קטגוריה: כל הקטגוריות כבר תגים, הסמטאות כולן שלי.

על ערפדים וחיות אחרות

"אין לי על מה לכתוב" אמרתי ל-א', והתכוונתי לזה שאין לי מה לכתוב על אוכל בזמן הכה קצר שנשאר עד סוף היום (או עד שארדם, אני גמורה כמו חבילת טובלרון שהבאתם למשרד אחרי טיול מחו"ל. וואו בא לי טובלרון.). יום 12 בפרוייקט, ועד כה, כתבתי כל יום. אבל עכשיו? אנא אפנה?

"תכתבי על… גרנולה"

"אבל לא אכלתי מהגרנולה!"

"תכתבי על אוכל מוזר שאנשים אוכלים לפני שהם מתאמנים"

"אבל אני לא מתאמנת."

"תכתבי על ערפדים, וזה שהם שותים דם."

 

או!

Count_von_Count_kneeling

יש לי וידוי. לאלו מכן שלא מכירים אותי, שמי הדר ואני מכורה לטראש ערפדים, וכמה שיותר נמוך ורדוד יותר טוב. טוב האמת שלטראש יש לי חולשה כללית…

בכל מקרה, אז. ערפדים שותים דם. זומבים אוכלים מח. אנשי זאב הופכים לזאבים ואין להם העדפות רציניות מעבר לזה אבל בחלק מהמקרים הם לא אוהבים שום. מכשפות רציניות אוכלות ילדים ומכשפות תפוחים, לאו דווקא יחד. זאבים אוכלים כיפות אדומות. זה לא מפתיע שאוכל שזור בכל כך הרבה דמויות ואגדות. אוכל זה חיים, חיים זה אוכל. או מוות. תלוי באיזה צד של הצלחת אתה.

במגוון סרטי וסדרות ערפדים ראיתי ערפדים שותים דם מגביעי קריסטל, שקיות בית חולים, נושכים עורקים בשיניהם, בסכין, בטבעת אצבע מחודדת ומגניבה. דם עם אלכוהול, דם עם סמים… כמעט קולינריה.

אבל עכשיו כשאני קוראת את הפוסט הזה תוך כדי כתיבה אני מבינה שהרוזן מהחבובות מסתכל עליי מלמעלה ומה שאני באמת רוצה לעשות זה לשים תמונה של עוגיפלצת וסרטון של השף השוודי.

Cisforcookie


שינוי פוסט חד, הא? תודו שלא ראיתם את זה בא.

לילה טוב 🙂 מחר אני מבטיחה פוסט רציני ומושקע!

רשימות

task notes

1. מרחו שכבת פסטו לפני שכבת הקוטג' על הלחם.

2. פסטו וצ'ימי'צורי הולכים עם כמעט כל דבר.

3. מותר להחליף כף טחינה בכפית חמאת בוטנים. אבל לא על חציל. לפחות, לא נראה לי.

4. צנוברים לא שווים את זה בימים אלו.

5. גם כשיש תותים, תמיד נחכה לעונה של התותים, והיא תמיד תעבור מהם מדי.

6. יש אנשים שמתבלבלים בין רעב לצמא. לשתות הרבה זה חשוב.

7. הויכוח לגבי מה יותר טוב, שוקולד מריר או שוקולד חלב, שקול לויכוח הגיקי הנפוץ של מי לוקח רייסטלין או גנדלף. אבל בכנות, כל מה שחשוב זה שתגנו שוקולד לבן.

8.  תבלין "שמישהו שאני אוהב הכין לי" הוא התבלין המוצלח ביותר.

9. על טעם וריח אין מה להתווכח. אלא אם כן אתם לא מגנים (או חלילה אוהבים) שוקולד לבן, ראו סעיף 7.

10. כשאין דברים לכתוב עליהם בבלוג אוכל שמנסים לכתוב בו חודש שלם כל יום, רשימות זה נחמד.

שוקולד לבן בטעם בזוקה

שוקולד לבן בטעם בזוקה הוא מבציר ייחודי, 2013 של עלית. צבעו הורוד העכור בא בניגודיות מעניינת עם אריזתו הבהירה. 95 גרם, חלבי, ומורכב מאשליות כמו שוקולד לבן ובזוקה – וכמובן, חומרי טעם וריח.

ואיזה ריח! בפתיחת עטיפה ראשונה ורחרוח עדין (אל תשכחו לסובב את החפיסה כמה פעמים, למיצוי מקסימלי של הארומה) תחושו הלם קל של נוסטלגיית בזוקה וצער על כך שטרם הגעתם לירח. אט אט נגלים הריבועים בינות לעטיפת הכסף המרשרשת. טעימה אחת ותאמרו לעצמכם "זה כמו בזוקה" ואז תתהו למה, הו למה, אתם ממשיכים לאכול את זה במקום ללעוס ולזרוק. והתשובה טומנת בחובה טעמים, רבדים בתוך רבדים, כנראה עקב היישון הממושך במעבדות בטון ישראליות.

