קטגוריה: כל הקטגוריות כבר תגים, הסמטאות כולן שלי.

ארטישוק חמין וקרמבו יושבים לשולחן

חשבתי על משהו.

חמין, כן? כולנו יודעים שאוכלים אותו בהמון דרכים שונות. בימי חיי הקצרים הספקתי לאכול בחמין גריסים, חיטה, שעועית, תפוחי אדמה, ביצים, עוף, בשר, ג'חנון, קישקע ופסטה – ואני יודעת שהסיר נטוי.

קרמבו – עכשיו, כאן יש לנו מחלוקת שלא נופלת מהשאלה האם אוכלים את הביצה מצידה החד או מצידה הקהה. ממה מתחילים – מהקצף או הביסקוויט? הנונקונפורמיסטים ילכו עד כדי קילוף השוקולד ידנית ורק אז יאכלו את הקרמבו, או יפרידו ביסקוויט מקצף ואז יאכלו את הקצף בכפית, בתוך ציפתו הצמקאואית.

אבל בארטישוק? לא חשדתי.

488061_10150914141882237_1838515298_n

זה נכון שאותו ירק פרחוני משונה מתהדר גם בשמות נוספים, אבל מי אני שאחשוד מאיזה חורשף או שניים? להפך! אני בעד חורשפים. חורשפים להמונים! זה אף נכון שהוא תפרחתי משהו, ושיש לו קצת שערות וזה מוזר, ובאופן כללי שיטת האכילה שלו לוקחת לא מעט זמן ואת ההבדל בין ארטישוק משומר לטרי ניתן להשוות אולי רק להבדל בין פטריות משומרות לטריות. ונכון שאם מכינים ארטישוק ממולא נשאלת השאלה – האם לא חבל על כל העלים האלו?

אבל תמיד- תמיד! – ידעתי שבבואך לאכול ארטישוק, תאכל ראשית את העלים הגדולים, בנפרד עם רוטב דמוי ויניגרט, ואז תאחז יחד את אוסף העלים שקשה לאכול בנפרד ותטבול אף אותם ברוטב, ואילו אז תאבק קמעה עם השאריות והשערות ההזויות האלו עד שמזלגך ישפד את ליבו החורשפי של הירוק הירוק הזה, וגם אותו תאכל עם אותו הרוטב בהנאה מרובה.

אבל, מסתבר שלא כך הדבר. משפחתו של א' אוכלת ארטישוק עם קוטג'. כשגיליתי זאת לראשונה הופתעתי אבל טעמתי והיה לא רע.

כשהבוס שלי סיפר שאצלו בבית היו אוכלים את הארטישוק עם רוטב שעשוי מיוגורט ומיונז (!) – פה? חשדתי.

אני לא יודעת אם אכן ישנם דרכים רבות לאכול ארטישוק, או שאך במקרה קפצו כל אלו למאגר המידע הלא חשוב שלי. אבל אני כן יודעת שחורשף זו אחלה של מילה והצלחתי לכתוב אותה ואת הטיותיה ארבעה פעמים בפוסט אחד. אני מרוצה.

עדכון דיאטה ראשון

עברו כמעט חודשיים מאז שכתבתי על הדיאטה שלי, ובערך שלושה מאז שהתחלתי אותה. חשבתי לשתף אתכם מעט בתהליכים שהיו עד כה, כי אם לא בפרוייקט כתיבה כל יום כל נובמבר, אימתי?

בעצתו של חבר שהמליץ לי ללכת לגורם מקצועי ולא לפצוח בתהליך על דעת עצמי, חיכיתי שעניין מעבר הדירה יסתיימו ואז חיפשתי דיאטנית קופת חולים בקרבת מקום. התחלתי ללכת לאחת (במחיר מגוחך של כשלושים ש"ח לכל התהליך בהשתתפות הקופה) לפני כשבועיים. היא די מוטטה את שיטת ספירת הקלוריות שלי, ואמרה שייתכן ולמעשה ירדתי מעט מכפי שהייתי יורדת אם הייתי עושה דיאטה מסודרת. במהלך שלב הספירה אני חוזרת ומדגישה שלא הייתי רעבה, ואם זאת, היא חושדת שייתכן והדיאטה הזאת – מאחר ונעשתה באופן לא מסודר (מה, מקדונלדס וגלידה זה לגמרי תצרוכת הקלוריות הרצויה שלי!) הגוף שלי לא חיבב אותה. או וול.

עכשיו אנחנו על תפריט. הקורנפלקס האהוב ירד מן הפרק, ובמקומו קיבלתי לחם. לא לחם קל שנוא נפשי אלא לחם מלא, וזה תכלס די טעים. לא טעים כמו קורנפלקס, אבל טעים. ומשביע הרבה יותר. ואני מחובבי ההליכה לארוחת צהריים יותר מאוחר (כי זה גורם ליום העבודה להרגיש קצר יותר) אז זה דווקא לא רע. אין הרבה מקום לג'אנק, אבל אני משערת שזה דבר טוב. אני לא מוותרת על ארוחות שישי, וכמנת פרי+אגוזים אני ממלאת תמרי מג'הול באגוזי מלך, שזה בערך אחד הדברים הכי טעימים שיש EVER. יש לי חוברת תחליפים נחמדה וצבעונית כדי שאוכל להחליף כף של טחינה בכפית של חמאת בוטנים (!) וזה ממש שיפר את דעתי בנושא. מה שכן, מאחר וזו דיאטה הרבה פחות אובססיבית הרבה יותר קל לי לסטות ממנה. אם אין לי מספר מדויק לשאוף אליו, הרבה יותר קל להרגיש כאילו להוסיף או להחליף ארוחה מסודרת בגלידה זה לא כזה ביג דיל.  גם מהסיבה הזאת וגם מסיבות אחרות שאפרט בפוסט אחר, אני שמחה שעברתי קודם את שלב הספירה.

בכל מקרה, לאחרונה התנהל בפייסבוק של חברה דיון כלשהו על אנשים שמורידים במשקל וזה מאמלל אותם. אני חושבת שזו אמירה מאוד חשובה שהייתי די בטוחה בה עד עכשיו, והייתה אחת הסיבות שהשלמתי עם משקלי (פחות או יותר) ולא טרחתי עם העניין עד שזה הפך להיות משהו שיכול לשפר את מצב הרגליים שלי. עקב כך, ניסיתי עכשיו לשים רגע את האופטימיות בצד ולשאול את עצמי בכנות – האם אני אומללה מהדיאטה?

