מי שאוהב לבשל ומתעסק רבות בעניין יודע שאין חשוב ממטבח טוב. מגוון שכלולים, התקנים, מגרות עם סגירה שקטה, קולטי אדים ומקררים שהם בעצם חלליות. לי, כמובן, אין ולו אחד מהדברים האלו, אבל לאמי יש, ולאחרונה התווסף לבית מגוריי חידוש מרתק – כיריים המשתמשות בטכנולוגיית חימום השראתי, או בלשון העם, אינדוקציה.

בהחלט מעורר השראה. בהמשך הפוסט – תמונות של אוכל! אל תחמיצו!

כל זה מגניב ויפה, אבל כמו שפיטר פארקר טורח להזכיר לנו כל פעם מחדש, יחד עם כח מגניב מגיעים עוד דברים. במקרה של הכיריים, הן עובדות רק עם סירים מיוחדים. וכך, לאחר כל ההקדמה הזו, אני שמחה לבשר שנפלה בחלקי מן ההפקר מחבת וופל בלגי.

מיד ידעתי שגם בחלקי נפל כח הנושא בחובו אחריות גדולה, והיא – למצוא את הוופל הבלגי האולטימטיבי. מעולם לא אכלתי וופל בלגי טוב בבית כמו במקום כמו, נניח, באבט (שעדיין לא כתבתי עליה, הבושה). זה לא הגיוני – כלומר, יש הרבה דברים תעשייתיים שתמיד טעימים יותר בחוץ. אבל לרוב יש להם מקבילה ביתית מוצלחת. והוופלים שאכלתי בבית, על אף שהיו טעימים נורא, לא גרמו לי לתהות על אושר ריבועי כמו וופלים בבאבט. המסקנה היחידה- לא אכלתי וופל ממתכון מוצלח.

התחלתי לחקור את הנושא, ולאחרונה ערכתי צהרי וופל, חמושה בשני מתכונים נבחרים אשר יהוו את יריית הפתיחה למסע למציאת הוופל האולטימטיבי. התמה של צהריים אלו הייתה מתכונים שמערבים בתוכם תכנון כלשהו מראש -לכל הפחות זמן התפחה, מאחר והם מכילים שמרים. מתכון אחד הוא בלילתי והשני בצקי. שניהם שונים למדי מהוופלים שניתן למצוא בבתי קפה, לפחות אלו שאני טעמתי, ועם זאת יש להם את יתרונותיהם, ואני חושדת שאני עשויה להתמכר למתכון השני.

עדכון – המתכון לוופל השני נמצא כאן, כחלק מהניסיון שלי לארגן קצת את הבלוג.

מתכון ראשון – וופלים מבעוד לילה

את המתכון הזה מצאתי כאן, אצל אדם גאון המכונה "הוופלייזר". באמת, הוא גאון. הבחור פשוט ניסה להכין כל מיני דברים במחבת וופל בלגי, מהמבורגר ועד מקרוני וגבינה. איך יכולתי שלא לנסות את אחד מהמתכונים שלו לוופל של ממש?

זהו וופל מעט קוראסוני – טעם מודגש של חמאה, קראנצ'י אם נותנים לו את הזמן. בהחלט צריך תוספת – אנחנו ניסינו שוקולד מומס, ריבת חלב ושבבי קוקוס, ואפילו שילבתי טחינה גולמית עם קצת מייפל (מגניב לגמרי, על אף שסילאן הולך יותר טוב). מומלץ למי שאוהב טעם יותר עדין וקוראסון חמאה.

אני באמת צריכה להשיג צלחות…

רכיבים

2 כוסות קמח

2 כוסות חלב

כפית סוכר

חצי כפית שמרים מדובר בשמרים יבשים. אם אתם רוצים להשתמש בשמרים אחרים, יש אחלה טבלת המרה כאן.

שקית תמצית וניל במקור, חצי כפית של תמצית וניל. אפשרי אך או יקר או תעשייתי ומלא חומרים דוחים. כמו כן, עוד קצת מתיקות עושה קצת טוב למתכון היחסית נטרלי הזה, גם יותר מחבילה זה אפשרי. לשיקולכם.

חצי כפית מלח

100 גרם חמאה מומסת אבל לא חמה מרגישים אותה היטב, אבל לא הייתי מורידה ולו גרם אחד

2 ביצים

אופן הכנה

לילה לפני האכילה המובטחת מערבבים את כל החומרים היבשים – שימו לב לא לשים את המלח והשמרים זה על זה, עדיף למשל לערבב את המלח והקמח ורק אז להוסיף את השמרים. לזה מוסיפים את החמאה והחלב (ואם הלכתם על תמצית וניל ולא סוכר ונילין, גם את זה) ומערבבים. סוגרים את כל העניין בניילון נצמד ונותנים לזה לנוח בלילה.

יום לאחר מכן, אחרי שמתלהבים מהעובדה שהבלילה הכפילה את עצמה, מערבבים אותה עם החלמונים. זה השלב בו כדאי להתחיל לחמם את המחבת. מקציפים את החלבונים עד לרמת עמידות כלשהי ומקפלים את הקציפה פנימה. עצה ידידותית – אם אין לכם מקציף, אל תעשו את זה. למדתי זאת בדרך הקשה, ואחרי דרכים משעשעות (או טרגיות, תלוי מי מסתכל על זה) שהמצאתי כדי לנסות לגרום ליד שלי לשרוד את הערבוב הנוראי הזה, די ללא הצלחה.

זהו. שמים בלילה במחבת הוופל והופכים לפי הצורך. באיזור ה-5 דקות לדעתי, אבל זה משתנה ממחבת למחבת אז אני תומכת נלהבת של לבדוק ולהחליט. אני אפילו לא השתמשתי בשימן כלשהו – בהתחלה כי שכחתי, ואז כי כבר לא היה צריך. אז הייתי משמנת ממש ממש קצת את המחבת בחמאה או בתרסיס שמן ואחרי הוופל הראשון זה ממשיך היטב גם בלי.

4 comments on “המסע בעקבות הוופל #1 – וופל שמרים מבלילה שנח לילה”

השאר תגובה