בוסטון קרים פאי

אחת לשבועיים נפגשים אני וקבוצת חברים בירושלים כדי להילחם במפלצות. זה נחמד. מדי פעם, נניח, כשאני מוצאת את עצמי נוסעת לירושלים כדי ללכת לנגריה ספציפית (!) רק כדי לגלות שאין בה את מה שאני צריכה (!!), אני מוצאת את עצמי נסה על נפשי משכונת תלפיות ובקריית יובל מוקדם מהצפוי. לפעמים, זה אומר שאני מגיעה לסופר שנמצא שם ומחפשת דברים נחמדים או משעשעים. ואז, אז אני לפעמים מוצאת דברים שווים. וכשאני אומרת לפעמים, אני מתכוונת להפעם. כך יצא ששבוע שעבר, לאחר היותו חמקמק כצפוי, הנחתי את ידי על פיינט של הגלידה החדשה של בן וג'רי, הלו היא בוסטון קרים פאי (Boston Cream Pie).

11215188_837502839636996_216905594641233151_n

עכשיו, כל מי שעיניו בראשו ואינטרנטו מכוון כהלכה וודאי שם לב שהמון זמן לא היה כאן פוסט. אבל הי, עכשיו חופש (פחחח) אז יש זמן (מגה פחחח. הידעתם? "פחח" זה משילובי האותיות השנואים עליי ביותר) וחשבתי לעצמי שאם לנסות לחזור לעניינים, אין כמו פוסט בסדרה הפופולרית "הדר כותבת הרבה יותר מדי מילים על טעמים של בן וג'רי". להלן.

אז, בוסטון קרים פאי אמורה להיות גלידת פאי קרם בוסטוני, עם חתיכות של עוגת ספוג צהובה, פאדג' וסירופ בטעם שאין לי כח לתרגם. התוצאה? טעם לוואי. המון טעם לוואי. אמנם לא מתקרבים כאן לרמת האוראו עוגת יום הולדת, אבל בהחלט מנסים.

זה ממש מעציב אותי כי כבר זמן מה שהטעמים החדשים של בן וג'רי מבאסים. היה לנו את שלישיית היוגורט ואת הקרמל סוטרה, והם כולם… לקו בחסר. למעשה הדבר העיקרי שנחמד לי לאחרונה בבן וג'רי הוא הכמיהה לטעום דברים שיש בארצות אחרות (ביפן התור לחנות השתרך עד אין סוף אז ויתרתי. יש גבול, וגם הייתי ביפן אז זה לא שחסר מה לאכול.) ולהתלהב מכמה הם מגניבים. וכמובן, לקוות לטעמים חדשים.

אז נהניתי מלטעום טעם חדש, כי הוא חדש. אבל וואלה, זה לא היה טעים כל כך. כלומר, זה לא היה מחריד, מה שלגמרי חששתי ממנו, אבל זה גם לא היה טעים. וזה עוד מבלי שאני מכירה את הפאי המקורי (שהוא למעשה בכלל לא פאי) ואני משערת שאנשים כן אוהבים אותו וזה.

לסיכום, בלב כבד, לא הייתי רצה לקנות את הגלידה הזאת. או הולכת. אבל כל הכבוד לבן וג'רי על היותם מגניבים ועל האחלה הטמעת מותג שבעולם.

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים בסינית!

הגיע הרגע הזה בשנה בו אני מפרסמת את פוסט הפורים האחרון ומגלה שמאז הייתה כמות די עגומה של פוסטים. די, זמן לנער את האבק מכל הטיוטות ולנסות להקים לתחייה את הבלוג, כמו עוף חול ברוטב משובח ובלי חול בכלל. סתם, לא באמת הייתי אוכלת עוף חול.

אחד מהפוסטים ששוכבים לו הכי הרבה זמן במגירה שהיא מוחי הקודח הוא זה. לא תמיד יש לי אח שנוסע לסין, אבל כשיש לי אני מבקשת ממנו להביא לי דברים מוזרים לאכול. והפעם – אוריאו! זמן לסרוק אוריאו ולעשות לו דברים איומים בפוטושופ ולעוד פוסט בסדרה החביבה עליי, "תראו מה קיבלתי".

IMG_0004

IMG_0006

 

אחי היקר חזר ובאמתחתו שלושה סוגי אוריאו שטרם הכרתי – גליליות אוריאו, ושני עוגיות שלמעשה ממולאות בשני טעמים! האחת מנגו-תפוז, והשנייה אוליפטל ואוליאוכמניות. אני לא באמת יודעת סינית, וזה.

קופסאות העוגיות מכילות גליל אחד ארוך של עוגיות באריזה נוספת. גם בקופסת הגליליות יש עוד שקית שבתוכה הגליליות (אפשר להשתמש במילה הזאת בכלל? זה מונח רשמי?)IMG_0010

 

הגליליות היו טעימות אבל לא משהו להשתגע מאושר לגביו. בסופו של יום, אני עדיין מעדיפה את קופסאות הפח שמוכרים בארץ, מה גם שאחרי שמסיימים אותם יש קופסאות פח חמודות שאפשר לשמור לנצח ולהכין איתן משלוחי מנות, או לתת להם להעלות אבק בארגזי היצירה שעוד לא פתחתם מאז שעברתם דירה. אממ, כן.

IMG_0018

אוריאו בטעם תפוז מנגו היה עם ריח חזק של יופלה בטעם תפוז מנגו. אני יודעת שזה לא משהו שקיים, אבל אם הוא היה קיים, זה לגמרי היה הריח שלו. החלק המנגואי היה חמוד אבל החלק התפוזי היה חמצמץ, ותקשיבו, חמצמץ לגמרי משדרג את חוויית האוראו. ברמת הפוטוגניות הצבע שלו פסטלי משהו. לא ממש מגרה אבל גם לא ממש נורא.

IMG_0014

מילוי האוליפטל ואוליאוכמניות היה פשוט נפלא. החמיצות של האוליאוכמניות, המתיקות של האוליפטל, משתלבת היטב בטעם השוקולד המרומז והממכר של העוגיה, שהיא תכלס מהחלקים היותר שווים באוריאו באשר הוא… נפלא. חבל שאין בארץ.

IMG_0026

 

 

קיבלתי גם עוד מיני דברים הזויים שאינם אוריאו, אבל אלו ייאלצו לחכות לפוסט הבא בסדרה 🙂

מרכז המבקרים של יקב רמת הגולן

אני מחרידה. באמת. לפני חודשיים הייתי במרכז המבקרים של יקב רמת הגולן כחלק מסיור בלוגרים ורק עכשיו אני מפרסמת את הרשומה. מאז קרו עוד המון דברים סוחטי זמן – התחלתי לארגן חתונה, שיניתי את התבנית של הבלוג מיליון פעמים (ועוד יבואו מיליוני פעמים נוספות כנראה…) עברתי דירה, נרשמתי לתואר שני. אבל עדיין. לא בסדר. מה שכן, אני מקווה שאולי הפוסט רלוונטי לקראת החגים הממשמשים לבוא! לבטח היין יזרום כמים, או משהו כזה, וכולם מחפשים דברים נחמדים לעשות בחופש. רגע, חופש? מה? מה זה חופש? אני רוצה חופש.

מרמר. (מרמר = הצליל שעושים כשמתמרמרים. סימן רשום. אבל לא באמת.)

אז, בכל מקרה, סיור בלוגרים. רמת הגולן. קבלת פנים, מרכז מבקרים. יין גמלא מבעבע. אומנומנומ.