הגעתי למסקנה שהשאלה הזאת קצת מורכבת וקצת מעודדת קיצוניות, אז החלטתי לפרט לנקודות את תחושותיי עד כה, שלושה חודשים לתוך זה ובערך 6 קילו פחות, עם חסך פיצה של לפחות שבעה חודשים.

 

חיובי

  • כיף לי שבגדים עולים עליי ביתר קלות. אני ממש לא בשלב של לרדת מידה, אבל יש משהו מאוד מספק בבגד קצת יותר רפוי, אפילו אם זה לא הכי נוח. זה השלב בו מרגישים שמשהו באמת קורה מלבד מספרים רנדומליים במשל.
  • כיף לי להרגיש בריאה יותר. זה לאו דווקא קשור לדיאטה במובן ההורדה במשקל אלא יותר לעניין של חוסר אכילת ג'אנק ובאופן כללי אכילה מסודרת ושפויה יותר.
  • אני דואגת יותר לעצמי – בעיקר בימים של עבודה אינטנסיבית, אכילה נכונה ודאגה לעצמי הם הדברים שהכי קל לי לדחוק החוצה מסדר היום. הרבה יותר קשה לעשות את זה עם תפריט ועם סדר אכילה מסודר פחות או יותר. גם אם לא התארגנתי מראש אני יודעת שאני צריכה לפנות ולו מעט זמן לקניית סלט או אכילת פרי. זה גם אומר שארגנתי אוכל לעבודה – הבאתי משקל למשרד בתקופה בה ספרתי קלוריות, ועכשיו כשאני לא קניתי לחם מלא וממרחים, כדי שאם לא אספיק לאכול ארוחת בוקר בבית יהיה לי מה לאכול. שיפור ניכר באיכות החיים.
  • תחושת השליטה העצמית והתמודדות עם בעיה אמיתית שיש לי. תמיד אהבתי לפתור בעיות.

 

שלילי

  • יותר קשה וקצת פחות כיף לכתוב בלוג על אוכל כשאת עושה דיאטה
  • הרבה יותר קשה לצלם אירועים וללכת לאירועים כשאת עושה דיאטה

 

לא ברור

כאן הדברים נהיים יותר מעניינים. יש רגשות חיובים, יש רגשות שליליים, ויש דברים שמצד אחד מבאסים אותך ומצד שני את יודעת שזה כנראה לטובה, וממשיכה לקוות שמתישהו זה לא ייבאס אותך. אני חושבת שכדאי מאוד לשים אותם בקטגורייה נפרדת, למרות שבאמת שניסיתי לשים את האופטימיות בצד…

  • חוסר היכולת לנחם את עצמי באוכל בלי להרגיש אשמה (האם אי פעם לא הרגשתי על זה אשמה? האם זה לא רעיון טוב שאפסיק לנחם את עצמי באוכל באופן כללי?)
  • חוסר היכולת לאכול הרבה מדברים טעימים (למה, בעצם, צריך לאכול הרבה מדברים טעימים? האם לטעום אותם ולהמשיך הלאה זה לא מספיק? מאיפה זה נובע?)

 

כדאי גם לשים לב שהמילים "חוסר יכולת" ו-"יותר קשה" מתייחסות להתנהלות בתוך הדיאטה כמצב קיים. והרי דיאטה היא בחירה. כלומר, זה לא שאני לא יכולה לנחם את עצמי באוכל – אני בוחרת לא לנחם את עצמי באוכל. זה מתקשר לעניין השליטה העצמית שהזכרתי בהתחלה.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה הבלוג שלי, כי זה עשוי לעזור למישהו, וכי זה נותן לי עוד סיבה לא להפסיק באמצע 🙂

אז, זהו. עד כאן חוויותיי לזמן זה. אם את מישהו מעניינים מספרים, מ-89 ל-83.

מה שכן, כשאני עוברת את ה-80, אני אוכלת פיצה, עם המון תוספות 🙂

קניות במגה באינטרנט

כפי שציינתי לפני כמה פוסטים, יש לי בעיות רגליים. עקב שילוב של בעיות רגליים והיעדר אוטו, יצא שבחודשים האחרונים לפני שעברנו דירה, כלומר, עד לפני חודש וחצי בערך, הזמנתי פה ושם קניות ממגה ברשת לכפר סבא. האם כדאי לעשות קניות ברשת? להלן רשמיי:

 

בעד

מהבית – לשוכני אוהלים כמוני, ובפרט כאלו שלא אוהבים קניות בימים, נניח, חמישי ושישי, העובדה שאפשר לבצע את הקניות מנוחות ביתיכם היא נהדרת. קניות בפיג'מה!

זמן – לפני שניסיתי חשבתי שהיתרון הכי גדול, שרלוונטי בעיקר לאנשים (כן, כמוני) שקניות דורשות מהם המון זמן (כן, גם עם רשימה. כן, גם אם אני מנסה לעשות את זה מהר בלי להפנות מבט למדפים סוררים שאין לי סיבה להביט בהם), יהיה העובדה שקניות ברשת לוקחות פחות זמן. למעשה זה נכון רק חלקית – לפחות בהתחלה לוקח זמן למצוא כל דבר, להחליט מה לקנות (כי אין דרך להתחמק ממדפים סוררים כי אין מדפים. יש רק מוצרים) ולהבין מי נגד מי. מה שכן, חוסכים את זמן ההליכה/ נסיעה, שיטוט, חנייה וכו'.

מבצעים והשוואת מחירים – הרבה יותר נוח ברשת. הכל אחד ליד השני, אין מוצרים במדף גבוה ומוצרים במדף שתקוע לכם מול האף. פשוט מסך.

 

נגד

מחירים – אז כן, יש את עניין השוואת המחירים הנוחה שאגף היתרונות. אבל החיסכון מתקזזו לרוב – נתחיל במשלוח, נמשיך במוצרים עצמם, שעשויים להיות יקרים יותר – אני מודה שלא הלכתי ובדקתי, כי אני עצלנית, אבל שמעתי את הטענה הזאת יותר מפעם אחת. מבחינת ירקות ובשר, הפער בין הכמויות שרושמים מול הכמויות שמקבלים, הנובעות מציון הכמויות במשקל מדויק ומהעובדה שאתם לא שם כדי לומר לאיש במעדניה "אמ, לא, לא תודה, תוריד לי מזה 100 גרם זה נראה לי הרבה" או "אני מעדיף 520 מ-600" עשוי להצטבר.

