והימים ימים עמוסים, ימי לימודים ועבודה רבה מדי. וזמן לכתוב אין, ומשמעת עצמית גם לא, והנה אני כותבת מעט ומאוחר מדי ואפילו אין לי תמונה. צק צק.

אמרתי קודם, ואמרו זאת לפניי, אבל אומר שוב – קנו סירים למיקרוגל! זה נהדר, נפלא ומצוין. זה עלבון לכל מי שחושב עצמו לבשלן אני משערת אבל למזלי אני לא כזאת. וכך יוצא שבימים שנגמרים אי שם מאוחר מדי, אני יכולה להכניס לתוך סירי הנהדר כמה מרכיבים, לסדר דברים, להתקלח, וכשאני יוצאת כבר יש לי אוכל. בעיקר אורז, בעיקר אחרי שזה הדבר שתמיד יש לי בדירה – סטודנטית מוצלחת שכמותי, קניתי למען צמצום עלויות שק שלם של אורז. חמש קילו בכ-35 שקלים. גם זה מומלץ, מומלץ לחובבי האורז ביניכם.

אמרתי שאין לי תמונות, ובאמת אין לי. לא של סיר למיקרוגל או של אורז שהכנתי. תמונות של מיקרוגל זה משעמם, אז הבאתי באדיבות וויקיפדיה דיסק שנחשף לגלי מיקרו. צבע זה נחמד.

אז השבוע חייתי מאורז עם רסק, הנקרא בפי העם "אורז אדום", כך שמעתי. התקשרתי לאימי כדי לגלות איך היא מכינה את זה, ואחרי שהיא סיימה לצחוק (בלב, כי היא אמא שלי וכפי הנראה משתדלת שלא לצחוק עליי בקול רם) בישרה לי את התהליך. אפילו לא מצדיק את התגית מתכון, אבל מצד שני, לא באמת ציפיתם כאן לאוכל מרשים, לא?

אז ככה:

מכינים אורז במיקרוגל – כוס אורז על קצת פחות מכוס וחצי מים. תוקעים את העסק במיקרוגל לכעשר דקות (המכסה של סיר המיקרוגל בנוי מסתובב כזה, עם שסתומים. הם צריכים להיות פתוחים במהלך הבישול). אחרי זה מוציאים ומחכים עוד איזה חמש דקות (עם שסתומים סגורים), פותחים את המכסה ומערבבים.

את זה מתבלים ב

הרבה רסק עגבניות

פלפל

מלח

שום גבישי

וקצת שמן זית.

זה יוצא טעים, ויש אומרים שהולך לא רע עם גבינה לבנה/קוטג'. אצלי זה תלוי מצב רוח. כמו כן, זה עודד אותי לקנות שום גבישי – מלאי התבלינים שלי מצטבר ממתכון למתכון והנה עכשיו יש לי כבר שום, פלפל, מלח, צ'ילי קארי וקינמון (הכינותי מראש). מי יודע, אולי יום אחד אמצא את עצמי עם אגוז מוסקט, שוו בנפשכם…

בחזית המאמץ הצמחוני, אכלתי השבוע בטעות עוף. כן, כן. איך, אפשר לשאול, אוכלים משהו בטעות? כמו שאמרתי, הימים עמוסים עד מאוד, מוחי אינו מה שהיה פעם, וטעמתי ממשהו של חברה בלי לחשוב פעמיים. רק לאחר מכן הבנתי את טעותי. תסכול, מרמור, וכו נרשמו בפרוטוקול, ואני נחושה מתמיד לא לטעות כך שוב.

השאר תגובה