לפני זמן מה הוזמנתי ליום של טעימת יינות יקב רמת הגולן לצד דברים טעימים אחרים בביתו של השף ארז קומורובסקי בגליל, בו הוא מעביר סדנאות בישול ואפייה לקבוצות פרטיות. אני מודה שהתלהבתי לא מעט, ושמחתי מאוד לומר כן – שכן אני אוהבת יינות ודברים טעימים אחרים עד מאוד, בפרט כשהם מגיעים בצורת חוייה אי שם בצפון.

אחרי נסיעה ארוכה צפונה הגענו לבית מוקף בגינה ובה אי אלו תבלינים ופסלים, ודי מיד קיבלנו לגמנו את היין הראשון – גמלא "השמורה" ברוט, יין מבעבע ויבש.

DSC_3478

זה הזמן לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת יין, אני לרוב די מתייגעת משלל התיאורים שלו. פעם אחת בחיי טעמתי יין שאכן היה פירותי באופן מורגש עד כדי שיגרום לי לומר זאת בעצמי, וזה היה אי אז לפני ארבע עשרה שנה. מאז, אני נוטה לדבר על יין בשפתי שלי.

אני מאוד מחבבת יינות מבעבעים, כל עוד הם לא מתוקים מדי. גמלא "השמורה" ברוט היה יבש עד כדי פריכות וחיבבתי אותו מאוד. הוא לא היה חמוץ מדי. נטען בפנינו שהוא הולך טוב עם הכל – והאמת, זה נשמע די הגיוני. לולא הייתי יודעת שעוד כוסות לפניי, הייתי שותה ממנו הרבה יותר – הוא ללא ספק היה היין המועדף עליי באותו היום. אבל מאחר ולא רציתי להירדם, ויין מבעבע עולה לי לראש אף מהר מיינות אחרים, ניצלתי את ההזדמנות לצלם את המנות המרהיבות שקיבלו את פנינו. לא הצלחתי לבחור כמות מצומצמת של תמונות, אז בעמוד הפייסבוק של הבלוג נמצא האלבום המלא. אתם יותר ממוזמנים להיכנס, להתבונן, וכמובן לחבב.

DSC_3487DSC_3498

DSC_3516

אחרי קבלת הפנים הטעימה והמבעבעת יצאנו לסיור קטן בו ארז הראה לנו את שלל התבלינים המקיפים את ביתו, חסות, וחיות אחרות. היה יפה וריחני, עם כמה רימונים מדוגמים וקרני שמש שמיהרתי להתחבא מהם על מנת שלא אתחיל את היום בגוון של יין אדום. טעמנו והרחנו, הסתובבנו ונשמנו אוויר גלילי נהדר.

DSC_3573 DSC_3586 DSC_3593

לאחר הסיור התיישבנו לאכול. כן כן, לאכול. כי, אממ, לא אכלנו מספיק קודם! כן! טוב, לא. שלוש כוסות ניצבו לפנינו, על מנת שננסה אותן מהקלה לכבדה עם המנות השונות. לא רק כוס למנה, אלא דווקא להתנסות בצורה בה יין הולך אחרת עם כל מנה, ולאו דווקא לבן עם דג ואדום עם בשר.

DSC_3617

הקליל ביותר היה ירדן סוביניון בלאן. קליל, אבל עם נוכחות. אישית אני פחות אוהבת יינות כל כך קלים. הם מרגישים לי "שטוחים" מדי. אני חושבת שיש קורלציה כלשהי בין התיאור של גוף היין לבין מה שמרגיש לי שטוח מדי. אני אוהבת יין עם גוף יותר מלא, לרוב. אחריו הגיע ירדן ויוניה, שקפץ מדרגת נוכחות משמעותית. היין הלבן השלישי היה קצרין שרדונה 2010 שאני יכולה להישבע שהיה לו ריח חמאתי. אני אוהבת יין עם ריח חמאתי. הוא מזכיר לי חמאה. וחי חדקי, כמו שאומרים בקישור באמת יש לו איזה מרקם קרמי. עם כל אלו הוגשו לנו ברוסקטת תרד ושמנת חמוצה ודג בעלי בננה עם צ'ילי עגבניות מלח ולימון. הייתי אומרת שהיין הזה קיבל את המקום השני של אותו היום.

DSC_3644 DSC_3667

את הדג ניסינו גם עם פינו נואר 2009. אני דווקא מעדיפה לרוב יינות אדומים אך לבנים, אך עבורי הוא היה מעט שטוח מדי. מה שכן, הוא הלך טוב עם הדג, מה שאכן הוכיחה את הנקודה שציינתי קודם – לא רק לבן עם דג.

לאחר מכן הגיע סלט שומר ושקדים עם לבבות, ויין גמלא סירה 2010. הוא כבר היה יותר לטעמי, ומדי פעם, בתלות במנה שאיתה לגמתי אותו, הוא אפילו הבליח עם איזו נימה מתקתקה עדינה עדינה שחיבבתי מאוד. מקום שלישי, אני חושדת, ליום המצוין הזה.

DSC_3690

לעיקרית (האם באמת יש עיקרית כשיש ארוחה עם כל כך הרבה מנות? אז, המנה עם בשר הבקר. כן.) – אממ. אני לא יודעת. לא כתבתי את זה. הבושה! אבל, בשר. בשר טעים. עם אננס צלוי וצ'ילי ובצל קצוץ. טעים! כמו כן זו הפעם הראשונה, אני חושבת, שאני טועמת אננס ישראלי טרי. זה היה נפלא.

DSC_3745

ליין אחרון, טעמנו מיין 2T 2009, אשר מורכב משני זני ענבים פורטוגזים. הוא היה מאוד מעניין, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. לקינוח של ממש, אכלנו עוגת בצק שמרים וגבינת ג'יבנה, זאת שמשתמשים בה לכנאפה, עם סוג של Berry מיובש (שכחתי איזה… אני הולכת ומדרדרת ככל שהארוחה מתקדמת, שמתם לב?) שהייתה כה דחוסה ומענגת, מהסוג שרוצים לקחת לאיזו מיטה ושמיכת פוף בשבת סגרירית ולהטביע בה את הדיאטה.

DSC_3752

במילה אחת – נום. בשלוש מילים? אום נום נום.

השאר תגובה