קטגוריה: כל הקטגוריות כבר תגים, הסמטאות כולן שלי.

בוסטון קרים פאי

אחת לשבועיים נפגשים אני וקבוצת חברים בירושלים כדי להילחם במפלצות. זה נחמד. מדי פעם, נניח, כשאני מוצאת את עצמי נוסעת לירושלים כדי ללכת לנגריה ספציפית (!) רק כדי לגלות שאין בה את מה שאני צריכה (!!), אני מוצאת את עצמי נסה על נפשי משכונת תלפיות ובקריית יובל מוקדם מהצפוי. לפעמים, זה אומר שאני מגיעה לסופר שנמצא שם ומחפשת דברים נחמדים או משעשעים. ואז, אז אני לפעמים מוצאת דברים שווים. וכשאני אומרת לפעמים, אני מתכוונת להפעם. כך יצא ששבוע שעבר, לאחר היותו חמקמק כצפוי, הנחתי את ידי על פיינט של הגלידה החדשה של בן וג'רי, הלו היא בוסטון קרים פאי (Boston Cream Pie).

11215188_837502839636996_216905594641233151_n

עכשיו, כל מי שעיניו בראשו ואינטרנטו מכוון כהלכה וודאי שם לב שהמון זמן לא היה כאן פוסט. אבל הי, עכשיו חופש (פחחח) אז יש זמן (מגה פחחח. הידעתם? "פחח" זה משילובי האותיות השנואים עליי ביותר) וחשבתי לעצמי שאם לנסות לחזור לעניינים, אין כמו פוסט בסדרה הפופולרית "הדר כותבת הרבה יותר מדי מילים על טעמים של בן וג'רי". להלן.

אז, בוסטון קרים פאי אמורה להיות גלידת פאי קרם בוסטוני, עם חתיכות של עוגת ספוג צהובה, פאדג' וסירופ בטעם שאין לי כח לתרגם. התוצאה? טעם לוואי. המון טעם לוואי. אמנם לא מתקרבים כאן לרמת האוראו עוגת יום הולדת, אבל בהחלט מנסים.

זה ממש מעציב אותי כי כבר זמן מה שהטעמים החדשים של בן וג'רי מבאסים. היה לנו את שלישיית היוגורט ואת הקרמל סוטרה, והם כולם… לקו בחסר. למעשה הדבר העיקרי שנחמד לי לאחרונה בבן וג'רי הוא הכמיהה לטעום דברים שיש בארצות אחרות (ביפן התור לחנות השתרך עד אין סוף אז ויתרתי. יש גבול, וגם הייתי ביפן אז זה לא שחסר מה לאכול.) ולהתלהב מכמה הם מגניבים. וכמובן, לקוות לטעמים חדשים.

אז נהניתי מלטעום טעם חדש, כי הוא חדש. אבל וואלה, זה לא היה טעים כל כך. כלומר, זה לא היה מחריד, מה שלגמרי חששתי ממנו, אבל זה גם לא היה טעים. וזה עוד מבלי שאני מכירה את הפאי המקורי (שהוא למעשה בכלל לא פאי) ואני משערת שאנשים כן אוהבים אותו וזה.

לסיכום, בלב כבד, לא הייתי רצה לקנות את הגלידה הזאת. או הולכת. אבל כל הכבוד לבן וג'רי על היותם מגניבים ועל האחלה הטמעת מותג שבעולם.

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים בסינית!

הגיע הרגע הזה בשנה בו אני מפרסמת את פוסט הפורים האחרון ומגלה שמאז הייתה כמות די עגומה של פוסטים. די, זמן לנער את האבק מכל הטיוטות ולנסות להקים לתחייה את הבלוג, כמו עוף חול ברוטב משובח ובלי חול בכלל. סתם, לא באמת הייתי אוכלת עוף חול.

אחד מהפוסטים ששוכבים לו הכי הרבה זמן במגירה שהיא מוחי הקודח הוא זה. לא תמיד יש לי אח שנוסע לסין, אבל כשיש לי אני מבקשת ממנו להביא לי דברים מוזרים לאכול. והפעם – אוריאו! זמן לסרוק אוריאו ולעשות לו דברים איומים בפוטושופ ולעוד פוסט בסדרה החביבה עליי, "תראו מה קיבלתי".

IMG_0004

IMG_0006

 

אחי היקר חזר ובאמתחתו שלושה סוגי אוריאו שטרם הכרתי – גליליות אוריאו, ושני עוגיות שלמעשה ממולאות בשני טעמים! האחת מנגו-תפוז, והשנייה אוליפטל ואוליאוכמניות. אני לא באמת יודעת סינית, וזה.

קופסאות העוגיות מכילות גליל אחד ארוך של עוגיות באריזה נוספת. גם בקופסת הגליליות יש עוד שקית שבתוכה הגליליות (אפשר להשתמש במילה הזאת בכלל? זה מונח רשמי?)IMG_0010

 

הגליליות היו טעימות אבל לא משהו להשתגע מאושר לגביו. בסופו של יום, אני עדיין מעדיפה את קופסאות הפח שמוכרים בארץ, מה גם שאחרי שמסיימים אותם יש קופסאות פח חמודות שאפשר לשמור לנצח ולהכין איתן משלוחי מנות, או לתת להם להעלות אבק בארגזי היצירה שעוד לא פתחתם מאז שעברתם דירה. אממ, כן.

IMG_0018

אוריאו בטעם תפוז מנגו היה עם ריח חזק של יופלה בטעם תפוז מנגו. אני יודעת שזה לא משהו שקיים, אבל אם הוא היה קיים, זה לגמרי היה הריח שלו. החלק המנגואי היה חמוד אבל החלק התפוזי היה חמצמץ, ותקשיבו, חמצמץ לגמרי משדרג את חוויית האוראו. ברמת הפוטוגניות הצבע שלו פסטלי משהו. לא ממש מגרה אבל גם לא ממש נורא.

IMG_0014

מילוי האוליפטל ואוליאוכמניות היה פשוט נפלא. החמיצות של האוליאוכמניות, המתיקות של האוליפטל, משתלבת היטב בטעם השוקולד המרומז והממכר של העוגיה, שהיא תכלס מהחלקים היותר שווים באוריאו באשר הוא… נפלא. חבל שאין בארץ.

