התחלתי לכתוב כאן לפני אי אלו פוסטים על "פסטה בסטה", מיני מסעדת פסטה בשוק מחנה יהודה. בזמנו, חשבתי שתהיה להם ביקורת מצוינת ורק רציתי לטעום עוד דברים לפני שאכתוב אותה. מאז עברו באמת כמה חודשים וטעימות מוצלחות יותר או פחות (אני עובדת ממש קרוב לשוק, כך שזו נוח. מצד שני, זו אחת הסיבות שכל התמונות כאן הן תמונות סלולרי) – אבל מה שבאמת הרס את חוויית המקום בעיני הוא לא אחר משינוי אריזת ה- take away שלהם.

מה לאיכות המזון ולאריזתו, תוכלו לשאול. אז קודם כל, אריזה זה חשוב. היפנים כבר מזמן הפנימו את זה (ומי שלא מכיר בנטו מהו, אני ממליצה להכיר), ואצלנו טרם. דבר שני, מה שפסטה בסטה עשו ביאס אותי במיוחד כי הם בחרו לעבור מאריזת פלסטיק רגילה, שאמנם לא מצטיינת באסתטיקה יתרה אך עדיין משרתת את מטרתה נאמנה, לאריזת קרטון שמזוהה עם אוכל אסייתי. זה לא סתם קצת פחות (האמנם?) פסטה, זה דיסוננס של ממש.

פסטה מחיטה מלאה, עם "ארבעה גבינות וגעגוע" ובטטה. רק מהשם התמלאתי נחת. אבל למה הקרטון הנוראי הזה?

לא בכדי היפנים מקדישים כזאת צומת לב לאריזות המזון שלהם, שכן הערכים המסורתיים של יפן מושתתים בין השאר על הרמוניה. אולי זה יישמע קצת מוגזם, אבל במקרה הזה זה פשוט צרם לי.

מעבר לזה, המקום נחמד, מתברך בתפריט חביב ואם אתם בשוק ולא לוקחים אוכל לעבודה בקופסה, זו אופצייה פשוטה, זולה ונחמדה ביותר. הפסטה עצמה טעימה ואני מאוד אוהבת את האופצייה לכזו מחיטה מלאה, את רוטב ארבעת הגבינות די אהבתי למרות מעט מרירות, פסטת הסלק מוצלחת מאוד בעיניי אבל ממש דורשת תוספת (שכמובן, מעלה את המחיר) ואת הפסטו האדום האמת שדי לא סבלתי עקב יותר מדי שמן. בכל מקרה, התפריט לפניכם. יש גם באינטרנט, אבל כולנו יודעים שלוח מחיק זה הרבה יותר מגניב.

אם כבר דיברנו על שמן, החלטתי לנסות, במקום להזמין את קופסאות הקרטון הנ"ל, את הפישאנדצ'יפס הצמוד למקום והזמנתי את פישבורגר (48 ש"ח לבורגר מלוקוס וטונה אדומה, עם צ'יפס בצד). למרות האריזה הנוחה (אך העשויה מקלקר והמאוד לא ידידותית לסביבה), המנה התהדרה בטעם דגי חזק מדי לטעמי ובהרבה, הרבה שמן. הצ'יפס היה בסדר, לא יותר מכך וחלקו נפגע אף יותר מהשמן של הבורגר. הייתי אומרת שאנסה שוב כדי להעביר חוות דעת רצינית ומעמיקה שכוללת גם מנות אחרות (נניח, פיש אנד צ'יפס…), אבל האמת שכל השמן הזה היה קצת יותר מדי בשבילי עם פחות מדי תמורה, ואני בספק שאעשה את זה.

באופן עצוב משהו, למרות שהתמונה הזאת צולמה בסלולרי שלי, היא די מייצגת.