רגע אחד לאחר הטעימה הראשונית תחושו חמיצות עדינה, לא שונה מאותה חמיצות שתחושו בלעיסת מסטיק. לאחר מכן – שוב טעם הבזוקה. ולבסוף, להשלמת החוויה – טעמה של עטיפת המסטיק, מתכתית, עדינה, חמקמקה. הייתה או חלמתי חלום? ואיפה הקומיקס? למה אין קומיקס (בכנות, קומיקס עצום היה יכול להקנות ערך של ממש לדבר הזה. אולי.)?

שוקולד לבן בטעם בזוקה
החלטתי להעניק לדבר הזה את התמונה שהוא ראוי לה.

אם אתם צריכים להביא משהו למסיבה ורוצים משהו שאף אחד לא יוכל להפסיק לדבר עליו (ולא ממש ירצה לאכול) – זה זה. אם אתם רוצים תשלובת טעמית מרתקת (אבל לאו דווקא טעימה) – זה זה. אם אתם אוהבים נייר כסף ורוד – זה גם זה. אהבתי בעיקר את העובדה שהקוביות גדולות ושזה מגיע רק בחפיסה שלמה כך שחייבים לקנות הרבה. אני כמו ישו, סובלת כדי שאתם לא תצטרכו (זה אשכרה משהו שמישהו אחר אמר עליי. באמת.)

להשיג בחנויות המובחרות. או משהו. ושמישהו יהיה נחמד ויביא לי כבר במבה עם סוכריות קופצות! האם אין שכר לפעולתי?!

פוסט זה מובא לכם בחסות תשעה שקלים ב-AM PM וחוסר זמן.

יש לי בחילה.

 

הייקו לדברים אהובים

כמעט תם לו היום, אז חשבתי להקדיש את הפוסט לדברים שאני אוהבת במיוחד בעולם הבישול והאפייה, נגיעה קטנה ומינימלית וקשורה לשבת שעברה עליי. לרגל שיעורי היפנית שלי וכי סתם לדבר על דברים שווים זה לא הכי מגניב, אחבר לכבודם הייקו, שזה קצת פחות לא מגניב.

שמרים קינמון
זה דווקא לא מה שהכנתי השבת, אבל היום מאפים יצאו לי קצת… מעוותים, אז לא צילמתי, אפילו לא בטלפון.

1. שמרים

 

בחום הקיץ

שמרים תופחים בקלות

הלאה המקרר

 

 

2. חמאה

 

לא משנה מה

שים חמאה בכל דבר

זה כל הקסם

 

3. קינמון

 

פתח צנצנת

משב בושם פתאומי

והחורף חם

 

אני גם מאוד אוהבת פרג.

 

עריכת תמונה – הקדמה

שלומות!

כבר זמן מה מתבשל לו רעיון לכתיבת מדריך לעריכת תמונה. ברשת יש כמה צלמים חובבים נפלאים, אבל לא פעם אני נתקלת בתמונות שנגיעה קלה של תיקון בפוטושופ או בתוכנה דומה היו הופכים אותה מטובה לנפלאה. מדריכי צילום יש לא מעט, אז אמרתי לעצמי – מדריך עריכה! עריכה מהסוג שאדבר עליו לא יוצרת דברים יש מאין- אנחנו לא מדברים על ציור, אלא על תיקון, הדגשה. מדריך של עבודה עם תמונה ממשית בלי רצון לשנות יותר מדי דברים (אולי ניגע בזה מעט בסוף), מדריך כזה שמיועד לא לצלמים ביניכם אלא דווקא לחובבים, אלו שאוהבים לצלם ולאו דווקא מכירים את שלל תוכנות העריכה.

לפני שנתחיל, יש כמה נקודות שחשוב לעבור עליהם, שחשבתי לציין בפוסט זה.

אינפורמציה – התמונה הדיגיטלית שלכם לא שונה ממסמך. כמו שבמסמך יש מילים, כך בקובץ התמונה יש מידע שמתקבל מחיישן המצלמה שלכם. כדי להגיע לעריכה הטובה ביותר, צריך להגיע עם צילום מתאים עם מירב המידע. נסו להכיר את המצלמה שלכם, לדעת איך להתמודד איתה במצבים בעייתים. מקרה בעייתי קלאסי הוא צילום באור יום חזק – הצללים חשוכים, האור חזק. אם הצילום נעשה בתאורה חזקה, ש"שורפת" חלק ממנו (כלומר, יוצרת חלק לבן לחלוטין בצילום), לא יהיה ניתן לשחזר את החלקים האלו – כי אין בהם הרבה מידע. במקרים כאלו לפעמים כדאי לצלם בצורה בה תהיה כמה שיותר אינפורמציה בקובץ התמונה שלכם. כלומר – להשתמש באופציות החשיפה של המצלמה שלכם ולצלם בנתונים שמביאים אתכם רגע לפני הלבן השרוף, כשהחלקים הבהירים לא בהירים מדי והכהים כנראה ייראו כהים מדי, אבל עם אינפורמציה. כלומר – בלי לבן לגמרי, בלי כהה לגמרי.

