בזמן האחרון אני כותבת גם לאתר "ירושלים סיטי" (למשל כאן הסיקור הראשון שלי על קונדיטוריה מקסימה בעין כרם, ממליצה בחום. בפייסבוק אני שמה לינקים לכל הכתבות, כאן טרם החלטתי). אז יוצא שכאן אני כותבת קצת פחות. אבל שבוע שעבר הייתי במסעדה מצוינת ונורא רציתי לכתוב עליה ואז הבנתי- כנראה שאין לי חשק, כי היה בה אור כל כך מעאפן שאין לי תמונות ומסתבר שזה מדכא. אי לכך, החלטתי לדבר קצת על ג'אנק. אתחיל באחד המשתייך לשילוש הלא קדוש (וואו הבלוג היה כה צעיר פעם…) של מרכז ירושלים. הג'חנון בר.

התמונה הזו צולמה ב-Iphone והיא עדיין נראית בסדר. בהזדמנות זו אני רוצה להביע את חיבתי העזה לאור שמש.

בג'חנון בר ישבתי לאחרונה אחרי אחת ההגשות שלנו. הייתי מבואסת. רציתי הביתה. יותר מזה -רציתי לאכול. הדרך אל הג'חנון בר הייתה ברורה – שום דבר לא אומר נחמה כמו כמות נכבדה של פחמימות ושמן, ומה אומר פחמימות ושמן אם לא ג'חנון?

זכרונות הציפו אותי מהתקופה בה הייתי נשארת לילות ארוכים בירושלים ולא ממש היה לי מה לעשות. הייתי יושבת בבית של חבר, רואה איתו פרקים על פרקים של סדרות באיכות משתנה, וכשהיינו רעבים, אבל רעבים ממש, רעבים ברמה שחשבנו שהיינו מסוגלים לאכול כמות בלתי נתפשת של מזון – היינו מזמינים מהג'חנון בר. תחושת האשלייה הזאת חשובה, משום שבאמת מאוד קשה לסיים מנות משם.

ועם זאת, אותה תחושה מתעתעת שרתה בי באותו אחר הצהריים גורלי, והזמנתי עסקית פתות. האפשרויות רבות – ג'חנון, מלאווח, פיצהלאווח, ממולאווח. ב-48 ש"ח, מחיר יקר מעט, הזמנתי עסקית שכללה פתות (מלאווח וביצה שטוגנו להם יחדיו עם גבינה ועד שתי תוספות ובצד רסק עגבניות), סלט ירקות מכובד בגודלו ושתייה.

אז, כן, מדי פעם יש פתות טעים יותר בנמצא. מה גם שהיה צורך די רב במלח. אבל בסופו של יום, הג'חנון בר מספק את הסחורה – המנות נדיבות, השירות חביב והפתות (אחרי ההמלחה) טעים וכמובן ממלא עד להתפקע. רעבה לא יצאתי משם, מרוצה בהחלט כן. אבל תבינו אותי לא נכון, המנות עצמן אינן השיא אליהן ג'חנון,למשל, יכול להגיע – אבל זה מקום טעים ופשוט ואפילו יש בו קצת מבחר – אני מציעה לאמיצי הלבב ביניכם לנסות גם את הממולאווח. בקיצור, אני ממליצה לקפוץ. אם אתם מחובבי הג'אנק השמנוני והפחמימתי, כנראה שלא תתאכזבו.

ג'חנון בר, הלל 28, ירושלים. פתוח גם בשישבת.

2 comments on “ג'חנון בר”

השאר תגובה