פסח זה חג די מעניין. רבים שומרים אותו, אפילו אם הם לא שומרים כשרות. זה, כמובן, כולל את שלל המסעדות שמגישות שרימפס אבל לא פסטה. מוזר, לדעתי.

כבר זמן מה שאני די כופרת הארד קור. אם פסח ויום כיפור היו איכשהו באותו היום, כנראה שהייתי בכל זאת אוכלת בהם פיתה בהנאה מרובה. אבל, איש איש ואמונתו, זיקתו למסורת ומנהגיו. אני לא מאמינה במיני הפרובוקציות שמציפות את הרשת על אנשים שמתעקשים לקנות חמץ בסופרים כשרים, ומקטרים על מגוון העסקים הסגורים. עסקים וסופרים סוגרים את עצמם בעיקר בגלל המחשבה העסקית, ובמקום ללכת להציק לאיזה עובד רנדומלי, אני מציעה שאלו שבאמת אכפת להם ילכו ויקנו ובכך יתמכו בעסקים שהחליטו דווקא כן למכור חמץ ושאר מרעין בישין טעימים, ויעזבו את האחרים לנפשם. לצעוק כפייה דתית זה נחמד, אבל עם צעקות, ובכן, לא קונים במכולת, ולא כל מנהג או מסורת הם כפייה.

אז, אני אני וחמץ חברים טובים כל השנה, אך מיד כשחזרתי לדירה שלי מצאתי את עצמי רוכשת חבילה צנועה של מצות. בעוונותי אני די אוהבת מצות וחושבת שהן טעימות למדי, ויש בהן משהו די מיוחד אחרי הכל זה מצרך שנמכר רק בסביבות זמן פסח, ואפשר להכין איתו מספר דברים טעימים שפשוט לא עובדים בלעדיהן כמו עוגת שכבות של שוקולד ומצה, למשל.

מבחינתי, אחד מהדברים הכי שווים זו המצייה. בילדותי אמא שלי הייתה מכינה לנו מציות (או מצה בריי, לאלו מכם שמכירים את השם האחר) לארוחת בוקר, ומבחינתנו אם יכולנו היינו אוכלים אותן גם לארוחות צהרים, ערב,לילה ומתי שרק היו נותנים לנו. במשך שנים, כשניסיתי להכין אותה לעצמי זה פשוט לא יוצא אותו הדבר. האם מדובר במתכון שפשוט טעים יותר כשאנחנו ילדים, או אולי באותו "תבלין אמא" מסתורי, שאיכשהו הופך דברים לטעימים יותר ובלתי אפשרי לשחזר לאחר מכן? אין לדעת. בכל מקרה, המתכון הוא אותו המתכון, והתוצאה טעימה להפליא. 

רכיבים למצייה אחת:

ביצה

מצה וחצי

חצי כוס חלב

קורט מלח

מעט סוכר (במידה ואתם מכינים מצייה מתוקה. אני אוהבת לשים כפית גדושה)

אופן ההכנה:

טורפים את הביצה, ומערבבים בקערה עם החלב, הסוכר והמלח

מרטיבים את המצה כחמש שניות מתחת לברז, שוברים אותה לחתיכות בינינונית ומערבבים עם הבלילה,שצריכה להיות גמישה ולא מימית מדי.

מטגנים כמו חביתה, רק יותר זמן כדי שלא יתפרק. אם אתם מכינים רק מצייה אחת, כדאי להשתמש בצלחת כדי להפוך אותה בזמן הטיגון. פשוט מניחים את הצלחת על המחבת, הופכים, ומחליקים חזרה למחבת כדי לטגן את הצד השני.

אוכלים, אפשר עם תוספות מלוחות או מתוקות, לפי הטעם.

יש לכם רעיונות נוספים או מתכונים משפחתיים שעוזרים גם לכם לחסל את מלאי המצות?

מוזמנים לשתף בדף הפייסבוק של הבלוג.


3 comments on “מחשבות על פסח ומצייה של אמא”

  1. אוי, בדיוק היום הייתי במסעדה שהגישה קלמרי בציפוי קמח מצה! די טעים, אגב…
    ומצה בריי זה להיט. אם כי מעולם לא אכלתי את זה מתוק, תמיד תמיד מלוח. אולי הגיע הזמן לנסות את הגירסא המתוקה באמת.

    (סוף) חג שמח!

להגיב על יובל לבטל