עברו כמעט חודשיים מאז שכתבתי על הדיאטה שלי, ובערך שלושה מאז שהתחלתי אותה. חשבתי לשתף אתכם מעט בתהליכים שהיו עד כה, כי אם לא בפרוייקט כתיבה כל יום כל נובמבר, אימתי?

בעצתו של חבר שהמליץ לי ללכת לגורם מקצועי ולא לפצוח בתהליך על דעת עצמי, חיכיתי שעניין מעבר הדירה יסתיימו ואז חיפשתי דיאטנית קופת חולים בקרבת מקום. התחלתי ללכת לאחת (במחיר מגוחך של כשלושים ש"ח לכל התהליך בהשתתפות הקופה) לפני כשבועיים. היא די מוטטה את שיטת ספירת הקלוריות שלי, ואמרה שייתכן ולמעשה ירדתי מעט מכפי שהייתי יורדת אם הייתי עושה דיאטה מסודרת. במהלך שלב הספירה אני חוזרת ומדגישה שלא הייתי רעבה, ואם זאת, היא חושדת שייתכן והדיאטה הזאת – מאחר ונעשתה באופן לא מסודר (מה, מקדונלדס וגלידה זה לגמרי תצרוכת הקלוריות הרצויה שלי!) הגוף שלי לא חיבב אותה. או וול.

עכשיו אנחנו על תפריט. הקורנפלקס האהוב ירד מן הפרק, ובמקומו קיבלתי לחם. לא לחם קל שנוא נפשי אלא לחם מלא, וזה תכלס די טעים. לא טעים כמו קורנפלקס, אבל טעים. ומשביע הרבה יותר. ואני מחובבי ההליכה לארוחת צהריים יותר מאוחר (כי זה גורם ליום העבודה להרגיש קצר יותר) אז זה דווקא לא רע. אין הרבה מקום לג'אנק, אבל אני משערת שזה דבר טוב. אני לא מוותרת על ארוחות שישי, וכמנת פרי+אגוזים אני ממלאת תמרי מג'הול באגוזי מלך, שזה בערך אחד הדברים הכי טעימים שיש EVER. יש לי חוברת תחליפים נחמדה וצבעונית כדי שאוכל להחליף כף של טחינה בכפית של חמאת בוטנים (!) וזה ממש שיפר את דעתי בנושא. מה שכן, מאחר וזו דיאטה הרבה פחות אובססיבית הרבה יותר קל לי לסטות ממנה. אם אין לי מספר מדויק לשאוף אליו, הרבה יותר קל להרגיש כאילו להוסיף או להחליף ארוחה מסודרת בגלידה זה לא כזה ביג דיל.  גם מהסיבה הזאת וגם מסיבות אחרות שאפרט בפוסט אחר, אני שמחה שעברתי קודם את שלב הספירה.

בכל מקרה, לאחרונה התנהל בפייסבוק של חברה דיון כלשהו על אנשים שמורידים במשקל וזה מאמלל אותם. אני חושבת שזו אמירה מאוד חשובה שהייתי די בטוחה בה עד עכשיו, והייתה אחת הסיבות שהשלמתי עם משקלי (פחות או יותר) ולא טרחתי עם העניין עד שזה הפך להיות משהו שיכול לשפר את מצב הרגליים שלי. עקב כך, ניסיתי עכשיו לשים רגע את האופטימיות בצד ולשאול את עצמי בכנות – האם אני אומללה מהדיאטה?

הגעתי למסקנה שהשאלה הזאת קצת מורכבת וקצת מעודדת קיצוניות, אז החלטתי לפרט לנקודות את תחושותיי עד כה, שלושה חודשים לתוך זה ובערך 6 קילו פחות, עם חסך פיצה של לפחות שבעה חודשים.

 

