ביום רביעי אחד, בשעות בוקר קרות, כשגבעות שלג קלות עוד מנקדות את המדרכה, נחתתי לצד בלוגרים נוספים בשוק מחנה יהודה, על מנת לסייר בשוק ולשמוע על סדרת "אחלה טעמי השוק" של שטראוס ועל סלט קוביות הסלק החדש שהצטרף אליו, לצד המאורע השיווקי של דוכן "רק סלק" בשוק – דוכן שכולו על טהרת הסלק.

אני מתה על שוק מחנה יהודה. במשך שלוש מארבע שנות לימודי  עבדתי די קרוב אליו והפינוק הרציני שלי היה לקנות לחם מ"טלר" וגבינה מ"באשר" ולאכול בהנאה, אם אפשר בצירוף של כמה עגבניות שרי מתוקות בשמן זית, גם הן מבאשר. בכל מקרה, שמחתי מאוד על ההזדמנות לבקר בשוק. סיירנו לנו בין בורקסים, "מזרחי" פירות יבשים ותבלינים, בו קניתי גרנולה והייתי גאה בעצמי שעצרתי שם, ולא רכשתי את הקוקוס המקורמל שכולנו עפנו עליו.

המשכנו, איך לא, ל"באשר" וטעמנו גבינות וחמאת כמהין. גושים עצומים של חמאה וגבינה זה נפלא. יצאתי עם גבינת עיזים מדהימה, ועצרתי את עצמי בקושי מלקנות "גיוסט", הגבינה האהובה עליי, שכפי שאני טוענת היא למעשה ביתם של חמאת בוטנים וקרמל שאיכשהו הפכה לגבינה. האמת, עצרתי את עצמי מלקנות די הרבה גבינות.

חמאה בבאשר גבינות

 

ממלכת החלבה. אין סיור במחנה יהודה שלא דורש תמונה של שלל החלבות של ממלכת החלבה. יצאתי עם חלבת פרג והצלחתי להימנע מעוד חלבות ומשומשום. מסתבר שבחודשים האחרונים יש במקום מכונה מגניבה וגדולה ואפשר ממש לראות את הטחינה הגולמית מופקת, ונמכרת במגוון רחב של טעמים. אני מאוד רציתי לטעום חלבת תמר ואגוז, אבל לא היה…

ממלכת החלבה

ולבסוף, דוכן הסלק. עיצוב וקונספט מקסימים לגמרי. סופר מביך לומר אבל למרות שאני מכירה היטב את פרחי היקינטון ואת עלי הסלק, במשך בערך חמש דקות הצליחו לעבוד עליי שככה נראה סלק כשהוא צומח…

DSC_4604-edited

בדוכן מכרו מספר מנות קטנות וחמודות למראה, כאשר אלו שהיו בהם קוביות סלק התבססו על סלט הסלק של אחלה. די לא אהבתי את סלט קוביות הסלק עם הרוקפור, אבל סלט סלק ושומר עם יוגורט (למרות שאני לרוב לא אוהבת שומר) היה ממש נחמד (בכל זאת שומר), וכך גם סלט הסלק והפירות. גלידת הסלק די גנבה את ההצגה אם כי מבחינת טעם היא לגמרי נכנסה לקטגוריה בה אני לא מצליחה להחליט אם זה טעים או פשוט הזוי, והזכיר לי את גלידת הבמבה האדומה שאכלתי לפני שנים וזכרונה לא עזב אותי, עם אותו טעם לוואי מדויק בסוף של במבה אדומה ותהייה אינסופית… הנוסטלגיה. מיץ סלק פסיפלורה היה ממש ממש טעים. החלק הכי מגניב בדוכן מבחינתי, למרות שמאוד אהבתי את הקונספט והעיצוב המגניבים, היה שכל המנות נמכר בחמישה שקלים וכל ההכנסות נתרמו לעמותת מאיר השמן, מטרה נעלה בהחלט.

גלידת סלק

לבסוף עלינו לאטליה של שפית טלי פרידמן, שהייתה שותפה בדוכן הסלק ושותפה למתכוני הסלטים החדשים, לארוחת צהריים קלה, עם סביצ'ה מצוין, חציל שרוף עם טחינה ובלסמי, סלט עלים ואגסים בויניגרט הדרים, לחם, יין לבן ונוף.