IMG_0026

 

 

קיבלתי גם עוד מיני דברים הזויים שאינם אוריאו, אבל אלו ייאלצו לחכות לפוסט הבא בסדרה 🙂

מרכז המבקרים של יקב רמת הגולן

אני מחרידה. באמת. לפני חודשיים הייתי במרכז המבקרים של יקב רמת הגולן כחלק מסיור בלוגרים ורק עכשיו אני מפרסמת את הרשומה. מאז קרו עוד המון דברים סוחטי זמן – התחלתי לארגן חתונה, שיניתי את התבנית של הבלוג מיליון פעמים (ועוד יבואו מיליוני פעמים נוספות כנראה…) עברתי דירה, נרשמתי לתואר שני. אבל עדיין. לא בסדר. מה שכן, אני מקווה שאולי הפוסט רלוונטי לקראת החגים הממשמשים לבוא! לבטח היין יזרום כמים, או משהו כזה, וכולם מחפשים דברים נחמדים לעשות בחופש. רגע, חופש? מה? מה זה חופש? אני רוצה חופש.

מרמר. (מרמר = הצליל שעושים כשמתמרמרים. סימן רשום. אבל לא באמת.)

אז, בכל מקרה, סיור בלוגרים. רמת הגולן. קבלת פנים, מרכז מבקרים. יין גמלא מבעבע. אומנומנומ.

משם המשכנו להצצה על התהליך עצמו. המון חביות. המון יין. המון בקבוקים. יש משהו ממש ממש יפה במכונות גדולות ובסרט נע. משלב המילוי עד לשלב הזה שבו שמים על הבקבוק את הדבר ההוא שהוא מזכיר קצת יותר מתכת מנייר. ידנית! עושים את זה ידנית! אומג.

קצת פחות אסתטי, אבל תאמינו לי שזה היה מגניב מאוד.

ואז, טעימות.

קשה, קשה לשתות כל כך הרבה. אבל שרדתי. עבורי בלט מעל כולם ירדן מלבק 2011. אני מאוד, מאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מאוד. בקרב חובבי הפורט נרשמה התלהבות מ-T בריבוע, אך לצערי, אני לא חובבת גדולה של פורט.

משם המשכנו לארוחת פויקה ולסיור בחלק מהכרמים ביקב, ביניהם היקב האורגני, שמסתבר קיים. אני השתדלתי להישאר בצל מחשש לשינוי צבעי לגוון שלרוב הייתי קוראת לו לובסטר אבל לרגל הפוסט אפשר לקרוא לו גוון של יין אדום בהיר, אולי רוזה? הממ.

וכך תם היום – עייפות קלה, ערפול חושים, גוון עור תקין וכיף.

אם לא יצא לי לקפוץ לכאן שוב – חגים שמחים לכולם, ובהצלחה בכל הליכי תחילת השנה השונים.

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים!

שלום וברוכים הבאים לפינה חדשה בבלוג – "תראו מה קיבלתי". בפינה אספר על מיני מאכלים (נו, ממתקים, בעיקר) שקיבלתי וכל המרבה במוזריות הדברים שהוא שולח לי – הכי זה משובח.

התמזל מזלי וקיבלתי בחודשים האחרונים לא פחות מארבעה (!) טעמים של אוראו מארה"ב הרחוקה מאנשים משובחים ביותר. לצערי, אי אפשר להשיג את הטעמים האלו בארץ והזמנה שלהם באינטרנט היא די לא ריאלית בגלל דמי משלוח מטורפים, אבל כל זה לא ימנע ממני לכתוב עליהם בחדווה רבה. אני רוצה להודות לסורק שלי שסייע לי בכתיבת פוסט זה – לולא הוא, לא יכולתי לסרוק אוראו בהנאה מרובה ביותר.

אוראו מסתורי

 

מה – אוראו חמאת בוטנים

צבע מילוי – חמאת בוטנימי

איך – אומג אומג אומג זה כזה טעים זה האוראו הכי טעים שאכלתי אי פעם והוא נפלא ונהדר כל כך שסיימתי אותו מהר מדי ולא הספקתי לסרוק אותו ואפילו לא הצלחתי לעמוד בזה ואכלתי את זה ששמתי בצד במיוחד בשביל זה ובנוסף הוא גורם לי לכתוב כמו נערה צעירה ופוחזת עם אוצר מילים גרוע.

אוראו מנטה

 

מה – אוראו מנטה

צבע מילוי – ירוק בהיר

איך – אני לא מחסידי המנטה במתוקים. זה קצת מזכיר לי משחת שיניים. עם זאת, זה בהחלט לא רע ואני בטוחה שחובבי המנטה בדברים ממש יעופו על זה.

 

אוראו פפרמנט

 

מה – אוראו פפרמנט (peppermint), מהדורה מוגבלת

צבע מילוי – אדום. וואו, זה כל כך אדום.

איך – שני דברים מרכזיים העסיקו אותי באוראו הזה. האחד הוא הניסיון לפענח את ההבדל בין פפרמנט למנטה. לא ממש הצלחתי. כלומר, קיבלתי את התחשוה שלאוראו הזה יש טעם קצת יותר מתוק וקצת יותר חזק מחברו הירקרק, והריח של המנטה היה יותר דומיננטי. הדבר השני היה שוואו איזה צבע אדום מטורף יש למילוי הזה. כמעט גורם לך לחשוב שאוראו פפרמנט הוא אוראו מנטה שקרה לו משהו והוא הפך מרושע.

 

birthday

 

מה – אוראו יום הולדת. כן, באמת.

צבע מילוי – לבן עם סוכריות צבעוניות

איך – זה אוראו עם מילוי כל כך חזק, וריח כל כך חזק, שהוא כמעט מתגבר על העוגיה. לחובבי העוגות-שהן-בעצם-חטיף כמו כל העוגות הקטנות האלו של קינדר זה אוראו מושלם כי יש לו ממש את הטעם הזה. הנדסת המזון מאוד מרשימה 🙂 לי זה היה קצת יותר מדי.

בונוס – מאחורי חבילות של אוראו יש מתכונים. לא שמתי לב למתכונים כל כך בחבילות האחרות, אבל כאן המתכון הוא לוופי-פאי אוראוז עוגת יום הולדת, וכל, אבל כל ארבעת המרכיבים שלו הם תעשייתיים להפליא – מלבד האוראו יש לנו חבילת אינסטנט של עוגה לבנה עם סוכריות צבעוניות, ממרח מרשמלו ומשהו שלמיטב הבנתי הוא קצפת מוכנה קפואה.

 

אלו היו ארבעת פרשי האוראוז שקיבלתי. הידד! בכנות, אני ממש אוהבת אוראוז, אבל אני לא ממש אוהבת את המילוי הסטנדרטי הלבן וסובלת אותו בעיקר בשביל העוגיה שהיא באמת מהמוצלחות שבעוגיות, ועל כן שמחה מאוד לנסות מילוי אחר, אפילו אם הוא לא תמיד זמין. כיף שיש בארצנו הקטנטונת לפחות את מילוי השוקולד – הוא יספיק לי בעודי כמהה אל חמאת הבוטנים שעזבתני בטרם עת…

השאיפה היא להוציא את חלקו השני של המדריך לעריכת תמונה לפני החג, אבל במידה ולא אספיק – חג שמח לכולם, וגבינות טעימות לרוב 🙂

עריכת תמונה – עבודה נכונה ובהירות תמונה

זה לקח קצת זמן, אבל אני שמחה להגיש את חלקו הראשון של המדריך לעריכת התמונה לבשלן ולבלוגר. בפרק הראשון, נלמד על הבהרת תמונה – איך להתמודד עם תמונות חשוכות מדי – תופעה נפוצה לכמעט כל מי שמבשל ומצלם בביתו, שכן בניגוד לעין האנושית, המצלמה רואה מקום חשוך ומצלמת בהתאם, בעוד שאנחנו חושבים שאם אנחנו רואים לאן אנחנו הולכים כנראה שהכל טוב.