מידות ומשקלים – עניין הכמויות שמשפיע על המחירים מבאס גם מהבחינה הפשוטה ש, למשל, אין לי מושג כמה זה קילו אבוקדו. אני רוצה 3 אבוקדו! 3! או, אם הם יפים, 4? אז זהו, שאין ממש דרך לדעת. אין איך לדעת אילו ירקות תקבלו, אין באמת דרך לדעת כמה. זה מבלבל. זה אפילו די מציק לפעמים. מה שכן, זה מאוד מעשיר את הידע על משקל של ירקות. ומי מאיתנו לא רצה לדעת עוד על משקל של ירקות? מה, אף אחד לא רצה? הממ…

שינויים – אם עשיתם טעות, תצטרכו להתקשר ולא פשוט לחזור למדף. אם מוצר שבחרתם חסר, תקוו שתהיו זמינים ויטרחו להתקשר אליכם, והרי כך הקניות מלוות אתכם במהלך היום.

משלוחים – לא תמיד כל חלונות המשלוחים זמינים, ואם הקניות דחופות, בהחלט ייתכן שתעדיפו ללכת בעצמכם ולסגור עניין.

 

בעד!!!111111

כשאתם מזמינים במגה בשר וכו', אתם מקבלים לרוב קרח יבש עם ההזמנה. קרח יבש! זה כמו במדע! זה מגניב! זה עושה עשן כזה שאפשר לגעת בו אין לו ריח מגעיל! וזה מגניב, כבר אמרתי?!

קרח יבש
קרח יבש בתוך ספל כתום. צולם בסלולרי והומר לשחור לבן מטעמי בושה.

קרח יבש יספק לכם דקות של הנאה. שימו אותו (בזהירות) במים רותחים! שימו בפנים קצת סבון כלים! בהו, בהו בהנאה, בהו עד שייגמר!

 

לסיכום:

למרות שנדמה שרשימת הנגד מעט ארוכה מרשימת הבעד, אני מצאתי את הקניות ברשת מאוד, מאוד יעילות, ואת היתרונות חזקים מהחסרונות. לא יודעת אם הייתי מחליפה כך את כל שגרת הקניות שלי, אבל בהחלט שווה לנסות מדי פעם. באשר לרשת מגה עצמה, אני די מרוצה. לא קרה שקיבלתי סחורה בעייתית או משלוח לא בזמן, אם כי שליח אחד התקשר בזמן יחסית גבולי.

וכמובן,

קרח יבש! טיעוניכם אינם תקפים.

יינות רמת הגולן אצל ארז קומורובסקי

לפני זמן מה הוזמנתי ליום של טעימת יינות יקב רמת הגולן לצד דברים טעימים אחרים בביתו של השף ארז קומורובסקי בגליל, בו הוא מעביר סדנאות בישול ואפייה לקבוצות פרטיות. אני מודה שהתלהבתי לא מעט, ושמחתי מאוד לומר כן – שכן אני אוהבת יינות ודברים טעימים אחרים עד מאוד, בפרט כשהם מגיעים בצורת חוייה אי שם בצפון.

אחרי נסיעה ארוכה צפונה הגענו לבית מוקף בגינה ובה אי אלו תבלינים ופסלים, ודי מיד קיבלנו לגמנו את היין הראשון – גמלא "השמורה" ברוט, יין מבעבע ויבש.

DSC_3478

זה הזמן לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת יין, אני לרוב די מתייגעת משלל התיאורים שלו. פעם אחת בחיי טעמתי יין שאכן היה פירותי באופן מורגש עד כדי שיגרום לי לומר זאת בעצמי, וזה היה אי אז לפני ארבע עשרה שנה. מאז, אני נוטה לדבר על יין בשפתי שלי.

אני מאוד מחבבת יינות מבעבעים, כל עוד הם לא מתוקים מדי. גמלא "השמורה" ברוט היה יבש עד כדי פריכות וחיבבתי אותו מאוד. הוא לא היה חמוץ מדי. נטען בפנינו שהוא הולך טוב עם הכל – והאמת, זה נשמע די הגיוני. לולא הייתי יודעת שעוד כוסות לפניי, הייתי שותה ממנו הרבה יותר – הוא ללא ספק היה היין המועדף עליי באותו היום. אבל מאחר ולא רציתי להירדם, ויין מבעבע עולה לי לראש אף מהר מיינות אחרים, ניצלתי את ההזדמנות לצלם את המנות המרהיבות שקיבלו את פנינו. לא הצלחתי לבחור כמות מצומצמת של תמונות, אז בעמוד הפייסבוק של הבלוג נמצא האלבום המלא. אתם יותר ממוזמנים להיכנס, להתבונן, וכמובן לחבב.

DSC_3487DSC_3498

DSC_3516

אחרי קבלת הפנים הטעימה והמבעבעת יצאנו לסיור קטן בו ארז הראה לנו את שלל התבלינים המקיפים את ביתו, חסות, וחיות אחרות. היה יפה וריחני, עם כמה רימונים מדוגמים וקרני שמש שמיהרתי להתחבא מהם על מנת שלא אתחיל את היום בגוון של יין אדום. טעמנו והרחנו, הסתובבנו ונשמנו אוויר גלילי נהדר.

DSC_3573 DSC_3586 DSC_3593

לאחר הסיור התיישבנו לאכול. כן כן, לאכול. כי, אממ, לא אכלנו מספיק קודם! כן! טוב, לא. שלוש כוסות ניצבו לפנינו, על מנת שננסה אותן מהקלה לכבדה עם המנות השונות. לא רק כוס למנה, אלא דווקא להתנסות בצורה בה יין הולך אחרת עם כל מנה, ולאו דווקא לבן עם דג ואדום עם בשר.

