לפני קצת יותר משבוע כתבתי שאכתוב על אל גאוצ'ו בירושלים. מאז עברו, ובכן, קצת יותר משבעה ימים, אבל הנה אני כאן צריכה ללמוד וכמובן שאני מעדיפה לכתוב ולהיזכר בסטייקים עסיסיים שאוכל לראות כדוגמתם שוב רק אחרי שהמינוס ירד, כלומר אף פעם.

הו, חיי סטודנטית.

אז, אני וידיד מושחת כלשהו שציינתי פה בעבר הלכנו לסעוד את ליבינו ונפשינו בבשר. מבצע אנטריקוט  250 גר' ב-39 ש"ח לסטודנטים (מסתיים בסוף מרץ אז יש עוד זמן) בימי שני ושלישי משך אותנו וכך מצאנו את עצמנו בסניף הירושלמי של אל-גאוצ'ו, מקום עם בשר שאמור להיות לא-ממש-יקר-אבל-לא-ממש-זול.

המסעדה נמצאת ברחוב ריבלין במרכז העיר, והחלטה אסטרטגית או מזל מטורף גורם לריח חזק, מגרה ומהמם של בשר להכות בכל הקרב. בשר. המממ. נומ אינסטנט.

הגענו באיזור חמש וכמה דקות, קיבלנו כוסיות של משקה הבית, כמו סנגריה שכזה, פירותית אך מוצלחת לטעמי, ואחרי חיוך ותחינה מצידינו אושר לנו לזנוח את מבצע הסטודנטים ולהזמין עסקית (12:00-17:00)- מנה ראשונה, עיקרית ושתייה במחיר העיקרית – משתלם למדי. לראשונות הזמנו אמפנדה אחת עם פטריות ואחת עם בשר, לעיקריות אסאדו (109 ש"ח) ואנטריקוט 250 גר'(89 ש"ח) וחלקנו בהכל.

לחם הבית ממש טעים, חמים, ומגיע עם צ'ימיצ'ורי אהוב נפשי ומשהו-שאמור-להיות-חמאה שבאופן מפתיע לא היה מבחיל כלל וכלל. ועדיין, חבל שזו לא הייתה חמאה, אבל זה המחיר על כשרות. האמפנדות טעימות למדי, אולי מתובלות מעט יתר על המידה. אחת מהן הגיעה קפואה אך שלל התנצלויות ליוו את החלפתה המהירה יחסית של המנה. היה עובד חדש, או משהו. השירות, אגב, בהחלט טוב. המלצר שלנו היה אדיב ויעיל למדי.

במקומות בהם האוכל טוב ואני רעבה אני נוטה לא לצלם. אי שם בין האסאדו לסטייק ניסיתי עם הסלולרי אך ללא הועיל עקב החשיכה. לפיכך, הרי תמונה עם ערך חינוכי, מלבד העובדה היא גורמת לתמונה בפוסט הפייסבוק לא להיות זו של הבלוג עצמו.

חלוקת בשר צבעונית במיוחד, באדיבות וויקיפדיה, שגם עדכנה ואותי ענתה לי שאסאדו זה נתח צלעות. מעניין לראות, אגב, את ההבדלים בניתוח בשפות השונות. בשביל זה לי יש מילון גסטרונומי בחמש שפות, ולכם יש וויקפדיה גם באנגלית!

האנטריקוט היה טוב מאוד, ביקשנו אותו מדיום וכך קיבלנו אותו. אישית אני מחסידי המדיום שהוא יותר בכיוון הכמעט-מדיום, אבל זו כבר התקטננות. האסאדו מעט אכזב, הבשר היה כמובן שמנמן ונימוח מבפנים אבל קצת מעסיסיותו נפגמה והחוץ היה חרוך מעט מעבר למה שלדעתי היה יכול להיות מוצלח יותר. בכל זאת, גם ממנו נהנו מאוד, לפני ששינינו צורה ולא הבנו איך מחזיקים במזלג כשעשויים גוש אבן ששוקל מה שהרגיש כמו 4 טון. כל הבשר מגיע על מעין כלי מתכתי שמתחמם כל הזמן כך שאפשר למרוח את האוכל די הרבה מבלי שיתקרר. אנחנו ניסינו אבל הובסנו על ידי הבשר. מביך, אבל, אני משערת שזה קורה לכולם.

לסיכום, היה מוצלח. בשביל מחירים כאלה, העסקיות די משתלמות, בעיקר לשומרי כשרות. לא בטוחה שזו תהיה בחירתי הראשונה לבשר שאינו-ממש-יקר בשעות הערב, אבל מצד שני, אני לא יודעת אילו אופציות כשרות דומות יש. עדיין. מוהאהאהא.

השאר תגובה