לפני שנתחיל, קראו את ההקדמה למדריך, ואז קבלו שינוי קטן – במדריך, בניגוד למרמורי עבר, אדבר בעיקר על GIMP, תוכנת עריכה חינמית שיש לה הרבה יותר אופציות מפיקאסה, בה חשבתי להשתמש בהתחלה לצד פוטושופ. למה GIMP? כי היא דומה יותר לפוטושופ, כי יש לה המון אופציות, כי היא מתאימה למתחילים (שיש להם כח) וכי היא יותר מדוייקת ובאמת צריכה הדרכה בניגוד לפיקאסה המובנת יותר. כל המונחים שנדבר עליהם נוטים להיות זהים בפוטושופ או בתוכנה החביבה עליי, לייטרום, ואני אציין איפה למצוא אותם. כמו כן, הנה עוד מיני הקדמה על איך עובדים נכון.

 

איך לערוך תמונה נכון?

  • לשמור לשמור לשמור – מאז הצילום הדיגיטלי הכל מאוד נחמד ונגיש. לא אלאה אתכם בדרכי פיתוח פילם, אבל בעיקרון אתם יכולים לערוך ולשנות את התמונה שלכם אין סוף פעמים – אם תשמרו אותה כמו שצריך. שמרו עותק של הקובץ הראשוני שלכם, ודאגו לא לשמור עליו בטעות. כשאתם עובדים על עריכה מורכבת, שמרו את העבודה שלכם במהלך העבודה, ולא רק בסוף.
  • עבדו נוח אבל לא מטומטם – תשתמשו בתוכנה שנוחה לכם, בדרך שנוחה לכם – אבל אל תתנו לעצלנות לגרום לכם לעשות שטויות. אם אתם עובדים בפוטושופ, למדו להשתמש במסיכות ושכבות למרות שנוח יותר פשוט לערוך תמונה ישירות. אם אתם לבצע מספר שינויים בתמונה, חשבו על מה הגיוני יותר לעשות קודם. הרי לא הגיוני לתקן את הצבעים כשהתמונה כל כך כהה שאתם בקושי מבינים מה אתם עושים, נכון?
  • דעו לאן התמונה מיועדת – פייסבוק מקבל גודל מסוים של תמונה, דפוס רוצה תמונה איכותית ככל האפשר אבל תמונה גדולה מדי תגרום לבלוג שלכם לעלות באופן איטי כל כך שכל הקוראים ישתעממו וילכו. מעבר לעריכה של התמונה, חשוב לדעת איך לשמור את התמונה ואיזו תמונה ללפרסם באיזה מקום. אנחנו כמובן נדבר גם על זה.
  • לשמור לשמור לשמור – באמת שאי אפשר להגיד את זה יותר מדי פעמים.

אז, מתחילים! אין לכם עוד תוכנת עריכה? את גימפ אפשר להוריד כאן. בחינם, כמובן. אני מאוד ממליצה לקרוא את הפוסט עם תוכנה פתוחה.

הבהרת תמונה – איך לערוך תמונה כהה בגימפ

נתחיל בלפתוח את התוכנה ואת התמונה שלנו (file>>open), למדריך של היום אשתמש בתמונה באדיבותה של בישול בזול.

pretzel zoom

ככה זה נראה (לחצו כדי להגדיל ) –

עריכת תמונה מסך ראשי

רוב הקסם שנדבר עליו נמצא בתפריט "צבעים". בלייטרום, האופציות האלו יהיו בלשונית ה-Development ובפוטושופ ניתן להגיע אליהן דרך Image>>Adjustments או, עדיף יותר, דרך יצירת Adjustment layer רלוונטית (ע"י לחיצה על האייקון העגול חצי-ריק חצי-מלא בתחתית חלון ה-Layers (אם אתם לא רואים אותו ניתן להציג אותו על ידי שימוש בתפריט החלונות.)

הנה תפריט הצבעים –

עריכת תמונה מסך צבעים

והנה התפריט לבד –

menu

אנחנו נתמקד בחלק הזה של המדריך בשלוש אופציות שיאפשרו לנו "להאיר" קצת את התמונה.  Levels (רמות, האופציה האהובה עליי),  Brightness-Contrast (בהירות-ניגודיות) ואפשרות ה-Curves שבפוטושופ אפשר לעשות איתה דברים מהממים בלחיצת כפתור, אבל בגימפ היא פשוט נחמדה.

רמות – Levels

כאמור, האפשרות האהובה עליי. בלחיצה על התפריט, תקבלו את החלון הזה –

רמות

מה אנחנו רואים כאן?

הגרף מייצג את התמונה שלנו ויהיה שונה עם כל תמונה. רואים את המשולשים הקטנים למטה? הם מייצגים לבן-שחור-אפור אמצע. הגרף מראה (אני מפשטת כן?) כמה יש מאלו בתמונה שלנו. רואים את המשולש הלבן בצד ימין? רואים שאין בו כלום? זה אומר שאין לנו לבן בתמונה,בכלל. כמו בתמונה במדריך הזה, זה יקרה לא מעט פעמים אם תצלמו בתנאים חשוכים על משטחים לבנים, כמו ניירות אפייה, קרשי חיתוך, ועוד – שבתמונה ייראו כהים יותר ממה שהם באמת.

החלק היפה (והכמעט פילוסופי בעיני, בכנות) הוא שהכלי הזה מאפשר לנו לומר לתמונה "רגע רגע. אני רואה שיש לי הרבה אפורים בהירים. מעכשיו, אפור בהיר שווה ללבן!"

איך עושים את זה? הדרך האהובה עליי היא ידנית – מזיזים את המשולש הלבן פנימה. בפוטושופ ובגימפ, זה יזיז אוטומטית את המשולש האמצעי בהתאם, כדי שהתמונה לא תהיה ניגודית מדי, והאפורים הבהירים יתאימו ללבנים. בגימפ זה עושה את זה משום מה פחות טוב, ואני ממליצה להזיז טיפה גם את המשולש האמצעי, עוד יותר פנימה, כדי ליצור תמונה יותר אוורירית, בהירה ונקייה. ככה זה נראה –

עריכת תמונה מסך רמות תיקון

הנה, התמונה שלכם בהירה ומסודרת! את אותו הדבר כמובן ניתן לעשות גם על תמונות כהות יותר. באופן כללי, מומלץ לשחק עם זה עד לתוצאה הרצויה.