DSC_3508
שמאל למעלה – תמונה בהירה מדי ושרופה. ימין למעלה – השמיים עדיין לבנים מדי, למרות שבמבט ראשון הכל נראה טוב. תמונה גדולה – מירב האינפורמציה בתמונה.

חיתוך תמונה – אם אתם לא בטוחים לגבי החיתוך שלכם, הצורה הסופית של התמונה, תמיד תוכלו לבצע אותו אחר כך. זה כמובן לא אידאלי, אבל כמו במלח עדיף פחות מאשר יותר – עדיף שתהיה לכם אופציה להתקרב כשצילמתם מרחוק, מאשר שלא תהיה לכם אופציה להתרחק כי צילמתם מקרוב. אנחנו מדברים כאן על הבדל של כמה סנטימטרים, כן? לא צעד של מטר אחורה. כדי לצלם בצורה הכי מדויקת למה שאתם רואים בעין, מומלץ לצלם כשאתם מסתכלים בעינית של המצלמה, ולא במסך. קחו נשימה, שחררו אותה באיטיות וצלמו תוך כדי ליציבות מירבית.

תוכנות – יש לא מעט תוכנות עריכה. הנפוצה ביותר ברמה מקצועית היא פוטושופ, אבל יקרה מאוד. התלבטתי מאוד ובסופו של דבר החלטתי ללכת על שילוב של פוטושופ ופיקאסה זו לצד זו. פיקאסה היא תוכנה חינמית של גוגל עם לא מעט אפשרויות שתתאים למתחילים ביניכם, אם כי יש לה נטייה מאוד מעצבנת לשמור תמונות מוזר. פוטושופ היא מסובכת יותר וכאמור לא חינמית, אבל השימוש בה מדגים מאוד יפה את עולם העריכה, מונחי מפתח בצבעים ותאורה ועוד, כך שנעבוד עם נגיעה בפיקאסה מול הסברים מפורטים יותר בפוטושופ. אם למישהו יש תוכנה אחרת (חינמית בלבד) שהוא רוצה שאתייחס אליה – בכיף. אבל כאמור, לא גימפ. ניסיתי לצייר בדבר הארור הזה ריבוע או משהו כזה ולקח לי יותר מעשר דקות להבין איך זה עובד, ואני חושבת שהמסקנה הייתה שזה לא עובד.

הכירו את המצלמה שלכם – אפילו אם אתם מצלמים בטלפון, חשוב שתכירו את המצלמה שלכם ואת הקבצים שהיא מייצרת. תמונות חשוכות בלתי ניתנות לעריכה? עדיף שתצלמו בהיר וותרו על מירב האינפורמציה, עדיפה תמונה שרופה מאשר מגורענת ומלאת כתמים מעריכה בלתי אפשרית. תמונה יוצרת צבעים כחולים? היזהרו מראש.

ואיך זה קשור לאוכל? דבר ראשון, המדריך מיועד לצילום מזון. אני לא אסביר איך לערוך תמונות אופנה או נוף למרות שהכלים רלוונטים, אלא אתמקד ספציפית בתמונות של בלוגרי אוכל מרחבי הרשת (רוצים שאנסה לערוך את התמונות שלכם? צרו איתי קשר) ואתייחס לדברים שאני אישית מצאתי יותר בעייתים בצילום מזון בבית. והכי חשוב – צריך לזכור שבסופו של דבר, בצילום אוכל לבלוג (וכמעט תמיד בצילום אוכל בכלל) אנחנו רוצים להציג משהו שהוא מעורר תאבון אבל גם ייצוג אמין של המציאות.  אם נפל פה ושם פירור, אין שום בעיה למחוק אותו, אבל בניגוד לחולצה של בר רפאלי לפוקס, אנחנו לא נשנה את הצבע של התות מאדום לסגול רק כי זה מתאים לנו. המדריך פונה בעיקר לבלוגרים ולצלמים חובבים שרוצים לתת את המגע הקטן שלהם לתמונות. אם הכנתם מרנג מושלג מושלם, חבל שהוא יהיה צהבהב בתמונות, נכון?

