אולי שמתם לב, אבל זה בלוג אוכל עם ממש קצת מתכונים ודי הרבה תהיות. זה בתקווה ישתנה בקרוב, אבל חשוב להבין כי השם "לילות שימורים" לא ניתן במקרה – נטייתי הטבעית היא פשוט לא לבשל, למרות שאני נורא אוהבת לאכול.

הפעמים היחידות בהם הצלחתי להכין משהו היו אי שם בימי התלהבות האפייה המוקדמים של החטיבה, אז הסתכלתי על מתכון כנוסחה מדעית, לפחות בפעמים הראשונות בהם אפיתי כל דבר. מהר מאוד עברו ימי האפייה שלי, ואחי האמצעי, שיחיה, לקח על עצמו בהמשך את תפקיד העוגה הסופ"שית (והשבוע – פאי תפוחים עם ריבה. נום.). זה לא שלא ניסיתי, אתם מבינים. אבל אני איומה, באמת. אם למטבחי העולם היה מח כוורת, הוא כנראה היה שונא אותי, ואני לא הייתי מאשימה אותו. במהלך השנים חשבתי על כמה רעיונות משונים שיצרו טעויות הזויות ולעיתים איומות. בחרתי להביא לפניכם כמה מהלקחים שגם אם לא הפנמתי, לפחות הכרתי בהם.

1. כשאתם אני, צריך לחשוב לכל אורך הדרך

תחילת הרומן שלי עם מטבחים באשר הם התחיל כמובן בבית. הייתי צריכה להקשיב לסימנים, הייתי צריכה לשים לב. אבל הייתי צעירה וחסרת ניסיון וחשבתי לתומי שאוכל לעבוד על אוטומט כשהחלפתי בטעות את הסוכר במלח בעוגת שוקולד, וכשניסיתי להכין פנקייקים בשמן זית. אז זה היה בעיקר מקום לתסכול ואחר כך להומור, במקום שזה יהיה סימן מבשר רעות לעתיד.

אפילו בתמונה קטנה זה נראה כה שונה. לא ברור איך יכולתי לטעות… את תקרית שמן הזית נראה שהדחקתי לחלוטין

2. ההצגה לא תמיד חייבת להימשך

עוגות עם מלח הן אולי טעות שאפשר להבין איכשהו, אבל יש מקרים בהם הכישלון הביט בי ואני פשוט סירבתי להביט בו. אחד מהם היה כשאני וחברתי הטובה, נקרא לה ל', החלטנו להכין עוגיות. את כל השלבים עד שלב האפייה עברנו בשלום יחסי, ואז גילינו שהתנור מושבת מסיבה לא ברורה.

לא היו לנו הרבה ברירות. האדם השפוי יסתכל על הסיטואציה ויאמר, טוב, שימו את הבצק במקרר או במקפיא, או אפו אצל שכן, או משהו כזה. אנחנו ניתחנו את אופציות הבישול הקיימות והבנו שהדבר היחיד שיש בבית מלבד תנור ושמשתמשים בו כדי להפוך מוצר לפני בישול לאוכל מבושל (כן, זה שחשבנו במונחי בישול ולא אפייה היה צריך להוות נורה אדומה…), הוא כיריים. טיגנו את העוגיות. זה היה… מעניין.

 

יפה, אז אלו עוגיות. עכשיו דמיינו את זה מפורר דק-דק, ובצבע חום-שחור כזה. אתם יודעים מה, עזבו, פשוט דמיינו פירורי לחם קטנים וכהים במיוחד.

 

3. חשבו פעמיים לפני שאתם עושים הומאז' מאולתר

היה זה קיץ, שנת 2005, ואני וחבריי עסקנו רבות בנושא "אשליות" לצורך כנס כלשהו. אולי זה מה שגרם לנו לחשוב על השיר Lucy in the Sky with Diamonds ולתהות איך זה שלא שמענו על אף אחד שהכין פאי מרשמלו קודם ולהחליט שאנחנו נכין פאי כזה. עם מרשמלו בצורתו המקורית, ושוקולד, ובצק פריך ומתפורר וכיפי.

זה אולי לא היה כישלון מטורף, אבל זה בהחלט היה… מיוחד. זה היה הדבר המתוק ביותר שאכלתי מימי. מרקם לא ברור אחרי שהשוקלד החם מדי נתקל במרשמלו. קורנפלור… לא ברור. רוב הפאי הלך, אם אני זוכרת נכון, לחבורת בני נוער שאחת מאיתנו הדריכה, כאלו שיוכלו לעמוד בכמויות הסוכר הבלתי נתפסות ההן.

 

טעם לוואי, מרקם צמיגי, צבעים שלא רואים על אוכל. אני ממש אוהבת מרשמלו...