רואים את הטפטפות הקטנות למטה, שמלאות ב"צבעים" שונים? הן אופציה נוספת לשינוי מהיר ואוטומטי. זה לא עובד מאוד טוב בעיני, אבל דעו שזה שם למקרה ונפלתם על התמונה האחת שזה עובד איתה. בחירת טפטפת ולחיצה על  אזור בתמונה תגדיר שצבע בטפטפת=צבע באזור התמונה. כלומר, אם תבחור בטפטפת הלבנה ותבחרו אזור בתמונה שאתם רוצים שיהיה לבן, התמונה תשתנה בהתאם. כאמור, לא עובד כל כך טוב, אבל דעו שזה שם.

הלאה לאופציה הבאה.

 

בהירות-ניגודיות  Brightness-Contrast

האופציה הזאת בכללי היא לא מהמרגשות עבורי לטובת הבהרה. בכל זאת אעבור עליה בשביל היסודיות, וגם כי זה כלי שאדבר עליו בהמשך המדריך. באופן כללי, אני ממליצה בחום (בחום!) להשתמש באופציות האחרות שהן מדויקות הרבה יותר. אבל מה שנוח לכם.

bc

 

בהירות וניגודיות, כשמם כן הם. הבהירות והניגודיות שבתמונה שלנו. בהתחלה, הם תמיד יהיו על 0. בשביל להוסיף בהירות, מעלים את המספר למעלה – פשוט מזיזים את הסמן או מכניסים מספר לחלון הקטן שכתוב בו "0". זה משפיע על כל התמונה, מה שלא נראה טוב –

עריכת תמונה מסך בהירות

התמונה בהירה יותר, אבל ערפילית כזאת. אפשר לסדר את זה עם שימוש בניגודיות, שבאמת אומר שהשחורים יותר שחורים והלבנים יותר לבנים. ככה זה נראה –

עריכת תמונה מסך בהירות ניגודי

 

 עקומות Curves

אם יש לכם פוטושופ, עקומות זה ה-כלי בשבילכם. אם אין לכם, זה עדיין כלי סבבה לגמרי.

עקומות

זוכרים את הטפטפות בכלי ה"רמות" שלא עובדות כל כך טוב? אם יש לכם פוטושופ, הן יופיעו כאן והם אחד מהדברים הכי נהדרים שקרו לכם, גם לבהירות וגם לצבעים (ועל זה בהרחבה בהמשך המדריך). אם לא, כאמור, לא נורא. כמו בכלי ה"רמות", הגרף מייצג את הנתונים בתמונה שלכם, אבל בניגוד אליו השינוי שלכם יכול להיות מאוד מגוון, ותוכלו לעבוד נקודתית על אזור ספציפי, ולא רק על הגדרה מחדש של השחורים והלבנים.

הגרף מיוצג בהתחלה עם קו ישר ואלכסוני. למטה – סרגל שחור עד לבן, ובצד שמאל – סרגל שחור עד לבן. הקו האלכסוני בעצם אומר ששחור הוא שחור, ולבן הוא לבן, ולכן הוא ישר לחלוטין. הסרגל התחתון מייצג את הגוונים בתמונה, והסרגל השמאלי מייצג את הבהירות שניתן להגיע אליה.

רואים את הגבעה הגבוהה בגרף? אפשר לשער שאלו האפורים הבהירים שלנו, אלו של נייר האפייה. איך? כי בסרגל התחתון נראה שמדובר באפורים בהירים, ובגלל גובה השטח האפור, נראה שמדובר בגוונים שיש הרבה מהם.

בגימפ, ברגע שהפעלתם את הכלי, העכבר שלכם יהפוך לטפטפת, ולחיצה על התמונה תסמן לכם איפה מיוצג האזור בתמונה על הגרף. שימו לב שאין כלל צורך לסמן את התמונה – הסימון נעשה רק כדי להקל עליכם ולעזור לכם למצוא את החלק הרצוי בתמונה על הגרף. אם אבחר את נייר האפייה בתמונה באמצעות העכבר-טפטפת, נוצר קו סימון אנכי שמאשר לי שאכן, החלק הגבוה בגרף הוא החלק אליו אני מתייחסת. הנה –

עקומות עם קו

מאחר ואני רוצה להבהיר את נייר האפייה, אשתמש בעכבר כדי לבחור חלק בגרף ו"להרים" אותו מעלה, כך שמיקומו על הסרגל השמאלי – יהיה גבוה יותר, כלומר בהיר יותר. אחרי ש"הרמתי" את מפלס הבהירות בחלק הזה, התמונה קיבלה את הבהירות שהיא צריכה. ההרמה נעשית בקלות, על ידי לחיצה וגרירה של העכבר. זה לא רלוונטי לעריכה בסיסית כמו שלנו, אבל כלי העקומות מאפשר עריכה מאוד מדוקדקת – אתם יכולים בגרף אחד להבהיר את האפורים והשחורים ולהכהות את הבהירים, וליצור אי אלו גרסאות פסיכדליות יותר או פחות של התמונה שלכם.

עריכת תמונה מסך עקומות

ובכך עברנו על שלושת הכלים הרלוונטיים למדריך ספציפי זה.

התוצאות

לפני:

pretzel zoom

אחרי (באמצעות כלי ה-levels):

pretzel zoom2

 

שימו לב! השמירה של – GIMP לפורמטים מוכרים לנו, כמו JPG, נעשית בתפריט file>>Export.

בפרק הבא – צבעים! אי אפשר שכל מתכוני השבועות האלו יצאו אדומים, נכון?

 

אשמח לענות כל כל שאלה. אם יש לכם תמונות שאתם רוצים שאשתמש בהן כדוגמא, נושאים שהייתם רוצים ללמוד עליהם, או כל תהייה אחרת – תרגישו חופשי לשלוח או לשאול פה או בעמוד הפייסבוק של הבלוג. למתעניינים, אני גם מעבירה שיעורים פרטיים 🙂

 

שווארמה שוקולד

יום בהיר אחד נתקלתי בכתבה הזו, שגרמה לי לצווח באושר בעמוד הפייסבוק של הבלוג "ספירלת שוקולד ענק מסתובבת!!!1". ואכן, לא יכולתי שלא להתלהב מהמחשבה על ספירלת שוקולד מסתובבת ללא שום סיבה, על מנת שתוכל להחתך לתוך קרפ טעים, ולהתמתג בארצנו הקטנטונת כ"שווארמה שוקולד". בסוף הכתבה צוין שנפתח סניף חדש במקום מגוריי, הלא הוא נס ציונה, והיה ברור שזהו גורל – כי מה הסיכוי שגם אני וגם שווארמת שוקולד נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שאני וכל דבר נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שמשהו יהיה בנס ציונה בזמן כלשהו? גורל. כבר אמרתי.