הסלט שלי בדה פפרס

לפני שנה התחלתי לעבוד בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. יש שם לא מעט מקומות לאכול בהם באיזור, אבל שניים שבו את ליבי. מסעדה אחת שינתה מאז הוואי, והשנייה שינתה את השם אבל נשארה נפלאה ממש כפי שהיא.

 

דה פפרס נקראה אז "סיילנס", מה שהזכיר לי גזע החייזרי ב"דוקטור הו" ולא ממש ביכיתי על שינוי השם. יש שם טוסטי נקניק מפנקים, כריכים וסלטים בהרכבה אישית. בגלל הדיאטה, אני חזק בסלטים.

דברים שחשובים לי בסלט: טריות, מבחר וערבוב. השניים הראשונים ברורים. בדה פפרס יש מבחר לא רע בכלל ואני די בטוחה שהוא טרי. הכל גם די נגמר עם אני מגיעה מאוחר אז זה די תומך בתאוריה 🙂

ערבוב, רבותיי. ערבוב. אי אז בשירותי הצבאי היו מוכרים בשופרסל של עזריאלי סלט בהרכבה עצמית, היית בוחר את כל הרכיבים ואז היו מערבבים אותם עם הרוטב בקערה גדולה. זה היה שווה את התור, ואז הפסיקו עם הערבוב. זה לא היה אותו הדבר. בדה פפרס מערבבים. גם פה יש תור בשעות העומס, ופה הוא הרבה יותר שווה את זה. כבר לא חיילת, כבר יכולה לאכול במסעדות ליד ואפילו לקחת את הזמן ולצאת קצת מאוחר יותר מהעבודה, אבל חוזרת שוב ושוב בכל זאת.

2013-11-07-14.19.13

הסלט שלי, שלצערי מצולם (שוב…) בסלולרי הגרוע שלי (חי חדקי שזה הדבר העיקרי שגורם לי לרצות להחליף מכשיר, אפילו יותר מזה שהוא מתפקד כמו נעל):

זה מתחיל ממלפפונים, שרי וגזר. לא קונה את הקטע הזה של כל העלים. ממשיכה לנבטים, קצת פטרוזיליה, פטריות ובצל סגול. אם ריק במקום, אני מרשה לעצמי לבקש שיחתכו אותו קצת קצוץ יותר, וכבר מכירים אותי אז זה עובד. זה הדברים הקטנים, אתם יודעים? לא הבצל (אם כי גם) אלא השירות. בכל מקרה, אחרי אלו – סלק. קצת עדשים שחורות ותירס (כי אני לא אמורה לאכול הרבה קטניות בצהריים). ואז תוספות יותר שוות – צפתית (שהחליפה מאז הדיאטה את הפטה), פלפלים קלויים. ולסיום, שני חטאים קטנטנים – אבוקדו וקצת חמוציות. כל זה עם ויניגרט לייט ונגיעה של פסטו שהמליץ לי להוסיף אחד העובדים.

אני מתלבטת קצת לגבי האם לקחת לחם וטחינה (פה הלכתי על פרוסה אחת של לחם קל) ולוקחת או יושבת לאכול את הסלט העצום הזה, שמשביע אותי לשעות. אחלה מקום, אחלה סלט. הסלק צובע את הכל בסגול, הטריות המתפצחת ועושר הטעמים של ערבוב הרכיבים המאסיבי הזה. סלט עצום ומלא באקסטרה תוספות כמו שלי יעלה לכם 33 ש"ח. נהדר.

 

דה פפרס, שדרות יהודית 7, תל אביב.

בית קפה ציונה בנס ציונה

כשאני עוברת למקום חדש, אחרי ההלם הראשוני, אני אוהבת לבחון את סביבתי, להכיר דברים. חנויות שאוהב לקנות בהן. מקומות שאוהב לשבת בהם. רופאים שאוהב ללכת אליהם. טוב, אולי לא רופאים, אם כי קביעת תור לרופא במקום חדש היא בהחלט סממן התאקלמות רציני!

בכל מקרה, היום הלכתי לספר חדש, ואחריו החלטתי לשבת בבית קפה שצד את עיני מדי פעם, ציונה שמו. הוא צד את עיני שם משום שנראה שהוא צידי יחסית ושם משום שבשלט הכניסה כתוב "בית קפה אוכל וגלריה" ותמהתי איך זה עובד (תשובה- לא ראיתי את הגלריה, ובסוף הייתי שבעה מכדי שיהיה לי כח לשאול. העצלות.).

"ציונה" הוא מהמקומות האלו שאפשר להשוות למקומות אחרים בערים אחרות, יותר מבחינת אווירה מאשר מבחינת אוכל. הוא מהמקומות הנחמדים, החביבים האלו, בהם אפשר לשבת זמן לא מבוטל ולהביט בעץ פיקוס ובשלל שולחנות וכיסאות לא לגמרי אחידים. יש בו כמה ארוחות בוקר, כמה מאפים, כמה סלטים, כמה פסטות, כמה כריכים וכמה דברים נוספים. הוא מהמקומות האלו.