משם המשכנו להצצה על התהליך עצמו. המון חביות. המון יין. המון בקבוקים. יש משהו ממש ממש יפה במכונות גדולות ובסרט נע. משלב המילוי עד לשלב הזה שבו שמים על הבקבוק את הדבר ההוא שהוא מזכיר קצת יותר מתכת מנייר. ידנית! עושים את זה ידנית! אומג.

קצת פחות אסתטי, אבל תאמינו לי שזה היה מגניב מאוד.

ואז, טעימות.

קשה, קשה לשתות כל כך הרבה. אבל שרדתי. עבורי בלט מעל כולם ירדן מלבק 2011. אני מאוד, מאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מאוד. בקרב חובבי הפורט נרשמה התלהבות מ-T בריבוע, אך לצערי, אני לא חובבת גדולה של פורט.

משם המשכנו לארוחת פויקה ולסיור בחלק מהכרמים ביקב, ביניהם היקב האורגני, שמסתבר קיים. אני השתדלתי להישאר בצל מחשש לשינוי צבעי לגוון שלרוב הייתי קוראת לו לובסטר אבל לרגל הפוסט אפשר לקרוא לו גוון של יין אדום בהיר, אולי רוזה? הממ.

וכך תם היום – עייפות קלה, ערפול חושים, גוון עור תקין וכיף.

אם לא יצא לי לקפוץ לכאן שוב – חגים שמחים לכולם, ובהצלחה בכל הליכי תחילת השנה השונים.

בלוגרים של אש וקרח – עוגיות חתונה מקסיקניות

נתחיל בסוף – בפוסט הזה יש מתכון לעוגיות חתונה מקסיקניות. הן בערך מה שמוצאים במילון כשמחפשים את הערך "נימוחות". טעימות. פריכות. אומנומנומיות לגמרי.

ספציפית בפוסט הזה הן יהיו גם צבועות בסגול.

עוגיות חתונה מקסיקניות

מעשה שהיה כך היה – אי אז לקראת פסח נערך דיון מרתק בקבוצת בלוגרים. היה זה מופת של דיון איכותי בו הרבה אנשים הגיבו באפן ענייני ומנומס לאנשים שהם ממש ממש לא הסכימו איתם. זה היה נהדר. זו היוותה קרקע פוריה לויכוחים נוספים, כמו מי לוקח – רייסטלין או גנדלף (רייסטלין.). וברגע שהתחילה הגיקיות, לא היה איך להפסיקה. באווחת מקלדת כתבתי את הביטוי "בלוגרים של אש וקרח" וידעתי שלא משנה מה צריך פרוייקט בלוגרים של משחקי הכס (למי שלא מכיר, סדרת הספרים המקורית עליה מבוססת הסדרה "משחקי הכס" נקראת "שיר של אש וקרח") ולו כדי שנוכל להשתמש בכותרת הזו. אז הנה!

הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"
הלוגו המשובח באדיבות גיל מהבלוג המצוין "מבשל ואוכל"

הרעיון היה פשוט. כל בלוגר שבא לו מפרסם פוסט מזון כלשהו בהשראת הסדרה, בין אם אלו שלל מאכלים ווסטרוזיים או פשוט מאכל שהולם במיוחד דמות כלשהי. הכל הולך.

אני? אני מיד חשבתי על חתונות. לא מהסוג שלי (עליו עוד נדבר בוודאי בקרוב 🙂 ) אלא מהסוג של הכותב,  ג'ורג' ר. ר. מרטין. ספוילר בהמשך אגב – אם טרם ראיתם את פרק 3 של העונה הנוכחית או קראתם את הספר השלישי, דלגו למתכון.

בקיצור, ידוע שה"יופי" בחתונות של מרטין זה שהן… צבועות בצבעים לא מאוד עליזים. על כן ידעתי שאכין עוגיות חתונה מקסיקניות בצבעים. אדום יוצא קצת מוזר וורדרד אז הלכתי על חתונה שרובנו… חיבבנו יותר, הלו היא החתונה הסגולה. צבע העוגיות במקור הוא בהיר וזהוב קלות, כפי שניתן לראות בתמונה, אבל הסגול הולם אותן – מבפנים צבע חי ומהמם ומבחוץ העוגיה בגוון שממש מזכיר את החתן העונתי החביב על כולנו.

עוגיות חתונה מקסיקניות

אז, כמו שאמרתי – העוגיות פשוט מהממות. מליחות ומתיקות עדינה עדינה. ונימוחות. כבר אמרתי נימוחות? לקוחות במקור ממתכון של דפי מתכוני הקיבוץ ממנו הגיע א', אלו עוגיות ש,לפי טענתו, זיכו אותו במספר הצעות נישואין. אני בקושי טעמתי מהן אך זכרתי אותן לטובה, ואחרי שינוי קל בכמות הסוכר, הרי הן לפניכם.

המתכון לוקח גג חצי שעה מתחילתו ועד סופו (בהנחה ואתם מצליחים להכניס את כל העוגיות בתבנית אחת, מה שאני לא הצלחתי אבל איש ותנורו), ומספיק לכ-65 עוגיות

 


רכיבים

קמח – 2 כוסות

חמאה מלוחה – 230 גרם (רכה, לא מומסת!)

אבקת סוכר – 5 כפות גדושות לבצק, ועוד כמות נאה לציפוי

תמצית וניל – 2 כפיות

אגוזי פקאן קצוצים – כוס

אופציונלי: צבע מאכל בצבע החתונה החביבה עליכם. אני השתמשתי בצבע מאכל ג'ל בצבע סגול.


אופן ההכנה

מחממים תנור ל-175 מעלות בערך.

מערבבים את כל הרכיבים ההכרחיים עד ליצירת בצק רך מאוד ואחיד, קצת כמו פלסטלינה מאוד רכה. אם רוצים, מוסיפים מעט צבע מאכל לפי הצורך, ומערבלים עוד קצת. שימו לב שאם אתם משתמשים בצבע מאכל, מרקם הבצד ישתנה מעט. זה בסדר.

על תבנית גדולה פורסים נייר אפייה. מגלגלים כדורי בצק קטנים, בגודל של מסטיק עגול גדול (או קוטר פקק קוקה קולה סטנדרטי) ומניחים אותם על התבנית עם רווח של כעוגיה בין עוגיה לעוגיה.

מכניסים לתנור לבערך רבע שעה – עשרים דקות, עד שהעוגיות מזהיבות, או במקרה של עוגיות צבועות, משחימות מעט ודקירה זהירה מראה שהן קשות.

מניחים לעוגיות להתקרר (קצת, הן עדיין צריכות להיות חמות), ומצפים באבקת סוכר. ניתן לעשות זאת על ידי גלגול בשקית, או שקשוק קל בקופסא, אבל אני מעדיפה פשוט לפזר מעליהן כמות נאה של אבקת סוכר, להפוך ופזר שוב. פחות מסובך ומלכלך, והעוגיות שבירות יחסית כך שזה מונע שבירה.

בתאבון!

 

פוסטים נוספים ב"בלוגרים של אש וקרח":

אפרת מ-מדריך השופיסטית לגלקסיה עם עוגת גבינה ניו יורק בנוסח ווסטרוז 

דניאלה מ-פרפראות הכינה שני פוסטים: סמיפרדו תות ברוטב פיקנטי  וכרעי עוף ברוזמרין ובלימון

טל מ-מה יש לאכול עם מאפינס הלימון של סאנסה סטארק. 

ענת מ-על עיצוב ושאר ירקות עם פסטה פוטנסקה

רחל מ-בישול בזול עם כדורי שוקולד לבן ולימון בסגנון המבצר האדום

אירנה מ-בלוזוגי עם  שושני אש וקרח

טליה מ-Ex Cocina עם גאלט דה רואה מלכותי

גיל מ-מבשל ואוכל עם פלפלים חריפים ממולאים גבינה

תראו מה קיבלתי – אוראו בטעמים!