"אנחנו הולכים לאכול שווארמת שוקולד ביום שישי" הודעתי לא' חגיגית, כדי שאוכל להעמיד פנים שזה יהיה דייט ולא רק שבירה מאסיבית של דיאטה, וכדי שיהיה לי נחמד במידה וזה מעאפן. לצד כביש בשיפוץ אינטנסיבי מצאנו חנות קטנטנה שנראית… קצת לא אפויה, אבל חביבה. קצת עמודי מתכת הזדקרו מהתקרה אבל כל זה לא מנע מאיתנו להסתכל על פוסטר עצום של קרפ מפתה. "מה זה?" שאל א' את המוכר בעודו מביט בערגה על הקרפ הממולא המצולם "זה קרם פטיסייר" אמר המוכר הנחמד. "אז נראה לי שאנחנו רוצים שניים כאלה" אמר א', ואני הנהנתי. נשאלתי לתוספות – אין הגבלה – וביקשתי אוריאו, אגוזים, מרשמלו, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן – שוקולד מגולף מהספירלה הלצערי דווקא לא כל כך ענקית. בקולפן. והאמת? הגיקית אוכל שבי הרגישה סיפוק ביזארי מלראות את השוקולד הכמעט מגוחך על המוט ההוא, נכנע לקולפן פשוט, מתפתל ונופל לסלסולים ענוגים של חום ו(לצערי) לבן. הרגשתי שלא משנה מה, זה יהיה שווה את זה. או משהו.

שווארמה שוקולד - השוקולד
שווארמה שוקולד – אולי לא בגודל של שווארמה, אבל עשויה משוקולד. יש נסיבות מקלות.
אגב, את שתי התמונות הראשונות בפוסט צילמתי עם הסלולרי, ואני חייבת לציין שזו אחת מהפעמים היחידות בהן זה נראה לי הולם.

 

א' ביקש בערך אותו דבר אבל בלי המרשמלו והקצפת. "רגע, מה עם הקרם פטיסייר?" שאל. "אה, זה עוד אין בארץ". ענה לו המוכר.

פניו של א' התכרכמו קמעה.

 בעודינו יושבים בחוץ, הביט א' בקרפו. "אני לא מבין," אמר "את הקונספט של הדבר הזה."

"אני אצטט אותך." אמרתי לו.

שווארמה שוקולד - לפני
רגע לפני, עדיין מהסלולרי.

 

הקרפ חמוד, רוטב השוקולד תעשייתי להחריד, כפי שניתן לצפות. המרשמלו לא מדהים אבל טרי (=רך כמו שמרשמלו אמור להיות ולא במרקם ענוג של אבן), בניגוד לאי אלו מקומות שהייתי בהם. היה קצת מוזר לאכול את זה, אבל היה מאוד חביב.

שווארמה שוקולד - תוך כדי
הביס הראשון היה עוד איכשהו הגיוני. אלו שאחריו היו יותר מאתגרים.

 

לסיכום, גימיק שקצת הולך לאיבוד בשאון הבנייה ובחנות שמרגישה קצת לא מוכנה עדיין (אם כי סיכוי סביר שהיא כן). המחיר – 19 ש"ח לאחד – קצת גבוה לטעמי, אבל כמשהו שאני הולכת להוציא ממנו פוסט אחר כך הייתי די מרוצה. אם שוקולד מסתלסל מקולפן יעשה לכם את זה, הייתי ממליצה ללכת פעם אחת.

אחלה טעמי השוק

ביום רביעי אחד, בשעות בוקר קרות, כשגבעות שלג קלות עוד מנקדות את המדרכה, נחתתי לצד בלוגרים נוספים בשוק מחנה יהודה, על מנת לסייר בשוק ולשמוע על סדרת "אחלה טעמי השוק" של שטראוס ועל סלט קוביות הסלק החדש שהצטרף אליו, לצד המאורע השיווקי של דוכן "רק סלק" בשוק – דוכן שכולו על טהרת הסלק.

אני מתה על שוק מחנה יהודה. במשך שלוש מארבע שנות לימודי  עבדתי די קרוב אליו והפינוק הרציני שלי היה לקנות לחם מ"טלר" וגבינה מ"באשר" ולאכול בהנאה, אם אפשר בצירוף של כמה עגבניות שרי מתוקות בשמן זית, גם הן מבאשר. בכל מקרה, שמחתי מאוד על ההזדמנות לבקר בשוק. סיירנו לנו בין בורקסים, "מזרחי" פירות יבשים ותבלינים, בו קניתי גרנולה והייתי גאה בעצמי שעצרתי שם, ולא רכשתי את הקוקוס המקורמל שכולנו עפנו עליו.

המשכנו, איך לא, ל"באשר" וטעמנו גבינות וחמאת כמהין. גושים עצומים של חמאה וגבינה זה נפלא. יצאתי עם גבינת עיזים מדהימה, ועצרתי את עצמי בקושי מלקנות "גיוסט", הגבינה האהובה עליי, שכפי שאני טוענת היא למעשה ביתם של חמאת בוטנים וקרמל שאיכשהו הפכה לגבינה. האמת, עצרתי את עצמי מלקנות די הרבה גבינות.

חמאה בבאשר גבינות

 

ממלכת החלבה. אין סיור במחנה יהודה שלא דורש תמונה של שלל החלבות של ממלכת החלבה. יצאתי עם חלבת פרג והצלחתי להימנע מעוד חלבות ומשומשום. מסתבר שבחודשים האחרונים יש במקום מכונה מגניבה וגדולה ואפשר ממש לראות את הטחינה הגולמית מופקת, ונמכרת במגוון רחב של טעמים. אני מאוד רציתי לטעום חלבת תמר ואגוז, אבל לא היה…

ממלכת החלבה

ולבסוף, דוכן הסלק. עיצוב וקונספט מקסימים לגמרי. סופר מביך לומר אבל למרות שאני מכירה היטב את פרחי היקינטון ואת עלי הסלק, במשך בערך חמש דקות הצליחו לעבוד עליי שככה נראה סלק כשהוא צומח…

DSC_4604-edited

בדוכן מכרו מספר מנות קטנות וחמודות למראה, כאשר אלו שהיו בהם קוביות סלק התבססו על סלט הסלק של אחלה. די לא אהבתי את סלט קוביות הסלק עם הרוקפור, אבל סלט סלק ושומר עם יוגורט (למרות שאני לרוב לא אוהבת שומר) היה ממש נחמד (בכל זאת שומר), וכך גם סלט הסלק והפירות. גלידת הסלק די גנבה את ההצגה אם כי מבחינת טעם היא לגמרי נכנסה לקטגוריה בה אני לא מצליחה להחליט אם זה טעים או פשוט הזוי, והזכיר לי את גלידת הבמבה האדומה שאכלתי לפני שנים וזכרונה לא עזב אותי, עם אותו טעם לוואי מדויק בסוף של במבה אדומה ותהייה אינסופית… הנוסטלגיה. מיץ סלק פסיפלורה היה ממש ממש טעים. החלק הכי מגניב בדוכן מבחינתי, למרות שמאוד אהבתי את הקונספט והעיצוב המגניבים, היה שכל המנות נמכר בחמישה שקלים וכל ההכנסות נתרמו לעמותת מאיר השמן, מטרה נעלה בהחלט.