DSC_3617

הקליל ביותר היה ירדן סוביניון בלאן. קליל, אבל עם נוכחות. אישית אני פחות אוהבת יינות כל כך קלים. הם מרגישים לי "שטוחים" מדי. אני חושבת שיש קורלציה כלשהי בין התיאור של גוף היין לבין מה שמרגיש לי שטוח מדי. אני אוהבת יין עם גוף יותר מלא, לרוב. אחריו הגיע ירדן ויוניה, שקפץ מדרגת נוכחות משמעותית. היין הלבן השלישי היה קצרין שרדונה 2010 שאני יכולה להישבע שהיה לו ריח חמאתי. אני אוהבת יין עם ריח חמאתי. הוא מזכיר לי חמאה. וחי חדקי, כמו שאומרים בקישור באמת יש לו איזה מרקם קרמי. עם כל אלו הוגשו לנו ברוסקטת תרד ושמנת חמוצה ודג בעלי בננה עם צ'ילי עגבניות מלח ולימון. הייתי אומרת שהיין הזה קיבל את המקום השני של אותו היום.

DSC_3644 DSC_3667

את הדג ניסינו גם עם פינו נואר 2009. אני דווקא מעדיפה לרוב יינות אדומים אך לבנים, אך עבורי הוא היה מעט שטוח מדי. מה שכן, הוא הלך טוב עם הדג, מה שאכן הוכיחה את הנקודה שציינתי קודם – לא רק לבן עם דג.

לאחר מכן הגיע סלט שומר ושקדים עם לבבות, ויין גמלא סירה 2010. הוא כבר היה יותר לטעמי, ומדי פעם, בתלות במנה שאיתה לגמתי אותו, הוא אפילו הבליח עם איזו נימה מתקתקה עדינה עדינה שחיבבתי מאוד. מקום שלישי, אני חושדת, ליום המצוין הזה.

DSC_3690

לעיקרית (האם באמת יש עיקרית כשיש ארוחה עם כל כך הרבה מנות? אז, המנה עם בשר הבקר. כן.) – אממ. אני לא יודעת. לא כתבתי את זה. הבושה! אבל, בשר. בשר טעים. עם אננס צלוי וצ'ילי ובצל קצוץ. טעים! כמו כן זו הפעם הראשונה, אני חושבת, שאני טועמת אננס ישראלי טרי. זה היה נפלא.

DSC_3745

ליין אחרון, טעמנו מיין 2T 2009, אשר מורכב משני זני ענבים פורטוגזים. הוא היה מאוד מעניין, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. לקינוח של ממש, אכלנו עוגת בצק שמרים וגבינת ג'יבנה, זאת שמשתמשים בה לכנאפה, עם סוג של Berry מיובש (שכחתי איזה… אני הולכת ומדרדרת ככל שהארוחה מתקדמת, שמתם לב?) שהייתה כה דחוסה ומענגת, מהסוג שרוצים לקחת לאיזו מיטה ושמיכת פוף בשבת סגרירית ולהטביע בה את הדיאטה.

DSC_3752

במילה אחת – נום. בשלוש מילים? אום נום נום.

נובמבר של כתיבה

שלום! ברוכים הבאים לפוסט הראשון באתר המחודש שלי. הכתובת עברה ל-shimurim.co.il, התבנית שונתה (עקב שיקולי עברית טכניים, לצערי) והתוכן עבר בהצלחה. אלו מכם שרשומים לקבלת עדכונים אמורים לקבל את הכל בלי בעיה והאתר הישן מפנה לחדש, כך שגם לינקים קודמים יעבדו בשנה הקרובה לפחות.

עוד יש כמה קפיצות ומהמורות פה ושם, אבל בתקווה הכל יסתדר עם הזמן. או עם חוש בחירת התבניות שלי… נראה אם הבחירה הנוכחית תחזיק.

בכל מקרה, בחודש נובמבר נערך כל שנה NaNoWriMo, קיצור של National Novel Writing Month. ניסיתי, אולי פעם אחת, להשתתף בו, אבל זה לא ממש עבד לי. לא ממש הייתי בראש של לנסות לכתוב ספר, וכאלה.

crest-bda7b7a6e1b57bb9fb8ce9772b8faafb

מה שכן, אני מאוד בעד הרעיון של התחייבות לכתיבה כל שנה, לחודש שלם. והבלוג די זנוח לאחרונה… אז… ניסיון! לכתוב כל נובמבר. כל יום, פוסט. זה יכול להיות פוסט ארוך (אני חייבת לכם כמה), וזה יכול להיות משהו קצר על מוצר שמצאתי ב- AM PM או מחשבותיי על ארטישוק. אני לא מבטיחה כלום.

אז, אחלו לי בהצלחה. לכל המעוניינים, האתר המגניב של NaNoWriMo – פה.

דיאטה

ישנם דברים שאפשר להביע במילה אחת. אין צורך להשתמש בכותרות משעשעות, או בהסבר ארוך. זוכרים שבפוסט הקודם דיברתי על דברים אישיים ולא נעימים? אז כזה.  דיאטה. טם טם טאאאם!

זה לא עניין של דימוי עצמי, לא שהייתי מרגישה רע עם להיות רזה יותר, אבל באחוז ניכר של הזמן די השלמתי עם המראה החיצוני שלי. זה פשוט – יש לי בעיית רגליים כלשהי, והאורתופד הראשון שהלכתי אליו אמר שאני צריכה לרדת במשקל. מאז הייתי אצל עוד בעלי מקצוע, שטענו שזה שטויות (אני לא אכנס כאן לרופאים שמתייחסים אחרת לאנשים מלאים או שמנים, כי אמרו את זה כבר לפניי), אבל… אני נואשת. העניין גובה ממני מחיר כבד אחרי כל פעם שאני מצלמת, וזה המקצוע שלי, אתם יודעים. אז, במקביל ללחכות לשאר הדברים שיעבדו, אני עובדת על עניין המשקל, בתקווה שזה יקל על המצב.

בפעם הקודמת והראשונה בה הייתי בדיאטה הייתי בין השנה השנייה לשלישית בלימודים. ירדתי כמעט שמונה קילו ושנאתי את זה. הדיאטה גם גרמה לי לשנוא אורז, חזה עוף, יוגורט, ומדי פעם גם טונה. כמובן שלאחר מכן החלה שנת  הלימודים והכל הלך לכל הרוחות. הפעם, בהשראת הבלוג Can You Stay for Dinner (אליו התוודעתי דרך מורקייק. תודה מור!) החלטתי להתחיל לספור קלוריות. בתחילת החודש השני לדיאטה, הולך בסדר. בסדר ולפעמים מדכא עד מוות.