שלום וברוכים הבאים לפינה חדשה בבלוג – "תראו מה קיבלתי". בפינה אספר על מיני מאכלים (נו, ממתקים, בעיקר) שקיבלתי וכל המרבה במוזריות הדברים שהוא שולח לי – הכי זה משובח.

התמזל מזלי וקיבלתי בחודשים האחרונים לא פחות מארבעה (!) טעמים של אוראו מארה"ב הרחוקה מאנשים משובחים ביותר. לצערי, אי אפשר להשיג את הטעמים האלו בארץ והזמנה שלהם באינטרנט היא די לא ריאלית בגלל דמי משלוח מטורפים, אבל כל זה לא ימנע ממני לכתוב עליהם בחדווה רבה. אני רוצה להודות לסורק שלי שסייע לי בכתיבת פוסט זה – לולא הוא, לא יכולתי לסרוק אוראו בהנאה מרובה ביותר.

אוראו מסתורי

 

מה – אוראו חמאת בוטנים

צבע מילוי – חמאת בוטנימי

איך – אומג אומג אומג זה כזה טעים זה האוראו הכי טעים שאכלתי אי פעם והוא נפלא ונהדר כל כך שסיימתי אותו מהר מדי ולא הספקתי לסרוק אותו ואפילו לא הצלחתי לעמוד בזה ואכלתי את זה ששמתי בצד במיוחד בשביל זה ובנוסף הוא גורם לי לכתוב כמו נערה צעירה ופוחזת עם אוצר מילים גרוע.

אוראו מנטה

 

מה – אוראו מנטה

צבע מילוי – ירוק בהיר

איך – אני לא מחסידי המנטה במתוקים. זה קצת מזכיר לי משחת שיניים. עם זאת, זה בהחלט לא רע ואני בטוחה שחובבי המנטה בדברים ממש יעופו על זה.

 

אוראו פפרמנט

 

מה – אוראו פפרמנט (peppermint), מהדורה מוגבלת

צבע מילוי – אדום. וואו, זה כל כך אדום.

איך – שני דברים מרכזיים העסיקו אותי באוראו הזה. האחד הוא הניסיון לפענח את ההבדל בין פפרמנט למנטה. לא ממש הצלחתי. כלומר, קיבלתי את התחשוה שלאוראו הזה יש טעם קצת יותר מתוק וקצת יותר חזק מחברו הירקרק, והריח של המנטה היה יותר דומיננטי. הדבר השני היה שוואו איזה צבע אדום מטורף יש למילוי הזה. כמעט גורם לך לחשוב שאוראו פפרמנט הוא אוראו מנטה שקרה לו משהו והוא הפך מרושע.

 

birthday

 

מה – אוראו יום הולדת. כן, באמת.

צבע מילוי – לבן עם סוכריות צבעוניות

איך – זה אוראו עם מילוי כל כך חזק, וריח כל כך חזק, שהוא כמעט מתגבר על העוגיה. לחובבי העוגות-שהן-בעצם-חטיף כמו כל העוגות הקטנות האלו של קינדר זה אוראו מושלם כי יש לו ממש את הטעם הזה. הנדסת המזון מאוד מרשימה 🙂 לי זה היה קצת יותר מדי.

בונוס – מאחורי חבילות של אוראו יש מתכונים. לא שמתי לב למתכונים כל כך בחבילות האחרות, אבל כאן המתכון הוא לוופי-פאי אוראוז עוגת יום הולדת, וכל, אבל כל ארבעת המרכיבים שלו הם תעשייתיים להפליא – מלבד האוראו יש לנו חבילת אינסטנט של עוגה לבנה עם סוכריות צבעוניות, ממרח מרשמלו ומשהו שלמיטב הבנתי הוא קצפת מוכנה קפואה.

 

אלו היו ארבעת פרשי האוראוז שקיבלתי. הידד! בכנות, אני ממש אוהבת אוראוז, אבל אני לא ממש אוהבת את המילוי הסטנדרטי הלבן וסובלת אותו בעיקר בשביל העוגיה שהיא באמת מהמוצלחות שבעוגיות, ועל כן שמחה מאוד לנסות מילוי אחר, אפילו אם הוא לא תמיד זמין. כיף שיש בארצנו הקטנטונת לפחות את מילוי השוקולד – הוא יספיק לי בעודי כמהה אל חמאת הבוטנים שעזבתני בטרם עת…

השאיפה היא להוציא את חלקו השני של המדריך לעריכת תמונה לפני החג, אבל במידה ולא אספיק – חג שמח לכולם, וגבינות טעימות לרוב 🙂

עריכת תמונה – עבודה נכונה ובהירות תמונה

זה לקח קצת זמן, אבל אני שמחה להגיש את חלקו הראשון של המדריך לעריכת התמונה לבשלן ולבלוגר. בפרק הראשון, נלמד על הבהרת תמונה – איך להתמודד עם תמונות חשוכות מדי – תופעה נפוצה לכמעט כל מי שמבשל ומצלם בביתו, שכן בניגוד לעין האנושית, המצלמה רואה מקום חשוך ומצלמת בהתאם, בעוד שאנחנו חושבים שאם אנחנו רואים לאן אנחנו הולכים כנראה שהכל טוב.

לפני שנתחיל, קראו את ההקדמה למדריך, ואז קבלו שינוי קטן – במדריך, בניגוד למרמורי עבר, אדבר בעיקר על GIMP, תוכנת עריכה חינמית שיש לה הרבה יותר אופציות מפיקאסה, בה חשבתי להשתמש בהתחלה לצד פוטושופ. למה GIMP? כי היא דומה יותר לפוטושופ, כי יש לה המון אופציות, כי היא מתאימה למתחילים (שיש להם כח) וכי היא יותר מדוייקת ובאמת צריכה הדרכה בניגוד לפיקאסה המובנת יותר. כל המונחים שנדבר עליהם נוטים להיות זהים בפוטושופ או בתוכנה החביבה עליי, לייטרום, ואני אציין איפה למצוא אותם. כמו כן, הנה עוד מיני הקדמה על איך עובדים נכון.

 

איך לערוך תמונה נכון?

  • לשמור לשמור לשמור – מאז הצילום הדיגיטלי הכל מאוד נחמד ונגיש. לא אלאה אתכם בדרכי פיתוח פילם, אבל בעיקרון אתם יכולים לערוך ולשנות את התמונה שלכם אין סוף פעמים – אם תשמרו אותה כמו שצריך. שמרו עותק של הקובץ הראשוני שלכם, ודאגו לא לשמור עליו בטעות. כשאתם עובדים על עריכה מורכבת, שמרו את העבודה שלכם במהלך העבודה, ולא רק בסוף.
  • עבדו נוח אבל לא מטומטם – תשתמשו בתוכנה שנוחה לכם, בדרך שנוחה לכם – אבל אל תתנו לעצלנות לגרום לכם לעשות שטויות. אם אתם עובדים בפוטושופ, למדו להשתמש במסיכות ושכבות למרות שנוח יותר פשוט לערוך תמונה ישירות. אם אתם לבצע מספר שינויים בתמונה, חשבו על מה הגיוני יותר לעשות קודם. הרי לא הגיוני לתקן את הצבעים כשהתמונה כל כך כהה שאתם בקושי מבינים מה אתם עושים, נכון?
  • דעו לאן התמונה מיועדת – פייסבוק מקבל גודל מסוים של תמונה, דפוס רוצה תמונה איכותית ככל האפשר אבל תמונה גדולה מדי תגרום לבלוג שלכם לעלות באופן איטי כל כך שכל הקוראים ישתעממו וילכו. מעבר לעריכה של התמונה, חשוב לדעת איך לשמור את התמונה ואיזו תמונה ללפרסם באיזה מקום. אנחנו כמובן נדבר גם על זה.
  • לשמור לשמור לשמור – באמת שאי אפשר להגיד את זה יותר מדי פעמים.

