אחרי שסיימנו (א' ואני) להעביר אותי דירה, מצאנו את עצמנו בדרכינו לעוד העברה אחרונה לבית אימי. הייתי מותשת. תדלקנו. אמרתי לעצמי, אקנה משהו בyellow, על אף המחירים האיומים. והנה, בין כריך מעוך לשוופס אשכוליות, נחה עיניי על תפוצ'יפס באריזה שחורה – סדרת השף, בטעם פטריות יער ושמנת.

אני מודה שלא ממש יצא לי לשכשך בבאז שנוצר סביב אייל שני. נהניתי קלות ממחולל ההתרשמויות הרנדומלי שלו, ואהבתי את הקומיקס בפוסט יום ההולדת של בישול בזול (אתם מחפשים את סוף הפוסט), אבל כל אלו הם הומור ואותו עצמו לא ממש שמעתי – אין לי טלוויזיה ולא יוצא לי להוריד את פרקי מאסטר שף ובהתחשב בעובדה שאני לומדת באקדמיה לעיצוב ואמנות אני בספק שאני צריכה עוד ניסוחים מליציים באורך הגלות בסדר היום שלי. אבל לא יכולתי שלא לחייך קמעה, ספק בשעשוע וספק במרמור, מהתיאור שנוסח לו על גב האריזה:

"תפוחים של אדמה מדברית שנאספו במסירות לב, נפרסו בסכין לנתחים דקיקים שהוזהבו ובושמו בפטריות של יערות וקרם חלב.

אני שמח להיות אתכם ועם התפוצ'יפס בסדרת השף.

אייל שני"

או אז גם ראיתי שלצד התיאור הנ"ל מודפסת בעוז חותמת הרבנות יחד עם הכיתוב"כשר פרווה" והבנתי שמדובר בעיקר במרמור.

קוראים יקרים, מה זה הבולשיט הזה? כלומר, מה העניין של לקחת מקבץ מילים סמי רנדומלי (אדמה מדברית מילא, אבל קרם חלב במוצר פרווה?!) ולהשתמש בו כשיווק? מה קרה למקבצי המילים הלא ממש רנדומליים, נניח "פרוסות תפוחי אדמה בטעם שמנת ופטריות יער", או, אם רוצים להיות מדויקים יותר "תפוחי אדמה שנחתכו באופן מכני לפרוסות, עורבבו עם אבקת פטריות, אבקת פטרוזיליה, המון מלח, מחזקי טעם וחומרי טעם וריח כדי שיהיה להם רמז לטעם של שמנת"?

כלומר, בסדר, שמות גדולים (?) עוזרים לפרסום, אז סבבה. אבל למה להוסיף את התיאור המטופש הזה? למה לקרוא לזה "סדרת השף" כשכל קשר בין זה לבין מטבח של ממש מתחיל ונגמר בשאיפה מילולית? אררג.

יש לי חלום. ובחלומי, הרבה מילים ייאמרו על ידי אנשים שבאמת רוצים לומר אותם, והם יהיו מילים של תוכן, ולא יגידו עליהן "פלצנות" יען כי זו מילה איומה כמעט כמו "לחפור". יש לי חלום ובו מילים כאלו ייאמרו על דברים שראויים להרבה מילים, דברים שאינם אוסף כימיקליים שמתיימר להיות קשור איכשהו לאוכל של ממש.

אה, כן, זה גם לא טעים. זה בעיקר טעם מעוות של פטריות והרבה טעם לוואי משונה.

בנימה אופטימית זו, ב-31.8 היה בלוג-דיי ואני החמצתי אותו, שכן מעולם עד השנה לא שמעתי עליו קודם… גיליתי אותו במקרה על דרך המלצתה הנדיבה של מאיה מבלוג "בצק אלים", אבל לא הספקתי לכתוב כלום בעצמי. עם זאת, מאחר ואני חובבת גדולה של ימי אינטרנט החלטתי לפצות על כך על ידי לינקים לבלוגים שאני אוהבת בסוף הפוסטים הקרובים שאעלה. אמנם כבר בפוסט זה השתדלתי לשלב כמה קישורים, אבל הקישור ה"רשמי" הראשון, אני משערת, יהיה Inn at the Crossroads.

מדובר בבלוג חמוד נורא שמביא מתכונים לשלל מאכלים הנמצאים בסדרת הספרים "שיר של אש וקרח", שחלקכם אולי מכירים מהסדרה שיצאה השנה ב-HBO, משחקי הכס, שמבוססת על הספר הראשון. בבלוג מביאים מתכונים בגרסת ימי הביניים שלהם וגם בגרסה המודרנית אם יש, ומדי פעם אף ממליצים על מתכונים אהובים מימי הביניים שהם היו רוצים לראות בספר אך לא נמצאים בו. אותי זה מאוד מגניב, והרבה פעמים זה גם נראה מאוד טעים.

4 comments on “פוסט כתוב דק דק, מעוטר בקישוטים משונים ומתובל בזלזול כבד”

השאר תגובה