 סביצ'ה

קיבלנו שלל סלטי "טעמי השוק". היה לי גם רעיון של מה לעשות עם סלט קוביות הסלק.

אנחנו לא נדבר עליו.

למעשה, אנחנו לא נזכיר את הנושא הזה יותר אף בפעם בבלוג. אף חומר גלם לא הלך לאיבוד. אף שעה לא בוזבזה. שום דבר לא יצא מזעזע וממש לא בכיתי על מר גורלי אחר כך בפני הביזולית בפייסבוק צ'ט. זה לא קרה, אתם שומעים?!

אהמ.

אז, את הסלטים טעמתי לאיטי, ויום אחד אמא של א' הציגה בפניי פתקית ארוכה עם כיתוב ואמרה לי משהו בסגנון "טעמתי את הסלטים וכתבתי לך מה דעתי", כך שלא רק שיש את דעתי אלא את דעתה של הגר, שמבינה עניין! ועל כן, לצד מחשבותיי תוכלו למצוא גם את "דבר הגר" ברובם. תודו שזה שם מוצלח.

עכשיו, חשוב להבין – מדובר באופן כללי בסלטים קנויים. שמחתי שרשימת המרכיבים לא הייתה ממש מפחידה והבנתי את רובה, ושמחתי שיש אחוז לא מבוטל של ירק בסלטי הירקות. אני גם חושבת שלסטודנטים זה יכול להיות פיתרון מצוין לעיתות מצוקה (רוב חיי הסטודנטיאלים היו עיתות מצוקה…). אף אחד לא מנסה להשוות את זה לסלטים ביתיים. זה פשוט לא אותו הדבר, ככה זה, וככה צריך להסתכל על זה, בעיני. אז, ברוח הזאת הביקורת.

 

אז:

1. קוביות סלק – לסלטים בסגנון הזה לפעמים יש טעם לוואי חזק ומבחיל. שמחתי מאוד שלא חשתי בטעם כזה, אבל לא ממש אהבתי… לא יודעת למה, זה לא שזה היה לא טעים. דבר הגר: "נחמד"

2. פלפלים קלויים – גם פה מאוד שמחתי שאין טעם לוואי בעיקר כי זכרתי סלט אחר, אולי של חברה אחרת, בו זה היה בלתי נסבל. היה מאוד חביב, ואני מאוד מחבבת פלפלים קלויים באופן כללי. דבר הגר: "שמן" (אני מודה שאני לא שמתי לב בכלל)

3. סלט עגבניות עם פלפלים קלויים פיקנטי בבישול איטי – אני ממש חיבבתי! לדעתי זה הסלט המוצלח ביותר מאלו שטעמתי. בעצת הגר השתמשתי בו גם כבסיס לשקשוקה וזה היה ממש קל וכיפי. דבר הגר: "נחמד ביותר"

4. סלט טורקי עם פלפלים קלויים ופטרוזילה – חביב.

5. חציל בלאדי – נחמד. באופן כללי, כסלט חצילים "תעשייתי" הוא בסדר גמור, נחמד שיש אלטרנטיבה נטולת מיונז, אבל באופן כללי סלטי חצילים מרגישים לי קצת אנמיים אלא אם כן יש בהם המון טחינה, ואם היה בו המון טחינה הוא היה בכלל סלט אחר! דבר הגר: "סתמי ולא ממש טעים".

6. טחינה – האמת שאכלתי ממנה מספר פעמים כחלק משגרת ארוחת הבוקר שלי, והיא נחמדה מאוד, חמצמצה ומתובלת במידה. שוב, זו לא טחינה גולמית שהרגע הכנתם או משהו כזה, אבל זה ממש סבבה.

זהו עד כאן.

אה, ובשוק קניתי גם אננס. אננס זה מגניב. למעשה מגניב אותי עד עכשיו שקניתי אננס של ממש. זוכרים שפעם זה לא באמת היה משהו שנמצא בארץ מחוץ לקופסת שימורים?

תמונות נוספות (לא של האננס, הוא נאכל ולא צולם. יש היאמרו שלא היה קיים מעולם, אבל הם לא יודעים על מה הם מדברים) – פה.

השאר תגובה