קטגוריה: כל הקטגוריות כבר תגים, הסמטאות כולן שלי.

יינות רמת הגולן אצל ארז קומורובסקי

לפני זמן מה הוזמנתי ליום של טעימת יינות יקב רמת הגולן לצד דברים טעימים אחרים בביתו של השף ארז קומורובסקי בגליל, בו הוא מעביר סדנאות בישול ואפייה לקבוצות פרטיות. אני מודה שהתלהבתי לא מעט, ושמחתי מאוד לומר כן – שכן אני אוהבת יינות ודברים טעימים אחרים עד מאוד, בפרט כשהם מגיעים בצורת חוייה אי שם בצפון.

אחרי נסיעה ארוכה צפונה הגענו לבית מוקף בגינה ובה אי אלו תבלינים ופסלים, ודי מיד קיבלנו לגמנו את היין הראשון – גמלא "השמורה" ברוט, יין מבעבע ויבש.

DSC_3478

זה הזמן לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת יין, אני לרוב די מתייגעת משלל התיאורים שלו. פעם אחת בחיי טעמתי יין שאכן היה פירותי באופן מורגש עד כדי שיגרום לי לומר זאת בעצמי, וזה היה אי אז לפני ארבע עשרה שנה. מאז, אני נוטה לדבר על יין בשפתי שלי.

אני מאוד מחבבת יינות מבעבעים, כל עוד הם לא מתוקים מדי. גמלא "השמורה" ברוט היה יבש עד כדי פריכות וחיבבתי אותו מאוד. הוא לא היה חמוץ מדי. נטען בפנינו שהוא הולך טוב עם הכל – והאמת, זה נשמע די הגיוני. לולא הייתי יודעת שעוד כוסות לפניי, הייתי שותה ממנו הרבה יותר – הוא ללא ספק היה היין המועדף עליי באותו היום. אבל מאחר ולא רציתי להירדם, ויין מבעבע עולה לי לראש אף מהר מיינות אחרים, ניצלתי את ההזדמנות לצלם את המנות המרהיבות שקיבלו את פנינו. לא הצלחתי לבחור כמות מצומצמת של תמונות, אז בעמוד הפייסבוק של הבלוג נמצא האלבום המלא. אתם יותר ממוזמנים להיכנס, להתבונן, וכמובן לחבב.

DSC_3487DSC_3498

DSC_3516

אחרי קבלת הפנים הטעימה והמבעבעת יצאנו לסיור קטן בו ארז הראה לנו את שלל התבלינים המקיפים את ביתו, חסות, וחיות אחרות. היה יפה וריחני, עם כמה רימונים מדוגמים וקרני שמש שמיהרתי להתחבא מהם על מנת שלא אתחיל את היום בגוון של יין אדום. טעמנו והרחנו, הסתובבנו ונשמנו אוויר גלילי נהדר.

DSC_3573 DSC_3586 DSC_3593

לאחר הסיור התיישבנו לאכול. כן כן, לאכול. כי, אממ, לא אכלנו מספיק קודם! כן! טוב, לא. שלוש כוסות ניצבו לפנינו, על מנת שננסה אותן מהקלה לכבדה עם המנות השונות. לא רק כוס למנה, אלא דווקא להתנסות בצורה בה יין הולך אחרת עם כל מנה, ולאו דווקא לבן עם דג ואדום עם בשר.

DSC_3617

הקליל ביותר היה ירדן סוביניון בלאן. קליל, אבל עם נוכחות. אישית אני פחות אוהבת יינות כל כך קלים. הם מרגישים לי "שטוחים" מדי. אני חושבת שיש קורלציה כלשהי בין התיאור של גוף היין לבין מה שמרגיש לי שטוח מדי. אני אוהבת יין עם גוף יותר מלא, לרוב. אחריו הגיע ירדן ויוניה, שקפץ מדרגת נוכחות משמעותית. היין הלבן השלישי היה קצרין שרדונה 2010 שאני יכולה להישבע שהיה לו ריח חמאתי. אני אוהבת יין עם ריח חמאתי. הוא מזכיר לי חמאה. וחי חדקי, כמו שאומרים בקישור באמת יש לו איזה מרקם קרמי. עם כל אלו הוגשו לנו ברוסקטת תרד ושמנת חמוצה ודג בעלי בננה עם צ'ילי עגבניות מלח ולימון. הייתי אומרת שהיין הזה קיבל את המקום השני של אותו היום.

DSC_3644 DSC_3667

את הדג ניסינו גם עם פינו נואר 2009. אני דווקא מעדיפה לרוב יינות אדומים אך לבנים, אך עבורי הוא היה מעט שטוח מדי. מה שכן, הוא הלך טוב עם הדג, מה שאכן הוכיחה את הנקודה שציינתי קודם – לא רק לבן עם דג.

לאחר מכן הגיע סלט שומר ושקדים עם לבבות, ויין גמלא סירה 2010. הוא כבר היה יותר לטעמי, ומדי פעם, בתלות במנה שאיתה לגמתי אותו, הוא אפילו הבליח עם איזו נימה מתקתקה עדינה עדינה שחיבבתי מאוד. מקום שלישי, אני חושדת, ליום המצוין הזה.

DSC_3690

לעיקרית (האם באמת יש עיקרית כשיש ארוחה עם כל כך הרבה מנות? אז, המנה עם בשר הבקר. כן.) – אממ. אני לא יודעת. לא כתבתי את זה. הבושה! אבל, בשר. בשר טעים. עם אננס צלוי וצ'ילי ובצל קצוץ. טעים! כמו כן זו הפעם הראשונה, אני חושבת, שאני טועמת אננס ישראלי טרי. זה היה נפלא.