אז, מתחילים! אין לכם עוד תוכנת עריכה? את גימפ אפשר להוריד כאן. בחינם, כמובן. אני מאוד ממליצה לקרוא את הפוסט עם תוכנה פתוחה.

הבהרת תמונה – איך לערוך תמונה כהה בגימפ

נתחיל בלפתוח את התוכנה ואת התמונה שלנו (file>>open), למדריך של היום אשתמש בתמונה באדיבותה של בישול בזול.

pretzel zoom

ככה זה נראה (לחצו כדי להגדיל ) –

עריכת תמונה מסך ראשי

רוב הקסם שנדבר עליו נמצא בתפריט "צבעים". בלייטרום, האופציות האלו יהיו בלשונית ה-Development ובפוטושופ ניתן להגיע אליהן דרך Image>>Adjustments או, עדיף יותר, דרך יצירת Adjustment layer רלוונטית (ע"י לחיצה על האייקון העגול חצי-ריק חצי-מלא בתחתית חלון ה-Layers (אם אתם לא רואים אותו ניתן להציג אותו על ידי שימוש בתפריט החלונות.)

הנה תפריט הצבעים –

עריכת תמונה מסך צבעים

והנה התפריט לבד –

menu

אנחנו נתמקד בחלק הזה של המדריך בשלוש אופציות שיאפשרו לנו "להאיר" קצת את התמונה.  Levels (רמות, האופציה האהובה עליי),  Brightness-Contrast (בהירות-ניגודיות) ואפשרות ה-Curves שבפוטושופ אפשר לעשות איתה דברים מהממים בלחיצת כפתור, אבל בגימפ היא פשוט נחמדה.

רמות – Levels

כאמור, האפשרות האהובה עליי. בלחיצה על התפריט, תקבלו את החלון הזה –

רמות

מה אנחנו רואים כאן?

הגרף מייצג את התמונה שלנו ויהיה שונה עם כל תמונה. רואים את המשולשים הקטנים למטה? הם מייצגים לבן-שחור-אפור אמצע. הגרף מראה (אני מפשטת כן?) כמה יש מאלו בתמונה שלנו. רואים את המשולש הלבן בצד ימין? רואים שאין בו כלום? זה אומר שאין לנו לבן בתמונה,בכלל. כמו בתמונה במדריך הזה, זה יקרה לא מעט פעמים אם תצלמו בתנאים חשוכים על משטחים לבנים, כמו ניירות אפייה, קרשי חיתוך, ועוד – שבתמונה ייראו כהים יותר ממה שהם באמת.

החלק היפה (והכמעט פילוסופי בעיני, בכנות) הוא שהכלי הזה מאפשר לנו לומר לתמונה "רגע רגע. אני רואה שיש לי הרבה אפורים בהירים. מעכשיו, אפור בהיר שווה ללבן!"

איך עושים את זה? הדרך האהובה עליי היא ידנית – מזיזים את המשולש הלבן פנימה. בפוטושופ ובגימפ, זה יזיז אוטומטית את המשולש האמצעי בהתאם, כדי שהתמונה לא תהיה ניגודית מדי, והאפורים הבהירים יתאימו ללבנים. בגימפ זה עושה את זה משום מה פחות טוב, ואני ממליצה להזיז טיפה גם את המשולש האמצעי, עוד יותר פנימה, כדי ליצור תמונה יותר אוורירית, בהירה ונקייה. ככה זה נראה –

עריכת תמונה מסך רמות תיקון

הנה, התמונה שלכם בהירה ומסודרת! את אותו הדבר כמובן ניתן לעשות גם על תמונות כהות יותר. באופן כללי, מומלץ לשחק עם זה עד לתוצאה הרצויה.

רואים את הטפטפות הקטנות למטה, שמלאות ב"צבעים" שונים? הן אופציה נוספת לשינוי מהיר ואוטומטי. זה לא עובד מאוד טוב בעיני, אבל דעו שזה שם למקרה ונפלתם על התמונה האחת שזה עובד איתה. בחירת טפטפת ולחיצה על  אזור בתמונה תגדיר שצבע בטפטפת=צבע באזור התמונה. כלומר, אם תבחור בטפטפת הלבנה ותבחרו אזור בתמונה שאתם רוצים שיהיה לבן, התמונה תשתנה בהתאם. כאמור, לא עובד כל כך טוב, אבל דעו שזה שם.

הלאה לאופציה הבאה.

 

בהירות-ניגודיות  Brightness-Contrast

האופציה הזאת בכללי היא לא מהמרגשות עבורי לטובת הבהרה. בכל זאת אעבור עליה בשביל היסודיות, וגם כי זה כלי שאדבר עליו בהמשך המדריך. באופן כללי, אני ממליצה בחום (בחום!) להשתמש באופציות האחרות שהן מדויקות הרבה יותר. אבל מה שנוח לכם.

bc

 

בהירות וניגודיות, כשמם כן הם. הבהירות והניגודיות שבתמונה שלנו. בהתחלה, הם תמיד יהיו על 0. בשביל להוסיף בהירות, מעלים את המספר למעלה – פשוט מזיזים את הסמן או מכניסים מספר לחלון הקטן שכתוב בו "0". זה משפיע על כל התמונה, מה שלא נראה טוב –

עריכת תמונה מסך בהירות

התמונה בהירה יותר, אבל ערפילית כזאת. אפשר לסדר את זה עם שימוש בניגודיות, שבאמת אומר שהשחורים יותר שחורים והלבנים יותר לבנים. ככה זה נראה –

עריכת תמונה מסך בהירות ניגודי

 

 עקומות Curves

אם יש לכם פוטושופ, עקומות זה ה-כלי בשבילכם. אם אין לכם, זה עדיין כלי סבבה לגמרי.

עקומות

זוכרים את הטפטפות בכלי ה"רמות" שלא עובדות כל כך טוב? אם יש לכם פוטושופ, הן יופיעו כאן והם אחד מהדברים הכי נהדרים שקרו לכם, גם לבהירות וגם לצבעים (ועל זה בהרחבה בהמשך המדריך). אם לא, כאמור, לא נורא. כמו בכלי ה"רמות", הגרף מייצג את הנתונים בתמונה שלכם, אבל בניגוד אליו השינוי שלכם יכול להיות מאוד מגוון, ותוכלו לעבוד נקודתית על אזור ספציפי, ולא רק על הגדרה מחדש של השחורים והלבנים.

הגרף מיוצג בהתחלה עם קו ישר ואלכסוני. למטה – סרגל שחור עד לבן, ובצד שמאל – סרגל שחור עד לבן. הקו האלכסוני בעצם אומר ששחור הוא שחור, ולבן הוא לבן, ולכן הוא ישר לחלוטין. הסרגל התחתון מייצג את הגוונים בתמונה, והסרגל השמאלי מייצג את הבהירות שניתן להגיע אליה.

רואים את הגבעה הגבוהה בגרף? אפשר לשער שאלו האפורים הבהירים שלנו, אלו של נייר האפייה. איך? כי בסרגל התחתון נראה שמדובר באפורים בהירים, ובגלל גובה השטח האפור, נראה שמדובר בגוונים שיש הרבה מהם.