תמיד ידעתי שאני "אוכלת רגשית". יש לי כנראה די מזל שאני לא בגודל כפול, וזה כנראה הודות לזה שלא נכנס המון זבל לבית. אבל עדיין – אני אוכלת כשאני עצובה. אוכלת כשאני לחוצה. אוכלת כשאני משועממת. כל זה לא סותר את העובדה שאני באמת ובתמים אוהבת, מעריכה, ומסוקרנת מאוכל. אני מעריכה מאוד אוכל טוב, ורואה בקולינריה אמנות לכל דבר. אבל זה לא מה שגורם לי לרצות לאכול חצי מגש פיצה לפני שאני עוברת דירה. זה דבר אחד לדעת משהו, ודבר אחר להרגיש אותו. בעוד שהנחתי שדיאטה תבאס אותי, באמת לא חשבתי שבמצבים קשים יטרידו אותי אנשים שאוכלים. לא חשבתי שיהיה לי קשה לשבת באוטו עם א' כשהוא אוכל ביסלי. אבל זה כן. לא תמיד, אבל לפעמים. אני לא מעשנת או שותה, אבל במובן מסוים, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.

אני כותבת את כל זה למרות, ואולי בגלל, שזה מביך אותי. באופנים מסוימים, למרות שזה מביך להודות בזה שאני אוכלת רגשית, גם דיאטה היא דבר מביך. בחרתי בספירת קלוריות כי חשוב לי להיות מסוגלת לאכול ולטעום כל דבר, אבל זה אומר שיש מספר מצומצם מאוד של מקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית, זה אומר שאני מבקשת מ-א' לחשב לי קלוריות בשוקו ושבאופן כללי אני צמודה לסלולרי, לטבלה שאני מנהלת באדיקות. במובנים מסוימים, המצב מאוד דומה למתואר במאמר המצוין של "השקל" על חסם המבוכה בניסיון לחסוך כסף, (מומלץ). זה יכול להיות מאוד מביך – לומר לחברים שאפשר לאכול בחוץ, אם זה בארומה. לבקש את התפריט עם הקלוריות. לפתוח את הטבלה ולחפש בגוגל קלוריות של אגוזי קשיו (!). לכן, למרות שבהתחלה (ועדיין, טיפה, עכשיו) שנאתי את זה שהפכתי ל"אנשים האלו", דיברתי על זה עם לא מעט אנשים. ודיברתי על זה לא מעט. אפילו הרבה. אפילו המון (מצטערת!). ואני כותבת לכם את זה עכשיו גם כדי להודות בזה כאן, וגם כי אולי זה יעזור למישהו. בנוסף, סביר להניח שזה יופיע בבלוג לא מעט.

 

אז מה צפוי לנו?

אני מדברת על כל חמשת המקומות שאני יכולה לאכול בהם מחוץ לבית

מתכונים יותר בריאים ודיאטטים

פחות קינוחים ( 🙁 )

אם קינוחים, אז כנראה שהם עוגיות. או בחגים. או באירועים מיוחדים.

בדיקת הזמנות מ-Iherb. טוב, זה בלי קשר, זה פשוט נשמע כמו דבר ששווה לבדוק.

כל מיני פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא פרסמתי, של מקומות שלא אחזור אליהם בזמן הקרוב. אני עשויה להביע את המרמור.

הצצות למוחי הקודח

פנטזיות על לחם. טוב, אני אשתדל לחסוך מכם.

אולי אפילו סימון קלורי. אולי.

אפילו לא פעם אחת Skinny Cow.

 

צום קל לצמים, חג שמח לחגים.

הזהרו לכם מעשי קמח

אז, שמתי לב שיש כמה פוסטים בקנה שמשום מה לא כתבתי. הגעתי למסקנה שזה מעין שילוב של לדבר על דברים לא נעימים, יחד עם זה שהדברים הלא נעימים האלו הם בעלי נופך אישי משהו. אבל, זה הבלוג שלי וכאלה, ואני די מחבבת אותי ורוצה שהוא יעבוד. אז, נושא לא נעים ראשון – עש הקמח.

לפני שנתחיל, הנה ברכת שנה טובה של ניגירי רך ופרוותי מאחל לכם שנה טובה.

DSC_1592

 

נכון שהוא חמוד? עכשיו כשאתם מרגישים טוב, נעים וחמים, בואו ונגיע לאחד הדברים הכי מגעילים אי פעם – כן כן, עש הקמח.

אני שונאת חרקים. אני ממש, ממש ממש ממש שונאת חרקים. על כן כשראיתי נקודות קטנות שחורות לבנות בחבילת עלי הלזניה שלי ממש ממש קיוויתי שזה כל מיני דברים שאינם חרקים. בכנות, בשלב זה הייתי מוכנה להאמין לכל סיבה לא הגיונית שמישהו היה מואיל להמציא לי – פרג ייחודי שמצא את דרכו לאריזת הפסטה בתאונה משונה של משאיות לפני שבוע. ילד משועמם שאוהב לצייר על עלי פסטה עם עט 0.4 (העט האהוב עליי. חובבי איור בעט – אתם יודעים על איזה אחד אני מדברת!). באמת. כל דבר. אבל קיבלתי תשובה אחת ויחידה – עש הקמח.

עש הקמח הוא ייצור ממש מגעיל. כל כך מגעיל שאני לא אשים פה תמונה או קישור או שום דבר, אבל אני אומר לכם שהוא מטיל ביצים קטנות קטנות, שחורות לבנות כאלו, שנראות קצת כמו אבק גדול במיוחד, ושהוא קטן ומעופף. חלקכם עשויים לומר שזה לא נשמע כזה מגעיל, וזו זכותכם (למרות שאתם בבירור טועים!). חלקכם אפילו יטען זאת אחרי שראה תמונה (אומג). אבל חשבו על זה שוב – המעופף המנוול הזה נכנס להכל, וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל – אריזות סגורות מקרטון. אריזות סגורות מניילון. אריזות סגורות מפח. צנצנות (סגורות היטב!) מזכוכית. ברגע שהוא שם, אין לכם הרבה מה לעשות. זה הולך בערך ככה –

MI9882

אבל במטבח שלכם, כאשר במקום עצים יפים וחיים של דמות מספר יש לכם הרבה מאוד דברים לא אכילים במזווה, בארון, ובכל מקום אחר. אצלי הוא נכנס אפילו לאריזה סגורה של כלי מטבח – אפילו לא היה שם אוכל!.