גלידת סלק

לבסוף עלינו לאטליה של שפית טלי פרידמן, שהייתה שותפה בדוכן הסלק ושותפה למתכוני הסלטים החדשים, לארוחת צהריים קלה, עם סביצ'ה מצוין, חציל שרוף עם טחינה ובלסמי, סלט עלים ואגסים בויניגרט הדרים, לחם, יין לבן ונוף.

 סביצ'ה

קיבלנו שלל סלטי "טעמי השוק". היה לי גם רעיון של מה לעשות עם סלט קוביות הסלק.

אנחנו לא נדבר עליו.

למעשה, אנחנו לא נזכיר את הנושא הזה יותר אף בפעם בבלוג. אף חומר גלם לא הלך לאיבוד. אף שעה לא בוזבזה. שום דבר לא יצא מזעזע וממש לא בכיתי על מר גורלי אחר כך בפני הביזולית בפייסבוק צ'ט. זה לא קרה, אתם שומעים?!

אהמ.

אז, את הסלטים טעמתי לאיטי, ויום אחד אמא של א' הציגה בפניי פתקית ארוכה עם כיתוב ואמרה לי משהו בסגנון "טעמתי את הסלטים וכתבתי לך מה דעתי", כך שלא רק שיש את דעתי אלא את דעתה של הגר, שמבינה עניין! ועל כן, לצד מחשבותיי תוכלו למצוא גם את "דבר הגר" ברובם. תודו שזה שם מוצלח.

עכשיו, חשוב להבין – מדובר באופן כללי בסלטים קנויים. שמחתי שרשימת המרכיבים לא הייתה ממש מפחידה והבנתי את רובה, ושמחתי שיש אחוז לא מבוטל של ירק בסלטי הירקות. אני גם חושבת שלסטודנטים זה יכול להיות פיתרון מצוין לעיתות מצוקה (רוב חיי הסטודנטיאלים היו עיתות מצוקה…). אף אחד לא מנסה להשוות את זה לסלטים ביתיים. זה פשוט לא אותו הדבר, ככה זה, וככה צריך להסתכל על זה, בעיני. אז, ברוח הזאת הביקורת.

 

אז:

1. קוביות סלק – לסלטים בסגנון הזה לפעמים יש טעם לוואי חזק ומבחיל. שמחתי מאוד שלא חשתי בטעם כזה, אבל לא ממש אהבתי… לא יודעת למה, זה לא שזה היה לא טעים. דבר הגר: "נחמד"

2. פלפלים קלויים – גם פה מאוד שמחתי שאין טעם לוואי בעיקר כי זכרתי סלט אחר, אולי של חברה אחרת, בו זה היה בלתי נסבל. היה מאוד חביב, ואני מאוד מחבבת פלפלים קלויים באופן כללי. דבר הגר: "שמן" (אני מודה שאני לא שמתי לב בכלל)

3. סלט עגבניות עם פלפלים קלויים פיקנטי בבישול איטי – אני ממש חיבבתי! לדעתי זה הסלט המוצלח ביותר מאלו שטעמתי. בעצת הגר השתמשתי בו גם כבסיס לשקשוקה וזה היה ממש קל וכיפי. דבר הגר: "נחמד ביותר"

4. סלט טורקי עם פלפלים קלויים ופטרוזילה – חביב.

5. חציל בלאדי – נחמד. באופן כללי, כסלט חצילים "תעשייתי" הוא בסדר גמור, נחמד שיש אלטרנטיבה נטולת מיונז, אבל באופן כללי סלטי חצילים מרגישים לי קצת אנמיים אלא אם כן יש בהם המון טחינה, ואם היה בו המון טחינה הוא היה בכלל סלט אחר! דבר הגר: "סתמי ולא ממש טעים".

6. טחינה – האמת שאכלתי ממנה מספר פעמים כחלק משגרת ארוחת הבוקר שלי, והיא נחמדה מאוד, חמצמצה ומתובלת במידה. שוב, זו לא טחינה גולמית שהרגע הכנתם או משהו כזה, אבל זה ממש סבבה.

זהו עד כאן.

אה, ובשוק קניתי גם אננס. אננס זה מגניב. למעשה מגניב אותי עד עכשיו שקניתי אננס של ממש. זוכרים שפעם זה לא באמת היה משהו שנמצא בארץ מחוץ לקופסת שימורים?

תמונות נוספות (לא של האננס, הוא נאכל ולא צולם. יש היאמרו שלא היה קיים מעולם, אבל הם לא יודעים על מה הם מדברים) – פה.

עשרה דברים שלא ידעתם עליי

שני בלוגים שונים הכניסו אותי לתסבוכת הזאת של לכתוב 10 דברים שלא ידעתם עליי. ובכן, אין מנוס.

 

1. אני אוכלת חטיפים במספרים אי זוגיים, וזה גם הדבר הראשון שאני כותבת או אומרת בכל תרגיל שרשרת כזה בו אנשים מדברים על עצמם. זה עונה היטב על להיות מביך והזוי ואף משעשע טיפה, ובמקביל משהו שאני מספיק רגילה אליו כדי לחשוף ולדבר עליו בכיף. אני פשוט חושבת, שמספרים אי זוגיים מתאימים יותר לאכילת חטיפים. יפים יותר. אז אם אני אקח במבה מהשקית, אשתדל לקחת במבה אחת או שלוש. ואם במקרה יצאו שתי במבות? אני אקח עוד אחד ואחבר. חיבור זה בסדר.

2. אני לומדת יפנית (לצערי הקורס שלי נגמר בקרוב…), וממש אוהבת תרבות יפנית בכללי. אני אוהבת לראות סדרות אנימה והפרו-סמינר שלי בלימודים היה על אסתטיקה באוכל יפני. קיצור, יפן! היאח!

3. אני גיקית באופן כללי, לא רק בנושאים יפניים. אני חברה בעמותה למשחקי תפקידים בישראל ומשחקת משחקי תפקידים פעם בשבועיים לערך. מה זה משחקי תפקידים? מוזמנים לקרוא. אם זה מעניין אתכם אתם מוזמנים לחבב את העמותה בפייסבוק, אני גם מתנדבת בלתחזק את העמוד ואת חשבון הפינטרסט שלה.

