ישנם דברים שאפשר להביע במילה אחת. אין צורך להשתמש בכותרות משעשעות, או בהסבר ארוך. זוכרים שבפוסט הקודם דיברתי על דברים אישיים ולא נעימים? אז כזה.  דיאטה. טם טם טאאאם!

זה לא עניין של דימוי עצמי, לא שהייתי מרגישה רע עם להיות רזה יותר, אבל באחוז ניכר של הזמן די השלמתי עם המראה החיצוני שלי. זה פשוט – יש לי בעיית רגליים כלשהי, והאורתופד הראשון שהלכתי אליו אמר שאני צריכה לרדת במשקל. מאז הייתי אצל עוד בעלי מקצוע, שטענו שזה שטויות (אני לא אכנס כאן לרופאים שמתייחסים אחרת לאנשים מלאים או שמנים, כי אמרו את זה כבר לפניי), אבל… אני נואשת. העניין גובה ממני מחיר כבד אחרי כל פעם שאני מצלמת, וזה המקצוע שלי, אתם יודעים. אז, במקביל ללחכות לשאר הדברים שיעבדו, אני עובדת על עניין המשקל, בתקווה שזה יקל על המצב.

בפעם הקודמת והראשונה בה הייתי בדיאטה הייתי בין השנה השנייה לשלישית בלימודים. ירדתי כמעט שמונה קילו ושנאתי את זה. הדיאטה גם גרמה לי לשנוא אורז, חזה עוף, יוגורט, ומדי פעם גם טונה. כמובן שלאחר מכן החלה שנת  הלימודים והכל הלך לכל הרוחות. הפעם, בהשראת הבלוג Can You Stay for Dinner (אליו התוודעתי דרך מורקייק. תודה מור!) החלטתי להתחיל לספור קלוריות. בתחילת החודש השני לדיאטה, הולך בסדר. בסדר ולפעמים מדכא עד מוות.

תמיד ידעתי שאני "אוכלת רגשית". יש לי כנראה די מזל שאני לא בגודל כפול, וזה כנראה הודות לזה שלא נכנס המון זבל לבית. אבל עדיין – אני אוכלת כשאני עצובה. אוכלת כשאני לחוצה. אוכלת כשאני משועממת. כל זה לא סותר את העובדה שאני באמת ובתמים אוהבת, מעריכה, ומסוקרנת מאוכל. אני מעריכה מאוד אוכל טוב, ורואה בקולינריה אמנות לכל דבר. אבל זה לא מה שגורם לי לרצות לאכול חצי מגש פיצה לפני שאני עוברת דירה. זה דבר אחד לדעת משהו, ודבר אחר להרגיש אותו. בעוד שהנחתי שדיאטה תבאס אותי, באמת לא חשבתי שבמצבים קשים יטרידו אותי אנשים שאוכלים. לא חשבתי שיהיה לי קשה לשבת באוטו עם א' כשהוא אוכל ביסלי. אבל זה כן. לא תמיד, אבל לפעמים. אני לא מעשנת או שותה, אבל במובן מסוים, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.

אני כותבת את כל זה למרות, ואולי בגלל, שזה מביך אותי. באופנים מסוימים, למרות שזה מביך להודות בזה שאני אוכלת רגשית, גם דיאטה היא דבר מביך. בחרתי בספירת קלוריות כי חשוב לי להיות מסוגלת לאכול ולטעום כל דבר, אבל זה אומר שיש מספר מצומצם מאוד של מקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית, זה אומר שאני מבקשת מ-א' לחשב לי קלוריות בשוקו ושבאופן כללי אני צמודה לסלולרי, לטבלה שאני מנהלת באדיקות. במובנים מסוימים, המצב מאוד דומה למתואר במאמר המצוין של "השקל" על חסם המבוכה בניסיון לחסוך כסף, (מומלץ). זה יכול להיות מאוד מביך – לומר לחברים שאפשר לאכול בחוץ, אם זה בארומה. לבקש את התפריט עם הקלוריות. לפתוח את הטבלה ולחפש בגוגל קלוריות של אגוזי קשיו (!). לכן, למרות שבהתחלה (ועדיין, טיפה, עכשיו) שנאתי את זה שהפכתי ל"אנשים האלו", דיברתי על זה עם לא מעט אנשים. ודיברתי על זה לא מעט. אפילו הרבה. אפילו המון (מצטערת!). ואני כותבת לכם את זה עכשיו גם כדי להודות בזה כאן, וגם כי אולי זה יעזור למישהו. בנוסף, סביר להניח שזה יופיע בבלוג לא מעט.