DSC_3745

ליין אחרון, טעמנו מיין 2T 2009, אשר מורכב משני זני ענבים פורטוגזים. הוא היה מאוד מעניין, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. לקינוח של ממש, אכלנו עוגת בצק שמרים וגבינת ג'יבנה, זאת שמשתמשים בה לכנאפה, עם סוג של Berry מיובש (שכחתי איזה… אני הולכת ומדרדרת ככל שהארוחה מתקדמת, שמתם לב?) שהייתה כה דחוסה ומענגת, מהסוג שרוצים לקחת לאיזו מיטה ושמיכת פוף בשבת סגרירית ולהטביע בה את הדיאטה.

DSC_3752

במילה אחת – נום. בשלוש מילים? אום נום נום.

נובמבר של כתיבה

שלום! ברוכים הבאים לפוסט הראשון באתר המחודש שלי. הכתובת עברה ל-shimurim.co.il, התבנית שונתה (עקב שיקולי עברית טכניים, לצערי) והתוכן עבר בהצלחה. אלו מכם שרשומים לקבלת עדכונים אמורים לקבל את הכל בלי בעיה והאתר הישן מפנה לחדש, כך שגם לינקים קודמים יעבדו בשנה הקרובה לפחות.

עוד יש כמה קפיצות ומהמורות פה ושם, אבל בתקווה הכל יסתדר עם הזמן. או עם חוש בחירת התבניות שלי… נראה אם הבחירה הנוכחית תחזיק.

בכל מקרה, בחודש נובמבר נערך כל שנה NaNoWriMo, קיצור של National Novel Writing Month. ניסיתי, אולי פעם אחת, להשתתף בו, אבל זה לא ממש עבד לי. לא ממש הייתי בראש של לנסות לכתוב ספר, וכאלה.

crest-bda7b7a6e1b57bb9fb8ce9772b8faafb

מה שכן, אני מאוד בעד הרעיון של התחייבות לכתיבה כל שנה, לחודש שלם. והבלוג די זנוח לאחרונה… אז… ניסיון! לכתוב כל נובמבר. כל יום, פוסט. זה יכול להיות פוסט ארוך (אני חייבת לכם כמה), וזה יכול להיות משהו קצר על מוצר שמצאתי ב- AM PM או מחשבותיי על ארטישוק. אני לא מבטיחה כלום.

אז, אחלו לי בהצלחה. לכל המעוניינים, האתר המגניב של NaNoWriMo – פה.

דיאטה

ישנם דברים שאפשר להביע במילה אחת. אין צורך להשתמש בכותרות משעשעות, או בהסבר ארוך. זוכרים שבפוסט הקודם דיברתי על דברים אישיים ולא נעימים? אז כזה.  דיאטה. טם טם טאאאם!

זה לא עניין של דימוי עצמי, לא שהייתי מרגישה רע עם להיות רזה יותר, אבל באחוז ניכר של הזמן די השלמתי עם המראה החיצוני שלי. זה פשוט – יש לי בעיית רגליים כלשהי, והאורתופד הראשון שהלכתי אליו אמר שאני צריכה לרדת במשקל. מאז הייתי אצל עוד בעלי מקצוע, שטענו שזה שטויות (אני לא אכנס כאן לרופאים שמתייחסים אחרת לאנשים מלאים או שמנים, כי אמרו את זה כבר לפניי), אבל… אני נואשת. העניין גובה ממני מחיר כבד אחרי כל פעם שאני מצלמת, וזה המקצוע שלי, אתם יודעים. אז, במקביל ללחכות לשאר הדברים שיעבדו, אני עובדת על עניין המשקל, בתקווה שזה יקל על המצב.

בפעם הקודמת והראשונה בה הייתי בדיאטה הייתי בין השנה השנייה לשלישית בלימודים. ירדתי כמעט שמונה קילו ושנאתי את זה. הדיאטה גם גרמה לי לשנוא אורז, חזה עוף, יוגורט, ומדי פעם גם טונה. כמובן שלאחר מכן החלה שנת  הלימודים והכל הלך לכל הרוחות. הפעם, בהשראת הבלוג Can You Stay for Dinner (אליו התוודעתי דרך מורקייק. תודה מור!) החלטתי להתחיל לספור קלוריות. בתחילת החודש השני לדיאטה, הולך בסדר. בסדר ולפעמים מדכא עד מוות.

תמיד ידעתי שאני "אוכלת רגשית". יש לי כנראה די מזל שאני לא בגודל כפול, וזה כנראה הודות לזה שלא נכנס המון זבל לבית. אבל עדיין – אני אוכלת כשאני עצובה. אוכלת כשאני לחוצה. אוכלת כשאני משועממת. כל זה לא סותר את העובדה שאני באמת ובתמים אוהבת, מעריכה, ומסוקרנת מאוכל. אני מעריכה מאוד אוכל טוב, ורואה בקולינריה אמנות לכל דבר. אבל זה לא מה שגורם לי לרצות לאכול חצי מגש פיצה לפני שאני עוברת דירה. זה דבר אחד לדעת משהו, ודבר אחר להרגיש אותו. בעוד שהנחתי שדיאטה תבאס אותי, באמת לא חשבתי שבמצבים קשים יטרידו אותי אנשים שאוכלים. לא חשבתי שיהיה לי קשה לשבת באוטו עם א' כשהוא אוכל ביסלי. אבל זה כן. לא תמיד, אבל לפעמים. אני לא מעשנת או שותה, אבל במובן מסוים, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.