 

אז מה עושים?

שמים הכל במקפיא. יש לכם קמח? שימו אותו במקפיא! סוכר? מקפיא. כל דבר שאפשר להכניס למקפיא, אני מכניסה למקפיא. משתדלים לקנות דברים כמו פסטה רק כשבאמת מתכוונים להכין אותה. אבל זה רק כשהמטבח במצב סביר. בסופו של יום, הדברים המגעילים האלו מגיעים כשהם כבר בתוך האריזה ועד שתשימו לב עשוי לקחת הרבה מאוד זמן – לכן, בין השאר, עצת הפסטה. במקרה שלנו כששמנו לב זה היה די מאוחר מדי. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לרוקן את הארונות, לזרוק כל מה שנגוע או עשוי להיות נגוע (שלחתי את א' לעשות את זה. אני לא יודעת מה היה לי קשה יותר, החרקים המגעילים או זה שהיינו צריכים לזרוק כל כך הרבה אוכל. בעצם, זה שקר. זה לגמרי היה החרקים המגעילים. ואני ממש שונאת לזרוק אוכל אז זה אומר הרבה!), מרססים את אבות אבותיהם של הארונות ומשאירים אותם ריקים מספר שבועות, על כל אי הנוחות האיומה שנגרמת מזה שהרהיט המרכזי בבית ששומר מזון (אנחנו קוראים לו "הרהיט") מושבת לכמה שבועות.

זהו. זה כל מה שאני יודעת. אחרי כמה שבועות, מנקים טוב טוב את הריהוט הנ"ל, ומקווים שכל זה היה חלום רע. מעמידים פנים שאין דבר כזה עש קמח. מספרים לעצמכם שמתישהו תוכלו לאכול לזניה שוב. כן, הכל יהיה בסדר. נכון? נכון???

 

"אוצר העוגיות" של מיקי שמו

יצא שעד כה לא השתתפתי באירועי בלוגרים. אלו שהוזמנתי אליהם נשמעו פעמים רבות לא לעניין – אנחנו נרשה לכם לטעום בחינם משהו, ואתם תתחייבו לכתוב על זה דברים חיובים, יחד עם שיתופי פייסבוק, אינסטגרם, וכתובות אשר באוויר. זה לא מרגיש לי נכון, וחשוב לי לסקר רק מה שמעניין אותי ואני מאמינה שיעניין את קוראיי, תוך כדי השתתפות אך ורק בדברים שלא "מחייבים" אותי להפוך את הבלוג לפלטפורמת פרסום או שאני חשה שלא מכבדים אותי כבלוגרית.

בכל מקרה, כך קרה שלפני שבועיים השתתפתי באירוע הבלוגרים הראשון שלי – סדנת הדגמה עם מיקי שמו לקראת צאת ספרו החדש "אוצר העוגיות". בהודעה שקיבלתי על המפגש נכתב "אם העוגה היא רומן, עוגייה היא סיפור קצר, או שיר: ביס אחד מושלם המשלב בין מרקם, טעם, מראה ולא פעם גם זיכרון ילדות מתוק." – המשפט שבה את ליבי כבר אז והסכמתי בשמחה להגיע. חשוב לי לציין היחס היה ראוי והולם, ובתור אירוע ראשון, זו בהחלט הייתה חוויה חיובית. כל מה שכתוב כאן הוא מחשבותיי האישיות בלבד. כמו כן בנוסף הוספתי את תגית "סיקורים וביקורות" על מנת שאם יהיו לי עוד סיקורים בהזמנה, זה יהיה ברור כבר מהתגית.

אז, המפגש נערך בסניף "ספייסס" ביהוד, שמכיל בערך כל מה שצריך כדי לרושש אותי בעשרים דקות או פחות. בקצה הסניף התיישבנו ליד שולחן ארוך עמוס דברים טעימים, ואני מצאתי את עצמי בקצה, רחוק יחסית ועל כן הצילומים המועטים. מצד שני, הייתי יותר קרובה לחנות כך שלצידי היה דוכן החלבה, אז זכיתי לריח של חלבה ששיגע אותי כל הערב. עד לרגע כתיבת שורות אלו לא החלטתי אם זה חיובי או שלילי.

Shemo2
אז… סיפרתי לכם שאני בדיאטה, נכון?

 

shem03
את הלחם הזה חיבבתי במיוחד
shemo4
גבינה לי, גבינה לי, גבינה לי חביבה. ועוד גבינה. ועוד אחת.

מיקי שמו הכין שלושה מתכונים מהספר בעודינו מנשנשים גבינות שוות ומטעמים טעימים לצד לחמים של קונדיטוריית "שמו", ושמענו על הספר ושני דברים נוספים קנו אותי מיד – האחד, כל המתכונים בספר מצוינים גם בגרמים וגם בכוסות. כמי שעד הזמן האחרון לא היה לא משקל, וחיה עד השנה באי אלו דירות ומעונות סטודנטים, ההנגשה העצומה של המתכונים במהלך הפשוט הזה פשוט נפלאה. הדבר השני הוא שמיקי סיפר לנו שאת המתכונים שנעשים בתבניות, ניסו גם על תבניות הפח הנפוצות שנמכרות בסופר. לא עוד תהייה של נוסחת המרת הגדלים מתבנית מלבנית בגודל X שאין לי לתבנית Y שיש לי והיא בכלל עגולה. עוד בנושא ההנגשה – בספר יש גם פרק שלם על עוגיות ללא קמח. החלוקה לפרקים הגיונית ונוחה, והעיצוב, הסטיילינג והצילום נפלאים. בקיצור – ספר שכיף לדפדף בו ואני מאוד שמחה שקיבלתי.

Shemo1
מיקי שמו בפעולה – חיתוכיות מוזלי
Shemo
שמועות אומרות שניתן לקרוא למערוך "יַרְקוֹעַ"

בסדנה הוכנו חיתוכי מוזלי עם צימוקים כהים וחמוציות, עוגיות פיצוחים ועוגיות סבלה וניל וחלמון מבושל. אהבתי במיוחד את האחרונות, אבל החלטתי לנסות דווקא מתכון של עוגיות סנדוויץ' ריבה, שהמראה הקלאסי שלהן עבורי נותן אווירת ילדות וכיף. בספר הן מוכנות ככפתורים, אני צילמתי לבסוף חיתוך קצת אחר שעשיתי בשלב שבו התחלתי להתפרע עם שאריות הבצק – אבל זה היה אחרי עשרות עוגיות כפתורים שיצאו חמודות מאוד. בניגוד לחפפיניקיותי הכללית, אשכרה ניפיתי את הקמח ואבקת הסוכר. הבצק קל ונעים לעבודה, אני הכנתי עם גרידת אשכוליות במקום תפוז ואני חייבת לציין שאני עומדת להמשיך ולחקור את העניין כי בעיני הטעם נפלא, ואפילו לא מורגש מספיק. על זילוף הריבה ויתרתי מחמת היעדר שקית זילוף, והשתמשתי בסכין.

