אתחיל בתהייה – מה לסושי וברבקיו? מה? לא ברור.

לפני כמספר שבועות נתקלתי בגרופר, אתר לקניות קבוצתיות, בתלושי קנייה לצונאמי, מקום סושי חדש יחסית בקצה רחוב בן סירא בירושלים. 30 ש"ח לאוכל ב-80. אצתי והקלדתי לעצמי 4 תלושים לפעם הבאה בה ארצה לסעוד את ליבי עם חבריי בתקופת צילומים קשה כזו או אחרת, ונראה שעשיתי בחירה נכונה.

לצונאמי יש עיצוב… יחודי משהו, שמזכיר, קצת כואב לומר, שילוב של מסעדה סינית ובורדל. על הקירות האדומים מאט מתפתלים להם עיטורים באדום מבריק, ואת השירותים שנמצאים מאחורי המקום מאירים אורות כחולים, ספק מטרידים וספק משעשעים. בכל זאת, האווירה הכללית נעימה. על השולחן ניצבה לה צנצנת ששבתה את ליבי מיידית -היא הייתה מלאה בג'ינג'ר.

אני ממש אוהבת ג'ינג'ר, ונוטה לבקש תוספות שוב ושוב מהמלצרית. הרעיון של צנצנת שלמה נהדר בעיני.

השירות היה איטי משהו, ובאיטיות מה החלנו לנבור בתפריטים, שמעוצבים מוזר אף הן – מצד אחד, קומבינציות ושתייה, מצד שני – כל השאר. נוצר מצב שצריך לפענח את הקומבינציות על ידי הפיכה חוזרת ונשנית של הדף. אותם דברים קטנים ששמים לב אליהם כשממש רוצים להזמין אוכל.

בגזרת הקומבינציות, יש כאלו, לא מעט. מחירים קצת יקרים ביחס לסושיות אחרות בעיר, בפרט מג'פניקה הקרובה, כמובן. אבל הגיוון רחב יותר והכמויות גדולות יותר, והשמות מושקעים יותר. אני וחברה חלקנו קומבינציית נינג'ה מטוגנת וקומבינציית קוברה כחולה, חברה נוספת הזמינה אף היא את הקוברה, והבחור הזמין קומבינציית דים סאם', מרק מיסו וקליפורניה רול. אני הוספתי לי אגרול, לפתע רציתי.

קומבינציית Blue Cobra: ארבע יח' פוטו קליפורניה , 4 יח' פוטו שיטאקטאק ספיישל(כאן צריך להביט בצידו האחורי של התפריט, אררג, ועדיין לא ממש להבין) , 8 יח' I/O ספייסי טונה , 4 יח' מאקי אבוקדו , 2 ניגירי סלמון. מחיר - 70 ש"ח

 

קומבינציית טמפורה – Fried Ninja: ארבע יח' פוטו סלמון חם , 8 I/O ספייסי טונה , 8 מאקי סלמון חם , 2 ניגירי סלמון. מחיר – 75 ש"ח

הקטע הזה של קומבינציה אחת חמה, ואחרת קרה לחלוטין, היה קצת עצוב. אנחנו פתרנו את זה בחלוקה, אבל עדיין. לדעתי קומבינציה כדאי שתשלב כמה שיותר דברים מגוונים. אבל אולי זו רק אני.

בכל מקרה, הסושי היה טעים. כמה טעים? לא, הוא לא שינה את חיי. הוא לא גרם לי להביט השמיימה ולומר, הו, יישות כלשהי, תודה. אבל הוא היה טעים ומשביע ביותר, מה שהיה אמור להגיע חם הגיע חם, מה שהיה אמור להגיע קר הגיע קר.

במעבר חד, הגענו למיסו ולדים סאם, שהגיעו די באיחור. הבחור פשוט בהה בנו אוכלות, וזה היה עצוב משהו. מהמיסו לא נשמעו קריאות מתלהבות אך הוא נגמע לו, ואז הגיע כלי הדים סאם.

אוח, אני אוהבת כל כך כלים משונים של אוכל.

 

לפני
אחרי!

