אחרי כחודש של מחלת נשיקה, שבתי! ולא סתם שבתי – אלא עשיתי זאת כשבאמתחתי הוירטואלית דיווח על בופה בוהריים (brunch buffet) במלון הסקוטי.

אמא שלי ובן זוגה התארחו מספר ימים במלון הסקוטי, מלון בוטיק יוקרתי שממוקם בטבריה (ומתהדר- בעיני לפחות, שכן עבורי זה פלוס מטורף – בחוסר כשרות), לפני מספר חודשים וכשחזרו לא הפסיקו לדבר על כמה מוצלח כיף וטעים היה, וכמה חייבים לחזור לשם שוב ואולי אף לקחת גם אותנו, "הילדים", שנהנה גם. הפור נפל על בהריי יום שבת. אמנם קצת חששנו מהנסיעה הארוכה דחוסים חמישתינו ברכב אחד, אבל האמת היא שמדי פעם נסיעות ארוכות זה נחמד. בשעתיים של נסיעה מרעננה לטבריה (לכל כיוון, כמובן) נרשמו גמלים, כבשים ופרות, והרבה מאוד ירוק מופלא ורענן ביום בהיר שאחרי גשמים.

הגענו למלון מלאי ציפיות. המקום נראה יפה, מגניב וישן – שכן הוא יפה, מגניב ומבוסס על יסודות ישנים של בית חולים שהוקם במאה ה-19. אפשר לקרוא קצת בוויקיפדיה אם רוצים. בכל מקרה, במסעדה עצמה נפרסו מספר השולחנות עמוסים כל טוב ואחרי מספר סיבובים והתלבטויות התחלנו להעמיס צלחות – אני מתה על בופה. הפעם המבחר היה עצום ואני די בטוחה שלא הצלחתי לטעום מהכל, אם כי ממש ניסיתי.

וגר נקניק עם גבינה - יש לציין שהמראה הזה כבש אותי עוד בטרם טעמתי משהו

הבופה היה מורכב ממספר חלקים – שולחן סלטים קרים, שולחן גבינות ומיני דגים כבושים למראה שמעליו היו תלויים שלל נקניקים, לצד כל זה עוד מיני ירקות ואנטיפסטי, מגוון ריבות ונתח חלבה גדול ובנוסף לאלו עמדת חביתות ומספר עמדות של מנות חמות. בצד היו גם שולחנות עם לחמים, קינוחים אישיים ומיני עוגות ומאפי שמרים, עמדת משקאות חמים ומתקן משקאות קרים – אשכוליות ומים, כוסות קטנטנות. תמיד מרגיזים אותי כוסות קטנות, אבל לא נורא, באמת שזה לא העיקר כאן.

התחלתי בסלטים הקרים – היו שם המון: כרובית בטחינה, לשון קרה, סלט פירות ים קר, סלט חסה ועוד ועוד. שתי מנות שאהבתי במיוחד היו שומר אפוי ומעין סלט של פרושוטו ואפרסמון. שתיהן היו פשוט נפלאות, והרגישו גם די לא שגרתיות.

לאחר מכן עברנו (הרבה אכילה משותפת הייתה שם, כדי שלא נתמלא ונצליח לטעום קצת מהכל) לנקניקים ולגבינות. המבחר היה גדול, והטעמים היו מגוונים. אין ספק שנעשה סינון קפדני בעת הזמנת המוצרים למקום. הכל היה מצוין – אמנם היו כמה נקניקים שהרגישו לי שמנים מכדי לאכול אותם, אבל הכל היה מאוד טעים ולרוב גם די מיוחד.

אחרי כל מיני ירקות, המשכנו לעמדות של המנות החמות. היו שם תבשיל פירות ים, דג שלא טרחתי לטעום אבל נמסר לי שהיה מצוין, בשר כלשהו על עצם שהיה טעים מאוד, ועוד ועוד. מנות שאהבתי במיוחד – אטריות עם גבינה, מנה עשירה חמימה וטעימה להחריד, שעמדה ולחשה אליי דברי פיתוי מתוך מחבת עצומה, ובהחלט ייתכן וזעקה מתוך רחמים לכולסטרול שלי מאוחר יותר כשאכלתי ממנה (אבל אני לא טרחתי להקשיב) . שוקי אווז ברוטב מתקתק היו גם הן מצוינות באופן מיוחד. הרגשתי צורך להזמין גם חביתה, והיא, כצפוי, הייתה מאוד טעימה – ונעשתה לנגד עיני ברינג, כך שגם הייתה יפה. אלו הדברים הקטנים, אתם יודעים.

שוק אווז ברוטב מתקתק, ולפניה מאפה קדאיף עם גבינה ועלי תרד, שלקחתי לא פחות מפעמיים - וזה אומר הרבה כשיש הרבה מאוד אוכל אבל מקום מוגבל בבטן. קצת חסה ונבטים, בשביל צבע, או משהו.

הדבר היחיד שלא היה נהדר היו הקינוחים. עוגות אישיות של גבינה, תפוחים ושוקולד היו סבירים, לא יותר ואולי אפילו קצת פחות. הרגשנו קצת החמצה. מאפי השמרים היו טובים, אבל לא הפילו אותנו. בכל מקרה, היינו ממש מפוצצים אז זה לא ביאס אותנו יותר מדי. הזמנתי בעמדת השתייה החמה שוקו שהיה מצוין. ואז נזכרתי – חלבה. הו, חלבה. והחלבה הייתה כה טובה, כה משובחת. הייתה זו החלבה עם המרקם הטוב ביותר בה נתקלתי בכל שנותיי כחובבת חלבה אדוקה. חלבה. החלטתי להקדיש לה הייקו קצר*:

חלבה – פירורית

מתוקה – אך במידה.