חיובי

  • כיף לי שבגדים עולים עליי ביתר קלות. אני ממש לא בשלב של לרדת מידה, אבל יש משהו מאוד מספק בבגד קצת יותר רפוי, אפילו אם זה לא הכי נוח. זה השלב בו מרגישים שמשהו באמת קורה מלבד מספרים רנדומליים במשל.
  • כיף לי להרגיש בריאה יותר. זה לאו דווקא קשור לדיאטה במובן ההורדה במשקל אלא יותר לעניין של חוסר אכילת ג'אנק ובאופן כללי אכילה מסודרת ושפויה יותר.
  • אני דואגת יותר לעצמי – בעיקר בימים של עבודה אינטנסיבית, אכילה נכונה ודאגה לעצמי הם הדברים שהכי קל לי לדחוק החוצה מסדר היום. הרבה יותר קשה לעשות את זה עם תפריט ועם סדר אכילה מסודר פחות או יותר. גם אם לא התארגנתי מראש אני יודעת שאני צריכה לפנות ולו מעט זמן לקניית סלט או אכילת פרי. זה גם אומר שארגנתי אוכל לעבודה – הבאתי משקל למשרד בתקופה בה ספרתי קלוריות, ועכשיו כשאני לא קניתי לחם מלא וממרחים, כדי שאם לא אספיק לאכול ארוחת בוקר בבית יהיה לי מה לאכול. שיפור ניכר באיכות החיים.
  • תחושת השליטה העצמית והתמודדות עם בעיה אמיתית שיש לי. תמיד אהבתי לפתור בעיות.

 

שלילי

  • יותר קשה וקצת פחות כיף לכתוב בלוג על אוכל כשאת עושה דיאטה
  • הרבה יותר קשה לצלם אירועים וללכת לאירועים כשאת עושה דיאטה

 

לא ברור

כאן הדברים נהיים יותר מעניינים. יש רגשות חיובים, יש רגשות שליליים, ויש דברים שמצד אחד מבאסים אותך ומצד שני את יודעת שזה כנראה לטובה, וממשיכה לקוות שמתישהו זה לא ייבאס אותך. אני חושבת שכדאי מאוד לשים אותם בקטגורייה נפרדת, למרות שבאמת שניסיתי לשים את האופטימיות בצד…

  • חוסר היכולת לנחם את עצמי באוכל בלי להרגיש אשמה (האם אי פעם לא הרגשתי על זה אשמה? האם זה לא רעיון טוב שאפסיק לנחם את עצמי באוכל באופן כללי?)
  • חוסר היכולת לאכול הרבה מדברים טעימים (למה, בעצם, צריך לאכול הרבה מדברים טעימים? האם לטעום אותם ולהמשיך הלאה זה לא מספיק? מאיפה זה נובע?)

 

כדאי גם לשים לב שהמילים "חוסר יכולת" ו-"יותר קשה" מתייחסות להתנהלות בתוך הדיאטה כמצב קיים. והרי דיאטה היא בחירה. כלומר, זה לא שאני לא יכולה לנחם את עצמי באוכל – אני בוחרת לא לנחם את עצמי באוכל. זה מתקשר לעניין השליטה העצמית שהזכרתי בהתחלה.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה הבלוג שלי, כי זה עשוי לעזור למישהו, וכי זה נותן לי עוד סיבה לא להפסיק באמצע 🙂

אז, זהו. עד כאן חוויותיי לזמן זה. אם את מישהו מעניינים מספרים, מ-89 ל-83.

מה שכן, כשאני עוברת את ה-80, אני אוכלת פיצה, עם המון תוספות 🙂

5 comments on “עדכון דיאטה ראשון”

  1. את גדולה. No offense, כן?

    אהבתי את הקטע של הפיצה כשעוברים את ה- 80… גם לי היה פינוק כזה, כל 10 ק"ג שירדתי פינקתי את עצמי בשווארמה (אבל לא סתם, של "אמיל" בחיפה. תאמיני לי, שווה לרדת 10 ק"ג בשביל מנה שלהם).

    אני כל כך מסכים עם מה שאמרת לגבי הדאגה לעצמך, זה בדיוק מה שהרגשתי כשאני עשיתי את הדיאטה שלי, ואחד הדברים שמקבלים מדיאטה כזו שבאמת מיטיבה עם הגוף ולא דורשת ממך להילחם כל הזמן, זה גם הרגלים טובים – העובדה שמקפידים על ארוחת בוקר (גם שלוש שנים אחרי הדיאטה), לא לדחוס יותר מדי לארוחה אחת, וכד'…

    סחטיין, בהצלחה, יאללה ו-.

  2. קשה אבל מתגמל, לא פשוט אבל צריך להפוך לדרך חיים ואז זה הופך את הכל ליותר קל, וכשאני אומרת דרך חיים זה אומר שחייבים את החטאים הקטנים, כי זה מה שהופך את הכל לנורמלי ואפשרי, ובכנות מתוך נסיון, כל זמן שזה אורך החיים שלך, הכל יזרום, עם נישות של ניחומים, פרוסת עוגה מידי פעם או כל צופר אחר אז יורדים 200ג פחות אבל ממשיכים ……..בהצלחה, הכל רק התמדה.

השאר תגובה