מבחינת אווירה זה עובד נפלא. מבחינת אוכל, אחרי לבטים (לא מבוטלים, כי דיאטה), הזמנתי "ארוחת בוקר ציונית". תהיתי לעצמי (ושמעתי שתי נשים לצידי מאוחר יותר תוהות אף הן) האם מדובר בארוחה ציונית מלשון ציונות או מלשון ציונה. תעלומה (אני נוטה קשות לכיוון הציונה אז אולי זו לא תעלומה כזאת מוצלחת). ארוחות הבוקר מגיעות עם סלסלת לחמים סלט עלים או ירקות לבחירה, סלט פלפלים, טחינת סלק, גבינה לבחירה, זיתים, מעין קרקרים ומיני מאפינס חמודים. ארוחת בוקר ציונית מגיעה גם עם ביצים (מקושקשת עם בצל בשבילי, טבעונים ישמחו לשמוע שבארוחת בוקר בריאות ניתן להחליף אותן בטופו), סלמון כבוש וגבינת ברי.

המלצר היה ממש נחמד. המיץ לא סחוט במקום אבל לא מכיל שטויות, הלכתי על מיץ אשכוליות ולא התאכזבתי. באשר לארוחה עצמה, הסלמון והברי הגיעו בדוגמיות כמעט מעליבות. למעשה, זה די מרשים שהן לא עצבנו אותי, זו כנראה האווירה. אבל זרמתי איתה. אבל באמת, זו הייתה קובייה של כשתי ס"מ רבוע גבינה, ושושנת סלמון (מעט מלוח לטעמי) קטנה ובודדה. כל השאר בא בנדיבות, והיה טעים למדי. טחינת הסלק הייתה ורודה להפליט וממש שיפרה את צבעי השולחן שלי. הלחם היה ממש מוצלח, עם אגוזים. סלט הפלפלים היה עם חצילים בתוכו, ושעשעתי את עצמי בלדמיין את א' מעווה את פניו בזעזוע במידה והיה טועם ממרח שכזה בטעות ואחר כך מתבשר שיש בו חצילים. חבל שאתם לא יכולים לראות את זה גם, זה ממש מצחיק בתוך הראש שלי. באמת.

ziona1
תראו את טחינת הסלק הזו! וההגשה! האין זה מלבב?!
ziona2
ממש התלהבתי מהטחינה הזו. כן, כזו אני, בחורה של הדברים הקטנים. מאחורי קערית הסלט ניתן לראות את קוביית הברי הקטנה ולצידה מבליחה שושנת הסלמון.

זה מקום שעובד גם לישיבה מסודרת וגם לקפיצה על הדרך, כשיש רק סלולרי גרוע לצלם בו (קשה לי עם זה, מה לעשות).

ארוחת הבוקר עלתה לי 58 ש"ח, שזה מחיר לא מבוטל לארוחת בוקר. במחיר כזה, הייתי מצפה ליותר סלמון. אני גם יודעת שעניין החצילים היה מטריד לא מעט אנשים. חצילים זה ירק שמשום מה יש לאנשים בעיות איתו (לא לי, אני חושבת שחצילים בירקות הן ספות העור של הספות). ועדיין, בסיכום כללי, זה לגמרי מהמקומות שאחזור אליהם במידת הצורך, ולא רק כי כמו כמעט כל דבר בנס ציונה, זה יחסית קרוב לבית , אלא כי ממש חמוד שם, ונעים, ובחוץ (או בפנים, ובפנים יש ספות!).

בית קפה ציונה, וייצמן 18, נס ציונה.

ארטישוק חמין וקרמבו יושבים לשולחן

חשבתי על משהו.

חמין, כן? כולנו יודעים שאוכלים אותו בהמון דרכים שונות. בימי חיי הקצרים הספקתי לאכול בחמין גריסים, חיטה, שעועית, תפוחי אדמה, ביצים, עוף, בשר, ג'חנון, קישקע ופסטה – ואני יודעת שהסיר נטוי.

קרמבו – עכשיו, כאן יש לנו מחלוקת שלא נופלת מהשאלה האם אוכלים את הביצה מצידה החד או מצידה הקהה. ממה מתחילים – מהקצף או הביסקוויט? הנונקונפורמיסטים ילכו עד כדי קילוף השוקולד ידנית ורק אז יאכלו את הקרמבו, או יפרידו ביסקוויט מקצף ואז יאכלו את הקצף בכפית, בתוך ציפתו הצמקאואית.

אבל בארטישוק? לא חשדתי.