זה כה מגניב, ומעוצב ויפה. הכאלו שנראים קצת פחוסים וקרפלכים משהו נקראים גיוזה, ואני די בטוחה שהעגולים הם "באו". בתפריט יש גם "קויו" אבל אינטרנט חפוז לא מסביר  לי מה זה, אז אני לא יודעת אם יש שם כאלו. בכל מקרה, הטעם… ובכן, זה היה… נחמד. היה שם בשר, ובצק. אי אפשר ממש לטעות עם זה. והטעם של הדים סאם על שלל צורת הכנתו וכו היה שם. אבל היה שם גם הרבה טעם לוואי. מונוסודיום? אולי. לא ברור. אבל זה היה מאוד מורגש.

אני חושבת שזה היה רגע ששמתי לב שבצנצנת ג'ינג'ר יש שערה קטנה. אני לא יודעת אם היא הייתה שם לפני שהתחלנו לאכול. אני מודה שזה לא מאוד הטריד אותי, אבל אולי הדחקתי. בכל מקרה, מעולם לא חשבתי שדברים כאלה הם בהכרח דיל ברייקר למסעדה שלמה. טעויות קורות, וכו, אפילו בזהירות מירבית.

בין לבין קיבלתי את האגרול שלי.

אגרול צמחוני - 16 ש"ח

די ביאס אותי שאגרול, שאמור להיות מתאבן, הגיע בסוף הארוחה. אבל הוא היה רותח ונראה מגניב והגיע בשלישייה אז זה היה נחמד. הרוטב הורוד המתקתק והרדיואקטיבי, הטיגון העמוק… קשה לי לעמוד בפני אגרול, כל שכן שלושה.

אך לאחר שהתחלתי לאכול ממנו, הופתעתי. כלומר, המילוי היה לא ברור. הטעם לא היה מאוד אגרולי אלא יותר פחממתי. האם היו שם תפוחי אדמה, בנוסף לשבבי כרוב? אני מהמרת שכן. בכל מקרה, בסופו של דבר הבנתי שאני יושבת כשפסטל מביט בי. פסטל. אמנם עקב כל העניין בדקתי מהו פסטל בוויקיפדיה והחכמתי משלל האופציות, אבל בסופו של דבר – רציתי אגרול. ולא שזה היה לא טעים. אפילו היו שם מעט מוטיבים אגרוליים, כמו, אממ…. כרוב. אבל, ובכן.

ואז, הוא אז.

אז הבנו שבקומבינציית הדים סאם צריכים להיות 4 מנות, כשהגיע לשולחן הדבר המהמם הזה –

נאמר לנו שזה מתוק, וזה נראה היה כה טוב. הבנו שיש ארבעה, ושאנחנו ארבעה, כך עטנו על כדורון כזה, ותוך כשלוש שניות החלק הזה בשולחן נראה כך-

זה היה נהדר ופריך, וממולא שוקולד חם. צורה של דים סאם, טעם שמזכיר שוקו פאי, תעשייתי שכזה. פשוט נפלא. מאז רביולי שוקולד של מקום פסטה במקום כלשהו במרכז העיר לפני שנים, לא התלהבתי באותה צורה.

לסיכומו של עניין – צונאמי מקום קצת יקר – אנחנו היינו בסדר עם זה בגלל התלושים, אבל כעיקרון, די יקר ביחס לתמורה שאינה איכותית בטירוף. האוכל סביר לגמרי, האווירה נחמדה ובניגוד לג'פניקה שציינתי קודם, אפשר לשבת שם בכיף בלי לחכות שעה בתור, בחוץ, בקור. יש שם גם אופציה להזמנת חצי רול, שזה תמיד מאוד יעיל לאוהבים לגוון. השירות היה נחמד מאוד גם אם קצת איטי. זו מסעדה שמתאימה לזמן בו רוצים סושי, אבל עם קצת גיוון ואלכוהול ורביצה, ועדיין לא רוצים להוציא כמויות מטורפות של כסף על זה וללכת למקום יותר "גבוה".

צונאמי, סושי וברבקיו, בן סירא 26, ירושלים, כשר.

3 comments on “צונאמי, סושי וברבקיו”

  1. גם אני באוהבי הג'ינג'ר, בפעם הבאה שאגיע לירושלים אבקש שתקחי אותי לצונאמי הזה לבדוק את החלקים הטובים בו.

השאר תגובה