אני כותבת את כל זה למרות, ואולי בגלל, שזה מביך אותי. באופנים מסוימים, למרות שזה מביך להודות בזה שאני אוכלת רגשית, גם דיאטה היא דבר מביך. בחרתי בספירת קלוריות כי חשוב לי להיות מסוגלת לאכול ולטעום כל דבר, אבל זה אומר שיש מספר מצומצם מאוד של מקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית, זה אומר שאני מבקשת מ-א' לחשב לי קלוריות בשוקו ושבאופן כללי אני צמודה לסלולרי, לטבלה שאני מנהלת באדיקות. במובנים מסוימים, המצב מאוד דומה למתואר במאמר המצוין של "השקל" על חסם המבוכה בניסיון לחסוך כסף, (מומלץ). זה יכול להיות מאוד מביך – לומר לחברים שאפשר לאכול בחוץ, אם זה בארומה. לבקש את התפריט עם הקלוריות. לפתוח את הטבלה ולחפש בגוגל קלוריות של אגוזי קשיו (!). לכן, למרות שבהתחלה (ועדיין, טיפה, עכשיו) שנאתי את זה שהפכתי ל"אנשים האלו", דיברתי על זה עם לא מעט אנשים. ודיברתי על זה לא מעט. אפילו הרבה. אפילו המון (מצטערת!). ואני כותבת לכם את זה עכשיו גם כדי להודות בזה כאן, וגם כי אולי זה יעזור למישהו. בנוסף, סביר להניח שזה יופיע בבלוג לא מעט.

 

אז מה צפוי לנו?

אני מדברת על כל חמשת המקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית

מתכונים יותר בריאים ודיאטטים

פחות קינוחים ( 🙁 )

אם קינוחים, אז כנראה שהם עוגיות. או בחגים. או באירועים מיוחדים.

בדיקת הזמנות מ-Iherb. טוב, זה בלי קשר, זה פשוט נשמע כמו דבר ששווה לבדוק.

כל מיני פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא פרסמתי, של מקומות שלא אחזור אליהם בזמן הקרוב. אני עשויה להביע את המרמור.

הצצות למוחי הקודח

פנטזיות על לחם. טוב, אני אשתדל לחסוך מכם.

אולי אפילו סימון קלורי. אולי.

אפילו לא פעם אחת Skinny Cow.

 

צום קל לצמים, חג שמח לחגים.

הזהרו לכם מעשי קמח

אז, שמתי לב שיש כמה פוסטים בקנה שמשום מה לא כתבתי. הגעתי למסקנה שזה מעין שילוב של לדבר על דברים לא נעימים, יחד עם זה שהדברים הלא נעימים האלו הם בעלי נופך אישי משהו. אבל, זה הבלוג שלי וכאלה, ואני די מחבבת אותי ורוצה שהוא יעבוד. אז, נושא לא נעים ראשון – עש הקמח.

לפני שנתחיל, הנה ברכת שנה טובה של ניגירי רך ופרוותי מאחל לכם שנה טובה.

DSC_1592

 

נכון שהוא חמוד? עכשיו כשאתם מרגישים טוב, נעים וחמים, בואו ונגיע לאחד הדברים הכי מגעילים אי פעם – כן כן, עש הקמח.

אני שונאת חרקים. אני ממש, ממש ממש ממש שונאת חרקים. על כן כשראיתי נקודות קטנות שחורות לבנות בחבילת עלי הלזניה שלי ממש ממש קיוויתי שזה כל מיני דברים שאינם חרקים. בכנות, בשלב זה הייתי מוכנה להאמין לכל סיבה לא הגיונית שמישהו היה מואיל להמציא לי – פרג ייחודי שמצא את דרכו לאריזת הפסטה בתאונה משונה של משאיות לפני שבוע. ילד משועמם שאוהב לצייר על עלי פסטה עם עט 0.4 (העט האהוב עליי. חובבי איור בעט – אתם יודעים על איזה אחד אני מדברת!). באמת. כל דבר. אבל קיבלתי תשובה אחת ויחידה – עש הקמח.

עש הקמח הוא ייצור ממש מגעיל. כל כך מגעיל שאני לא אשים פה תמונה או קישור או שום דבר, אבל אני אומר לכם שהוא מטיל ביצים קטנות קטנות, שחורות לבנות כאלו, שנראות קצת כמו אבק גדול במיוחד, ושהוא קטן ומעופף. חלקכם עשויים לומר שזה לא נשמע כזה מגעיל, וזו זכותכם (למרות שאתם בבירור טועים!). חלקכם אפילו יטען זאת אחרי שראה תמונה (אומג). אבל חשבו על זה שוב – המעופף המנוול הזה נכנס להכל, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל – אריזות סגורות מקרטון. אריזות סגורות מניילון. אריזות סגורות מפח. צנצנות (סגורות היטב!) מזכוכית. ברגע שהוא שם, אין לכם הרבה מה לעשות. זה הולך בערך ככה –

MI9882

אבל במטבח שלכם, כאשר במקום עצים יפים וחיים של דמות מספר יש לכם הרבה מאוד דברים לא אכילים במזווה, בארון, ובכל מקום אחר. אצלי הוא נכנס אפילו לאריזה סגורה של כלי מטבח – אפילו לא היה שם אוכל!.

 

אז מה עושים?