 

4. זה שזה קורה בקומדיות, לא אומר שזה לא יקרה במציאות

כשעזבתי את הבית חשבתי שאני אבשל בדירה אליה אעבור. באמת ניסיתי. ניסיתי לחסוך כסף לטיול הגדול, לאכול בחוץ זה יקר גם כשאתה לא סטודנט עני. כמובן שלא ידעתי לבשל, והייתי רגילה למטבח בבית. המון סיבות טובות לחוסר הצלחה. אבל נקודת השפל האמיתית לא הגיעה ממחסור בכלי מטבח או מבורות מטבחית. היא הגיעה משקית קינואה שניסיתי לפתוח. לא משנה העובדה שבכל מקרה לא ממש הצלחתי לבשל אותה כמו שצריך. הכישלון הראשוני היה בפתיחת השקית, שנקרעה באופן מרשים וגרמה לרוב הגרגירים המשונים להתפזר בכל המטבח, וקצת בסלון. מהמקרה העגום הקטן אך בהחלט לא הראשון הזה, התחלתי סוף סוף להבין שהעולם מנסה לרמוז לי משהו.

5. יצירתיות זה לא תמיד טוב

בשנים בהן הייתי במעונות, לא יצא לי לבשל שום דבר מקורי במיוחד. ארוחות יוצאות דופן נעשו עם חברות ואז היה מישהו שיאזן את האנרגיה המטבחית השלילית שלי. בתחילת החודש עברתי לדירה נורמלית, ונראה שמיד שכחתי את עברי בכל מה שקשור לניסיונות במטבח של עצמי. כך יצא שאתמול, יום חמישי, הלכתי לאוניברסיטה עם סנדוויץ' מנגו וגבינת עיזים. כן, כן.

 

המנגו מדגמן, לפני, על גג המקרר שלי. לצערי תמונות ה"אחרי" מעט קשות לצפייה וצונזרו מתוך התחשבות בקהל הקוראים ומתוך מבוכה

 

איך זה היה?

אני לא בטוחה. לפעמים אוכלים משהו ובהתחלה זה מרגיש בסדר, אבל אחרי כמה פעמים כבר לא. אני יודעת שזה היה מעניין. אולי זה היה ממש טעים אם הייתי חותכת פרוסות יותר דקות של מנגו. מה שכן, מנגו ממש לא הופך כריכים (איזו מילה חמודה) לספוגיים בניגוד לעגבנייה, אז לפחות ברמת הטריות לדעתי יש משהו ששווה לעבוד עליו. אולי (וכנראה) אני מתגרה בגורל (לא שזה יעצור אותי) – אבל יש לי כמה מחשבות (שכבר גרמו לאנשים לעשות פרצופים משעשעים) בעקבות כל העניין, נראה מה ילד יום.

12 comments on “עברי האפל”

  1. את כוכב שמחכה לזרוח. אל תתיאשי! עתיד מתוק, טעים ומוצלח מחכה לך ולמתכון הבא שתנסי…!

    (זה היה חמוד הקטע עם הקבוצה שההיא הדריכה)

    • בהרבה מתכונים מעוותים את המרשמלו, וזה חבל.
      חוץ מזה, אז לא נראה לי שהיה לי אינטרנט.
      ואחרון, אמרתי שלא שמענו, לא שלא היו 🙂

      וגם – אני כל כך מכינה את זה שוב!!!

      • וגם, כריך של מנגו וגבינת עיזים נשמע אחלה, דווקא. הנועזים ישדכו אותם בין שתי פרוסות של משהו מעדות הלחם-כהה-מחיטה-מלאה, ויוסיפו עלה או שניים של רוקט.
        אני סבורה שעכשיו בא לי לנסות כזה, רק שאין לי מנגו או גבינת עזים. או רוקט.

  2. איזה מגניב, אני מגיבה על הפוסט הזה כמעט שנה באיחור… 🙂

    מטריד משהו שהשתתפתי בשניים מתוך חמשת סעיפי הפיאסקו האלה, אה? ייתכן שאני חלק מהבעיה… יאללה, נפגשים לבשל/לאפות משהו? D:

  3. כריך עם מנגו נשמע רעיון *מעולה*. גיגלתי. בד"כ זה עם צ'אטני מנגו, אבל הנה מתכון עם מנגו חתוך לקוביות קטנות:
    http://www.yummly.com/recipe/Amazing-Southwest-Cilantro-Lime-Mango-Grilled-Chicken-Sandwiches-Allrecipes

    פשוט צריך לקצוץ או לפרוס דק. נשמע נהדר עם חזה עוף או עם גבינות בעלות אופי. עך ךחם ךבן. נשמע מאד בריטי. או על עחם כהה, משהו קאריבי כזה.

    • וואו, זה אכן נשמע ממש טוב עם חזה עוף… אכן ממליצה לקצוץ דק. הטעם של המנגו מאוד דומיננטי, לדעתי בגלל זה הכריך שלי לא מיצה את הפוטנציאל שלו.
      אם אתה מכין, אשמח לשמוע חוויות 🙂

השאר תגובה