 

עוגיות סנדוויץ' ריבה של מיקי שמו, מתוך הספר "אוצר העוגיות"

רכיבים

170 גרם חמאה רכה

120 גרם (כוס) אבקת סוכר מנופה

350 גרם (2.5 כוסות) קמח מנופה

ביצה אחת גדולה וחלמון אחד

5 גרם (חצי שקית, חצי כפית) אבקת אפייה

כפית תמצית וניל איכותית

קליפה מגוררת מרבע אשכולית (או תפוז, לפי הספר)

למילוי: כחצי כוס ריבה איכותית חלקה – אני השתמשתי בריבות ענבים ותות שהכינה אמא של א'. העדפתי את השימוש בריבה מוצקה יחסית, עם נוכחות ונפח.

 

אופן הכנה:

מערבבים במיקסר עם וו גיטרה את החמאה ואבקת הסוכר כשתי דקות עד לתערובת אחידה

מוסיפים את שאר החומרים ומערבלים במהירות איטית רק עד קבלת בצק אחיד

עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקררלחצי שעה (אצלי הוא בעוונותיי נשאר שם קצת יותר. שרד.)

מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.

בעזרת חותכני עוגיות מעצבים לצורה הרצויה ומעצבים חצי מכמות העוגיות עם חור כלשהו באמצע, למען יראו את הריבה.

JamCookies2
בהיעדר חותכנים מתאימים השתמשתי בכוסות ובצ'ופ סטיקס. עבד באופן חלקי. שימו לב שהחורים נסגרים טיפה באפייה אם הם קטנים מדי.

מסדרים בתבנית במרווחים של ס"מ, אופים כ-13 דקות עד הזהבה ומצננים.

מזלפים (או במקרה שלי, מורחים…) כמות של כחצי כפית ריבה במרכז כל עוגיה ללא חורים

מפזרים על העוגיות עם החורים אבקת סוכר, ומניחים על העוגיות עם הריבה כסנדוויץ' כך שאבקת הסוכר תהיה למעלה.

שומרים בכלי אטום בטמפרטורת החדר עד 10 ימים.

JamCookies
זו כבר הפעם השנייה שאני מצלמת עוגיות סנדוויץ' על עץ לבן… מגמה או מגיפה?!

עוד על הספר, באתר "על השולחן" – כאן.

גלידת בזיליקום

יש דברים שפשוט נכון לעשות. אחד מהם הוא להביא לכם את המתכון המופלא של אמא של א' – הגר – לגלידת בזיליקום. כל כך נכון, כל כך הגיוני, שאין פלא שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהוכרז שהרכיב לאתגר החודשי של מנטקה יהיה גלידה.

021

אז, בכל המשפחה המורחבת של א', יוצא שבעיקר אני והגר מעריכות את הפלא הבזיליקומי הזה. מתכון נפלא שהיא המציאה לבד, שמשלב את הניחוח הנהדר של הבזיליקום, מרקם קריר ונעים של גלידה, וכמובן – הסוכר. שזה מצוין – כי זה אומר שיש יותר לאכול. הכל התחיל בפרפה בזיליקום ורוטב פטל בכנס אי שם בזלצבורג. אחרי כמה ניסיונות שחזור צץ ועלה דווקא ג'ימי אוליבר, שכותש וניל עם סוכר כדי למצות את טעמו. כך הלך, התבהר ונולד לו המתכון, שמשתמש בכתישה של הבזיליקום עם הסוכר, באופן שממצה את טעמיו היטב. כמה שינויים נוספים, ואני מוצאת את עצמי לפניכם היום, מרגישה שאני חושפת איזה סוד מגניב במיוחד, מרוצה מהכמות (ההולכת ופוחתת…) של גלידת הבזיליקום שמחכה לי במקפיא. המון תודה להגר, שגם מדגמנת פה בפוסט ידיים מיומנות להפליא.

את המתכון אפשר להכין עם מכונה או בלי. כאן בתמונות תראו גם וגם, ואני מבטיחה לכם שגם בגרסה נטולת המכונה זה היה מצוין, וההבדל הוא מינורי, בעיקר במרקם.

אז!

רכיבים

חבילת בזיליקום

1/3 כוס סוכר

3 חלמונים

3/4 כוס חלב

חצי מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה

 

אופן הכנה

כותשים היטב את הבזיליקום עם הסוכר. כאן כל הבזיליקומיות הבזיליקומית עוברת לסוכר. נום!

bazilice2

bazilice3

מוסיפים 3 חלמונים ומקציפים הכל יחד

bazilice4

bazilice5

bazilice7

מוסיפים את החלב, מערבבים ומסננים במסננת צפופה, שלא ישארו יותר מדי חתיכות בזיליקום בפנים.

מקציפים בנפרד את השמנת המתוקה.

אם אין מכונה: מקפלים יחד ומעבירים למקפיא

אם יש מכונה: אפשר לקפל ולהעביר למכונה, ואפשר לתת למכונה לקפל. פשוט שמים את תערובת הבזיליקום במכונה, ומוסיפים לאחר ההקצפה את השמנת המוקצפת.

ו…אמ… זהו! פוף!

bazilice6
לפעמים שאריות זה יפה
bazilice8
ללא מכונה – גרסת הצנצנת.

המסע בעקבות הוופל #3 – וופל בירה עם או בלי פרג

יש דברים שחשוב לזכור, ויש דברים שעשויים להטעות. כך, למשל, כשאת משתתפת בפרוייקט בלוגרים מגניב עם אנשים שיודעים להכין אוכל את עשויה לטעות ולחשוב שלפתע גם את יכולה.

אז, לא. אבל דווקא כך התחיל המסע שלי להכנת וופל בירה פרג.

