אני אחרוג קצת מהכיוון שרציתי לתת פה, אפילו שזו רק ההתחלה. השעה רבע לארבע, יום שישי. השמש זורחת, הציפורים מצייצות. הטלוויזיה מתה, וכך גם הרדיו. גם הכבישים מתחילים להשמיע חרחורי גסיסה, בעוד יום הכיפורים סוגר עלינו בעוז.

בניגוד לשאר הצומות הנהוגים ביהדות (חמישה סך הכל, בדרגות "חשיבות" ובאורכים משתנים קמעה), רק יום כיפור הפך למעין צום "תרבותי" שכזה. רק ביום כיפור תוכלו לשמוע אנשים משתאים על העובדה שאתם, אנשים חילוניים, נוהגי שבת וזוללי בייקון (נום, בייקון) שכמותכם, אינכם צמים ביום כיפור. הצום הפך לאייקון של ממש. הארץ מתמלאת בשלל כתבות, החל מהתעסקות בבריאות ובצום קל וכלה במתכונים (לסעודה המפסקת כמובן!). שיחות על קפה, על מה טוב יותר – מלוח או מתוק, על נשים בהיריון, מדי פעם אפילו מזכירים סליחה ומחילה – והפייסבוק עולץ לו בשלל תמונות משעשעות פחות או פחות.

אל תבינו אותי לא נכון. אין לי בעיה עם אנשים שצמים. אבל מאיפה כל זה מגיע?

ההנחה שלי היא שצום בעיקרו מושתת על עיקרון "אני רעב אז עצוב לי".  אוכל=טוב. חוסר אוכל= לא טוב. שזו הגדרה בינארית ונחמדה שאני מאוד בעדה, כידוע (אחרי הכנסת פקטורי איכות למיניהם). רואים את זה במספיק מועדים דתיים אחרים. ביום כיפור לעומת זאת, יש אקסטרה. לא רק שיש את הצד המסתכל שבדבר – אלא שיש את הניתוק מהאנושיות, מעולם החומר. זה לא רק צום. זה לא רק מגוון אבות מלאכה שהתווספו במהלך השנים. זה סקס, זה נעלי עור, רחצה וכו'. דברים בסיסים בקיום אנושי יום יומי, להתרחק מכל זה ולהתקרב למלאכי. אני תוהה אם הישראלי הצם תרבותית או אפילו מסורתית לא שוטף ידיים במהלך היום.

צומות דתיים יש לא מעט, ולא רק לנו. לנט קתולי ורמאדאן מוסלמי יכולים להיות מהבולטים שבהם. גם סעודות יש לא מעט. אפילו ביום כיפור יש דגש מיוחד (בניגוד לצומות אחרים) על הסעודה המפסקת. חז"ל כתבו "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" וציינו במיוחד את החשיבות הזאת. סעודות זה מגניב, ויש הרבה כאלה, לא רק דתיות. חג ההודייה, נניח. מרדי גרא כבר הפך למעבר לסעודה דתית. יום פטריק הקדוש הפך באירלנד לפסטיבל לאומי שנמשך ארבעה ימים. אוכל הוא, אממ, לחם חוקינו.

בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא יהיה רעב באמת אחרי יום אחד של חוסר מזון שלפניו הגיעה ארוחת שחיתות אחת ואחריו תגיע ארוחת שחיתות אחרת. בקמבודיה אנשים רעבים, רעבים באמת, מתחננים לשאריות מזון ולמים מינרליים שעוד לא סיימת. אנחנו פשוט נחשוב על זה שאנחנו רוצים לאכול ונחכה שיגיע הערב. רוב האנשים שצמים לא יחשבו במהלך היום על כפרה או יתחברו לתחושת החרטה. רובם פשוט יחכו שזה ייגמר.  אני אשב בבית ואמצא דרכים להעסיק את עצמי בעולם ללא תחבורה ציבורית. ותודה לאינטרנט שהביאני עד הלום.

2 comments on “חג ומועד”

  1. יפה כתבת. רוב החילונים שצמים באמת עושים את זה מתוך תחושת מחויבות אבל בת'כלס ביום הצום עצמו כ"כ מרוכזים ברעב עד שהם רק מחכים שזה ייגמר. ואהבתי גם את ההשוואה לקמבודיה ולרעב אמיתי.

  2. אני חושב שיש לזה שתי פנים. פן אחד הוא שבאמת יוה"כ הוא הצום הכי "חשוב," ובאמת בגלל זה הוא אחד מהדברים שאוחזים בו גם אלו שלא קרובים לרוב שאר המסורת הדתית.

    אבל הפן האחר הוא שבשונה מרוב שאר הצומות, הרעיון מאחורי יוה"כ הוא רעיון שגם מי שלא דתי יכול להתחבר אליו בקלות. החילוני הממוצע לא מרגיש צורך לדאוב על חורבן המקדש, ואין לו שמץ של עניין בגדליהו בן אחיקם או ביהודי פרס ומדי. אבל יום הכיפורים הוא יום של היטהרות עצמית, של חשבון נפש ותיקון – ואלו מושגים שנגישים מאוד גם למי שלא מקשר את זה דווקא לשיפוט אלוקי.

    גם לחילונים יש את New Years, ולא צריך דת כדי להרגיש שמעבר שנה הוא זמן משמעותי, זמן להסתכל אחורה ולעשות resolutions לשנה הקרובה. אז להתחבר עם הביטויים הדתיים של התחושה הזו זה לא צעד מרחיק-לכת.

    לא שאני חושב שתפילות יוה"כ הם דרך מוצלחת לחילוני ממוצע שרוצה לעשות חשבון נפש לקראת השנה החדשה – אלו תפילות ארוכות ומעייפות, שהוא כנראה לא מרגיש הרבה זיקה אליהם. הצום עצמו, כמו שאת אומרת, לא מאוד משמעותי בפני עצמו – רק בתוך מכלול רחב יותר, נגיד הניסיון המודע להתרחק למשך יום מגשמיות, אפשר לומר שהצום "נותן" משהו מפורשות. מאוד התרשמתי דווקא מאנשים שמחפשים דרך משלהם לחגוג את יום כיפור – דרך לעשות את התיקון שבלב היום, ולא את הפורמליקה שמסביב.

    מצד שני, אני מניח שאם אנשים צמים, כנראה זה משמעותי בשבילם – גם אם זה רק מתוך תחושת מחויבות, או מסורת. בשביל הרבה אנשים, חשוב גם עצם ה"נגיעה בבסיסים" – צמים ביום כיפור, אוכלים לא-כשר אבל לא חזיר, מתחתנים ברבנות – פשוט מהתחושה שלהשאר מחויבים ל"גולות הכותרת" של הדת זה משהו שהם מעדיפים. ואז זה מה שהם מקבלים מלהעביר יום מול המחשב ולנסות לשכוח שהם רעבים – התחושה שהם עדיין מחוברים למשהו שהם רוצים להיות מחוברים אליו.

השאר תגובה