שמים הכל במקפיא. יש לכם קמח? שימו אותו במקפיא! סוכר? מקפיא. כל דבר שאפשר להכניס למקפיא, אני מכניסה למקפיא. משתדלים לקנות דברים כמו פסטה רק כשבאמת מתכוונים להכין אותה. אבל זה רק כשהמטבח במצב סביר. בסופו של יום, הדברים המגעילים האלו מגיעים כשהם כבר בתוך האריזה ועד שתשימו לב עשוי לקחת הרבה מאוד זמן – לכן, בין השאר, עצת הפסטה. במקרה שלנו כששמנו לב זה היה די מאוחר מדי. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לרוקן את הארונות, לזרוק כל מה שנגוע או עשוי להיות נגוע (שלחתי את א' לעשות את זה. אני לא יודעת מה היה לי קשה יותר, החרקים המגעילים או זה שהיינו צריכים לזרוק כל כך הרבה אוכל. בעצם, זה שקר. זה לגמרי היה החרקים המגעילים. ואני ממש שונאת לזרוק אוכל אז זה אומר הרבה!), מרססים את אבות אבותיהם של הארונות ומשאירים אותם ריקים מספר שבועות, על כל אי הנוחות האיומה שנגרמת מזה שהרהיט המרכזי בבית ששומר מזון (אנחנו קוראים לו "הרהיט") מושבת לכמה שבועות.

זהו. זה כל מה שאני יודעת. אחרי כמה שבועות, מנקים טוב טוב את הריהוט הנ"ל, ומקווים שכל זה היה חלום רע. מעמידים פנים שאין דבר כזה עש קמח. מספרים לעצמכם שמתישהו תוכלו לאכול לזניה שוב. כן, הכל יהיה בסדר. נכון? נכון???

 

"אוצר העוגיות" של מיקי שמו

יצא שעד כה לא השתתפתי באירועי בלוגרים. אלו שהוזמנתי אליהם נשמעו פעמים רבות לא לעניין – אנחנו נרשה לכם לטעום בחינם משהו, ואתם תתחייבו לכתוב על זה דברים חיובים, יחד עם שיתופי פייסבוק, אינסטגרם, וכתובות אשר באוויר. זה לא מרגיש לי נכון, וחשוב לי לסקר רק מה שמעניין אותי ואני מאמינה שיעניין את קוראיי, תוך כדי השתתפות אך ורק בדברים שלא "מחייבים" אותי להפוך את הבלוג לפלטפורמת פרסום או שאני חשה שלא מכבדים אותי כבלוגרית.

בכל מקרה, כך קרה שלפני שבועיים השתתפתי באירוע הבלוגרים הראשון שלי – סדנת הדגמה עם מיקי שמו לקראת צאת ספרו החדש "אוצר העוגיות". בהודעה שקיבלתי על המפגש נכתב "אם העוגה היא רומן, עוגייה היא סיפור קצר, או שיר: ביס אחד מושלם המשלב בין מרקם, טעם, מראה ולא פעם גם זיכרון ילדות מתוק." – המשפט שבה את ליבי כבר אז והסכמתי בשמחה להגיע. חשוב לי לציין היחס היה ראוי והולם, ובתור אירוע ראשון, זו בהחלט הייתה חוויה חיובית. כל מה שכתוב כאן הוא מחשבותיי האישיות בלבד. כמו כן בנוסף הוספתי את תגית "סיקורים וביקורות" על מנת שאם יהיו לי עוד סיקורים בהזמנה, זה יהיה ברור כבר מהתגית.

אז, המפגש נערך בסניף "ספייסס" ביהוד, שמכיל בערך כל מה שצריך כדי לרושש אותי בעשרים דקות או פחות. בקצה הסניף התיישבנו ליד שולחן ארוך עמוס דברים טעימים, ואני מצאתי את עצמי בקצה, רחוק יחסית ועל כן הצילומים המועטים. מצד שני, הייתי יותר קרובה לחנות כך שלצידי היה דוכן החלבה, אז זכיתי לריח של חלבה ששיגע אותי כל הערב. עד לרגע כתיבת שורות אלו לא החלטתי אם זה חיובי או שלילי.

Shemo2
אז… סיפרתי לכם שאני בדיאטה, נכון?

 

shem03
את הלחם הזה חיבבתי במיוחד
shemo4
גבינה לי, גבינה לי, גבינה לי חביבה. ועוד גבינה. ועוד אחת.

מיקי שמו הכין שלושה מתכונים מהספר בעודינו מנשנשים גבינות שוות ומטעמים טעימים לצד לחמים של קונדיטוריית "שמו", ושמענו על הספר ושני דברים נוספים קנו אותי מיד – האחד, כל המתכונים בספר מצוינים גם בגרמים וגם בכוסות. כמי שעד הזמן האחרון לא היה לא משקל, וחיה עד השנה באי אלו דירות ומעונות סטודנטים, ההנגשה העצומה של המתכונים במהלך הפשוט הזה פשוט נפלאה. הדבר השני הוא שמיקי סיפר לנו שאת המתכונים שנעשים בתבניות, ניסו גם על תבניות הפח הנפוצות שנמכרות בסופר. לא עוד תהייה של נוסחת המרת הגדלים מתבנית מלבנית בגודל X שאין לי לתבנית Y שיש לי והיא בכלל עגולה. עוד בנושא ההנגשה – בספר יש גם פרק שלם על עוגיות ללא קמח. החלוקה לפרקים הגיונית ונוחה, והעיצוב, הסטיילינג והצילום נפלאים. בקיצור – ספר שכיף לדפדף בו ואני מאוד שמחה שקיבלתי.