בגימפ, ברגע שהפעלתם את הכלי, העכבר שלכם יהפוך לטפטפת, ולחיצה על התמונה תסמן לכם איפה מיוצג האזור בתמונה על הגרף. שימו לב שאין כלל צורך לסמן את התמונה – הסימון נעשה רק כדי להקל עליכם ולעזור לכם למצוא את החלק הרצוי בתמונה על הגרף. אם אבחר את נייר האפייה בתמונה באמצעות העכבר-טפטפת, נוצר קו סימון אנכי שמאשר לי שאכן, החלק הגבוה בגרף הוא החלק אליו אני מתייחסת. הנה –

עקומות עם קו

מאחר ואני רוצה להבהיר את נייר האפייה, אשתמש בעכבר כדי לבחור חלק בגרף ו"להרים" אותו מעלה, כך שמיקומו על הסרגל השמאלי – יהיה גבוה יותר, כלומר בהיר יותר. אחרי ש"הרמתי" את מפלס הבהירות בחלק הזה, התמונה קיבלה את הבהירות שהיא צריכה. ההרמה נעשית בקלות, על ידי לחיצה וגרירה של העכבר. זה לא רלוונטי לעריכה בסיסית כמו שלנו, אבל כלי העקומות מאפשר עריכה מאוד מדוקדקת – אתם יכולים בגרף אחד להבהיר את האפורים והשחורים ולהכהות את הבהירים, וליצור אי אלו גרסאות פסיכדליות יותר או פחות של התמונה שלכם.

עריכת תמונה מסך עקומות

ובכך עברנו על שלושת הכלים הרלוונטיים למדריך ספציפי זה.

התוצאות

לפני:

pretzel zoom

אחרי (באמצעות כלי ה-levels):

pretzel zoom2

 

שימו לב! השמירה של – GIMP לפורמטים מוכרים לנו, כמו JPG, נעשית בתפריט file>>Export.

בפרק הבא – צבעים! אי אפשר שכל מתכוני השבועות האלו יצאו אדומים, נכון?

 

אשמח לענות כל כל שאלה. אם יש לכם תמונות שאתם רוצים שאשתמש בהן כדוגמא, נושאים שהייתם רוצים ללמוד עליהם, או כל תהייה אחרת – תרגישו חופשי לשלוח או לשאול פה או בעמוד הפייסבוק של הבלוג. למתעניינים, אני גם מעבירה שיעורים פרטיים 🙂

 

גלט של טוטו פרנו – עוגיות פורים משפחתיות

יש מאכלים שהם יותר ממאכלים. יש טעמים וריחות שנצרבים בזיכרון ומקבלים משמעות נוספת. אווירה שלמה בעוגיה אחת. כאלו הן העוגיות האלו, שמלוות אותי כל פורים מאז שאני זוכרת את עצמי, במסיבות הפורים שליזו, דודתה של אימי, עורכת. עוגיות יין בציפוי סוכר, עם סוכריות צבעוניות וכסופות ובשלל חיתוכים.

galletesmall-5714

את המתכון השגתי לפני שנים רבות, בעודי אופה צעירה, שטרם נכוותה משלל הכוויות שתנורים יזמנו לחיה. במחברת פרחונית, לצד איורים שמבהירים את וו המיקסר הרצוי וחום התנור, התחלתי לכתוב מתכונים – המחברת הזאת מלווה אותי עד היום, וכשהייתי בערך בת 10, באחת ממסיבות הפורים ניגשתי וביקשתי את המתכון לעוגיות האלו. דודה של אמא שלי, פרנו, שאם זכרוני אינו מטעיני היה אדם שאהב להתבדח, הכתיב לי את המתכון, ובכותרת הטעים "גלט של טוטו פרנו". הוא נפטר לפני שנים, וגם הסיפור הזה והזיכרונות ממנו נכנסו לעוגיות. פשוטות להכנה, לא מאוד מתוקות -מעט מזכירות עוגיות של פסח אבל טעימות הרבה יותר. מצופות מרנג שמתייבש בטמפרטורת החדר ונותן את המגע המתוק הדרוש. ברגע שהקרם מכסה את העוגיה, השילוב של הריחות הופך לריח קסום – ריח של פורים. פשוט כך. ופורים הוא אחד החגים האהובים עליי. חלק ממני רצה לשמור את הקסם לעצמי, אבל ממילא החוויה היא חלק מהקסם, ובכל מקרה יש קסמים שראוי לחלוק עם אחרים. אז כחלק מהפינה השנתית לעידוד משלוחי מנות, אני מביאה לכם מתכון לעוגיות, וקצת מהסיפור. מקווה שאלו יגרמו לכם ולו חלק מההנאה שהם גורמים לי.

galletesmall-2013
גרסת 2013

גלט של טוטו פרנו

 

רכיבים

חצי קילו קמח

200 גרם חמאה או מרגרינה (במחברת כל המתכונים כתובים במרגרינה, שכבר לא נכנסת לי לבית. אבל היינו דתיים, וזה היה רלוונטי פעם)

כוס יין לבן לבישול

שקית אבקת אפיה

100 גרם סוכר

 

לציפוי

חלבון מביצה אחת

חצי כוס סוכר

 

אופן ההכנה:

מערבבים את כל חומרי הבצק מלבד היין. מוסיפים את היין, מערבבים עוד. מתקבל בצק גמיש וכיפי. מרדדים על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ, וקורצים צורות ועיגולים לרוב. הדרך הנוחה ביותר היא לקרוץ בעזרת כוסות, ואני ממליצה באופן כללי שהצורות לא יהיו קטנות יותר מגודל של שפת כוס ממוצעת, ושכולן יהיו בערך בגודל דומה (דומות זו לזו) בשביל אחידות אפייה.

מניחים על נייר אפייה\תבנית משומנת ומכניסים לתנור בחום 180 מעלות, לכ-20 דקות. העוגיות מזהיבות קלות, אני אישית אוהבת אותן כשהן עוד רכות בתחתית ולא קשות לגמרי (אבל חלקן העליון כן קשה) מומלץ מאוד לטעום אחת. כדי לבדוק. כן, ברור שכדי לבדוק. אום נום נום.

מכינים את הציפוי – מקציפים את החלבונים לקרם יציב, מוסיפים את הסוכר בהדרגה תוך הקצפה. לחוששי הביצים החיות שביניכם, או סתם לאלו המעדיפים להכין מרנג בצורה אחרת – כל מרנג אמור לעבוד כאן. אני נוהגת להכין במשלוחי המנות שלי גם מרציפן ביתי, אז נוח לי להכין מרנג עם סירופ סוכר (יוצא קצת מבריק, ויותר חלק). כי כבר יש סיר ייעודי לסירופ. כאמור, הכל עובד. בתמונות ברוב הפוסט קצת התבלבלתי ופשוט ערבבתי את הסוכר עם החלבון על ההתחלה. כמו שאתם רואים, רואים קצת סוכר. ושוב, מבחינת טעם – הכל עובד.

כשהעוגיות מצטננות, מצפים אותן בעזרת סכין בקרם, מפזרים סוכריות עם רוצים, ומשאירים בחוץ להתייבש. ביום חמים, זה לוקח כמה שעות.

galletesmall-5697

פורים שמח! מקווה לראותכם באירוע החלפת משלוחי המנות של עוגיו.נט, בו אהיה גם השנה. לפוסטים הקודמים בנושא פורים – טיפים למשלוחי מנות וכו – אתם מוזמנים להיכנס לתגית הרלוונטית.