בלעדיה קר**

—-

*שזה מצחיק, כי לפחות מבחינת הברות, כל שירי ההייקו באותו האורך.

**הידעתם? בשירי הייקו (וויקיפדיה אומרת האיקו, אבל קשה לי עם זה) מסורתיים הוכנסו מילים שתיארו את עונות השנה בהן התרחש ההייקו. בשבת דווקא היה נעים, אבל עכשיו באמת קר. אז הנה.

חלבה! מצדדיה ניתן להשקיף על מעט ריבות וסלטים.

לאחר מכן הסתובבנו קצת בינות לגנים הנפלאים שמחוץ למסעדה, ולסיום קיבלנו "קינוח" מיוחד כשבן זוגה של אמי ביקש שיראו לנו את מרתף היינות, השוכן במערת אבן שכזו. זה היה פשוט יפיפה. בעבר, כשהמבנה שימש כבית חולים, אוחסנו במערה תרופות. כיום, יש שם שולחן ארוך וכיסאות מרופדים לצידו, חביות ובקבוקים לרוב צמודים לקיר, והכל נראה כמו המקום אליו אגיע כשאמציא סוף סוף מכונת זמן ואבחר לטייל בתקופת ימי הביניים, באיזו מצודה מגניבה. לפי האתר נראה שעושים שם גם סעודות בקיץ – ב-500 ש"ח לאדם. מה שאומר שכשאמכור כליה, אם יישאר קצת עודף אחרי המצלמות והעדשות בהחלט יש איפה לחגוג (את, אממ, מכירת הכליה המוצלחת שלי. או משהו. אבל על מי אני עובדת, לא יישאר כלום אחרי ציוד הצילום…). במרתף יש המון יינות ישראלים – אחד מעקרונות המקום הוא להשתמש הרבה בחומרים מהתעשייה המקומית, שזה מאוד נחמד. יש עוד כמה אנקדוטות מעניינות כאלו – למשל, בצוות יש ייצוג של מגוון האוכלוסיות במדינתינו.

כל התענוג הזה עולה 125 ש"ח לאדם. לדעתי בהחלט מקבלים תמורה למחיר, על אף שהוא גבוה.

מסעדת טוראנס, המלון הסקוטי, טבריה

6 comments on “בופה בוהריים במלון הסקוטי”

  1. אוי, זה כל כך לא הוגן…אני רעבה, והיינו היום במסעדה הקוריאנית שהמלצת עליה – היה ממש מגעיל, ואני בד"כ מנסה להיות עדינה כשאני מדברת על המלצות של אחרים (אבל אל תקחי אישית, אנחנו עדיין סומכים על טעמך).
    הכי קרץ לי הוא סלט הפרושוטו והאפרסמון…אני מתה לעשות משהו עם אפרסמון. עד כמה שאני מכירה השילוב המסורתי של פרושוטו הוא עם מלון, אבל דווקא לא יצא לי לנסות.
    שמחתי שזה הפוסט הראשון שלך שקראתי (:
    מרה

    • מה?! אני מזועזעת… כל כך התלהבתי ממנה כשהייתי שם, והיו עוד בלוגרים בערך באותה התקופה שקראתי ואהבו גם הם. מה היה כל כך גרוע? אני נורא רציתי ללכת לשם ביום ראשון, ממש הלכנו, אני ואחי, בגשם וכאלה, אבל אז גילינו שסגור בגלל ראש השנה הסיני. הפרושוטו עם האפרסמון היה מדהים. שמעתי על עניין המלון אבל לא יצא לי לנסות…

      • היה באמת באמת מגעיל.
        ניסינו נודלס/מוקפץ/ירקות+נודלס קר עם חלזונות: הרוטב היה קצת מיותר והחלזונות פשוט כמו פטריות קשות במיוחד עם ארומה לא-משהו.
        ובנוסף, מרק עם שורט-ריבס של חזיר ומנגולד (?): הבשר היה בסדר, אבל הארומה או איזשהו תיבול של המרק בלתי נסבל לחיך המערבי, או לזה שלנו, ובצד הגיעו שלוש מנות קטנות – מין סלט גזר, שומר וגמבה שהיה נחמד ורגיל, סלט שעועית ירוקה מאודה עם גזר ושמן שומשום שהיה נחמד, ואיזושהו כרוב מפותל עם משהו אדום, שהיה באמת דוחה.

        ביודעין לקחנו מנות שאנחנו לא סגורים עליהן, כדי אכן לנסות דברים חדשים, ואנחנו לא בררנים במיוחד באוכל וגם פתוחים לטעמים חדשים…אבל אולי המטבח הקוריאני זה לא בשבילנו.

        • לא טעמתי חלזונות אף פעם, חשבנו על זה בזמנו וזה הרתיע קצת יותר מדי. אנחנו ניסינו את מרק זנב השור, שהיה לא רע בכלל… אוף. אני תוהה. אני כנראה עדיין אנסה ללכת לשם שוב, ואם אעשה זאת אשתף בתוצאות.

  2. ממש לא נדיר שהקינוחים אינם באותה רמה כמו האוכל, במיוחד אם האחרון טוב במיוחד. הפיתרון שלך עם החלבה היה ממש טוב, אבל מה שאנחנו עושים בדרך כלל זה פשוט יוצאים החוצה ומחפשים גלידה טובה.

השאר תגובה