Shemo1
מיקי שמו בפעולה – חיתוכיות מוזלי
Shemo
שמועות אומרות שניתן לקרוא למערוך "יַרְקוֹעַ"

בסדנה הוכנו חיתוכי מוזלי עם צימוקים כהים וחמוציות, עוגיות פיצוחים ועוגיות סבלה וניל וחלמון מבושל. אהבתי במיוחד את האחרונות, אבל החלטתי לנסות דווקא מתכון של עוגיות סנדוויץ' ריבה, שהמראה הקלאסי שלהן עבורי נותן אווירת ילדות וכיף. בספר הן מוכנות ככפתורים, אני צילמתי לבסוף חיתוך קצת אחר שעשיתי בשלב שבו התחלתי להתפרע עם שאריות הבצק – אבל זה היה אחרי עשרות עוגיות כפתורים שיצאו חמודות מאוד. בניגוד לחפפיניקיותי הכללית, אשכרה ניפיתי את הקמח ואבקת הסוכר. הבצק קל ונעים לעבודה, אני הכנתי עם גרידת אשכוליות במקום תפוז ואני חייבת לציין שאני עומדת להמשיך ולחקור את העניין כי בעיני הטעם נפלא, ואפילו לא מורגש מספיק. על זילוף הריבה ויתרתי מחמת היעדר שקית זילוף, והשתמשתי בסכין.

 

עוגיות סנדוויץ' ריבה של מיקי שמו, מתוך הספר "אוצר העוגיות"

רכיבים

170 גרם חמאה רכה

120 גרם (כוס) אבקת סוכר מנופה

350 גרם (2.5 כוסות) קמח מנופה

ביצה אחת גדולה וחלמון אחד

5 גרם (חצי שקית, חצי כפית) אבקת אפייה

כפית תמצית וניל איכותית

קליפה מגוררת מרבע אשכולית (או תפוז, לפי הספר)

למילוי: כחצי כוס ריבה איכותית חלקה – אני השתמשתי בריבות ענבים ותות שהכינה אמא של א'. העדפתי את השימוש בריבה מוצקה יחסית, עם נוכחות ונפח.

 

אופן הכנה:

מערבבים במיקסר עם וו גיטרה את החמאה ואבקת הסוכר כשתי דקות עד לתערובת אחידה

מוסיפים את שאר החומרים ומערבלים במהירות איטית רק עד קבלת בצק אחיד

עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקררלחצי שעה (אצלי הוא בעוונותיי נשאר שם קצת יותר. שרד.)

מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.

בעזרת חותכני עוגיות מעצבים לצורה הרצויה ומעצבים חצי מכמות העוגיות עם חור כלשהו באמצע, למען יראו את הריבה.

JamCookies2
בהיעדר חותכנים מתאימים השתמשתי בכוסות ובצ'ופ סטיקס. עבד באופן חלקי. שימו לב שהחורים נסגרים טיפה באפייה אם הם קטנים מדי.

מסדרים בתבנית במרווחים של ס"מ, אופים כ-13 דקות עד הזהבה ומצננים.

מזלפים (או במקרה שלי, מורחים…) כמות של כחצי כפית ריבה במרכז כל עוגיה ללא חורים

מפזרים על העוגיות עם החורים אבקת סוכר, ומניחים על העוגיות עם הריבה כסנדוויץ' כך שאבקת הסוכר תהיה למעלה.

שומרים בכלי אטום בטמפרטורת החדר עד 10 ימים.

JamCookies
זו כבר הפעם השנייה שאני מצלמת עוגיות סנדוויץ' על עץ לבן… מגמה או מגיפה?!

עוד על הספר, באתר "על השולחן" – כאן.

גלידת בזיליקום

יש דברים שפשוט נכון לעשות. אחד מהם הוא להביא לכם את המתכון המופלא של אמא של א' – הגר – לגלידת בזיליקום. כל כך נכון, כל כך הגיוני, שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהוכרז שהרכיב לאתגר החודשי של מנטקה יהיה גלידה.

021

אז, בכל המשפחה המורחבת של א', יוצא שבעיקר אני והגר מעריכות את הפלא הבזיליקומי הזה. מתכון נפלא שהיא המציאה לבד, שמשלב את הניחוח הנהדר של הבזיליקום, מרקם קריר ונעים של גלידה, וכמובן – הסוכר. שזה מצוין – כי זה אומר שיש יותר לאכול. הכל התחיל בפרפה בזיליקום ורוטב פטל בכנס אי שם בזלצבורג. אחרי כמה ניסיונות שחזור צץ ועלה דווקא ג'ימי אוליבר, שכותש וניל עם סוכר כדי למצות את טעמו. כך הלך, התבהר ונולד לו המתכון, שמשתמש בכתישה של הבזיליקום עם הסוכר, באופן שממצה את טעמיו היטב. כמה שינויים נוספים, ואני מוצאת את עצמי לפניכם היום, מרגישה שאני חושפת איזה סוד מגניב במיוחד, מרוצה מהכמות (ההולכת ופוחתת…) של גלידת הבזיליקום שמחכה לי במקפיא. המון תודה להגר, שגם מדגמנת פה בפוסט ידיים מיומנות להפליא.

את המתכון אפשר להכין עם מכונה או בלי. כאן בתמונות תראו גם וגם, ואני מבטיחה לכם שגם בגרסה נטולת המכונה זה היה מצוין, וההבדל הוא מינורי, בעיקר במרקם.

אז!

רכיבים

חבילת בזיליקום

1/3 כוס סוכר

3 חלמונים

3/4 כוס חלב

חצי מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה

 

אופן הכנה

כותשים היטב את הבזיליקום עם הסוכר. כאן כל הבזיליקומיות הבזיליקומית עוברת לסוכר. נום!

bazilice2

bazilice3

מוסיפים 3 חלמונים ומקציפים הכל יחד

bazilice4

bazilice5

bazilice7

מוסיפים את החלב, מערבבים ומסננים במסננת צפופה, שלא ישארו יותר מדי חתיכות בזיליקום בפנים.

מקציפים בנפרד את השמנת המתוקה.

אם אין מכונה: מקפלים יחד ומעבירים למקפיא

אם יש מכונה: אפשר לקפל ולהעביר למכונה, ואפשר לתת למכונה לקפל. פשוט שמים את תערובת הבזיליקום במכונה, ומוסיפים לאחר ההקצפה את השמנת המוקצפת.

