוטה. חמש אחוז. משמרת לי את אשליית הבריאות, עד שמאוחר מדי).

ואז החלתי בהכנה עצמה

ניקיתי את החסה וחתכתי אותה לחתיכות קטנות – אני די מחבבת את היכולות לאכול סלט במזלג מבלי תמרונים מיוחדים.

במקביל, ריקוטה או לא ריקוטה, אשליית הבריאות פגה מהרה כשהחלטתי לטגן את השקדים בקצת חמאה וסוכר חום. לאנשים הפחות מושחתים ממני שקוראים את המתכון הזה תוך שימור האשלייה שזה סלט ולא קינוח, בהחלט אפשר לעקוף את עניין החמאה והסוכר באיזה ספריי שמן או משהו… בכל מקרה, כשהשקדים החלו להשחים קמעה, הוספתי את האננס, מסונן בעצלות – יען כי אני עצלה הינני.

משם זה די פשוט – מערבבים את כל העסק.

אני ממליצה להכניס לפחות חלק מהריקוטה בהגשה עצמה, כדי שלפחות למעט זמן הטמפרטורות יישארו סותרות. על אף התמונה החביבה מטה עם הריקוטה מעל הקערה – זו לא הדרך. כלומר, לא כל הדרך. בהתחלה מניחים את הריקוטה… אבל אז מערבבים היטב את הכל יחד וזה מאבד מהאסתטיות המועטה שיש לדברים עם ריקוטה מלכתחילה. מה שכן, הריקוטה המעורבבת קושרת באופן נהדר את כל הטעמים ומוסיפה מרקם שעל אף הקלישאה, אין לי מנוס אלא לכנות אותו "קטיפתי שכזה".

ומה לגבי רוטב?

ובכן, אני עשיתי קצת עיוות של ויניגרט – טיפה חרדל וקצת דבש, וסירופ מהאננס. זה לא ממש ויניגרט, אין בו שמן או מיץ לימון – אישית לא חשתי בחסרונם, אבל אם אתם מחובבי החמוץ אני משערת ששווה לנסות. אין צורך בהרבה רוטב, האננס די מכסה על רוב הגזרה הזאת.

כמו כן, בשביל הכיף ניסיתי בחלק קצת קרוטונים. השקדים לא היו פריכים מספיק בעיני, גם אם הטעם שלהם מאוד הוסיף. אז בעיני, קרוטונים הם תוספת נהדרת לחובבי הפריכות הפריכה יותר.

אני חוששת שעניין האננס והריקוטה שבה אותי קשות. אבל לפחות מצאתי דרך לשלב בו חסה. זה קצת מוריד מתחושת האשמה כשאני מנשנשת את השניים סתם כך, אם כי עכשיו אני מוסיפה גם שקדים מטוגנים בחמאה… אבוי.

3 comments on “סלט מוזר של אננס חם וריקוטה קרה”

  1. אכן נראה כמו מתכון מנצח, ננסה בהקדם האפשרי!

    השנקל שלי – אני חושב שצנוברים עשויים להוות תחליף ראוי לשקדים, ממליץ לנסות…

השאר תגובה