שני  דברים עיקריים מאפיינים את חיי כסטודנטית. האחד הוא צמצום כלכלי. כמו כל סטודנט כמעט, האתגר הכלכלי של חיי היום יום הוא יותר מדרך חיים, הוא סטייל של ממש.

השני הוא מטבח ריק. עוד בכניסתי הראשונה למטבח במעונות רזניק הבנתי שאוכל לא יהיה כיף להכין כאן. בכניסתי הראשונה לחדר עצמו הבנתי שגם ממקפיא לא תבוא ישועה. בשנה השנייה המקפיא היה טוב יותר, וההיגיינה המטבחית גרועה יותר, וכך מצאתי את עצמי על סף ריקנות מטבחית תמידית.

עכשיו, יש לי דירה, עם מקרר גדול יותר מקופסת נעליים וארונות שאם אנקה כמו שצריך אדע שישארו נקיים. ומקום, הרבה מקום לקצוץ ולחתוך. אך לפני שאקפוץ ראש לבריכת החדווה הקולינרית הצפויה לי (ולחתכים, לכוויות, ולקינואה פזורה על הרצפה), ביצעתי את הקנייה הראשונה, שמסתמכת על שני העקרונות הסטודנטיאלים הנ"ל ועל היותי לא משהו גם בקניית המזון, עוד טרם הגעתי למטבח עצמו.

לחם

לחם הוא לאו דווקא לחם. לחם הוא מצע, הוא בסיס כלשהו של מה שאמור למלא את הקיבה אבל לאו דווקא להיות טעים במיוחד (יען כי לחם יקר עולה בהתאם). לחם יכול להיות לחם, או קרקרים, או פריכיות ובעיתות דיאטה גם יוגורט 0% שומן. לחם-של-צהריים יהיה, ברמתו הסטודנטית הפשוטה, פסטה של חברה לא מוכרת שמכרו במכולת האוניברסיטאית במחיר של חבילה אחת לשלוש.

משהו לשים על לחם

מגוון ממרחים, לרוב חסרי טעם. הנ"ל באים בספקטרום שלם של איכויות, מחומוס של צבר עד פסטו מחומרים טבעיים בלבד. במקרה היוגורט, מדובר לרוב בגרנולה. על גרנולה אכתוב בהמשך, שכן המסע בעקבות גרנולה טובה הינו מסע מרגש ואף אפל לעיתים, והינו אחד מאבני הבוחן ליחס הטעם/מצב כלכלי של הסטודנט הממוצע.

משהו בשביל הרגשה חיוביתצלם אנוש

לא על הלחם לבדו יחיה האדם. וגם לא על המשהו-לשים-על-לחם. טוב, אפשר לחיות על זה, אבל תחושה טובה מגיעה מאותו מרכיב נוסף, פלאי, שלא באמת חייבים לשים אבל שמשדרג אפילו את העגמומיות שציינתי עד כה. החל מהעבנייה, דרך גבינת עיזים, פירות ביוגורט ופרמז'ן לפסטה. אותם דברים שאם אתם אני, אין לכן כח לשטוף ולחתוך או,חס וחלילה, לגרד. אבל זה שווה את זה.

לעיתים אפשר לחבר את המרכיב השני בשלישי, אם הוא טוב מספיק. חמאת בוטנים, נניח, זו שלמות בצנצנת, שאינה צריכה תוספות (אפילו לא לחם אם הולכים הארד-קור). אבל אישית מצאתי שלי יותר כיף כשיש לפחות 3 רכיבים. זה נחמד יותר, ועלוב פחות. ומונע ממני לחיות על חמאת בוטנים בלבד…

בנוסף, אי אפשר בלי הקטגוריה של אוכל ליתר ביטחון. שם נכנסים כל אותן קופסאות שימורי טונה (במים!), אותן 2 חבילות פסטה שנשארו אחרי שקנית את השלוש במבצע בשביל שתהיה לך, בעצם, חבילה אחת. אותן, רחמנא ליצלן, מנות חמות שבמקרה הטוב נשארות בארון ובמקרה הרע נאלצת לאכול. במקרה שלי, יש לי קופסאות טונה משנה שעברה שעברו איתי מהמעונות ועד הלום (וכנראה ישארו שם זמן מה עקב ניסיון צמחונות באוקטובר-נובמבר, נראה). אני עוד לא ממש בטוחה אם זה טוב או רע.

2 comments on “קניות למטבח ריק”

  1. לפני שפגשתי את דידי, די ניזונתי מהקטגוריה האחרונה שלך: מנות חמות ושימורי תירס. המקרר שלי היה ריק, אבל בארונות התחתונים היו גדודי מנות חמות בשלל טעמים, והמון קופסאות שימורים של תירס. רק תירס.
    את הקטגוריה של משהו בשביל הרגשה טובה מילאו בורקסים ועוגיות.
    עכשיו, ממרומי הצמחונות והאוכל הבריא שאני משתדלת לאכול ובן הזוג שמבשל, זה נראהלי מחריד. פלא שבכלל שרדתי. אבל אז היה בזה משהו מאד פשוט, קל ומנחם. שום התעסקות, שום כלים, שום מחשבה או טרחה. פשוט פותחים את הארון, בוחרים מנה חמה אקראית, פותחים קופסת שימורים ושלום על ישראל.

  2. פתרון מה לפסטות המאוד זולות, שלרוב יש להן טעם נורא – לזרוק שתי שקיות תה ירוק למי הבישול. גם נותן צבע לפסטה, וגם משפר את הטעם.

השאר תגובה