ו…אמ… זהו! פוף!

bazilice6
לפעמים שאריות זה יפה
bazilice8
ללא מכונה – גרסת הצנצנת.

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!

עוגיות שאריות במילוי קוקוס לוטוס

אז, מנטקה החלו בפרוייקט חדש בניצוחה של מור – "כחומר ביד הבלוגר". ועם מור, קשה לי לסרב. אפילו כשמדובר בקוקוס.

העיקרון פשוט – לכל חודש חומר גלם, ואסופה של בלוגרים מתאספים להם ומכינים משהו עם המשהו הנבחר. הפעם, כאמור, קוקוס. בדף הפרוייקט לחודש זה תוכלו לקרוא הסברים מפורטים ואת תמונות הפוסטים של כל הבלוגרים המשתתפים. אני מאלו שאמרו "קוקוס זה לא ממש הקטע שלי" (אם כי ממתק הקוקוס הורוד זרחני מקבל מקום יוצא דופן של כבוד, הנאה ואהדה כללית אפילו שהוא עם קוקוס וורוד). אבל ניסיתי בכל זאת. אחרי ניסיון נועז לפנקייקוקוס לוטוס טבעוני שנזרק מחמת היותו נוראי אפילו בשבילי, המשכתי לחפש עוד מתכונים עם קוקוס וחשוב מכך – עם שם משעשע (אותי, לא אתכם. אני מעריכה אתכם יותר מזה, באמת!). מה יצא? קצת פחות מתכון, קצת יותר הצעת הגשה. במקפיא שלי היו כלואים מזה זמן רב שני כדורים נאים של בצק פריך מצופים בניילון נצמד. ביום בו אמצע מתכון שמתאים לי בדיוק לתבנית, אהיה אדם שמח. או שאולי זו אני. לא משנה. בכל מקרה, כדורי הבצק האלו, אחד מלוח ואחד מתוק,  שאלו אותי בלחש "עד מתי?" כל פעם שפתחתי את המקרר. עד עכשיו! קבלו את העוגיות עם השם הכי חורז בבלוג זה בפרט ואולי בבלוגספרה בכלל!

coconut-039shim
לראשונה בתולדות הבלוג – צילומי עוגיות על עץ לבן. נאחל לי גיוון לרוב.

רכיבים:

שאריות בצק פריך שאני בטוחה (!) שיש לכם במקפיא, או שאריות מהפאי שהכנת כרגע. או בצק פריך מהמתכון החביב עליכם, אבל תכלס זה עוגיות די מפוצצות אז בתור שאריות הן עובדות הכי טוב.

קרם קוקוס

קוקוס טחון

ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

בעזרת ספל, כוס או רחמנא לצלן, חותכן, קורצים לעיגולים נאים. את חצי מהעיגולים חותכים גם מבפנים באמצעות כוס שוט או משהו אחר. אלו יהיו העוגיות העליונות שלנו.

אופציה: את העוגיות העליונות אפשר למרוח במעט קרם קוקוס ולצפות בשבבי קוקוס. מוסיף למראה, לא ממש לטעם. אבל נחמד, לדעתי. שימו לב שאתם מדביקים היטב את הקוקוס הטחון, בלחיצה קלה. אחרת הוא יפול.

מניחים על נייר אפייה ואופים לכעשר דקות על חום של כ-180 מעלות. תלוי בבצק ובתנור שלכם. שימו לב שאם ציפיתם את העוגיות העליונות בקוקוס, צריך לשים קצת יותר לב למה הולך שם בפנים, שלא ישרפו כליל.

coconut-010
כמו שאתם רואים, אני גם שמרתי בצורתן את העיגולים שהוצאתי מתוך העוגיות העליונות כדי ליצור מיני-עוגיות. פחות עבודה, יותר מבחר.

בינתיים מערבבים כף גדושה של ממרח לוטוס, 2 כפות של קרם קוקוס, ובערך שלוש כפות קוקוס טחון ומניחים במקרר.

כשהעוגיות יוצרות מהתנור, מניחים להם להתקרר לגמרי, מורחים את העוגיות המלאות בשכבה נאה של ממרח (בעיקר עם הבצק שלכם מלוח), סוגרים, בוזקים מעט קוקוס טחון מלמעלה, מנערים ומגישים.

החלק הנחמד הוא שהמילוי הזה מתאים, לדעתי, גם לשאריות של בצק פריך מלוח וגם לבצק פריך מתוק או ניטרלי. השילוב של קרם קוקוס עדין עם הלוטוס הארגסיבי יוצר ממרח מתקתק אך לא משתלט מדי, עם טעמים עדינים של קוקוס שמתאימים להכל.

אבל כאמור, קוקוס (במתוקים, אגב. יש אחלה תבשילים של ממש) זה פחות הקטע שלי. חלק מהעוגיות (המתוקות בלבד!) מילאתי ב-lemon curd מדהים שקניתי בתערוכת מבשלים בשנה שעברה ושמרתי במזווה כאוצר יקר, ופתחתי כי הוא מתקרב לתוקפו. מאוד מאוד מומלץ, אם כי אני לא מצליחה להזכר או למצוא מאיפה קניתי אותו. אם למישהו פתרונות, שתפו!