4. הספרים שאני קוראת והסדרות והסרטים שאני רואה הם לרוב ממש טובים או ממש טראשיים, אני משתדלת להתחמק מהאמצע. יש לי דף פייסבוק שלם בו אני מקטרת על דברים גרועים שאני קוראת או רואה שהתחיל כשהחלטתי לקרוא את 50 גוונים של אפור והבנתי שהפיד הפרטי שלי לא יעמוד ברצף הקיטורים. כמו הבלוג, גם העמוד סובל מחוסר זמן ולא עודכן מאז תחילת החודש. ככה זה, לאחרונה הזמן מוקדש לדברים איכותיים. אני די בטוחה שזה דבר יחסית חיובי.

5. אם כבר מדברים על ספרים, הקראש הראשון שלי היה על אתוס משלושת המוסקטרים, הספר. הייתי בת 9 בערך. אחד מהדברים שהכי מעצבנים אותי הוא עיבודים לספר שלושת המוסקטרים ולכלל הספרים הסובבים אותו, ולצערי, לא חסרים כאלו. עוד דבר שמעצבן אותי הוא שקוראים לפונדנט סופלה, אבל על זה לדעתי כתבתי פוסט מתישהו, אז לא ניקח על זה סעיף שלם.

6. אני ממש נהנית ללמוד, ומתכוונת לנסות להתקבל לתואר שני השנה. אחלו לי בהצלחה!

7. אני דתלש"ית (דתייה לשעבר). התחלתי לא לשמור כשרות כשאכלתי קינוח אחרי המבורגר לפני שנים רבות, באחד מהדייטים שלי עם מי שהוא היום בן זוגי, אבל את הדברים הרציניים הלא כשרים שאכלתי תמיד אכלתי בטעות. פירות הים הראשונים שלי היו במרק שחשבתי שהוא פטריות, והבייקון הראשון שלי היה בפסטה שחברה לא סיימה אבל כן ליקטה את כל הבייקון כך שלא ממש שמתי לב עד שהיה מאוחר מדי. הטעויות האלו משמחות אותי עד היום, ועם כל הכבוד לחבריי הדתיים – אני מרגישה תחושת ניצחון כל פעם שאני אוכלת משהו לא כשר.

8. מתוק זה ממש שווה, אבל מאז ומתמיד באמת אהבתי חמוץ. כשהייתי ביסודי ולימדו אותנו את הקטע הזה של טעמים שנקלטים באזורים שונים בלשון, גיליתי את נפלאות החומץ המהול במים, ובלי קשר הייתי שותה את הרוטב של הסלט כשהסלט היה נגמר. אני מאוד אוהבת צ'ימיצ'ורי (אפילו יהיה כאן מתכון בקרוב, תאורטית!) וחושבת שסוכריות גומי חמוצות הרבה יותר שוות מסוכריות גומי רגילות.

9. נכון לעכשיו, החיה האהובה עליי היא פורו. היא לא חיה אמיתית. במקום השני אך המאוד קרוב, נמצא ביזון מעופף. גם הוא לא חיה אמיתית. אני מתעבת ורוד ומקווה שזה מאזן במקצת את חיבתי לחיות בדיוניות ופרוותיות, אבל בכנות, למי אכפת.

poro__by_arlandria001-d64fnbm
התמונה מאת Arlandria001 ב- deviantart.

10. אני ממש מחבבת את הרעיון של אינסטגרם, אבל הטלפון שלי מצלם ממש רע, אז אחרי כמה ניסיונות ויתרתי. פה ושם בפוסטים תראו תמונות סלולרי ודעו לכם שאני מדממת מבפנים כל פעם שאין לי תמונה אמיתית. במקום לצלם בסלולרי, כשאני רוצה להתפרע אני מצלמת במצלמות הפילם שלי, אדוארד ואלפונס. אדוארד הוא מצלמת מפוח קטנה משנות השלושים ואלפונס הוא מצלמת פלסטיק בלטה-ית למראה שאין הרבה מה לעשות איתו מלבד ללחוץ על הכפתור שלו מה שגורם לו להיות כלי הנשק העיקרי. צילום הכותרת של פוסט זה הוא של אחת מהמצלמות האלו, צילומים נוספים ועדכונים על מעללי האומנותיים ניתן לראות כאן.

11. כמו שהנקודה הקודמת מראה, אני נותנת שמות להרבה מהדברים האהובים עליי.

 

לדעתי המם הזה הגיע כבר לכל בלוג שאני מכירה, אז אני רק אציע אותו לנגה מאור נגהות. שיהיה לכולכם סוף שנה מוצלח 🙂

באו הודו קינמון מתקתק לחנוכגיבינג

חנוכה וחג ההודיה יוצאים השנה באותו תאריך. וזו תהיה הפעם היחידה שזה קורה בימי חיינו ובאלפי השנים הבאות. גיקית כמוני? היה רק דבר אחד שאני יכולה לעשות בנידון – פרוייקט בלוגרים מאש-אפי מזעזע! הבו מתכוני חנוכגיבינג הזויים! היאח הידד!

מאחר ואני בדיאטה, החלטתי מלכתחילה לנסות ללכת על משהו לא מטוגן. כן, אני יודעת, חנוכה. מה בעצם יש בחנוכה מלבד שמן עמוק? לא הרבה. אבל חשבתי לעצמי, עגול? מתקתק? בטוח אפשר לסדר משהו. הדרך לבאוזאי – באו, בקיצור – לחמניות שמרים מאודות סיניות, הייתה מהירה. הכניסו לזה את בשר ההודו הרזה, והרי לכם משהו כמעט בריא. קצת ריבה, חשבתי לעצמי, וזה עובר חנוכה. ובאו זה אפילו עגול, אחרי הכל.

בשביל באו השתמשתי במתכון המצוין של ynet – כאן – ואני הוספתי וממליצה להוסיף חצי כפית עד כפית מלח, כדי לתת קצת יותר טעם, גם ככה זה בצק די ניטרלי. המתכון מצוין ומדויק, ומסביר גם על אופן ההכנה. המילוי עצמו די פשוט, יישאר לכם קצת בצד (תלוי בכישורי סגירת הבאו שלכם), והוא הולך ממש בכיף עם מקושקשת.