שווארמה שוקולד

יום בהיר אחד נתקלתי בכתבה הזו, שגרמה לי לצווח באושר בעמוד הפייסבוק של הבלוג "ספירלת שוקולד ענק מסתובבת!!!1". ואכן, לא יכולתי שלא להתלהב מהמחשבה על ספירלת שוקולד מסתובבת ללא שום סיבה, על מנת שתוכל להחתך לתוך קרפ טעים, ולהתמתג בארצנו הקטנטונת כ"שווארמה שוקולד". בסוף הכתבה צוין שנפתח סניף חדש במקום מגוריי, הלא הוא נס ציונה, והיה ברור שזהו גורל – כי מה הסיכוי שגם אני וגם שווארמת שוקולד נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שאני וכל דבר נהיה בנס ציונה באותו זמן? מה הסיכוי שמשהו יהיה בנס ציונה בזמן כלשהו? גורל. כבר אמרתי.

"אנחנו הולכים לאכול שווארמת שוקולד ביום שישי" הודעתי לא' חגיגית, כדי שאוכל להעמיד פנים שזה יהיה דייט ולא רק שבירה מאסיבית של דיאטה, וכדי שיהיה לי נחמד במידה וזה מעאפן. לצד כביש בשיפוץ אינטנסיבי מצאנו חנות קטנטנה שנראית… קצת לא אפויה, אבל חביבה. קצת עמודי מתכת הזדקרו מהתקרה אבל כל זה לא מנע מאיתנו להסתכל על פוסטר עצום של קרפ מפתה. "מה זה?" שאל א' את המוכר בעודו מביט בערגה על הקרפ הממולא המצולם "זה קרם פטיסייר" אמר המוכר הנחמד. "אז נראה לי שאנחנו רוצים שניים כאלה" אמר א', ואני הנהנתי. נשאלתי לתוספות – אין הגבלה – וביקשתי אוריאו, אגוזים, מרשמלו, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן – שוקולד מגולף מהספירלה הלצערי דווקא לא כל כך ענקית. בקולפן. והאמת? הגיקית אוכל שבי הרגישה סיפוק ביזארי מלראות את השוקולד הכמעט מגוחך על המוט ההוא, נכנע לקולפן פשוט, מתפתל ונופל לסלסולים ענוגים של חום ו(לצערי) לבן. הרגשתי שלא משנה מה, זה יהיה שווה את זה. או משהו.

שווארמה שוקולד - השוקולד
שווארמה שוקולד – אולי לא בגודל של שווארמה, אבל עשויה משוקולד. יש נסיבות מקלות.
אגב, את שתי התמונות הראשונות בפוסט צילמתי עם הסלולרי, ואני חייבת לציין שזו אחת מהפעמים היחידות בהן זה נראה לי הולם.

 

א' ביקש בערך אותו דבר אבל בלי המרשמלו והקצפת. "רגע, מה עם הקרם פטיסייר?" שאל. "אה, זה עוד אין בארץ". ענה לו המוכר.

פניו של א' התכרכמו קמעה.

 בעודינו יושבים בחוץ, הביט א' בקרפו. "אני לא מבין," אמר "את הקונספט של הדבר הזה."

"אני אצטט אותך." אמרתי לו.

שווארמה שוקולד - לפני
רגע לפני, עדיין מהסלולרי.

 

הקרפ חמוד, רוטב השוקולד תעשייתי להחריד, כפי שניתן לצפות. המרשמלו לא מדהים אבל טרי (=רך כמו שמרשמלו אמור להיות ולא במרקם ענוג של אבן), בניגוד לאי אלו מקומות שהייתי בהם. היה קצת מוזר לאכול את זה, אבל היה מאוד חביב.

שווארמה שוקולד - תוך כדי
הביס הראשון היה עוד איכשהו הגיוני. אלו שאחריו היו יותר מאתגרים.

 

לסיכום, גימיק שקצת הולך לאיבוד בשאון הבנייה ובחנות שמרגישה קצת לא מוכנה עדיין (אם כי סיכוי סביר שהיא כן). המחיר – 19 ש"ח לאחד – קצת גבוה לטעמי, אבל כמשהו שאני הולכת להוציא ממנו פוסט אחר כך הייתי די מרוצה. אם שוקולד מסתלסל מקולפן יעשה לכם את זה, הייתי ממליצה ללכת פעם אחת.

מוצ'י ערמונים

כפי שציינתי בפוסט קודם, בשלושת החודשים האחרונים אני לומדת יפנית. עבורי, זו הייתי מתנה לעצמי שהיא הגשמה של חלום קטן. אני חובבת נלהבת של התרבות, האסתטיקה, וזו הייתה חוויה נפלאה ללמוד (אצל סיגל יזרעאלי, המאוד מומלצת, למי שמעוניין) את השפה.

רגע לפני שהחלטנו כולנו להמשיך לקורס נוסף (מתחילים 2, כי מתקדמים זה ל,אממ, אנשים שעברו את מתחילים 2) נערך השיעור האחרון. סיגל אמרה לנו שהיא אחראית על האוכל, ואם אנחנו רוצים אנחנו יכולים להביא שתייה או קינוח.

קינוח.

קי.נו.אח.

מיד ידעתי שמלבד קינוח נורמלי ליתר ביטחון, אני אכין קינוח יפני.

מוצ'י במילוי ערמונים

בדימיוני ראיתי את עצמי מפסלת קינוחים מדהימים וצבעוניים בשלל צורות וצבעים. פרחים, עיגולים, קוביות… דמיוני התפרע בעודי מחפשת מתכון מוצלח למה שעד עכשיו היה עבורי שורה בפרוסמינר שלי מ-2010, שעסק באסתטיקה של אוכל יפני, והרבה מאוד בהיות בפינטרסט – מוצ'י. האתגר החודשי של מנטקה, בסימן ערמונים ("אני אשתתף באתגר החודשי גם אם זה יהרוג אותי!" פיסבקתי למורקייק), גרם לי להשתכנע שאכין מוצ'י במילוי מחית ערמונים מתקתקה. מוצ'י בגרסתו הקינוחית המדוברת בה נעסוק בפוסט זה הוא קינוח שעשוי מקמח אורז דביק, סוכר ומים, וממולא לרוב במחית כלשהי (נניח, שעועית…) ולכן זה נשמע לי מתאים להפליא. בנוסף, כקינוח שעשוי מכמות כה מועטה של רכיבים צמחיים הוא פרווה, ידידותי לרגישים ללקטוז, צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן – מתאים להמון אנשים! אבל בעיקר – גם דביק. ממש, ממש דביק. כל כך דביק שאנשים נחנקים ומתים משום שנגסו נגיסה גדולה מדי במוצ'י. אם לא קנו אתכם כל התיאורים עד עכשיו, תודו שהחנק עשה את זה. תודו.

אז, יצאתי לי ל"לגעת באוכל" ורכשתי חבילה של קילו ערמונים (מסתבר שהם מאבדים ממשקלם עם הזמן אבל זו החבילה) מתוקים טבעית וקלים לקילוף, וחבילה של קמח אורז דביק. הכנתי מחית מוצקה יחסית, שהלכה טוב עם המוצ'י היחסית צמיגי ולא הכי יציב. המתכון כאן מתייחס לכ-12 מוצ'י עגולים בגודל בינוני, ואם תכינו מחית מקילו ערמונים תישאר לכם די הרבה, אבל זה בסדר. אצלנו היא מתחסלת במהירות כממרח מוצלח, ואם כבר אתם מכינים מחית תכינו כמות. מה גם שיש בדף במנטקה עוד הרבה מתכונים רלוונטים 🙂

עשיתי ערבוב של די הרבה מתכונים… הכנתי וטרחתי (בעיקר את המחית, כי המוצ'י לוקח גג חצי שעה כולל הכל). אחרי אי אלו שיטוטים ופנטזיות החלטתי שהמוצ'י שלי יישאר בצבעו הלבנבן והמקורי כי אני לא באמת יודעת מה אני עושה ואני מעדיפה לעשות את זה בלי צבע מאכל. וטוב שכך החלטתי, כי בכל מקרה מדובר באחד המאכלים הפחות פוטוגניים שצילמתי אי פעם שלא לדבר על כך שחלומי על ללוש את הדבר הזה לצורות היה מופרך לחלוטין. דביק, כבר אמרתי?כשהכל היה מוכן הבנתי – אין לי מושג איזה טעם אמור להיות לזה. אין לי מושג אם זה בכלל יצא טוב.