הפינה השנתית לעידוד משלוחי מנות

כמו בשנה שעברה, גם היום אני כאן כדי שיהיה לכם משלוח יותר מגניב, ופחות (אם לא כלל לא!) מעאפן. בשנה שעברה היה הפוסט הראשון, שבו פירטתי חמישה חוקי בסיס והצעות קלילות. האם שמרתם את הצנצנות שלכם? אני כן! למגינת ליבו של השיש במטבח, בן זוגי, וקרדית האבק… הממ…

בכל מקרה, מאז קרו אי אלו דברים. פתחתי את העסק העצמאי שלי לצילום. אם בא לכם, אתם מוזמנים לפרגן. זה ישמח אותי עד מאוד. במקביל, התחלתי עבודה חדשה במשרה לחלקית וחבר לעבודה תיאר באוזניי את משלוחי המנות של ושל אשתו, ובהם עוסק פוסט זה. העיקרון הוא פשוט – לוקחים משהו, שיש ממנו הרבה סוגים, ואז – מחלקים סוגים שונים למשלוחי מנות. בפעם הראשונה, הם עשו זאת עם תה – מספר חבילות, מחולקות לבודדים כך שכל משלוח מכיל אי אלו סוגי תה שונים לטעימה. זה רעיון מצוין לתוספת למשלוח או למשלוח כולו, יעיל מאוד לאלו שיש להם חברים שומרי כשרות והם לא, לאלו שהם או חבריהם מנסים להימנע מכמויות אפיות של פחמימות, לאלו שאין להם תנור ואו יכולות מטבחיות, או לאנשים כמוני (שעונה גם על כל הקריטריונים האחרים), שחושבים – ובצדק – שזה ממש, ממש מגניב.

אז בואו ונזרום קצת עם הרעיונות, shall we?

1. תה

פשוט, קל, מגניב ומתאים לחורף. תמיד תהיתם מהי חליטת פירות יער שהנצו בזריחת החמה עם ניחוח ארומתי ותחושת נעימות של בוקר? גם אני. זו הדרך שלכם להעניק טעימות מכמה סוגי תה שתרצו לשלל חבריכם, וכמובן לנצל את ההזדמנות ולנסות בעצמכם.

וריאציה אופציונלית: השקיעו ולכו לחנות תה מגניבה, וקנו חליטות מיוחדות. הוסיפו ספל מגניב, או קנקן, או את הדבר הזה שאת שמו אני לא זוכרת, נו, אתם יודעים, הכדור הכסוף הזה שמכניסים לתוכו חליטות. כמו כן, אפשר גם קפה. אבל אל תגידו לאף אחד שזה הגיע ממני.

תבלינים-וחליטות
חליטות שוות בשוק מחנה יהודה

2. משקאות אלכוהוליים

למשלוחי מנות למבוגרים, כמובן. קונים בקבוקים או פחיות של המשקה הרלוונטי, ומחלקים אותם לצנצנות או בקבוקונים. שימו לב לבחור משקה שישרוד את המעבר הזה, וכלי קיבול מתאים שניקיתם היטב. עד דלא ידע!

וריאציה אופציונלית: הכינו את האלכוהול בעצמכם, וצרפו מתכון. זה דורש השקעה מראש, מצד שני, זה מגניב הרבה יותר וישכלל את כישורי הכנת הליקרים שלכם. ניתן להכין כבר עכשיו לשנה הבאה 🙂

3. שמנים

יש מספר חברות של שמן זית בארצנו, ולחלקן וריאציות שונות של שמן. מאחר וזה מצרך יקר, לרוב לא ממש יוצא לטעום מספר סוגים שלו מלבד בתערוכות או דוכנים רלוונטים. שוב, חשוב לשים לב שאתם בוחרים כלי קיבול מתאים ומנקים אותו בהתאם.

וריאציה אופציונלית: אפשר לבחור בסוג אחד של שמן, ולתבל אותו מראש. שמן זית מתובל יכול להיות גם טעים וגם מהמם למראה – בקבוקונים יפים של שמן עם עשבי תיבול, למשל. וגם כאן – אתם משכללים את כישורי תיבול השמן שלכם, שזה כיף גם.

4. לבריאים שביניכם – גרנולה

כן, כן, זה נשמע מייגע משהו. בינות לכל המאפים השווים – גרנולה? אבל, גרנולה זה טעים. לאלו מכם שיש להם חברים בריאים או כאלו שאכפת להם ממה שהם אוכלים, גרנולה עשויה להתקבל בברכה, וסוגים שונים של גרנולות – מגניב וטעים אף יותר.

וריאציה אופציונלית – עשו זאת בעצמכם, כמובן. גרנולה ביתית זה שווה, ובנוסף במקום הצורה הסטנדרטים של מספר סוגים של דבר מסוים – תוכלו ליצור ערכת הרכבה לגרנולה תוצרת בית, עם רכיבים שונים שיגיעו בנפרד מהתערובת. אום נום נום.

5. למיטיבי לכת – ריבה, פרי

מתי לאחרונה קניתם 5 קילו סוכר, והשתמשתם בהכל באותו היום? זו ההזדמנות שלכם! פחות מתאים לחבריהם הכופרים של שומרי הכשרות, אבל עדיין מגניב, שלא לדבר על דרך מצוינת להכניס קצת צבע למשלוחי המנות שלכם.

וריאציות אופציונליות – אם ריבה פחות עושה לכם את זה, אבל פירות וסוכר ממש כן, אפשר ללכת על פירות מסוכרים. זה הזמן לאמלל את חבריכם בקליפות האתרוגים המסוכרות שהכנתן לפני חודשיים! אם אתם משוגעים על פירות אבל סוכר פחות עושה לכם את זה, פיית העוגיות כתבה פוסט מהמם על אבקת פירות שיכול להוות פיתרון מושלם עבורכם. המון עבודה, אבל מתנה מצוינת, בפרט לכל חובבי האפייה למינים. טוב בעיקר אם אין לכם הרבה משלוחי מנות להכין.

