האם אתחיל מוטיב כתיבה על מאכלי מיינסטרים תוך שימוש בסימן קריאה בכותרת? אני מקווה שלא. אבל המבורגר וקולה… הצמד היה חזק ממני.

למי שלא יודע, במוזיאון תל אביב מתקיימת עכשיו תערוכה של דיוויד לה-שאפל, צלם ובמאי נודע שמצלם כל מיני דברים שלרוב ההתרשמות הכללית שלי מהן נעה בין וואו-הזוי-הצבעים!-לא-הסגנון-שלי. מאוד "פופ", מאוד צבעוני, לעיתים גרוטסקי – אבל אין ספק שמעניין. אי לכך הלכתי (כמה חודשים אחרי הפתיחה, סטודנטית לצילום בלאי שכמותי) לתערוכה, המתהדרת בשם "דיוויד לה-שאפל: צילום פופ פוסטמודרני" וכן בשלל מיני דפי הסבר לצד העבודות (שעם חלקן לא הסכמתי, שזה תמיד כיף, הו פוחזת שכמותי) בשבוע שעבר.

מומלץ לחובבי צילום למיניהם או לסתם אנשים שנמצאים באזור – לכו לראות את התערוכה, היא ננעלת ב-20 לנובמבר שזה לא עוד הרבה זמן.

בכל מקרה, נתקלתי בה בעבודה הזאת, מהאהובות עליי שלו, "Death by Hamburger"

פשוט כיף לי להסתכל על עבודות כאלו…  בעבודה נוספת, בשם I Buy a Big Car for Shopping מוצגת גם פחית קוקה קולה ענקית. לה-שאפל, שעוסק הרבה באייקונים, השתמש בהמבורגר כאייקון בפני עצמו. וכי למה לא? מזון מהיר בכלל והמבורגר בפרט הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות. מחשבות נחשבו עליו, סרטים נעשו בדמותו. טוב, לא ממש בדמותו. אבל – תחשבו איזה אייקון. כזה אייקון שבדף הוויקיפדיה העברי מצויה כרגע בכלל תמונה של ווג'יבורגראי שם בפליקר, האין האינטרנט נפלא?), וזה לא באמת משנה כלום (למרות שבמבט נוסף, זה בהחלט לא נראה משהו…).

סרטים כמו Super Size Me ניסו להוכיח את חוסר הבריאות שבמזון מהיר, ואז צצה אופנה של מזון מהיר "בריא" שלא ממש עזבה עד היום. סרטים אחרים שנעשו לאחר מכן ניסו להוכיח… לא יודעת, אני משערת שמשהו אחר? לא ממש יצא לי לראות סרטי מחקר אקדמי מאילינוי וכאלה. ייאמר שהם אכלו בעיקר סלטים כשהראו שאפשר גם להוריד במשקל ממזון מהיר. אני לפחות אמשיך לחיות במציאות הפשוטה שלי, בה כשהולכים למקום כמו מקדונלדס זה בעיקר כדי להזמין צ'יפס ולא בשביל מקלות גזר. אבל, זה רק אומר שבמזון מהיר יכולים להיות אופנות, שזה נחמד. מישהו זוכר את הגעתם של היוגרטריות? הן החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ולא עזבו אותנו עד היום, לא שאני מתתלוננת.

לקינוח, קצת מחשבות על צילומי מזון. לקוח מכאן במקור, השוואה תמונתית נהדרת בעיני. אולי יום אחד אני אכתוב כאן על צילום מזון (אני חוששת שאני לא ממש מבינה בזה מספיק, אבל בתקווה יום אחד אבין טוב יותר). בינתיים אני חושבת שהתמונות מדברות בעד עצמן.

השאר תגובה