לא טוב היות הבלוגר לבדו. אז, חשבתי שיהיה נחמד להפסיק לשבת לבד בחושך בקור בלי תנור, ולנסות לצלם עם ועבור בלוגרים שאשכרה יודעים להכין דברים. דיברתי עם רחל מבישול בזול, ומפה לשם התגלגלנו לרעיון של שני פוסטים במקביל. על פסח. חגיגי, שכזה.

עם מתכונים, וכזה.

של שתינו.

רגע. איך זה קרה? אוי.

עכשיו, אין לי ממש מושג למה אנשים עושים כזה עניין גדול מפסח. יש עוגות מוס. יש קצפת. יש עוגת מצות עם נוטלה. ומציות. הו, מציות. ומצות עם נוטלה, כבר אמרתי? אלים עדיי – אני שמחה לוותר על קצת לחם בשביל אלו. אבל בסדר, הבנתי, חג וכאלה. תהיתי מה לכתוב, ואז הבנתי שהמרציפן שרציתי לתת לו מתכון עוד מפורים יהיה מצוין. כי זה כשר לפסח, כי אין דבר כזה יותר מדי קינוחים, וכי אלו מכם שהתמזל מזלם לקבל הזמנה למימונה עשויים להיתקל במרציפן שכזה וזה לא הוגן שלכם יהיה ולנו לא!

רוצה מימונה.

בכל מקרה, פיניתי קצת זמן בין התואר ושלושת העבודות שלי והילכתי לי לביתה הביתי והמאובזר מטבחית של הבישולבזול. נדון קצת על צילום ואני, כך סיכנו, אצלם את הפוסט שלה – בשר עם שזיפים וקניידלך, והיא תצלם את שלי – מרציפן, רבותיי.

אנחנו מכינות לסירוגין את הצלחת לפוסט שלה ואת סירופ הסוכר למרציפן שלי. יצרנו שם סיר מלא גבישי סוכר שכמותן לא שזפה עין אדם, אפילו לא עין אדם גרוע מטבחית שכמותי. לא ברור איך. מתחילים מחדש, היא מזדעזעת מהבדיקות שאני מבצעת, אני גורמת לעצמי כוויה אחרי כוויה.

צובעות את המרציפן (בטעות!) בורוד זועק. לא בטוחה מי מאיתנו בבעיה גדולה יותר – אני עם האפורים והיא עם הורודים הזועקים.

אני הולכת לצלם את הבשר ומרגישה קצת כמו עלבון למקצוע.

רחל מנסה להסוות את הצבע בקצת אבקת סוכר ושקדים גרוסים ומתוודעת על הדרך לעובדה שמרציפן ביתי זה לא מרציפן תעשייתי – יש לו טעם. אפילו טעים. עלבון מקצועי או לא, אני מרגישה שאת שלי עשיתי.

אז, המתכון הוא של אמא שלי. בשנים בהם היה לי מזל מיוחד, היא ציפתה במרציפן הזה את עוגות יום ההולדת שלי. גם יפה וגם טעים – אל תתחילו אפילו לדבר איתי על בצק סוכר, אוקיי? בכל מקרה, זה חומר מאוד מאוד טעים, ומאוד מרוכז – ותכלס גם לא צריך ממנו הרבה. שימו כדורון בין שתי חצאי אגוז מלך או בתוך תמרים יבשים, ויש לכם קינוח נהדר.

בעוד שסוכר זה די זול, שקדים זה די יקר. הכמות המלאה עשויה לעלות לכם כארבעים ש"ח אם תקנו חבילות ארוזות מראש של 100 גר' שקדים. אבל – זה שווה את זה. לאירועים מיוחדים, זה נהדר.

צילום: בישול בזול

רכיבים

400 גר' שקדים קלופים טחונים – אפשר לקלף אחר השריה ארוכה במים, אבל באמת שלקנות קלופים זה באמת לא בעיה. אפשר לקנות טחונים או לטחון במטחנת קפה – אם אתם קונים קנויים, ממליצה לבדוק לפני הערבוב שאין גושים.

300 גר' סוכר

100 גר' מים

תמצית שקדים – מחליפה את מקומם המסורתי של שקדים מרים. אני השתמשתי בחומר לא מזוהה שקניתי בשוק בחמישה שקלים. על התוית כתוב "אסנס" (כן, ממש כך!) ואף מתנוססות עליה המילים "איכותי!" ו"100% טבעי", אבל לא רשום, למעשה, אחוזים וטבעיות של איזה חומר. נותרנו רק לתהות.