488061_10150914141882237_1838515298_n

זה נכון שאותו ירק פרחוני משונה מתהדר גם בשמות נוספים, אבל מי אני שאחשוד מאיזה חורשף או שניים? להפך! אני בעד חורשפים. חורשפים להמונים! זה אף נכון שהוא תפרחתי משהו, ושיש לו קצת שערות וזה מוזר, ובאופן כללי שיטת האכילה שלו לוקחת לא מעט זמן ואת ההבדל בין ארטישוק משומר לטרי ניתן להשוות אולי רק להבדל בין פטריות משומרות לטריות. ונכון שאם מכינים ארטישוק ממולא נשאלת השאלה – האם לא חבל על כל העלים האלו?

אבל תמיד- תמיד! – ידעתי שבבואך לאכול ארטישוק, תאכל ראשית את העלים הגדולים, בנפרד עם רוטב דמוי ויניגרט, ואז תאחז יחד את אוסף העלים שקשה לאכול בנפרד ותטבול אף אותם ברוטב, ואילו אז תאבק קמעה עם השאריות והשערות ההזויות האלו עד שמזלגך ישפד את ליבו החורשפי של הירוק הירוק הזה, וגם אותו תאכל עם אותו הרוטב בהנאה מרובה.

אבל, מסתבר שלא כך הדבר. משפחתו של א' אוכלת ארטישוק עם קוטג'. כשגיליתי זאת לראשונה הופתעתי אבל טעמתי והיה לא רע.

כשהבוס שלי סיפר שאצלו בבית היו אוכלים את הארטישוק עם רוטב שעשוי מיוגורט ומיונז (!) – פה? חשדתי.

אני לא יודעת אם אכן ישנם דרכים רבות לאכול ארטישוק, או שאך במקרה קפצו כל אלו למאגר המידע הלא חשוב שלי. אבל אני כן יודעת שחורשף זו אחלה של מילה והצלחתי לכתוב אותה ואת הטיותיה ארבעה פעמים בפוסט אחד. אני מרוצה.

עדכון דיאטה ראשון

עברו כמעט חודשיים מאז שכתבתי על הדיאטה שלי, ובערך שלושה מאז שהתחלתי אותה. חשבתי לשתף אתכם מעט בתהליכים שהיו עד כה, כי אם לא בפרוייקט כתיבה כל יום כל נובמבר, אימתי?

בעצתו של חבר שהמליץ לי ללכת לגורם מקצועי ולא לפצוח בתהליך על דעת עצמי, חיכיתי שעניין מעבר הדירה יסתיימו ואז חיפשתי דיאטנית קופת חולים בקרבת מקום. התחלתי ללכת לאחת (במחיר מגוחך של כשלושים ש"ח לכל התהליך בהשתתפות הקופה) לפני כשבועיים. היא די מוטטה את שיטת ספירת הקלוריות שלי, ואמרה שייתכן ולמעשה ירדתי מעט מכפי שהייתי יורדת אם הייתי עושה דיאטה מסודרת. במהלך שלב הספירה אני חוזרת ומדגישה שלא הייתי רעבה, ואם זאת, היא חושדת שייתכן והדיאטה הזאת – מאחר ונעשתה באופן לא מסודר (מה, מקדונלדס וגלידה זה לגמרי תצרוכת הקלוריות הרצויה שלי!) הגוף שלי לא חיבב אותה. או וול.

עכשיו אנחנו על תפריט. הקורנפלקס האהוב ירד מן הפרק, ובמקומו קיבלתי לחם. לא לחם קל שנוא נפשי אלא לחם מלא, וזה תכלס די טעים. לא טעים כמו קורנפלקס, אבל טעים. ומשביע הרבה יותר. ואני מחובבי ההליכה לארוחת צהריים יותר מאוחר (כי זה גורם ליום העבודה להרגיש קצר יותר) אז זה דווקא לא רע. אין הרבה מקום לג'אנק, אבל אני משערת שזה דבר טוב. אני לא מוותרת על ארוחות שישי, וכמנת פרי+אגוזים אני ממלאת תמרי מג'הול באגוזי מלך, שזה בערך אחד הדברים הכי טעימים שיש EVER. יש לי חוברת תחליפים נחמדה וצבעונית כדי שאוכל להחליף כף של טחינה בכפית של חמאת בוטנים (!) וזה ממש שיפר את דעתי בנושא. מה שכן, מאחר וזו דיאטה הרבה פחות אובססיבית הרבה יותר קל לי לסטות ממנה. אם אין לי מספר מדויק לשאוף אליו, הרבה יותר קל להרגיש כאילו להוסיף או להחליף ארוחה מסודרת בגלידה זה לא כזה ביג דיל.  גם מהסיבה הזאת וגם מסיבות אחרות שאפרט בפוסט אחר, אני שמחה שעברתי קודם את שלב הספירה.

