קולה זה די בלאי. כלומר, זה אחד מהמשקאות האלו שאני פשוט יודעת שממש כדאי לא לשתות, ועם זאת לעיתים חוטפת craving רציני לכוס גדולה וקרה מלאה בשחור השחור הזה. או שאולי זה חום?

ישבתי לי בשבוע שעבר במסעדת "קינג ג'ורג" ברחוב הארבעה בתל אביב. מקום נחמד, מאוד מאוד זול, עם המבורגר שנראה כאילו יצא מפוסטר ובכללי אוכל חביב ביותר, בעיקר ביחס למחיר. הזמנתי לי כוס של דיאט קולה (כי מה זה כבר עוד רעל ביחס לעוד קלוריות?) ובושרתי שיש רק פפסי מקס. התבאסותי כנראה ניכרה על פניי שכן מיד אמר לי המלצר שהוא מבין לליבי, ושאם ארצה הוא יכול לשים לי נענע בפנים. זה מטשטש את הטעם, הוא אמר.

מה אומר, תחילה היה הדבר משונה. לאחריו מוצלח, ולבסוף קצת פחות מוצלח, כשהנענע פשוט שרתה שם קצת יותר מדי. בכל אופן, הניסיון היה מעניין ביותר וייתכן ואחזור עליו שוב בפעם הבאה שאאלץ להתעמת עם פפסי מקס.

כל הסיפור גרם לי להבין עוד פרט, כשניסיתי להיזכר במה בדיוק המלצר שם לי בכוס: נענע ומנטה זה בעצם אותו הדבר. בורות מטבחית כבר אמרתי? הלם כזה לא היכה בי מאז שהבנתי את טיב שמו של הקרמבו.

(עריכה מאוחרת- מסתבר שגם זה לא באמת נכון)

2 comments on “קולה!”

  1. אני דווקא אוהבת פפסי מקס. דיאט קולה מגעיל בעיניי, ואני ממש מרגישה את הרעילות שלו. קוקה קולה זירו קצת יותר טוב אבל עדיין לא טעים, ופפסי מקס ממש טעים לי.

השאר תגובה