ההכנה

מכינים סירופ סוכר – בסיר מניחים את הסוכר ומרטיבים במים, ושמים לב שכל הסוכר נרטב. אין צורך לערבב, רק לנער קלות. שמים על אש נמוכה עד שהסירופ מבעבע, הסוכר נמס, ואם מקררים קצת על כפית ונוגעים בעזרת כפית אחרת – נוצר חוט לא שביר אלא גמיש. אני עשיתי את זה עם האצבעות, להלן הזעזוע והכוויות הנ"ל. לא מערבבים כשזה על האש! הסירופ הוא החלק הבעייתי במתכון – אם הסירופ מצטמצם מדי עשויה להיות בעיה קלה בהמשך, וכל שינוי בסיר או בטמפרטורה גורמים לכך שבהחלט ייתכן שבפעם הראשונה זה קצת יתפספס. אל דאגה! זה שקדים וסוכר, רע זה לא יהיה. בפעם השנייה זה כבר יהיה מושלם.

כשהסירופ מוכן מערבבים אותו לתוך השקדים. זה הזמן להוסיף טיפות ספורות של תמצית שקדים וכמה טיפות של צבע מאכל, אם רוצים. אם יש צורך, לושו עם הידיים. לושו עד שהחומר גמיש, רך ונוח לעיצוב – כמו פלסטלינה. אם נשאר לכם קצת סירופ סוכר בסיר – אל תכפו אותו על השקדים המסכנים. אם אתם רואים שהסירופ נגמר וזה לא מספיק – מעט מים יכולים לעשות את העבודה. כאמור, פעם הבאה זה יהיה יותר מדויק.

בזמן שרחל מתחילה לצלם אני מנצלת את ההזדמנות להכיר מקרוב את מיכלאנג'לו, שסוף סוף הזדמן לי לפגוש אחד על אחד. אין, אפילו הכריזמה בתמונות לא עושה לו צדק. צב צב, אני אומרת לכם. לא' יש סיבה לדאגה. טוב, לא באמת. אני עושה צילום זריז שלו עם הבשר של ביזול, ואז הוא עובר לגהור מעל כדורי המרציפן שלי בזעם אופייני.

צילום: בישול בזול

לסיכום, אני מצלמת בגשם (התמונות שמורות במערכת! במערכת אמרתי!), האור הולך למחוזות מעוננים פחות ואנחנו נותרות עם ההבנה הפתאומית אך הברורה שהמשותף לפוסטים שלנו הוא ללא ספק הצורה הכדורית, ומצלמות צילום סיכום חוצה בלוגים.

מיד קבענו אותם לזוג. שמו בישראל קניידלמוס (עקב קרני הפטרוזילה שלו) והעלמה הורודה נותרה ללא שם, אך חיננית ומתוקה למרות זאת.

שבתי לדירתי, עייפה אך מרוצה ובבטני מרציפן למכביר. ובנימה אופטימית זו, חג שמח לכולם! מי ייתן והמצות יהיו טעימות, הניקיונות יהיו מהירים והפיצה שאחרי (או תוך כדי) תהיה פחממתית ומספקת מתמיד.

12 comments on “פוסחות בשני סעיפים: מתכון למרציפן ביתי”

  1. לכדורית הוורודה קוראים, כמובן, רוזה מרציפן. מעולם לא היה תירוץ מושלם יותר לשימור בשם הזה.

    ('רוזה מרציפן' של קסטנר, כמובן. פויה, גרוניך.)

    • אני יוצאת ל"חופשה" ממש בליל הסדר, ללא מעט זמן. אני אצור איתך קשר בימים הקרובים, אני בדיוק מתחילה להתאפס על לו"ז 🙂

  2. ברשותך, אני אצטט אדם חכם מאד. אני, לפני דקה, אצל ביזול:
    "אוי, איזה יופי לכן!! גם אני רוצה יום כיף כזה!"
    אבל נראה לי שאני לא עומדת בדרישות הסף, אני בכל זאת מצלמת ב(אל תשפטי אותי)אייפון. פם פם פם.

    קיצור, מזל שארוחת הערב שלי היתה קילו של בצק עוגיות לא אפוי ואז עוד ארבע עוגיות כן אפויות. וקצת גנאש. אחרת הייתי ממש ממש ממש רוצה את המרציפן הזה כאן ועכשיו.

    יופי של פוסטים תאומים, לגמרי אהבתי את נקודות המבט השונות (אך מאד דומות!) של שתיכן למפגש.

  3. פינגבאק: - לילות שימורים

השאר תגובה