בחיל ורעדה הגעתי לשיעור היפנית עם כדורים לא לגמרי כדוריים ותהיתי לעצמי אם אכן, הכנתי מוצ'י. קיבלתי אישור מסיגל, והרי המתכון לפניכם, המוצ'י הראשון שהכנתי בחיי, שמסתבר שיצא די כמו שהוא אמור לצאת. ואיזה טעם, באמת, יש לזה? קצת מזכיר לי רחת לוקום, משום מה. לא בגלל הטעם אלא בגלל הדביקות והמתיקות, אבל עם נגיעות של אורז שהוא באותו זמן גם בצק לא אפוי. בהתחלה זה מוזר, וגם אחר כך זה מוזר. אבל זה טעם… נרכש משהו. ואחרי זמן מה, זה אפילו הרגיש לי טעים. והפרס לבלוגר הכי פחות מגרה הולך… לי!

אבל ברצינות, זה מתכון פשוט, קל יחסית, ומאוד משעשע. אני ממליצה לנסות לפחות פעם אחת ויודעת בוודאות שאנסה אותו שוב, ולא רק בגלל שנשארה לי חצי חבילה של קמח אורז דביק. המוצ'י באינטרנטים אולי יפה יותר, אבל זה כנראה כי הוא מעובד יותר ונעשה עם תבניות מגניבות. מבחינת טעם, כנראה שזה הדבר האמיתי, והוא מאוד מעניין. שימו לב, למילוי ניתן להשתמש בכל מילוי יציב יחסית, וגם בכל הנוגע למחית ערמונים ניתן להשתמש במתכונים אחרים. העיקר שהמילוי שלכם יהיה יציב יחסית, לא קרם, לא נוזל.

 

אז ככה –

 

רכיבים למחית ערמונים

חבילה של קילו ערמונים, פרגנו לעצמכם אלטאי. הם יותר קלים לקילוף וממש טעימים. עזבו את זה שהם נראים קטנים יותר, זה שווה את זה. שמרו כמה ערמונים בצד אם אתם רוצים לשלב במילוי המוצ'י שלכם מחית יחד עם ערמון שלם שמרו כמה בצד.

250 גרם סוכר

450 מ"ל מים

חצי כפית תמצית וניל

 

רכיבים למוצ'י

200 גרם קמח אורז דביק (חצי חבילה)

100 גרם סוכר

150-200 מ"ל מים

כמויות אפיות של קורנפלור (חבילה קטנה שלמה, ליתר ביטחון)

 

אופן ההכנה:

מכינים את מחית הערמונים. שוב, זו יכולה להיות תכלס כל מחית ערמונים (או מחית משהו אחר), אבל לא נוזלית מדי – אתם לא יכולים להשתמש בקרם או משהו כזה. משהו עם נוכחות! במקרה שלי – חורצים את הערמונים בצורת X, שמים בתנור עד שהם מתרככים וקליפתם נפתחת. מקלפים שעה. מקללים את היום בו לא קניתם ערמונים בוואקום. קוצצים דק בזמן שמרתיחים את המים עם הסוכר. מכניסים את הערמונים פנימה, מבשלים עד שמתרכך עוד יותר (שעה ככה, אפשר להוסיף קצת מים אם נראה לכם שכדאי) תוך ערבוב פה ושם, מורידים מהאש, מוסיפים תמצית וניל ומרסקים בבלנדר מוט. יש לכם מחית ערמונים!

מוצ'י –

אני הלכתי על גרסת המיקרוגל. אפשר להכין בסיר אידוי, או משהו כזה, אבל בחייאת – יש גרסת מיקרוגל!

בקערה עמידה במיקרוגל, מערבבים את קמח האורז, הסוכר והמים היטב עד שהם… מעורבבים היטב.

מכניסים למיקרוגל לדקה וחצי, מוציאים ומערבבים.

מכניסים למיקרוגל שוב, לעוד שתי דקות. חוזרים על התהליך. אם אתם מגלים שבמוצ'י שלכם יש גושים, אל תלחצו. שימו אותו עוד קצת במיקרוגל עד שהוא מקבל יציבות כלשהי ונראה מעט שקוף.

מפזרים קורנפלור על משטח אחיד – אל תתקמצנו. אני, שלא רציתי לחרפן את המטבח ולא באמת ידעתי מה אני עושה השתמשתי בתבנית אלומיניום גדולה במקום בשיש. זה סבבה, אבל מאחר והיא לא חלקה המוצ'י (כבר אמרתי שהוא דביק?) יוצא טיפה גבשושי בגלל ההימרחות הלא מאוד אחידה שלו עם קורנפלור. לא קריטי.

בשלב זה משתמשים בלקקן או משהו דומה כדי ליצוק את הדבר שהוא הבערך בצק של המוצ'י (נכון שאני מוכרת את המתכון הזה? נכון???) למשטח הקורנפלור. זה סופר חם, זהירות. אבל למרות שזה חם, צריך לעבוד יחסית מהר. כשהבצק עוד חם אבל אתם מסוגלים לגעת בו בלי שזה יכאב, הרטיבו את הידיים וחלקו אותו לכ-12 חתיכות. קחו כל חתיכה ומעכו אותה בערך לגודלה של 2/3 כף יד. שימו במרכזה כמות נאה של מחית ערמונים ומתחו את בצק המוצ'י מעלה כך שייסגור על המחית. המוצ'י המאוד דביק נדבק לעצמו בלי בעיה. אל תתפרעו על המים בידיים – זה מונע מכם להידבק, אבל גם ממנו. אפשר להכניס גם ערמון שלם פנימה, בתוך המחית.

מגלגלים את הכדור בכמויות רציניות של קורנפלור עד שאפשר לגעת בו מבלי שהוא נדבק לכל דבר שזז או לא זז בבית, כולל לעצמו, לתבנית, לצלחת… הבנתם את העיקרון. חוזרים על התהליך עם כל שאר החתיכות שחתכתם קודם. אל תדאגו מכל הקורנפלור, הוא לא מורגש מבחינת טעם.

אוכלים כשזה מתקרר, בביסים לא גדולים מדי, כדי לא להחנק למוות. בתאבון!

מוצ'י במילוי ערמונים

אחלה טעמי השוק

ביום רביעי אחד, בשעות בוקר קרות, כשגבעות שלג קלות עוד מנקדות את המדרכה, נחתתי לצד בלוגרים נוספים בשוק מחנה יהודה, על מנת לסייר בשוק ולשמוע על סדרת "אחלה טעמי השוק" של שטראוס ועל סלט קוביות הסלק החדש שהצטרף אליו, לצד המאורע השיווקי של דוכן "רק סלק" בשוק – דוכן שכולו על טהרת הסלק.