בכל מקרה, לאחרונה התנהל בפייסבוק של חברה דיון כלשהו על אנשים שמורידים במשקל וזה מאמלל אותם. אני חושבת שזו אמירה מאוד חשובה שהייתי די בטוחה בה עד עכשיו, והייתה אחת הסיבות שהשלמתי עם משקלי (פחות או יותר) ולא טרחתי עם העניין עד שזה הפך להיות משהו שיכול לשפר את מצב הרגליים שלי. עקב כך, ניסיתי עכשיו לשים רגע את האופטימיות בצד ולשאול את עצמי בכנות – האם אני אומללה מהדיאטה?

הגעתי למסקנה שהשאלה הזאת קצת מורכבת וקצת מעודדת קיצוניות, אז החלטתי לפרט לנקודות את תחושותיי עד כה, שלושה חודשים לתוך זה ובערך 6 קילו פחות, עם חסך פיצה של לפחות שבעה חודשים.

 

חיובי

  • כיף לי שבגדים עולים עליי ביתר קלות. אני ממש לא בשלב של לרדת מידה, אבל יש משהו מאוד מספק בבגד קצת יותר רפוי, אפילו אם זה לא הכי נוח. זה השלב בו מרגישים שמשהו באמת קורה מלבד מספרים רנדומליים במשל.
  • כיף לי להרגיש בריאה יותר. זה לאו דווקא קשור לדיאטה במובן ההורדה במשקל אלא יותר לעניין של חוסר אכילת ג'אנק ובאופן כללי אכילה מסודרת ושפויה יותר.
  • אני דואגת יותר לעצמי – בעיקר בימים של עבודה אינטנסיבית, אכילה נכונה ודאגה לעצמי הם הדברים שהכי קל לי לדחוק החוצה מסדר היום. הרבה יותר קשה לעשות את זה עם תפריט ועם סדר אכילה מסודר פחות או יותר. גם אם לא התארגנתי מראש אני יודעת שאני צריכה לפנות ולו מעט זמן לקניית סלט או אכילת פרי. זה גם אומר שארגנתי אוכל לעבודה – הבאתי משקל למשרד בתקופה בה ספרתי קלוריות, ועכשיו כשאני לא קניתי לחם מלא וממרחים, כדי שאם לא אספיק לאכול ארוחת בוקר בבית יהיה לי מה לאכול. שיפור ניכר באיכות החיים.
  • תחושת השליטה העצמית והתמודדות עם בעיה אמיתית שיש לי. תמיד אהבתי לפתור בעיות.

 

שלילי

  • יותר קשה וקצת פחות כיף לכתוב בלוג על אוכל כשאת עושה דיאטה
  • הרבה יותר קשה לצלם אירועים וללכת לאירועים כשאת עושה דיאטה

 

לא ברור

כאן הדברים נהיים יותר מעניינים. יש רגשות חיובים, יש רגשות שליליים, ויש דברים שמצד אחד מבאסים אותך ומצד שני את יודעת שזה כנראה לטובה, וממשיכה לקוות שמתישהו זה לא ייבאס אותך. אני חושבת שכדאי מאוד לשים אותם בקטגורייה נפרדת, למרות שבאמת שניסיתי לשים את האופטימיות בצד…

  • חוסר היכולת לנחם את עצמי באוכל בלי להרגיש אשמה (האם אי פעם לא הרגשתי על זה אשמה? האם זה לא רעיון טוב שאפסיק לנחם את עצמי באוכל באופן כללי?)
  • חוסר היכולת לאכול הרבה מדברים טעימים (למה, בעצם, צריך לאכול הרבה מדברים טעימים? האם לטעום אותם ולהמשיך הלאה זה לא מספיק? מאיפה זה נובע?)

 

כדאי גם לשים לב שהמילים "חוסר יכולת" ו-"יותר קשה" מתייחסות להתנהלות בתוך הדיאטה כמצב קיים. והרי דיאטה היא בחירה. כלומר, זה לא שאני לא יכולה לנחם את עצמי באוכל – אני בוחרת לא לנחם את עצמי באוכל. זה מתקשר לעניין השליטה העצמית שהזכרתי בהתחלה.

 

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה הבלוג שלי, כי זה עשוי לעזור למישהו, וכי זה נותן לי עוד סיבה לא להפסיק באמצע 🙂

אז, זהו. עד כאן חוויותיי לזמן זה. אם את מישהו מעניינים מספרים, מ-89 ל-83.