הרעיונות אין סופיים – מדברים אכילים ושווים כמו שוקולד וגבינות דרך דברים אכילים אך פחות סטנדרטים כמו טחינה גולמית או סוגי דבש – לדברים לא אכילים אך מגניבים אף הם כמו מנג'טים בשלל צבעי וצורות הקשת, חותכנים ועוד. יש לכם רעיון? הצעה? שאלה? אל תהססו לשאול כאן או בדף הפייסבוק של הבלוג.

בתיאבון, ופורים שמח! נתראה באירוע המגניב של עוגיו.נט? פעם שנייה מסורת 🙂

תה ברשת

הפוסט פורסם במקור בפרוייקט האושפיזין של הבלוג "מה יש לאכול". אם פספסתם אותו – הרי הוא כאן. לרווייה!


פקעת תה שקניתי ברשת

לפני שנה תקפה אותי שורה של מחלות שהתבררו לבסוף כמחלת הנשיקה. שתיתי תה. המון תה. כמויות אפיות של תה. כשיכולתי, קניתי לעצמי עוד סוגים כי בכנות לא יכולתי לסבול תה רגיל יותר, וגם לא קמומיל. באופן לא מפתיע, תה בארץ עולה לא מעט כסף והאפשרויות לא מאוד רבות. גיליתי שאני אוהבת מאוד תה יסמין והחלטתי לקחת את חיבתי לשלב הבא לאינטרנט. כמה חודשים לאחר מכן, כשבאמתחתי מוכר אהוב ותה טעים, אני חולקת עמכם את מסקנותיי, בדיוק בזמן ההיערכות לחורף שבתקווה יגיע בקרוב אחרי שהבנתי שכל עוד אני חיה כאן, כדאי שאנתק את הקשר בין תה לעונות שנה בישראל...

לתחילת הניסוי, הלכתי על משהו מגניב ואקראי ככל האפשר תה פורח בתפזורת של 24 פקעות. תה כזה מגיע בכדורים קטנים, אשר כל אחד מהם, כשמוכנס לקנקן מים רותחים, נפתח לפרח שזור מהמם ויוצר תה טעים. הפרחים שקניתי עלו 20 דולר סה"כ, שזה כמעט כמו 80 ש"ח. את התה הזמנתי באיביי מהחנות הסינית "Dragon Tea House", והוא אמנם הצריך המתנה של כחודש וחצי עד שהגיע (החנות מציינת שמשלוח עשוי לקחת עד שמונה שבועות), אבל זה היה שווה את זה. הו כל כך יותר מגניב מתיונים. זה תה פשוט יפה, שלא לדבר על החדווה בלראות ארבעה אנשים בוהים בקנקן מים רותחים חמש דקות תמימות בריכוז רב. באשר לטעם גם כאן הייתי מרוצה. אני מצאתי שרובם מתאפיינים בטעמים של תה ירוק וניחוח יסמיני. היו יפים יותר ופחות, היו מעוררים יותר ופחות, ויש הבדלים בטעם. אבל לא היה אחד שלא אהבתי. אם אתם לא הרפתקנים כמוני, אפשר להשתמש באריזה כזאת (שלוקח לה לא מעט זמן להיגמר, כל פקעת מספקת לפחות 6 ספלי תה. אבל יש חבילות קטנות יותר) כחבילת ניסוי על מנת לאתר את הסוג החביב עליכם. הפקעות ארוזות בנפרד אך אינן מסומנות בהתאם, כך שזה אומר שתצטרכו להבחין לפי פרח או לשאול את מוכרי החנות. הם מאוד נחמדים, אז יש לי תחושה שהם ישמחו לעזור.

029

למעשה, אחרי הניסוי הזה, החלטתי להזמין ממנו שוב מוכר מנצח לא מחליפים, בעיקר לא כשיש לו 99.9% ביקורות חיוביות ב-Ebay. הפעם הלכתי על משהו קצת יותר סטנדרטי תה פניני יסמין. בחנויות מתמחות התה הזה, שעשוי מעלי יסמין מגוגלים ידנית במיני תהליכים למיצוי הטעם והפחתת המרירות, עולה מעל 150 ש"ח ל-100 גרם. אבל, אנחנו בכל זאת מדברים על משלוח מסין ואני לא מומחית בדבר כך שבעייתי להשוות מחירים ואיכויות. תסכימו איתי, בכל מקרה, ש-16$ ל-250 גרם זה לא רע בכלל. התה הזה הגיע בפחות מחודש, מה שהיה הפתעה נעימה ביותר, והיה מצוין בהתאם לציפיותיי. הוא הגיע ארוז באריזת וואקום, שהגיעה בתוך אריזה לסגירה חוזרת. מאוד נוח. בנוסף, הוא נחוש בדעתו לא להיגמר אף פעם שכן מעט מאוד כדורונים מספיק לקנקן. שזה מגניב ונחמד ויעיל.

דבר אחרון אחי הזדעזע למדי מכך שאני פשוט שותה תה אקראי מסין. אז, דבר ראשון, זה לא ממש אקראי. אני בוחרת מוצרים ומוכרים ולא פשוט קונה את הדבר הראשון שעולה בחיפוש. ספציפית תה גם משקיעים במים רותחים, שזה גם נחמד. אבל במידה מסוימת, הרפתקנות היא אכן חלק מהעניין. בהמשך לפוסט הקודם על הזמנת וניל ברשת, יש אי אלו אוצרות באינטרנט ואין צורך להגביל את עצמנו למה שנמצא במכולת הקרובה. אם יש דברים שהזמנתם בעצמכם, או שרציתם להזמין וחששתם אתם מוזמנים לפנות אליי ולחלוק דרך הבלוג או דרך דף הפייסבוק.