הכל החל עם פרוייקט "בחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. אי אז לפני חודשיים הרכיב היה קוקוס, וזרמתי למרות שזה לא כזה הקטע שלי. אז היה מרשמלו – רכיב אדיר שלצערי זנחתי בגלל ההכנות לתערוכה שלי. אה, כן, התערוכה שלי. בואו! יש הזמנה והכל. ההדר הזאת שם? זאת אני! ויש גם את הדף המקצועי שלי, אם בא לכם לפרגן. ובא לכם. נכון שבא לכם? נכון?

hazmana

 

בכל מקרה, החודש – בירה. מה אני יודעת על בירה? כלום. אני נוטה לשתות משקאות פירותיים כאלו שרק מעמידים פנים שהם בירה כמו סיידרים ודומיהם התפוחיים, ואם זאת אצתי רצתי לחפש מתכון. על מרשמלו בירה ויתרתי כי אין לי מיקסר, ואז נזכרתי – וופל! כלומר, נכון שמצאתי את הוופל המושלם עבורי כבר בניסיון השני (המתכון השני בפוסט, כן כן), אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להמשיך להתנסות, נכון? רציתי למצוא מתכון עם פרג בשביל להכין לא' משהו עם פרג וכך מצאתי מתכון לוופל בירה עם פרג וגרדת לימון. הכנתי בלי הלימון, טעמתי, הרגשתי שכבד מדי ולא מתוק מדי ושתוספת הפרג לא מורגשת מספיק. הוספתי פרג וסוכר וניסיתי להחליף קמח בקמח תפוחי אדמה כדי לאוורר את העניין רק כדי להיזכר, כאמור, שאני לא באמת יודעת לבשל, בקושי יודעת לאפות, ובאופן כללי מוטב שאשאר במגבלותיי ואדבק למתכונים משל היו איזה ספר קדוש כלשהו, לא קריטי של איזו דת.

אז, חזרנו למתכון המקורי אבל עם יותר סוכר ופרג. השגותיי עד כה:

יתרונות

  •  זה הוופל הכי קל לשחרור מהתבנית שהכנתי אי פעם. חשוב לציין ששימוש במברשת לשימון התבנית משפר את החוויה גם ככה באופן די קיצוני, ועדיין – וופל שמקפץ בעדינות מהתבנית שנותרת נקייה למדי זה נחמד מאוד.
  • בניגוד לוופל שמרים החביב עליי, הוופל הזה ניחן בטעם מעט שמרי מהבירה, אבל בלי הקטע המבאס של לחכות כמה שעות בשביל השמרים. מתכון מהיר וקל.
  • טעם הבירה מאוד עדין, ועדיין נחמד מאוד, אפילו לי שכאמור לא משוגעת על בירה.
  • עוד נקודת שוני חשובה הוא כמות החמאה בוופל הזה ביחס לוופל השמרים החביב – 75 גרם מול 250. משמעותי, משמעותי ביותר.

חסרונות

  • הוופל הזה כבד בטירוף – במתכון כתוב משהו על בועות הבירה. לא יודעת לאן הם נעלמו. המוצא הישר של בועות הבירה מוזמן ליצור איתי קשר ולתת לי עוד וופל.
  • הוופל גם קצת יבש. וופל חנק כמעט. מומלץ לצרוך עם סירופ מייפל או סירופ שוקולד או משהו סירופי כלשהו ואז זה סבבה ואפילו די מספק.

אז, אחרי כל זה, יש לי וידוי. התמונה שאתם עומדים לראות היא של הוופל ההרוס עם הקמח תפו"א וכל זה. למה? כי הוופל המקורי על כל רשימת היתרונות והחסרונות שעשיתי היה די שווה ואמרתי לעצמי שאם אני בכל מקרה עומדת לתקן חבל לשים בצד ולצלם כשאפשר לאכול. הא. בכל מקרה, תראו כמה שווה הוא נראה. שוו בנפשכם כמה המקורי והשווה יותר היה נראה!

waffle-024

ועכשיו מתכון. כמעט בשלמות מהבלוג takeamegabite, כפי שציינתי. עכשיו אתם גם רואים בבירור שיש לו שם ממש מגניב.

רכיבים

קמח – שתיים ורבע כוסות

2 ביצים

תמצית וניל – כפית וחצי

בירה – כוס. אני לא מבינה בזה כלום כך שהלכתי על קרלסברג והיה סבבה.

מלח – כפית

חמאה – 75 גרם

סוכר – חצי כוס (שזה 10 כפות בערך, במקום 2 במתכון המקורי, שבקושי גובל במתוק, כך שלחובבי הניטרליות, אפשר להוריד)

אבקת אפייה 4 כפיות = שקית ושליש

סודה לשתייה כפית ורבע

חלב 3/4 כוס

אופציונלי: פרג טחון – 6-10 כפות (אם כבר אז כבר – אני הולכת על 10 🙂 )

אופן הכנה

בסיר קטן או מחבת עמוקה מאוד ממיסים את החמאה ומוסיפים את החלב והבירה. מערבבים לתוך תערובת החמימה את  הביצים ותמצית הוניל.

במקביל לכל זה מערבבים יחד את כל החומרים היבשים. אם בחרתם להוסיף פרג ואתם אני, קודם כל תערבבו יחד את הסוכר והפרג בקערונת. למה? ככה. כי אני אוהבת טקסיות, וזה מרגיש לי יפה ואיכשהו מדגיש יותר טוב את הפרג. אין לי מושג.

כשהשניים מעלה מוכנים, יוצרים גומה בתערובת היבשה ומערבבים פנימה את הנוזל עד שאין גושים וכו'.

מוזגים את הבלילה הצמיגית מעט לתבנית וופל משומנת היטב. זו הפעם הראשונה שניסיתי שוב טוסטר עם תבנית וופל ובניגוד לוופל האגדי ועתיר החמאה אלו נכנסו בו מצוין ולא הטביעו אותו ב, ובכן, חמאה.

מגישים עם סירופ מייפל, שוקולד, או אבקת סוכר.

רוצים עוד שלל מטורף של מתכוני בירה מתוקים? כנסו לעמוד הפרוייקט החודשי באתר מנטקה. רוצים להציע הצעות וראות קיטורים ולינקים רנדומליים שלי קצת יותר? את זה וקצת יותר יש בדף הפייסבוק של לילות שימורים.

נום נעים!