האוכל של שבוע שעבר חלף כמו הרוח, ובשלב זה הייתי צריכה להתעמת עם עוד סשן בישול, מה שכנראה היה מוביל לעוד מתכון. שזה טוב, כי זה אומר שלכתוב כאן מוציא ממני את הטוב ואת הרע ביותר במטבח – מגו וגבינת עיזים, כן, אבל גם רצון לבשל משהו מעניין ולא רק פסטה ברסק.

למזלי, כמו סטודנטים רבים אחרים חל עליי לפחות לעוד יומיים הדבר הנהדר שנקרא "אוכל מהבית". אוכל מהבית הוא מעין קסם כזה, שגורם לך לאכול במעונותבדירה – כמו בבית אמא. מהפכני ממש. ארוחת שבת בצהריים אצלי בירושלים ביום שני באקדמיה.

ארוחות שישי ושבת הן חובה במשפחתינו. מלבד הפעמים בהם אני "סוגרת שבת" (או יותר נכון, עומדת על העובדה שאני כבר די עזבתי את הבית ויכולה, לפעמים, לחסוך את הנסיעה הזאת מעצמי) הנוכחות היא חובה כללית וחשובה מעין כמוה. אני חושבת שלרוב זה נוהל נחמד. אבל יש גם צדדים אפלים לארוחות משפחתיות… צדדים אפלים ביותר. התוודעתי במהלך השנים לארוחות הזויות, הן ברמת הבישול (צימעס. אני לא צריכה לפרט, אני חושבת) והן בחובות השקטות שבאות עם כל ארוחה. בצעירותי אני ואחי הוזמנו לסעודה אימתנית של מנות רבות (שבאחת היו עיניים) . היינו רק ילדים, והיינו חייבים לאכול כל מה שנתנו לנו (וזה היה הרבה). ראינו את מבטה של המארחת וידענו שכל דבר אחר יהיה עלבון חמור ונוראי. הבטתי באחי והוא בי. קיבתנו זעקה בחשש, אבל עמדנו בזה. כמעט.  זוהי מורשת פולניה, קוראים יקרים. ופולנים זו לא עדה, זו דרך חיים. יש המספרים שבעבר, כל העולם היה מורכב מיבשת אחת בשם פולניה, ואנו רואים תוצאות של הדבר עד היום.

בכל מקרה, הנה תמונה של גלידה.

 

היו ימים. גלידת קוקוס בתוך קוקוס, זה לא היה מאוד טעים. אבל זה היה מאוד מגניב למראה. ואני מתה על מטריות נייר.

 

אני חושבת, לאחרונה, על כל מיני achievments שהייתי רוצה לנסות להשיג. נניח, לטעום את כל הטעמים של בן אנד ג'ריס (היו טעמים במהדורה מוגבלת. זה חלום די טרגי.) או לעשות מחקר על 5 דרכים שונות (לפחות) להכין וופל בלגי (פרטים בהמשך). אבל אני יודעת שלא משנה מה אעשה, אבותיי (או אמהותיי?) הפולנים תמיד יהיו צעד אחד קדימה. אני חושדת שאני אחיה.

אוף, עכשיו בא לי גלידה.

5 comments on “גלידה זו בכלל קיבה נפרדת”

השאר תגובה