מה שכן, כשאני עוברת את ה-80, אני אוכלת פיצה, עם המון תוספות 🙂

קניות במגה באינטרנט

כפי שציינתי לפני כמה פוסטים, יש לי בעיות רגליים. עקב שילוב של בעיות רגליים והיעדר אוטו, יצא שבחודשים האחרונים לפני שעברנו דירה, כלומר, עד לפני חודש וחצי בערך, הזמנתי פה ושם קניות ממגה ברשת לכפר סבא. האם כדאי לעשות קניות ברשת? להלן רשמיי:

 

בעד

מהבית – לשוכני אוהלים כמוני, ובפרט כאלו שלא אוהבים קניות בימים, נניח, חמישי ושישי, העובדה שאפשר לבצע את הקניות מנוחות ביתיכם היא נהדרת. קניות בפיג'מה!

זמן – לפני שניסיתי חשבתי שהיתרון הכי גדול, שרלוונטי בעיקר לאנשים (כן, כמוני) שקניות דורשות מהם המון זמן (כן, גם עם רשימה. כן, גם אם אני מנסה לעשות את זה מהר בלי להפנות מבט למדפים סוררים שאין לי סיבה להביט בהם), יהיה העובדה שקניות ברשת לוקחות פחות זמן. למעשה זה נכון רק חלקית – לפחות בהתחלה לוקח זמן למצוא כל דבר, להחליט מה לקנות (כי אין דרך להתחמק ממדפים סוררים כי אין מדפים. יש רק מוצרים) ולהבין מי נגד מי. מה שכן, חוסכים את זמן ההליכה/ נסיעה, שיטוט, חנייה וכו'.

מבצעים והשוואת מחירים – הרבה יותר נוח ברשת. הכל אחד ליד השני, אין מוצרים במדף גבוה ומוצרים במדף שתקוע לכם מול האף. פשוט מסך.

 

נגד

מחירים – אז כן, יש את עניין השוואת המחירים הנוחה שאגף היתרונות. אבל החיסכון מתקזזו לרוב – נתחיל במשלוח, נמשיך במוצרים עצמם, שעשויים להיות יקרים יותר – אני מודה שלא הלכתי ובדקתי, כי אני עצלנית, אבל שמעתי את הטענה הזאת יותר מפעם אחת. מבחינת ירקות ובשר, הפער בין הכמויות שרושמים מול הכמויות שמקבלים, הנובעות מציון הכמויות במשקל מדויק ומהעובדה שאתם לא שם כדי לומר לאיש במעדניה "אמ, לא, לא תודה, תוריד לי מזה 100 גרם זה נראה לי הרבה" או "אני מעדיף 520 מ-600" עשוי להצטבר.

מידות ומשקלים – עניין הכמויות שמשפיע על המחירים מבאס גם מהבחינה הפשוטה ש, למשל, אין לי מושג כמה זה קילו אבוקדו. אני רוצה 3 אבוקדו! 3! או, אם הם יפים, 4? אז זהו, שאין ממש דרך לדעת. אין איך לדעת אילו ירקות תקבלו, אין באמת דרך לדעת כמה. זה מבלבל. זה אפילו די מציק לפעמים. מה שכן, זה מאוד מעשיר את הידע על משקל של ירקות. ומי מאיתנו לא רצה לדעת עוד על משקל של ירקות? מה, אף אחד לא רצה? הממ…

שינויים – אם עשיתם טעות, תצטרכו להתקשר ולא פשוט לחזור למדף. אם מוצר שבחרתם חסר, תקוו שתהיו זמינים ויטרחו להתקשר אליכם, והרי כך הקניות מלוות אתכם במהלך היום.

משלוחים – לא תמיד כל חלונות המשלוחים זמינים, ואם הקניות דחופות, בהחלט ייתכן שתעדיפו ללכת בעצמכם ולסגור עניין.

 

בעד!!!111111

כשאתם מזמינים במגה בשר וכו', אתם מקבלים לרוב קרח יבש עם ההזמנה. קרח יבש! זה כמו במדע! זה מגניב! זה עושה עשן כזה שאפשר לגעת בו אין לו ריח מגעיל! וזה מגניב, כבר אמרתי?!

קרח יבש
קרח יבש בתוך ספל כתום. צולם בסלולרי והומר לשחור לבן מטעמי בושה.

קרח יבש יספק לכם דקות של הנאה. שימו אותו (בזהירות) במים רותחים! שימו בפנים קצת סבון כלים! בהו, בהו בהנאה, בהו עד שייגמר!

 

לסיכום:

למרות שנדמה שרשימת הנגד מעט ארוכה מרשימת הבעד, אני מצאתי את הקניות ברשת מאוד, מאוד יעילות, ואת היתרונות חזקים מהחסרונות. לא יודעת אם הייתי מחליפה כך את כל שגרת הקניות שלי, אבל בהחלט שווה לנסות מדי פעם. באשר לרשת מגה עצמה, אני די מרוצה. לא קרה שקיבלתי סחורה בעייתית או משלוח לא בזמן, אם כי שליח אחד התקשר בזמן יחסית גבולי.

וכמובן,

קרח יבש! טיעוניכם אינם תקפים.