באו בכלי האידוי

הבעיה היא, שככל שהזמן עבר הלכתי ונזכרתי נשכחות שבהתאם למסקנה של מורקייק מהפוסט המשותף הנושן שלי ושלה, סוכר וקינמון הופכים הכל לטוב יותר. החלטתי אם כך לנסות בהתחלה את הבאו עם סוכר וקינמון במקום ריבה. את שני הבאו הראשונים חיסלתי, ואמרתי לעצמי שאת הריבה אנסה אחר כך ואצלם והכל כמו שצריך יותר מאוחר. אבל אז חליתי, ואת השורות האלו אני כותבת לכם בתחילת שלב השיעול המבאס שלאחר המחלה. אז, באו הודו קינמון מתקתק עם סוכר וקינמון למעלה. תמונות שנעשו רגע לפני שטרפתי בהנאה. בקושי מתכון. נוראי. וקצת פחות חנוכה… אבל כאמור, זה עגול! ועם הודו! ומתוק! אז… כן! חנוכגיבינג שמח לכולם. הייתה שם דיאטה מתישהו בהתחלה, לא?

באו2

 

לבצק:

כמו שציינתי – הכל לפי המתכון של מיכל וקסמן ודניה ויינר ב- ynet – כאן, עם תוספת מלח.

למילוי:

חצי קילו הודו טחון (400 אם אתם רוצים להיות ממש בטוחים שלא יישאר אקסטרה)

בצל (אפשר רגיל, סגול יוצא מתקתק ומוצלח)

קינמון, כמון, סוכר, פלפל ומלח

באו1

בזמן שמתפיחים את בצק הבאו, מתחילים להכין את המילוי – עם מעט שמן מטגנים בצל עד שהוא משחים, מתקרמל, ומקבל מעט קריספיות. מוסיפים את ההודו, מטגנים ומפוררים היטב ובמהלך התהליך מוסיפים חצי כפית קינמון, רבע כפית כמון, פלפל ומלח לפי הטעם ובערך כפית סוכר. טועמים ומתקנים לפי הטעם, שצריך להיות מתקתק בקושי. זה עדיין לא קינוח. מניחים להתקרר קצת, אבל המילית לא צריכה להיות קרה בשלב המילוי. רק שלא תשרוף לכם את היד כשאתם ממלאים 🙂

מאדים את הבאו לפי המתכון – בערך רבע שעה, עד שהם מבריקים ודביקים קלות. בודקים אחד לבדוק שהוא אפוי היטב גם מבפנים.

ואז- אם רוצים, כי זה באמת סבבה גם ככה – טובלים בקצת חמאה מומסת להדבקה ובתערובת של סוכר וקינמון – עבורי זה שתי כפיות סוכר על כל כפית קינמון, אבל איש ואיש וחיבתו. הסוכר והקינמון מוסיפים פריכות נפלאה למתכון מוצלח גם ככה. וזהו. לא ממש מסובך. לא לגמרי מתכון. אבל טעים.

 

הבלוגים המשתתפים בפרוייקט:

 

ולסיום – קיפוד!

באו4

סיור יקבים בשפלת יהודה

קצת לפני החגים החל להתארגן לו סיור יקבים. כן כן, החגים ההם שהיו לפני יותר מחודש. ככה זה. בכל מקרה, כמו שכתבתי בעבר אישית אני ממש אוהבת לטעום יין, כי אני לא ממש מסוגלת לשתות הרבה יין. אני, ובכן, נרדמת. אבל אני אוהבת יינות מסוימים ואני אוהבת להרגיש כמו צרפתייה למחצה מוצלחת. וכך החל לו מיני סיור יקבים בשפלת יהודה. טועמים הרבה יין בלי לשתות הרבה, מטיילים קצת על הדרך.

התחנה הראשונה שלנו הייתה יקב "סוס ים". דבר ראשון, קיר סגול זה אדיר. דבר שני, היה אירוע טעימת "גראנש" שעוד טרם בוקבק. מה רע? היין העיקרי שהרשים אותי היה לבן, דווקא. באופן כללי, הפוסט הזה הוא עדות לכך שלכתוב תקצירים בסלולרי כשטועמים דברים שרוצים לכתוב עליהם זה רעיון רע… כי כתוב לי "לואר בלאן" ומאוחר יותר "ג'יימס" שלדעתי הוא הרחבה של העניין – כלומר, יין ג'יימס מענבי שנים בלאן. באופן כללי, שמעתי דברים טובים על הלבנים שלהם. אגב, גם כאן – אלבום התמונות המלא בפייסבוק.

DSC_2095

DSC_2086 DSC_2092 DSC_2106

המשכנו וטעמנו כמה אדומים, ביניהם יין "רומן" עם ריח נפלא וטעם קליל וחמצמץ מעט. זינפנדל עם ריח אף יותר עמוק וטעם חמוץ אף יותר… לא ממש אני. "אלול" שהיא יותר לטעמי – פחות חמוץ, ועמוק בדיוק במידה. הגראנש עצמו היה לי קצת חזק… הייתי אומרת שהוא לאמיצי הלבב 🙂 מעניין איך הוא מבוקבק.

בכל מקרה, הלחם והגבינה היו מצוינים, והמשכנו הלאה ליקב צרעה.

יקב צרעה הוא המותם ביותר לטעימות מבין השלושה. זה עולה מעט כסף אם לא קונים כלום, אבל יש חדרים, יש מרחב גדול ומרווח לשבת בו, ומאוד נעים. אבל למה נתנו לנו לחמנייה פשוטה? קצת מבאס. לא נורא.

DSC_2128 DSC_2133

התחלנו בנווה אילן, לבן, חמצמץ, פריך, עמוק וקריר. המשכנו ל"הרי יהודה" , ריח אגוזי מעט, חמצמץ וקליל – אבל במידה. "שורש" כנראה לא השאיר עליי רושם ספציפי כי לא כתבתי עליו כלום ו"אור" הקינוחי שהיה כל כך מתוק (ממש ממש מתוק) שכתבתי לעצמי "ממש מתוק". בכנות, זה ממש מתוק. אני חושבת שאפילו השתנקתי מעט מההפתעה. אני יצאתי עם מעט גבינות עיזים שחיבבתי מאוד ושנמכרו גם בחתיכות קטנות, שזה מצוין. ובניגוד ליין, גבינות לא מרדימות אותי.

DSC_2136

סיימנו ביקב מוני, בו לא ממש היה נראה שאכפת למישהו שאנחנו שם. קיבלנו כמה מלמולים שכששאלנו שאלות וכמה כוסיות חד פעמיות כשביקשנו לטעום. מצד שני, יש שם מעין מערה עם מושבים וכאלה אז אולי שם אמורות להיות טעימות רציניות, בימים אחרים… אין לדעת. היינות כאן היו הכי זולים, אבל דווקא את המרלו שלהם קניתי, וחיבבתי יותר משאר היינות שטעמנו באותו היום. בסופו של דבר, גם אם זה לא הכי נחשב או הכי יקר, אם זה טעים זה טעים. כמו חטיפי טראש. בכל מקרה, הנוף מחוץ לחנות מהמם.

DSC_2146 DSC_2157