 

אז מה צפוי לנו?

אני מדברת על כל חמשת המקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית

מתכונים יותר בריאים ודיאטטים

פחות קינוחים ( 🙁 )

אם קינוחים, אז כנראה שהם עוגיות. או בחגים. או באירועים מיוחדים.

בדיקת הזמנות מ-Iherb. טוב, זה בלי קשר, זה פשוט נשמע כמו דבר ששווה לבדוק.

כל מיני פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא פרסמתי, של מקומות שלא אחזור אליהם בזמן הקרוב. אני עשויה להביע את המרמור.

הצצות למוחי הקודח

פנטזיות על לחם. טוב, אני אשתדל לחסוך מכם.

אולי אפילו סימון קלורי. אולי.

אפילו לא פעם אחת Skinny Cow.

 

צום קל לצמים, חג שמח לחגים.

9 comments on “דיאטה”

    • ברוכה הבאה לעולמי…
      עקב בעיית בריאות קשה אני חייבת לשמור על משקל נמוך כדי שאוכל ללכת(!!!). הבעיה היא שלאחרונה בשל אירוע משפחתי פשוט ויתרתי. העליתי תוך חודשיים וחצי 8 ק"ג.
      הדקדוק הזה באוכל מבאס כל כך אבל בסופו של דבר הוא יציל אותנו.

      היום ראיתי משהו חמוד שאני חושבת לקנות כי אז אולי לפחות הסיפור של המעקב יהיה קצת יותר נוח וידידותי. אולי סוף סוף אחזור לעצמי…
      גילוי נאות: אין לי שום קשר עם המעצב/ת של המוצר, המוכר המשווק ואי מי מבני משפחותיהם או חבריהם. ואני גם לא מקבלת כסף על הפרסום שלו. אם כל מי שיקנה את זה בעקבות החשיפה כאן רוצה לשלם לי- אתם מוזמנים (:
      סתם מוצר חמוד בעיני, ובתוך כל הדיכאון של הדיאטה הוא קצת העלה חיוך על שפתי…

      http://market.marmelada.co.il/products/6968

      בהצלחה יקירתי

  1. אנחנו מאחורייך.

    אני זוכר כשאני התחלתי לעשות את זה, ומלא אנשים צחקו עלי – אבל בסופו של דבר אנשים מתרגלים, את מתרגלת, וזה נהיה טבע שני לדעת בערך כמה קלוריות יש בכל דבר, מה את צריכה לאכול ומה לא. ואז זהו, זה נהיה הרגל והכל בסדר.

    לי, אחד הדברים שהכי עזרו היה לעבור לשתות רק מים – להעיף את כל הדברים האחרים שאני שותה, כמו קפה, או קולה פתח לי מלא אפשרויות קלוריות אחרות, ובאמת שלא הרגשתי שאני מפסיד שום דבר. זה צעד ראשון מאוד מוצלח.

    בכל מקרה, בהצלחה.

  2. אל תהרגי אותי.. אני יודע שאת יודעת .. ושזה נדוש.. ושקל להגיד.. ו… ו… ו…
    3 פעמים בשבוע – שעה אחת של פעילות שורפת שומנים
    ואת לא צריכה שום דיאטה ושום נעליים.
    מנסיון.

    • הבעיה היא, שבעיות הרגליים שבגללן אני מנסה לרדת במשקל מונעות ממני ללכת,
      לרוץ, ולפעמים גם לעמוד, וזו רוב ההתעמלות הזולה שזמינה לי כרגע. אני חושבת
      לשחות, אבל אבדוק את זה בקרוב אחרי שאעבור דירה, כי אני צריכה מקום נגיש
      תחב"צית וכלכלית.

      • בהצלחה עם שחייה. גם אני מאוד אוהב, וגם הבנתי שזו אמורה להיות אחת מצורות ההתעמלות מוצלחות והבריאות ביותר. אבל רבאק, זה כזה טרטור וטרחה :-/

  3. אני מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת.. אכילה רגשית היא לא משהו שזר לי. ועם אבא שף שהיה מאפשר לי לטעום מכל הגחמות שלי למאכלים שונים ומשונים לא עזרו.
    בסוף [בסוף!] ירדתי יותר מ30 קילו.. בלי לשנוא אף מאכל.. ואני אוהבת לאכול, ולהכין אוכל. כך שזה מוצלח.
    אשמח לדבר על הנושא יותר באופן פרטי אם תרצי 🙂

השאר תגובה