אין פחמימה בעולם כמו פחמימה של אמא. זוהי פחמימה אוהבת, חמימה, ואם היא גם עתירת קלוריות – ללא ספק אלו קלוריות של אושר. לאחרונה מטבחי שדרג את עצמו הן בטוסטר אובן והן במעין כלי חרס שכזה, שמהווה נכון לעכשיו את התבנית היחידה בדירה. שני אלו הביאו אותי למסקנה שהגיע הזמן לנסות להכין גראטן, אותו מאכל חמים ונהדר שזכור לי טובות מזה שנים, ספציפית מהסופ"ש האחרון בו באתי לבקר.

וויקיפדיה תואיל לפרט יותר ממני, אבל כעיקרון הגראטן הקלאסי הוא כזה בו תפוחי אדמה נפרסים לפרוסות, מונחים בתבנית שאינה עמוקה במיוחד יחד עם שלל דברים ואז נאפים עד שהחלק העליון מזהיב, משחים ומקריספ.

את הגראטן שלי התחלתי בפעולה החשובה מכל – לשאול את אמא איך. זו פעולה יעילה אך מסוכנת שכן יש חשש שלעולם, לעולם, זה לא ייצא טוב באותה המידה, אבל אם זאת הביטחון העצמי עולה – לרוב יותר מדי. וכשהביטחון המטבחי שלי גבוה, לרוב דברים רעים קורים. זה לא מה שקרה כאן. מה שקרה כאן הוא שמלבד דבר אחד ששכחתי ושלא ממש הפריע, יצא לי ממש טעים.

התבנית החדשה מדגמנת עם תפוחי האדמה, רגע לפני האפייה, בפינה הקבועה על גג המקרר. המקרר הזה, יש עליו.

רכיבים – פירוט כמויות בהמשך

תפוחי אדמה (אני לקחתי את אלו עם הקליפה הצהובה)

שמנת מתוקה לבישול ואפייה

אגוז מוסקט השתמשתי בכזה הטחון, שלצערי נאלצתי להשאיל משכניי כי ירושלים היא זוועה קולינרית שאין בה תבלינים שאינם פפריקה, והנה כך התפספסה לה הזדמנות לרכישה מטבחית נוספת

פלפל שחור ובהזדמנות זו אדגיש כמה עדיף פלפל גרגירי שטוחנים על אבקת פלפל… לא הרבה הבדל במחיר בהתחשב בזמן שזה מחזיק, בעיקר אם אתם סטודנטים כמוני שמבשלים בעיקר לעצמם, אבל הו כל כך משנה ברמת הטעם.

מלח

מעט חמאה או שמן


אופן ההכנה

בחרו את התבנית שלכם – לא כזאת עמוקה. חרס זה נהדר אבל לא חובה.  לוקחים תפוחי אדמה שיספיקו לתבנית אחרי שייפרסו. כפי שרואים למעלה, אני הכנתי במעין ריבועון אישי שכזה מיני גראטן משני תפוחי אדמה, אחד גדול והשני בינוני. כעיקרון, תבנית גדולה יכולה להכיל כ2-3 קילו תפוחי אדמה. אבל, אין ברירה – צריך להשתמש בעין. את תפוחי האדמה קולפים וחותכים לפרוסות דקות ואחידות ככל האפשר. בשלב זה מגיע הרגע המכריע.

המתכון הזה פשוט, אבל צריך להשקיע בו מעט. כל פרוסה ופרוסה צריכה לגעת בשמנת, ולכן לא טוב פשוט להניח את השמנת אחרי שהנחתם את הפרוסות בתבנית. זה קצת יותר קשה בכמות גדולה, אבל מה שצריך לעשות זה לקחת את השמנת (מיכל אמור להספיק לאיזור ה-3 קילו, אני הייתי צריכה כ-4 כפות. אבל שוב – גם כאן עין זה חשוב. במקרה הכי גרוע אפשר להוסיף אחר כך), לקחת את הפרוסות, ובכלי נפרד לערבב הכל בעדינות. האמת, אני עם שני תפוחי האדמה שלי עשיתי את זה ידנית. פשוט שפכתי את השמנת מעליהם ובשלב ההנחה בתבנית וידאתי שכל פרוסה קיבלה קצת. אפשר לתבל את השמנת קודם – פלפל ומוסקט לפי הטעם והרבה מלח.

אחרי שיש לכם הר של פרוסות שכל אחת ואחת מהן חוותה שמנת מהי, מניחים את הפרוסות בתבנית ששימנת קודם בקצת שמן או חמאה (את זה שכחתי לעשות… זה פחות מפריע בתבנית חרס, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על זה)  שכבות שכבות. ממליחים ומתבלים תוך כדי במידת הצורך, אם העדפתם שלא לתבל בשלב השמנת או אם סתם צריך עוד מלח. בסוף ההנחה שופכים מעל את השמנת שנותרה בכלי הערבוב.

את כל זה שמים בתנור או בטוסטר אובן עד שהשכבה העליונה משחימה ובדיקה קצרה במזלג מראה שתפוחי האדמה שבתחתית בושלו. וזהו.

רואים? את התמונה הזו לא צילמתי על המקרר, וזו הייתה טעות. מה שכן, אני די בטוחה שזה היה טעים בהרבה אחרי האפייה מאשר לפניה, גם אם מצולם באופן פחות מושך.

 

פשוט וטעים, רק לוקח קצת זמן אפייה – למיני גראטן שלי לקח כשלושת רבעי שעה בטוסטר אובן שהטמפרטורה שלו לא ממש ברורה לי. יש הרבה גיוונים, אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

 

3 comments on “גראטן פוריסטי”

השאר תגובה