אני מתה על שוק מחנה יהודה. במשך שלוש מארבע שנות לימודי  עבדתי די קרוב אליו והפינוק הרציני שלי היה לקנות לחם מ"טלר" וגבינה מ"באשר" ולאכול בהנאה, אם אפשר בצירוף של כמה עגבניות שרי מתוקות בשמן זית, גם הן מבאשר. בכל מקרה, שמחתי מאוד על ההזדמנות לבקר בשוק. סיירנו לנו בין בורקסים, "מזרחי" פירות יבשים ותבלינים, בו קניתי גרנולה והייתי גאה בעצמי שעצרתי שם, ולא רכשתי את הקוקוס המקורמל שכולנו עפנו עליו.

המשכנו, איך לא, ל"באשר" וטעמנו גבינות וחמאת כמהין. גושים עצומים של חמאה וגבינה זה נפלא. יצאתי עם גבינת עיזים מדהימה, ועצרתי את עצמי בקושי מלקנות "גיוסט", הגבינה האהובה עליי, שכפי שאני טוענת היא למעשה ביתם של חמאת בוטנים וקרמל שאיכשהו הפכה לגבינה. האמת, עצרתי את עצמי מלקנות די הרבה גבינות.

חמאה בבאשר גבינות

 

ממלכת החלבה. אין סיור במחנה יהודה שלא דורש תמונה של שלל החלבות של ממלכת החלבה. יצאתי עם חלבת פרג והצלחתי להימנע מעוד חלבות ומשומשום. מסתבר שבחודשים האחרונים יש במקום מכונה מגניבה וגדולה ואפשר ממש לראות את הטחינה הגולמית מופקת, ונמכרת במגוון רחב של טעמים. אני מאוד רציתי לטעום חלבת תמר ואגוז, אבל לא היה…

ממלכת החלבה

ולבסוף, דוכן הסלק. עיצוב וקונספט מקסימים לגמרי. סופר מביך לומר אבל למרות שאני מכירה היטב את פרחי היקינטון ואת עלי הסלק, במשך בערך חמש דקות הצליחו לעבוד עליי שככה נראה סלק כשהוא צומח…

DSC_4604-edited

בדוכן מכרו מספר מנות קטנות וחמודות למראה, כאשר אלו שהיו בהם קוביות סלק התבססו על סלט הסלק של אחלה. די לא אהבתי את סלט קוביות הסלק עם הרוקפור, אבל סלט סלק ושומר עם יוגורט (למרות שאני לרוב לא אוהבת שומר) היה ממש נחמד (בכל זאת שומר), וכך גם סלט הסלק והפירות. גלידת הסלק די גנבה את ההצגה אם כי מבחינת טעם היא לגמרי נכנסה לקטגוריה בה אני לא מצליחה להחליט אם זה טעים או פשוט הזוי, והזכיר לי את גלידת הבמבה האדומה שאכלתי לפני שנים וזכרונה לא עזב אותי, עם אותו טעם לוואי מדויק בסוף של במבה אדומה ותהייה אינסופית… הנוסטלגיה. מיץ סלק פסיפלורה היה ממש ממש טעים. החלק הכי מגניב בדוכן מבחינתי, למרות שמאוד אהבתי את הקונספט והעיצוב המגניבים, היה שכל המנות נמכר בחמישה שקלים וכל ההכנסות נתרמו לעמותת מאיר השמן, מטרה נעלה בהחלט.

גלידת סלק

לבסוף עלינו לאטליה של שפית טלי פרידמן, שהייתה שותפה בדוכן הסלק ושותפה למתכוני הסלטים החדשים, לארוחת צהריים קלה, עם סביצ'ה מצוין, חציל שרוף עם טחינה ובלסמי, סלט עלים ואגסים בויניגרט הדרים, לחם, יין לבן ונוף.

 סביצ'ה

קיבלנו שלל סלטי "טעמי השוק". היה לי גם רעיון של מה לעשות עם סלט קוביות הסלק.

אנחנו לא נדבר עליו.

למעשה, אנחנו לא נזכיר את הנושא הזה יותר אף בפעם בבלוג. אף חומר גלם לא הלך לאיבוד. אף שעה לא בוזבזה. שום דבר לא יצא מזעזע וממש לא בכיתי על מר גורלי אחר כך בפני הביזולית בפייסבוק צ'ט. זה לא קרה, אתם שומעים?!

אהמ.

אז, את הסלטים טעמתי לאיטי, ויום אחד אמא של א' הציגה בפניי פתקית ארוכה עם כיתוב ואמרה לי משהו בסגנון "טעמתי את הסלטים וכתבתי לך מה דעתי", כך שלא רק שיש את דעתי אלא את דעתה של הגר, שמבינה עניין! ועל כן, לצד מחשבותיי תוכלו למצוא גם את "דבר הגר" ברובם. תודו שזה שם מוצלח.

עכשיו, חשוב להבין – מדובר באופן כללי בסלטים קנויים. שמחתי שרשימת המרכיבים לא הייתה ממש מפחידה והבנתי את רובה, ושמחתי שיש אחוז לא מבוטל של ירק בסלטי הירקות. אני גם חושבת שלסטודנטים זה יכול להיות פיתרון מצוין לעיתות מצוקה (רוב חיי הסטודנטיאלים היו עיתות מצוקה…). אף אחד לא מנסה להשוות את זה לסלטים ביתיים. זה פשוט לא אותו הדבר, ככה זה, וככה צריך להסתכל על זה, בעיני. אז, ברוח הזאת הביקורת.

 

אז:

1. קוביות סלק – לסלטים בסגנון הזה לפעמים יש טעם לוואי חזק ומבחיל. שמחתי מאוד שלא חשתי בטעם כזה, אבל לא ממש אהבתי… לא יודעת למה, זה לא שזה היה לא טעים. דבר הגר: "נחמד"

2. פלפלים קלויים – גם פה מאוד שמחתי שאין טעם לוואי בעיקר כי זכרתי סלט אחר, אולי של חברה אחרת, בו זה היה בלתי נסבל. היה מאוד חביב, ואני מאוד מחבבת פלפלים קלויים באופן כללי. דבר הגר: "שמן" (אני מודה שאני לא שמתי לב בכלל)

3. סלט עגבניות עם פלפלים קלויים פיקנטי בבישול איטי – אני ממש חיבבתי! לדעתי זה הסלט המוצלח ביותר מאלו שטעמתי. בעצת הגר השתמשתי בו גם כבסיס לשקשוקה וזה היה ממש קל וכיפי. דבר הגר: "נחמד ביותר"

4. סלט טורקי עם פלפלים קלויים ופטרוזילה – חביב.

5. חציל בלאדי – נחמד. באופן כללי, כסלט חצילים "תעשייתי" הוא בסדר גמור, נחמד שיש אלטרנטיבה נטולת מיונז, אבל באופן כללי סלטי חצילים מרגישים לי קצת אנמיים אלא אם כן יש בהם המון טחינה, ואם היה בו המון טחינה הוא היה בכלל סלט אחר! דבר הגר: "סתמי ולא ממש טעים".

6. טחינה – האמת שאכלתי ממנה מספר פעמים כחלק משגרת ארוחת הבוקר שלי, והיא נחמדה מאוד, חמצמצה ומתובלת במידה. שוב, זו לא טחינה גולמית שהרגע הכנתם או משהו כזה, אבל זה ממש סבבה.

זהו עד כאן.

אה, ובשוק קניתי גם אננס. אננס זה מגניב. למעשה מגניב אותי עד עכשיו שקניתי אננס של ממש. זוכרים שפעם זה לא באמת היה משהו שנמצא בארץ מחוץ לקופסת שימורים?

תמונות נוספות (לא של האננס, הוא נאכל ולא צולם. יש היאמרו שלא היה קיים מעולם, אבל הם לא יודעים על מה הם מדברים) – פה.