ונקודה אחרונה בשוק : יש לי תאווה כלשהי לסמבוסק פיצה. מאכל פשוט שמכיל כל כך הרבה טוב פוטנציאלי – פחמימות, גבינה, רוטב פיצה… מה עוד אפשר לבקש? רק שיהיה מוצלח. דוכן שנראה מבטיח מכר לי אחד פשוט מזעזע. השמרו לנפשותיכם. ואפילו נפלתי בו פעמיים, כשהמוכר טען בפעם השנייה שהמאפה יצא הרגע מהתנור – מה שהיה נכון, ואמנם קצת שיפר, אבל עדיין לא היה מוצלח באמת. בכלל, אני לא מבינה למה קשה כל כך למצוא סמבוסק פיצה טוב. ניסיתי באבולעפיה בתל אביב, ליד כיכר רבין, בהתקף רעב והתאכזבתי נוראות. כששמעו את קיטוריי אמרו לי  יודעי דבר שזה בזבוז להזמין שם משהו כזה פשוט ושיש להם בולגרית נהדרת. ואני אומרת: אם מאפייה או חנות כלשהי מוכרת סמבוסק פיצה מזעזע אבל דברים אחרים שם מאוד טעימים, שלא ימכרו סמבוסק פיצה מלכתחילה. או שמבחינתי אתם מוכרים דברים מזעזעים באופן כללי, או שלא. בכל מקרה, אם גם אתם כמוני מתפתים – רק אל תקנו סמבוסק פיצה. הוא מתפרק, אפוי מדי, עם מעט מילוי וגם מה שכן יש בפנים לא ממש טעים. אוף. בנימה אופטימית זו, אם מישהו כן מכיר מקומות טובים, אשמח לשמוע… עבר זמן רב מאז בא אל חיכי סמבוסק פיצה טוב.

ולפינת הקישור:

Misspetel הוא בלוג שהתוודעתי אליו רק לאחרונה, דרך פסוט הבלוג דיי של "בצק אלים" שקישור גם אליי, ובזכותו יש לי קוראים חדשים וכאלה' אז חלקכם כנראה כבר מכירים אותו. בכל מקרה, זה בלוג פשוט יפיפה, המון סגנון, המון אסתטיקה, אוכל ויצירה. אז אם במקרה טרם הכרתם, לכו להכיר.

6 comments on “פסטה בסטה ועוד קצת שוק”

  1. לא יודע אם זה עוזר לירושלמית שכמוך, אבל אם כבר סמבוסק פיצה, נסי את זה שבטאבון בבן יהודה פינת ארלוזרוב (תל אביב)… המאנץ' הפופולרי באזור רווי הברים הזה.
    (ואם את כבר שם ועוד בקטע של פחמימות, אז את חייבת לנסות את הקוראסונים הממולאים של לה-גטרי. זאת באמת שחיתות).

    וחוצמזה, התחלתי לעקוב לא מזמן.
    ונחמד פה 🙂

  2. אני לא מבין את מה שעשית עם הפישאנדצ'יפס. לקחת מנה עם סיכויי הצלחה נמוכים (פישבורגר זו קציצת דג, וקציצות דג זה meh), ובעקבותיה ויתרת על לנסות מאכל בריטי מסורתי נפלא (אם כי, אכן, עתיר שמן).

    מצד שני, אולי פשוט תבואי לערב פישאנדצ'יפס אצלנו. מניסיון – יותר טעים מכל פישאנדצ'יפס שיצא לי לאכול בלונדון.

  3. אני גרה בסביבת השוק, ואוכלת שם לא מעט.
    בניגוד אלייך, דווקא אהבתי את הפיש-אנד-צ'יפס – לקחתי את המנה המסורתית עם החבר (כן, התחלקנו במנה אחת, אחרי שהוזהרנו שזה די גדול), והיה טעים. שווה לנסות, כי לדעתי יחס המחיר-תמורה טוב מאד. וחוץ מזה, אם את אוהבת מאפים ועוד לא ניסית את חצ'אפוריה (ליד מוסלין ומול רחמו), אז שווה ביותר. אה, וכמובן מוסלין לקינוח – הגלידה הכי טובה בארץ לדעתי.

    שווה להזכיר גם – יין הבית בפסטה בסטה עולה 35 ש"ח לבקבוק, ו-25 ש"ח למילוי חוזר. עוד לא ניסינו, אבל בתוכנית.

השאר תגובה